האדם חושב, משמע אני קיים... אמר היקום פול ולרי
| המוח החושב |  |
 |
הרהורים על המוח - לחשוב אחרת - שפה חדשה - פסיכולוגיה קוגניטיבית - האבולוציה של המוח - דפוס חוסר הישע - שנת ההיריון מחוץ לרחם - ההסדר המונוגמי - התפתחות המוח - הנדידה והתאבדות תאי העצב - מיאלינציה וחיווט - השפה - זיכרון ושיכחון הילדות
* * *
חקר המוח היה מאז ומעולם רודף אופנות וכל טכנולוגיה חדשה שיצאה לשוק הושוותה לתפקוד המוח. כאשר שעוני המים היו החידוש הטכנולוגי, פעולת המוח הייתה הידראולית. עם ראשית עידן התיעוש, המוח הפך לבית-חרושת. גילוי השדה האלקטרומגנטי הביא לדימוי חשמלי של פעולת המוח. הטלגרף הושווה לתפקוד מערכת העצבים ועם הופעת הטלפון המוח הוסבר כמרכזיית טלפונים.
המחשב מצטרף לשורה ארוכה של תגליות - ילדי אותה חשיבה אנושית - כמועמד חדש לפענוח חידת המוח. התיאוריה החדשה אומרת שהמוח האנושי הוא מימוש אורגני של מערכת סמלים אוניברסלית ובתוך הגולגולת האנושית נמצא למעשה מחשב.
בתוהו ובוהו של מדעי המוח מסתמנות שתי הנחות שאיש אינו חולק עליהן: המוח האנושי הוא הדבר המורכב והמסתורי ביותר ביקום המוכר והפיענוח שלו הוא האתגר הנעלה ביותר של האנושות.
"האם המוח מסוגל להבין את המוח?" היא אחת השאלות העתיקות ביותר בפילוסופיה ופרט לתשובה המבודחת "לא, אבל הוא מסוגל להבין את המוח של שכנו", טרם ניתנה לה תשובה החלטית כלשהי.
לשאלה "מדוע צריך להבין את המוח?" תשובות מהודרות רבות. כהדיוטית מצויה אבחר בתשובה פשוטה: משום שמכל החידות המפתות, זו שאנו נושאים בראשנו היא המרתקת ביותר. ובכלל, אילו המוח היה רוצה שנניח לו, הוא לא היה נוטע בנו את הסקרנות הכבירה ולא היה מתגמל אותנו במנה גדושה של אנדורפינים ממכרים כל אימת שאנו חווים את התחושה המרוממת של התובנה.
ואז נשאלת השאלה הנדושה כל-כך: כיצד עיסה אפורה שמשקלה פחות מקילו וחצי יצרה את הכתבים של סְטָנִיסְלָב לֶם, את המוזיקה של מוצרט, את הציורים של קרבג'וי. כיצד היא מנהלת ומכתיבה את המחשבות, הרגשות ואת ההתנהגות שלנו???
* * *
אׇלקמַאוֹן מִקְּרוּטוֹן הוא המדען הראשון שהעלה במאה ה-6 לפנה"ס את הסברה שהמוח - ולא הלב - הוא משכן המחשבות והתחושות. תורת ההכרה הקדומה של אלקמאון העמידה את בניית הידע האנושי על שלושה שלבים: המוח מספק את תחושות הראייה, השמיעה והריח, הזיכרון מגבש אותם ויוצר מהם את שלמות הידע.
'I am of the opinion that the brain exercises the greatest power in man'
הכריז הִיפּוֹקְרָטֵס אבי הרפואה המערבית, במאה ה-4 לפנה"ס.
"לא רק המחשבות והתבונה באות מהמוח, "האנשים צריכים לדעת שמהמוח, ורק מהמוח באות השמחות, ההתלוצצות, ההנאות, כמו כן הצער, המכאוב, המרירות והבכי. באמצעותו אנו חושבים, שומעים, רואים ומבדילים בין המכוער ליפה, בין הרע לטוב, בין הנעים לבלתי-נעים."
אִבְּן סִינָא Abu Ali al-Husain ibn Abdullah ibn Sina מגדולי המדענים של פרס, טען באלף הראשון לספירה שחדרי המוח מנהלים חמישה תהליכים קוגניטיביים נפרדים - שכל ישר, דמיון, הרהור, אומדן וזיכרון ובחיבורו De Anima הוא דן לראשונה בקשר בין גוף לנפש.
במאה ה-17 כאשר המוח עוד היה איבר נעדר חשיבות, כדברי הפילוסוף הנרי מור "קערה של חלב שהחמיץ", נטל על עצמו תּוֹמָס וִילִיס רופא קטן מאוקספורד "לפתוח את המקומות הסודיים של רוח האדם".
כמו מגלה של ארץ לא-נודעת, ויליס מיפה את המוח והעניק שמות לטריטוריה החדשה. הוא עשה הבחנה בין הרמות המוחיות, בין החומר האפור לחומר הלבן וטבע מונחי יסוד כגון נוירולוגיה, הֶמִּסְפֵרָה, אוּנָה. הוא מיספר את עצבי הגולגולת, תיעד את רשת העצבים ואת מחזור הדם במוח.
