alhalemida

על הַיַּלְדוּת

הַיַּלְדוּת, כתקופת חיים עם מאפיינים ייחודיים מִשֶּׁלָּהּ לא הייתה מוכרת לרוב עמי קֶדֶם. בשפות קדומות רבות אף לא היו מילים שמתארות גילאים שונים והמילה ילד תיארה קרבת משפחה ולא גיל צעיר.

בימי קדם גורל הילדים נקבע על-ידי האב, השליט הכול-יכול של משק הבית. הוא הכריע אם הרך הנולד יישאר במשפחה או יסולק, יימכר לעבדות או יופקר לאיתני הטבע. שיקולי השמירה על התינוק היו גודל המשפחה, המצב הכלכלי של המשפחה, המין של התינוק ומצב בריאותו.

תמותת התינוקות הגבוהה ואי הביטחון בהישרדות הילד גרמה, לדעת ההיסטוריונים, לרתיעה של ההורים מהתקשרות רגשית אל הרך הנולד.

ביוון העתיקה תפיסת הילדות נגזרה מההגות של אפלטון ואריסטו שעיצבו תכניות חינוך מפוארות אך סיווגו את הילדים בקבוצה הנחותה של בעלי-החיים, העבדים, הנשים והאספסוף.

בספרו Centuries of Childhood פיליפ אריאס טוען שהילדות היא תופעה חדשה, היא לא נחשבה כפרק נפרד בחיי האדם בימי הביניים, היא החלה להיווצר במעמדות הגבוהים במאה ה-16 וה-17 התגבשה לקראת המאה ה-18 וחדרה לציבור הרחב רק בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-120

במהלך ימי הביניים הילדים נתפסו כמבוגרים מיניאטוריים. לא היה להם לבוש אופייני, מרחב מחיה או תרבות משלהם.1

תפיסת הילדות הושפעה משיקולים כלכליים, אמונות דתיות ומגמות חברתיות ותרבותיות.

לפי האמונה הַפְּרוֹטֶסְטַנְטִית האדם רע מיסודו וחינוך הילדים הוא שדה קרב זעיר במלחמה הקוסמית בין הטוב לרע. החינוך הפוריטני דַּגָּל בעבודה קשה כנשק נגד הרע והדבר שימש צידוק להעסקת ילדים במכרות פחם ובבתי חרושת של ראשית המהפכה התעשייתית. 'העסקת הילדים בעבודה פרודוקטיבית תציל את נשמתם' .

העלייה בטכנולוגיות הייצור ביטלה, בהדרגה, את הצורך בידיים עובדות והילדים מחוסרי העבודה הפכו לנטל כבד על החברה העירונית החדשה. כדי לסלק אותם מהרחובות החלו לפתוח תחילה את בתי הספר של יום ראשון ולאט לאט לקראת המאה ה-19 את מסגרות הלמידה המוכרות לנו היום.

השינוי שחל בעקבות התהפוכות הכלכליות מובא בספרה של  ויויאנה זליזר Pricing the Priceless Child: The Changing Social Value of Children לפיה ה- economically useful child- הפך ל economically useless, but emotionally priceless child-2

נייל פּוֹסְטְמַן, בספרו 'אובדן הילדות ' סבור שמושג הילדות הוא אחת מהמצאותיו הגדולות של הרנסנס אולי האנושית מכולן, יחד עם המדע, מדינת הלאום, וחופש הדת צמחה הילדות הן כמבנה והן כמצב פסיכולוגי בסביבות המאה ה-16 ושוכללה וטופחה עד זמננו אנו.

לאחר המצאת הדפוס והתפשטות האוריינות במערב אירופה, יֶדַע המילה הכתובה יצר את הגבול המובהק בין ילדות לבגרות. תהליך רכישת מיומנויות האוריינות הפך למהות תהליך ההתבגרות3

הראשונים שפרסמו רשימות להדרכת ההורים בגידול ילדיהם היו הרופאים. הם שאבו את תפיסת הילדות החדשה מהכתבים של הוגים כמו ג'ון לוּק וְזָ'אן זָ'אק רוּסוֹ.

החל מהמאה ה-18 תרבויות המערב ראו את הילדות כתקופה של תלות, למידה, צמיחה והתפתחות. לאחר המודלים של הניתוח הפסיכולוגי, פיזיולוגי וקוגניטיבי של תקופת הילדות החלה, במחצית השנייה של המאה ה-20, מגמה חדשה של בחינת הילדות מנקודת ראות חברתית ותרבותית.

לקראת המאה ה-21 תפיסת הילדות בעלת המאפיינים האוניברסליים החלה להתערער. מחקרים אנתרופולוגיים, אתניים ותרבותיים החלו להעלות ממצאים על שונות בחוויית ובמבנה הילדות בהתאם למעמד החברתי, מקום המגורים, ארץ המוצא, מבנה האישיות של הילדים.