ואז באו הממפים, פְרַנְץ ג'וֹזֶף גַּל, קַרְל וֶרְנִיקֶה, פּוֹל בְּרוֹקָה ולאחר המצאת המיקרוסקופ שורה ארוכה של מדעני מוח שנשאבו למערבולת הכאוטית של השערות, ניחושים וחילוקי דעות. המוח הפך מורכב יותר ויותר והתקווה להבינו הלכה והתרחקה.
 |
 |
 |
המכונות החדשות לדימות המוח החלו לתת מענה לאיפה ולמתי של הפעילות המוחית. עכשיו נותר רק לגלות את הכיצד.
* * *
Once we accept our limits, we go beyond them.' Albert Einstein'
במחסום שניצב בינינו לבין הבנת המוח בולטים שני גורמים, שאם לא נדע להסירם, סיכויינו לפענח את המסתורין קלושים ביותר. היריבים העיקריים שבולמים את סיכויי ההבנה הם השפה שבה אנו משתמשים ודרך החשיבה שלנו. החשיבה האינטואיטיבית שמשרתת אותנו בחיי יומיום אינה ערוכה להבין את התגליות החדשות של העידן הַטֶכְּנוֹסְפֵרִי. סודות המוח, מסתורי תורות היחסות, הקוונטום והכאוס קוראים לחשיבה מסוג אחר.
We can't solve problems by using the same kind of thinking we used when we created them Albert Einstein
הצורך לְפַתֵּחַ חשיבה מסוג חדש אינו יומרני כפי שהוא נראה במבט ראשון. מאז שהאדם חשב שהוא חי במרכז היקום על חלקת אדמה שטוחה שבקצותיה האניות נופלות לתהום, החשיבה שלנו עברה כברת דרך ותהפוכות רבות.
פריצות דרך מחשבתיות אמיצות אירעו לכל אורך תולדות האדם.
ההתנערות מהחשיבה המגית שהתרחשה במאה השישית לפני הספירה, כאשר בני האדם האמינו שהם והעולם נבראו על-ידי חבורה של אלים משועממים, גחמנים ונקמנים, הייתה אחת המהפכות המחשבתיות הראשונות והמרשימות ביותר.
הפילוסופים של הטבע לקחו על עצמם את האתגר להסביר את העולם באמצעות איסוף שיטתי של עובדות שניתנות להוכחה. תרומתם המכרעת לחשיבה הרציונלית הייתה שאת תופעות הטבע הסובב יש להסביר במונחים של חומר וחוקים הגיוניים שמשפיעים עליו ולא כגחמה שרירותית של תושבי האולימפוס.
תָּלַס טען שהשמש אינה המרכבה של אפולו כי אם גוש ענק של אש, ומכיוון שהארץ צפה על פני מים, רעידות האדמה לא נגרמות מזעמו של פוסידון - אל הים - כי בְּשֶׁל טלטולים - שסיבתם טרם ידועה - במצע זה של המים.
אָנָכְּסִימֶנְדֶּר העלה את הרעיון שהברקים נוצרים משום שהרוח קורעת את העננים ולא בגלל התפרצות הכעסים של זאוס. לדעתו של אנכסימנדר, בני האדם לא נוצרו כדי לשעשע את האלים המשועממים כי אם באו בדרך התמרה מבעל חיים כלשהו שחי כנראה במים. הרעיונות של הפילוסוף נחשבים לתיאוריה הקדומה ביותר של הבְּרֵרָה הטבעית והראשונה מבין "השערת קוף המים" שעלו במחצית השנייה של המאה העשרים.
תמונת היקום הָאָרִיסְטוֹטֶלִית שלטה ללא עוררין במשך 1800 שנים. אָרִיסְטוֹ מכונה בפי רבים 'הפילוסוף של השכל הישר' משום שתורתו תאמה להפליא את 'מראה העיניים', מצטיינת בפשטות, בהרמוניה וביופי רב. החוקרים אינם תוהים כיצד
נשתמרה תורה שגויה זו במשך זמן כה רב, כי אם מה הביא להטלת ספק בשיטה שהלמה יפה כל-כך את הניסיון החושי היומיומי, את המסורת ואת תפיסת העולם של הדּוגְמָה הדתית.
המציאות הקלאסית שתועדה על יסוד חוקי ניוטון עלתה בקנה אחד עם החשיבה ההגיונית, עם ההתנסות המוחשית. בסוף המאה התשע-עשרה היה ברור לכל כי סודות היקום לא יכולים לעמוד בפני עוצמת חשיבתו של האדם.
ואז, בראשית המאה העשרים, באה המהפכה של המציאות היחסותית והכרזתו של אַלְבֶּרְט אַיְנְשְׁטַין.
I never came upon any of my discoveries through the process of rational thinking
גדול המהפכנים של החשיבה האחרת העז להתנער מהחשיבה הרציונלית והפליג למחוזות של ארבעה ממדים, למקום שהמהירות מוגבלת למעט פחות מ-300.000 ק"מ בשנייה והשעונים מודדים את הזמן לפי מיקומם.
בטרם הצלחנו להתאושש מהמהפך היחסותי, להבין שהמרחב והזמן שלובים זה בזה והם משתנים ודינמיים, נחתה עלינו מתכונת מושגית חדשה - והזויה לחלוטין - של המציאות הקוונטית. בעולם זה במקום ערכים מוחלטים יש הסתברויות ומתקיימים בו בעת ובעונה אחת דבר והיפוכו, פה ושם, נמצא ולא נמצא.
החשיבה שהורגלנו לה ניצבה חסרת אונים לנוכח המציאות החדשה, המעורפלת, של כל הדברים הקטנים. מדעני הטבע הרחומים העניקו לנו, ההדיוטות, פְּטוֹר מהצורך להבין את המציאות הקוונטית.
If anybody says he can think about quantum problems without getting giddy that only shows he has not understood the first thing about them. Max Planck
שפה חדשה
כדי לחשוב אחרת אנחנו זקוקים לשפה חדשה. בשפה העכשווית של הנוירולוגיה גם אילו ניתן היה להבין את המוח לא היינו מבינים אותו. אפילו למונח בסיסי כל-כל כמו ה-mind אין מילה עברית. בכנס על 'חברה ומדעי המוח' שהתקיים במכון ון ליר, חוקרים אחדים בחרו, בלית בְּרֵרָה, לקרוא ל-mind 'נפש' ואחרים לקרוא לו פשוט מיינד.
"מדע המוח הוא כת סודית בפני עצמה, מסדר דתי מסתורי הסגור בפני כל מי שלא הוכנס בסוד ענייניו" כותב גּ'וֹן רַיְטִי בספרו 'מדריך למשתמש במוח'.
הספרות המקצועית שמגיעה אלינו ממרומי הנוירולוגיה מציגה את המוח מבעד למיקרוסקופ, או כפרוסות של מבחן רוֹשָׁאך על צג המחשב, במינוח מקצועי מורכב שרק נאמני אחוות הנוירולוגים מסוגלים להבין.
כדי לעצב חשיבה אחרת לא די בפישוט המנוחים הנוירולוגיים הקיימים. יש ליצור מערכת מושגית שתהלום את האיסוף ואת ההבנה של הידע החדש.
* * *
Only in the last 100 years has it been realized that human cognition could be the subject of scientific study rather than philosophical speculation Anderson 1995
פסיכולוגיה קוֹגְנִיטִיבִית
הפסיכולוגיה הקוגניטיבית קמה בשנות השישים של המאה העשרים. ענף חדש זה מקורו בעניין שהתעורר במהלך מלחמת העולם השנייה בקשב ובכישורים הכרנים אחרים של האדם ובהתפתחות מדעי המחשוב בכלל והַבִּינָה המלאכותית בפרט.
הפסיכולוגיה הקוגניטיבית נשענת על ההנחה שאת ההכרה האנושית - את התהליכים הרוחניים שמתחוללים "בקופסה השחורה", במוח - ניתן לזהות ולהבין באמצעות המחקר המדעי.
חקר ההכרה האנושית מתנהל בשלושה אופנים:
experimental cognitive psychology הגישה הקוגניטיבית ניסויית רואה את ההכרה האנושית כחלק ממדעי הטבע ובוחנת אותה באמצעות ניסויים על בני-אדם בריאים בתנאי מעבדה.
Computational cognitive psychology גישה זו בונה מודלים ממוחשבים של תפקודי ההכרה האנושית.
Neural cognitive psychology נעזרת במכונות לדימות מוחי של אנשים עם הפרעות בתפקודים הקוגניטיביים על מנת להבין את הבסיס העצבי שלהם.
החשיבה האנושית היא היצירה המופלאה והמורכבת ביות ביקום המוכר - המוח האנושי, לעומת זאת, מצטייר כמטרד אבולוציוני מביך למדי. חקר התפתחות המוח האנושי רצוף מחלוקות וניגודים. ענפי מדע רבים מסוכסכים בו.
* * *
במהלך תלאות המסע האבולוציוני נזקק ההורה הקדום שלנו ליתרון כלשהו שיבטיח לו עליונות במאבקי ההישרדות. מגושם, איטי, חלש ופגיע, הוא "בחר" - בלית ברירה - בשכלול מוחו, בכוח החשיבה.
החבילה האבולוציונית
הדֶּלֶק העיקרי שהניע את ההתקדמות ואת ההישרדות של אבות אבותינו היה "החבילה האבולוציונית" שלפי התורה הקלאסית כוללת מוח מוגדל, הליכה על שתיים וטכנולוגיה.
הטכנולוגיה היא הסתעפות - העצמה נוספת - של המוח האנושי. ההליכה על שתיים הנחיתה עלינו מכשלות ביולוגיות לאין-ספור ופְּרָט לטענה שהיא שחררה את הידיים לעשייה ולתנועה הבליסטית וקידמה - כדי לרפא את נזקיה - טכנולוגיה רפואית ענפה, קשה למצוא בה יתרון אבולוציוני מרשים.
בעשורים הראשונים של המאה העשרים ננטשה ההשערה של ייצור הכלים כמניע לקידום האבולוציוני וחלה התמקדות דרמטית בעיקרון ה"מוח הגדול" כאמצעי הישרדות בתחרות הקשה שהתנהלה בקרב קופי-האדם הרבים על הקיום ועל ההמשכיות.
האדם התבוני הכתיר את עצמו בכיפה המופלאה של קליפת המוח. על גזע המוח הקדום-מוח הזוחלים - הממונה על יסודות הקיום, על הטבעת הרגשית - מוח היונקים - שדואגת למרחב מחייה ולהמשך הקיום הוא פרש רשת נוספת לחשיבה נאורה - להמשגה, להפשטה, להסמלה, לסינתזה, לאנליזה, להיקש. הוא פיתח שֵׂכֶל ישר, חשיבה לַטֶרַלִית, היגיון, תודעה, אינטואיציה, הומור, שפה, תובנה, חוקרנות... וטכנולוגיה.
במהלך הפרהיסטוריה האדם שילש את גודל מוחו. זו הייתה בחירה מסוכנת.