מהפכת המידע והתקשורת שאירעה במאה ה-20, השתלטות הילדים על טכנולוגיות התקשורת מחקה את הפער בין ילדות לבגרות ושמה קץ לילדות.3

בשנים האחרונות עלו מספר תיאוריות חדשניות ומרעננות בתפיסת הילדות. הבולטת שבהן היא זו של הפסיכולוגית אליסון גופניק. הילדים אינם מבוגרים פגומים, יצורים פרימיטיביים שמשיגים, בהדרגה את השלמות והמורכבות שלנו. ילדים ומבוגרים הם צורות שונות של homo sapiens

'לילדים מוח, חשיבה וצורות מודעות שונים, לא פחות מורכבים משלנו, שתפקידם לשרת מטלות אבולוציוניות אחרות משלנו'.4

1Aries Philippe Centuries of Childhood New York Vintage 1962

2Viviana Zelizer Pricing the Priceless Child The changing social value of children Priceton University Press 1985
ניל פוסטמן אבדן הילדות ספריית פועלים   2009              

 319864Alison Gopnik The Philosophical Baby Farrar, Strauss and Girous

* * *

הזווית הביולוגית

כל תורות התפתחות האדם מסכימות כי השנה הראשונה לחייו של התינוק היא המכריעה ביותר לבריאות הנפשית העתידית שלו.

"שנת ההיריון מחוץ לרֶחֶם"

אין בטבע גור חסר אונים ותלותי כמו הגור האנושי ומכל היצורים החיים, בני מיננו מאופיינים בקצב האיטי ביותר של התבגרות.

כדי שהתינוק האנושי ייוולד באותה רמה של מוכנות כמו שאר גורי הפרימטים, ההיריון היה צריך להימשך 21 חודשים. שנת חייו הראשונה של התינוק האנושי מכונה לכן, בצדק "שנת ההיריון מחוץ לרחם". בשנת חייו הראשונה התינוק הוא למעשה עובָּר שהיה צריך לשהות ברחם המוגן והידידותי של אמו.

דפוס חוסר הישע והילדות המתמשכת
דפוס חוסר הישע והילדות המתמשכת של ילוד אנוש מקורם ב"המוח הגדול". "המוח הגדול" מציב מכשלות ביולוגיות בפני האנטומיה של האישה הן בתקופת ההיריון והן בשעת הלידה. הארכיטקטורה החסכונית של הקפלים בקליפת המוח ממתנת מעט אך אינה פותרת את בעיית הגודל של המוח.

המחסום לגדילה של המוח הוא אגן הירכיים של האישה שלא יכול להתרחב יותר מבלי לפגום בניידות שלה. עובָּר בעל מוח גדול מוּעָד לסכנות רבות גם בשעת הלידה. הַפְּשָׁרָה האבולוציונית שהושגה היא העברה של פרקי גדילה לתקופה שלאחר הולדת התינוק. בשל הגולגולת הענקית והאילוצים של מבנה אגן האישה, הגור האנושי חייב להיוולד - לאחר היריון ממושך - בטרם עת, בעודו רחוק מבשלות, ממוכנות לקיום.

הציוד היחיד שהפשרה האבולוציונית מעניקה לעובר שחייב להיוולד הן אותן ה"פונטָנֶלוֹת" - מרווחים רכים על הגולגולת - שתפקידם לאפשר את הגדילה ההולכת ונמשכת של מוחו. עד גיל שבע, מוחו של הילד גדל פי-שלושה. הגדילה הביולוגית נפסקת רק בגיל עשרים.

ילד שעבר בהצלחה את תקופת החסות הממושכת ערוך ומצויד היטיב למטלות הלמידה שעומדות בפניו.

* * *

התינוקות ש'צמיחתם נכשלה'

בשנת 1945 יצא לאור מאמר קצר בשם 'הוספיטליזם' - אשפזת - של הפסיכואנליטיקאי רנה שְׁפִּיץ. המאמר, פרי תצפיות שיטתיות בילדים שגדלו בבית חולים, זעזע קשה את קהיליית המומחים ואת הציבור הרחב.

כל הילדים שגדלו בבית חולים, בלי קשר קבוע עם דמות הורית, גילו סימנים של פיגור התפתחותי, דיכאון, פגיעות גבוהה למחלות. בגיל שלושה חודשים התינוקות החלו לדעוך. הסתמנה התדרדרות בהתפתחות התנועתית שלהם, הם הפכו שקטים, חסרי תנועה, אדישים. רובם נפטרו, לא ממחלות, מבדידות. המעטים ששרדו סבלו מפיגור התפתחותי - בלתי הפיך - חמור ביותר.

הצורך בקשר אנושי או השאיפה לעונג
אחד המאבקים האידיאולוגיים המתוקשרים  והממושכים  ביותר בשדה הפסיכולוגיה התנהל בין הַפְּסִיכוֹאָנָלִיטִיקָאִים הָאוֹרְתּוֹדוֹקְסִים לבין חסידי הפסיכולוגיה ההתייחסותית בשאלת המניע לצמיחה - מתן פורקן לצרכים ביולוגיים או הצורך בקשר אנושי.

בניגוד לתיאוריה הפסיכואנליטית שרואה את מקור הצמיחה בשאיפה לעונג, הפסיכולוגיה ההתייחסותית רואה את האדם יציר של החברה שהווייתו וחייו מותנים וזקוקים לקשר אנושי. הליבידו אינו חפץ עונג, כפי שטוענת תורת פרויד, אלא צמא לקשר אנושי, לתגובות המבוססות על ידע מופנם.

Spitz, R.A. (1945). Hospitalism—An Inquiry Into the Genesis of Psychiatric Conditions in Early Childhood. Psychoanalytic Study of the Child, 1, 53-74

* * *

--למידה וליקויי למידה-------------לעמוד הראשי--------------ד"ר אילנה מודלינגר-