* * *
דפוס חוסר הישע והילדות המתמשכת
דפוס חוסר הישע והילדות המתמשכת של ילוד אנוש מקורם ב"המוח הגדול". "המוח הגדול" מציב מכשלות ביולוגיות בפני האנטומיה של האישה הן בתקופת ההיריון והן בשעת הלידה. הארכיטקטורה החסכונית של הקפלים ממתנת מעט אך אינה פותרת את בעיית הגודל של המוח.
המחסום לגדילה של המוח הוא אגן הירכיים של האישה שלא יכול להתרחב יותר מבלי לפגום בניידות שלה.
עוּבַר בעל מוח גדול מוּעׇד לסכנות רבות גם בשעת הלידה. הַפְּשָׁרָה שהושגה היא העברה של פרקי גדילה לתקופה שלאחר הולדת התינוק. בשל הגולגולת הענקית והאילוצים של מבנה אגן האישה, הגור האנושי חייב להיוולד - לאחר היריון ממושך - בטרם עת, בעודו רחוק מבשלות, ממוּכָנוֹת לקיום.
כדי שהתינוק האנושי ייוולד באותה רמה של מוכנות כמו שאר גורי הפרימטים, ההיריון היה צריך להימשך 21 חודשים. שנת חייו הראשונה של התינוק האנושי מכונה לכן, בצדק "שנת ההיריון מחוץ לרֶחֶם".
אין בטבע גור חסר אונים ותלותי כמו הגור האנושי ומכל היצורים החיים, בני מיננו מאופיינים בקצב האיטי ביותר של התבגרות. גור האדם נולד עם "פוֹנטַנֶלוֹת" - מרווחים רכים על הגולגולת - שתפקידם לאפשר את הגדילה ההולכת ומתמשכת של מוחו. עד גיל שבע, מוחו של הילד גדל פי-שלושה. הגדילה הביולוגית נפסקת רק בגיל עשרים.
התכונות הבזבזניות האלה של מוח גדול מגבירות את הסיכון הקיומי ונדרשו תנאים מיוחדים כדי לחולל את השינוי האבולוציוני, למרות שהוא אִיֵּים על סיכויי ההישרדות של האדם.
* * *
ההסדר המונוגמי
The behavioral model Lovejoy 1981
לַווג'וֹי העלה את השערת אוֹרָח החיים הַמּוֹנוֹגָמִי של המשפחה הגרעינית הקדומה. תיאוריה זו, שנתמכת בראיות ביולוגיות, נותנת הסבר אלגנטי לפתרון דרכי ההישרדות ולעליונות של ה"הומיניד" על מתחריו הרבים.
שיעור הילודה של הנקבה הקדומה בת מיננו היה נמוך - צאצא אחד כל ארבע שנים. על-מנת להגביר את תפוקת "המשך המין", הזָכָר נרתם לספק לה ולגוריה מזון - בשר עתיר חלבונים - וכך היא התפנתה לליקוט ולטיפול הממושך בילדיה.
בזמן שנותר לה, היא הפכה - לפי תיאוריה אחרת - ליוזמת של ראשית הטכנולוגיה, של יצירת ביגוד וחפצים שימושיים אחרים. ההסדר החברתי הזה הלך והגביר את העצמת המוח האנושי.
בעָגָה וברוח הדרוויניסטית אין זה מועיל לגבר הקדום לפרנס אישה, אלא אם כן הוא בטוח שהיא נושאית את צאצאיו הוא. היחידה המונוגמית הבטיחה את הבלעדיות הזו. המונוגמיה פטרה את הזכר ממאבקי הבעלות על נקבות רבות ואפשרה לו להתפנות לצייד ולראשית הטכנולוגיה, לעיצוב כלים. "כלי נשק" טוענים חסידי תיאוריית "הקוף הרצחני", "כלי צייד" אומרים אנתרופולוגים פציפיסטים יותר.
ההסדר המונוגמי שאימץ האדם לאוֹרַח חייו העניק לו בסיס קיומי שהבטיח בטחון כלכלי, תזונה מגוונת ומאוזנת ומסגרת נוחה לגידול - הממושך מאוד - של צאצאיו. בתנאים אלה האדם היה יכול להרשות לעצמו מוח גדול, עם כל הסכנות הכרוכות בו.
השיטה המונוגמית מפעילה לחץ חזק על שני הצדדים להקפיד בבחירת בן/בת הזוג ומגבירה את חשיבות האיכות, לעומת הכמות. בהסדר המונוגמי נוצרה שותפות וחלוקת עבודה בין בני הזוג. הביטחון הקיומי שנבע מההסדר הזה הוליד יצר שיתופי לַחלֹוק דברים. כל פרט בשֶׁבֶט היה חופשי להתמחות בתחום כלשהו ולהעמיד את עבודתו לסחר חליפין.
חלוקת העבודה הזו בין המומחים - משערים החוקרים - היוותה את ראשית התפתחות הטכנולוגיה. שינויים אלה נבעו מהעצמת המוח והחשיבה האנושית אך גם הגבירו אותה.
בספרו "מוצא האנושות" רִיצַ'רְד לִיקִי מבחין בין ארבעה שלבי מַפְתֵּחַ בהתפתחות משפחת האדם:
* בשלב הראשון - לפני כשבעה מיליון שנה - התפתח מין דמוי-קוף-אדם הולך-על-שתיים.
* בשלב השני הופיעה הִתּרַבּוּת מהירה של מינים ההולכים על שתיים בעקבות תהליך המכונה "קרינה הסתגלותית". אחד מבין המינים הרבים האלה פיתח "מוח גדול" שעלה באופן משמעותי על שאר קרובי המשפחה ופתח את
* השלב השלישי, את ראשית עידן ה"הומו".
* השלב הרביעי הוא ראשיתו של האדם המודרני, התפתחות בני-אדם כמונו, שמצוידים בשפה, בתודעה, בדמיון אמנותי ובחדשנות טכנולוגית שאין עוד כדוגמתם בטבע. הופעת הטכנולוגיה התרחשה כנראה במקביל להתרחבות של המוח לפני 2.5 מיליון שנה.
תהליך הגדילה של מוח ההומנואידים בהשוואה למוחם של אנתרופואידים אחרים החל לפני כ-7 מיליון שנים. בתקופת ה"הומו הַבִּילִיס". התהליך קיבל תאוצה ניכרת, אולם עיקר הצמיחה התרחשה לפני כחצי מיליון שנים בעידן ה"הומו אֶרֶקְטוּס" האדם הזקוף.
שרידים של ההומו ארקטוס המאוחר מצביעים על גודל מוח השווה לזה של ה"הומו סַפִּיֶנְס" ושל האדם המודרני. ההומו ארקטוס ידע להשתמש באש, לתכנן וליצור כלי נשק והיה הראשון שביסס את עיקר קיומו על צייד. המוח הגדול התאפשר בזכות העשרה משמעותית של תפריט האדם הקדמון. הוספת הבשר לסל המזון שלו הביאה מקור מרוכז של חלבונים, שומנים וקלוריות.
במקביל להעצמת המוח התחולל שינוי מרשים נוסף. הנקבות הלכו ונעשו גדולות יותר וכך הן הפכו מסוגלות יותר ללדת ולדות עם הקיף מוח גדול יותר. משקל מוחו של אדם ממוצע הוא כ-1.400 גרם.
המוח הגדול נתמך גם בתרומה התרבותית של בן מיננו הקדום. בספרו "המוח הדוהר" כותב כריסטופר וילס "הכוח שהאיץ כנראה את התרחבות מוחנו הוא ממריץ מסוג חדש: שפה, סימנים, זיכרונות קולקטיביים - כולם יסודות של תרבות. ככל שהלכו התרבויות שלנו והשתכללו, כך הלך והשתכלל מוחנו, מה שגרם תרבויות להשתכלל עוד יותר. מוח גדול ונבון יותר הוביל לתרבויות מורכבות יותר, שהובילו בתורן למוח גדול ונבון אף יותר..."
הנוירו-ביולוגיה מעלה היום ראיות מביכות מאוד שמעמידות בסימן שאלה את יעילות הבחירה במוח גדול. אין קשר מובהק בין גודל המוח לבין רמת האינטליגנציה. ממצאים של השנים האחרונות העלו שילדים שגודל מוחם נמוך בהרבה מהממוצע קיימו למידה, הסתגלות ותפקוד תקין.
מדידת מוחות הגאונים שוללת אף היא קשר ישיר בין גודל לבין הצטיינות מחשבתית. משקל המוחות הגאוניים נע בין 1.000 ל-2.000 גרם.
* * *
אמצעי הדמיה החדשים - שיטות כמו ה - PET וה-fMRI - מאפשרים לחוקרים לעמוד על טיבו ועל התפתחותו של האיבר "המורכב ביותר ביקום המוכר". חֶקֶר המוח של השנים האחרונות עולה בממצאיו על כל הידע שנערם במאה השנים שקדמו להן.
הרחבת והעמקת הידע אמנם ענו על מספר שאלות עתיקות שהטרידו את בני האדם מאז שפיתחו מודעות עצמית, אך בד בבד עם מתן התשובות הן העלו אין-ספור שאלות חדשות בקצב המסחרר של הטכנו-ספירה המודרנית.
המוח הוא איבר מופלא שמארגן את עצמו, מתפתח, מסתגל ומשתנה לאורך כל החיים.
אנשי החינוך, שמלאכתם מורכבת דיה גם מבלי לכלול בה את ידע המוח, היו מוותרים ברצון ומשאירים בידי מדעני מערכת העצבים את ההיבט הכאוטי והמבלבל הזה של התפתחות הילד.
אולם מכיוון שלקחנו על עצמנו את האחריות ללמד ולחנך את הילד 'לקוי הלמידה' והסכמנו עם הגדרתו כלוקה ב'נזק מוחי מזערי' אנו מחויבים לעשות כמיטב יכולתנו על-מנת להבין את הגורמים הסיבתיים לקשייו ואת ההשלכות שלהם על ההוויה האינטלקטואלית, החברתית והרגשית שלו.
חקר המוח מעלה ממצאים מעורפלים, שנויים במחלוקת - אך מבולבלים ככל שנהיה עלינו להודות - מסקרנים מאין כמותם.
מערכת העצבים אינה - בשום אופן - הסוכנת היחידה שמכתיבה את מאפייני אופיו, כישוריו, תפקודו והתנהגותו של הילד, אולם על עובדת קיומו של קשר גומלין בין התנהגות לבין עיצוב הארכיטקטורה התפקודית של המוח אין חולקים.
ההדדיות בין המבנה והתפקוד של המוח לבין משתני התנהגות מתקיימת לכל אורך ההתפתחות, מגיל הילדות ועד לבגרות.
הצמיחה מתרחשת באמצעות שילוב בין רשתות עצביות פשוטות למורכבות יותר. תהליכים של שדרוג על דרך התחרות של הסינפסות, מיאלינציה של תאי העצב להגברת מהירות העברת האותות יוצרים איכות חדשה, משופרת ובוגרת יותר של התנהגות הילד.
ברמה הפיזיולוגית הבסיסית ביותר, תאי העצב והסינפסות נמצאים בתחרות מתמדת, אלה שיקבלו גירויים רבים יותר יתחזקו וישרדו ואלה שלא יופעלו ינופו - יושמדו. התנהגותו של הילד, במינוח נוירולוגי, 'חיווט של רשתות עצביות', ישפיע לכן על עיצוב מבנה מערכת העצבים שלו.
ברמה מופשטת יותר, הקשר הדינמי בין תפיסות, עמדות לבין פעילות המוח מתאפשר באמצעות התיאום שמתקיים במערכת העצבים בין רשתות עצביות. אחד התפקידים החשובים של הקליפה המצחית הוא לשמר מידע על אודות נתונים קודמים לאורך התרחשות של פעילות חדשה. תפקיד זה עומד ביסוד היכולת להביא את שני מבני הדעת העצמאיים או המנוגדים לשילוב, לתיאום.
להמחשת התהליך הזה אפשר להעלות, מתחום ההתפתחות החברתית המורכבת את ההפנמה של המושגים של 'שקר לָבָן', או 'ביקורת בונה'. שילוב שתי התפיסות - הביקורת והשקר השליליים כשלעצמם והמניעים החיוביים שלהם - יוצר תובנה חדשה שבזכותה הילד מעפיל לבגרות חברתית מפותחת ונבונה יותר.
* * *
הנדידה הגדולה והתאבדות תאי העצב
בחודשי ההיריון הראשונים מתרחש ייצור המוני, כל דקה כ-250.000 של תאי עצב ראשוניים. השפע העצום הזה של תאי העצב יוצא ונודד - בסיוע של תאי הגּלִיָה - לאזורי יעד שנקבעו לפי תכנית התפתחות גנטית עבורו. תאי העצב הנודדים מתמקמים במושבות, מחווטים קשרים, באמצעות סינפסות, אֶקְסוֹנִים ודֶּנְדְּרִיטִים, בינם לבין עצמם ומושבות אחרות.
כאשר תאי העצב הגיעו ליעדם הסופי, תאי הגליה שליוו אותם משנים את המבנה המולקולרי שלהם והופכים לשני סוגים של תאי תמיכה. האחד מופקד על חילוף החומרים והשני על מִיאֶלִינְצִיָּה של תאי העצב.
שלב מתמיה נוסף בהיווצרות המוח הוא תהליך "התאבדות" המכונה אַפּוּפְּטוֹזִיס של תאי עצב שלא נמצא להם עיסוק פעיל בתפקוד מערכת העצבים. תמותת התאים משמידה כמחצית מכלל תאי העצב, מכחידה את כל הקשרים השגויים והחלשים ומשאירה מערכת בעלת תקשורת ופעילות תקינות.
מִיאָלִינַצִיָּה וחיווט
כדי שקשר עצבי ישרוד וישרת את האדם לאורך חייו עליו לעבור מספר תהליכים. האקסונים - השלוחות של תא העצב שמעבירות את האות החשמלי - צריכים לעבור מיאלינציה. ליפוף של האקסון במיאלין - חומר שומני - יוצר את הבידוד החיוני לפעילות החשמלית שמתרחשת בשעת השידור.
התאים הראשונים שעוברים ליפוף הם אלה שמשרתים את תפקידי החישה ראייה, שמיעה, מגע והתנועה הבסיסיים. מאוחר יותר נעטפים תאי העצב שבונים את התפקודים הקוגניטיביים. לבסוף, מעטפת המיאלין נכרכת סביב האקסונים שיוליכו את המסרים של הכשרים האנושיים הנאורים שחבויים במעמקי האונה המצחית.
תנאי הכרחי שני לייצוב הקשר העצבי הוא הפעלה חוזרת ונשנית של מסלול. ערוץ עצבי שלא מופעל הופך למיותר ונכחד. הגרייה וההתנסות מעצבים את החיווט ואת הארכיטקטורה התפקודית של המוח. חיווט דפוסי השידור בונה לא רק את התפקודים האינטלקטואליים - "הבנת הנקרא" של דף כתוב - הוא מעצב גם את הלמידה החברתית - "הבנת הנקרא" של סיטואציה חברתית - ואת יכולת ההסתגלות - דרכי ההתנהגות במצבים החברתיים האלה.
כך או אחרת, השפה הגיחה בשלב מאוחר של מהלך האבולוציה האנושית. הדיבור, המיומנות הלשונית הקדומה ביותר, קנה לו אחיזה וביסס לעצמו נישה ניהולית מוגדרת למדי על מפת המוח האנושי.
המיומנויות הלשוניות הצעירות - שפותחו לאחר המצאת הכתב - התווספו זה עתה, לפני כ-5.500 שנה למערכת הלשונית ו"נדחסו" כשותפים לאזורי מוח שעיסוקם הישן חפף במידה מסוימת את הדרישות המנהליות והביצועיות שלהן.
קצב ההתפתחות
עיצוב מוח האדם הוא מלאכת מחשבת בעלת מורכבות מדהימה. התִּכְנוּת שלו מתבצע בהוראה של ערכת גנים כבירה ומסועפת. בשלבים הראשונים של ההתפתחות העוברית המוח הוא עיקרו של הגוף. בגיל 3 חודשים של היריון משקל המוח כ-5 גרם, מחצית ממשקל העובר. בשעת הלידה משקל המוח הוא כ- 350 עד 400 גרם, כ- 1/8 ממשקל התינוק. המוח מגדיל את משקלו פי-שלושה עד גיל 7 ומגיע לתקרתו עד גיל 20 ומתייצב על יחס של 1/40 ממשקל הגוף.
בשעת הלידה מוחו של התינוק הוא רבע מזה של המבוגר. עד גיל 3 המוח מגיע ל-90% מגודל מוח המבוגר. לאחר גיל 3 ועד גיל 10 ישנה האטה ביצירת קשרים עצביים.
היות שההעצמה הגדולה ביותר של המוח מתרחשת עד גיל שלוש, הלמידה בטווח הגילים הזה מקבלת חשיבות ממדרגה ראשונה. שלוש השנים הראשונות הופכות ל"חלון ההזדמנויות" של הלמידה. בעשור הראשון של חייו, מוח הילד פעיל פי שניים מזה של המבוגר.
היווצרות וגדילה
התפתחות מוח האדם מתחילה זמן קצר לאחר חדירת הזירעון לביצית. הביצית המופרית מתחילה להתחלק - בטור גיאומטרי - למאות רבות של תאים. כעבור כשבועיים הכדור הזעיר של התאים מתחיל להתקפל לתוך עצמו ונוצר מבנה מאורך "צינור העצבים" שקצה אחד שלו ייהפך לחוט השדרה והשני למוח העתידי. בשבוע החמישי של ההיריון מתחילים להיווצר בצינור זה תאי עצב ותאי גליה. חלוקת התאים נמשכת ולאחר שמונה שבועות ניכרים כבר היסודות של שלושת חלקי המוח.
שפה
התפתחות השפה המדוברת הייתה נקודת מפנה מכרעת בפרהיסטוריה של האדם. "מצוידים בשפה יכלו בני - האדם לברוא עולמות מסוג חדש בתוך עולם הטבע: עולם התודעה הפנימית והעולם שאנו יוצרים ומשתפים בו את הזולת, שאנו מכנים אותו הַתַּרְבּוּת. השפה הפכה לכלי התקשורת שלנו והתרבות לנישה שלנו." ר. ליקי מוצא האנושות.
הופעת השפה בקרב בני-האדם מעסיקה את ההגות האנושית מזה זמן רב אך הממצאים המדעיים שמתעדים את התהליך נתגלו רק ב-40 השנים האחרונות.
על המקור האבולוציוני של הופעת השפה מתנהל פולמוס חריף בין שתי תפיסות עולם. האחת רואה בשפה תכונה שמייחדת - ומרוממת - את האדם משאר בעלי-החיים. לפי השקפה זו השפה המדוברת צמחה במהירות גדולה בתקופה האחרונה כאשר האדם - בזכות "מוחו המוגדל" - העפיל לרמה התפתחותית נאורה יותר.
לפי העמדה שנייה - "מודל הרציפות" הלשון המדוברת התפתחה בתהליך ממושך של ברירה טבעית במהלך הפרהיסטוריה האנושית.
השפה המדוברת, בזכות הותק שלה, הטביעה את חוטמה על מבנה המוח ויצרה את האזור הפריסילביאני שנחשב לאיבר השפתי של בני-האדם. כדי לחזור על מילה ששמענו מוחנו מפעיל תחילה את הקליפה האודיטורית, מעביר את האות לאזור וֶרְנִיקֶה, משם, דרך האלומה הקשתית arcuate fasciculus לאזור בְּרוֹקָה ששולח את הוראות הביצוע של דפוסי הדיבור לקליפה המוטורית.
מסלול ההשמעה של מילה שראינו מתחיל בקליפה הראייתית, משם האות מועבר דרך הפיתול הזוויתי angular gyrus למרכז ורניקה ומשם, לביצוע, למרכז ברוקה והקליפה המוטורית. בשעה של דיבור יזום, הדימות המוחי מעלה פעילות אינטנסיבית באונות המצחיות של המוח.
רוב המיומנויות הלשוניות מנוהלות על-ידי ההמיספרה השלטת - השמאלית, אצל רוב האנשים - אולם עדויות מחקריות של השנים האחרונות מעלות שגם בהמיספרה הימנית מתנהלות פעילויות לשוניות מגוונות.
לפי הבלשן נֹעַם חוֹמְסְקִי, קיים מנגנון מוחי מולד, תכנית עצבית שמאפשרת את רכישת השפה המדוברת. מערכת חוקים שנקבעת מבחינה גנטית, תורשתית, ה-"universal grammar" נמצאת ביסודה של כל שפה.
לנוכח המורכבות הכאוטית של חקר השפה והמוח, המחלוקות המביכות בין שיטות ותיאוריות שונות איש החינוך נאלץ להסתפק במספר נתוני ידע בסיסיים המקובלים על רוב מדעני השפה.
כדי שילד יתחיל לדבר הוא זקוק לחשיפה לסביבה אוריינית, עתירה בגירויים לשוניים. את השפה המדוברת הילד רוכש במהירות רבה, באמצעות חיקוי ולמידה סופגת (ואולי?) תוך כדי מימוש הפרה-דיספוזיציה הגנטית החבויה בו.
התהליך האינטנסיבי ביותר של התפתחות הדיבור מתרחש בין גיל שנה לשלוש שנים, תקופה המקבילה להעצמה הגדולה ביותר של מוח האדם.
השפה הראשונה של התינוק היא הבכי, בעזרתו הוא מגייס עזרה, מזון, הגנה ונחמה. לאחר הבשלה של איברי הדיבור, הלשון, הלסת, מיתרי הקול, התינוק מתחיל להשמיע קולות המיה, גרגור ומלמול של צלילים שונים.
פרק לשוני זה מכונה "משוב אודיטורי" כחיקוי של קולות הסביבה, אולם היות והוא מופיע גם בקרב תינוקות חירשים, סביר יותר להניח שתפקידו תרגול - מהנה - של המכלול המוטורי והתחושתי של האיברים.
במשוב האודיטורי התינוק מחקה את הצלילים שהוא שומע, חוזר עליהם ומכוונן אותם עד אשר הוא מסוגל לבצע אותם במדויק.
לקראת גיל חצי שנה התינוק מסוגל לזהות ולבצע את הצלילים שמרכיבים את קולות האם שלו ואלה ישמשו דגמים בסיסיים ואבני היסוד של המילים שהוא יתחיל להשמיע לקראת גיל שנה. לקראת גיל ארבע, חמש, רוב הילדים שולטים במבנים התחביריים והמורפולוגיים הבסיסיים של שפת האם שלהם.
לעומת השפה המדוברת העתיקה, מיומנויות השפה הכתובה הצעירות טרם הספיקו להתנחל וזקוקות ללימוד פורמלי ושיטתי.
* * *
זיכרון וחידת שיכחון הילדות
התפתחות הזיכרון מהווה אף היא את אחת הסוגיות המורכבות בפסיכולוגיה של הילד. הנושא שעל גורמיו הסיבתיים נסובה עדיין מחלוקת הוא שכחון הילדות childhood amnesia.
הבזקי הזיכרון המוקדמים ביותר של האדם יורדים עד גיל שלוש ושחזור רציף של מכלול אירועים מתאפשר רק החל מגיל שבע. במהלך שלוש השנים הראשונות של חייו, מוח הילד מנהל למידה פעילה והארכיטקטורה של חיווט מסלולי התקשורת משגשגת, אולם החוויות והאירועים בהם הוא התנסה לא נרשמים במאגרים של שימור הקבע.
ההסבר הפסיכולוגי - הַפְרוֹיְדְּיָאנִי - לפיו "שכחון הילדות" נגרם בשל הדחקה של חוויות טראומטיות בהתפתחות הפסיכו-סקסואלית המוקדמת של הילדים ננטש משום שלא עמד במבחן המחקר המודרני.
ההסבר הנוירו-ביולוגי אומר ש"שכחון הילדות" נובע מהעובדה שהרשתות העצביות הממונות על שימור המידע טרם מגיעות, בשנות החיים הראשונות, לבשלות הנדרשת ליצירת מאגרי זיכרון ארוך טווח.
הַהִיפּוֹקַמְפּוּס אחראי על אחסון זיכרונות חדשים בעלי אופי של התנסות אישית episodic and autobiographical memory זיכרון הידע העובדתי - שמות, פנים, אירועים, חפצים - נרכש בדיאלוג בין האונה הרקתית לבין ההיפוקמפוס. ההיפוקמפוס ממיר את הזיכרון העובד שנשלח אליו לזיכרון ארוך טווח וראיות מצטברות מצביעות על כך שהוא משמש מעין ווסת-על לסוגים שונים של חלקי הזיכרון - תכונות, תבניות, מיקום וכיוון.
הֶסְבֵּר אחר טוען שכל עוד לא נרכשה שפה - המערכת הסמלית שבאמצעותה האדם מאגד את חוויותיו - אין דרך לקבע את האירועים ולשמרם בזיכרון.
היערכות המוח לתפקוד של הזיכרון העובד מותנית בגורמים רבים, כגון הבשלה של מערכת העצבים, שיכלול קצב עיבוד המידע, פיתוח אסטרטגיות זכירה ושיפור מיומנויות הקשב.
מקום מושבו העיקרי של מנגנון הזיכרון העובד נמצא בקליפה הקדם מצחית, האחרונה להתפתח שמגיעה לבשלות מלאה רק לקראת ראשית גיל הבגרות.
*גיל הילדות
מִיאֶלִינַצִיה, עִבּוּי סִינָפּטִי, הִסְתַּעֲפוּת הַדֶּנְדְּרִיטִים, ניפוי תאי-עצב וסִינַפְּסוֹת, משקל המוח והפעילות החשמלית שמתרחשת בו משתנים במהלך תקופת הילדות.
הבשלת מערכת העצבים מקבילה לציוני הדרך בהתפתחות הקוגניטיבית וההתנהגות הכללית של הילד. מנגנוני המוח הפשוטים יותר - אזורי התנועה והחישה - מקדימים להתפתח, אחריהם מבשילים אזורי המוח הממונים על התמצאות מרחבית, מיומנויות הדיבור ותכונות בסיסיות של מערכת הקשב.
בעוד התפקודים החזותיים הבסיסיים מגיעים לבשלות כבר בגיל הילדות, כישורים מורכבים יותר, כמו זיהוי פנים, למשל, נרכשים במלואם רק לקראת גיל 14.
תהליך דומה של השתכללות מתרחש גם בהתפתחות התנועתיות. על התנועתיות הגסה הילד משתלט בגיל מוקדם אך התיאום המורכב של התנועתיות העדינה מתאפשר רק לאחר ההבשלה - המאוחרת - של אזור קליפת המוח המצחית.
*גיל ההתבגרות
מוח המתבגר עובר תהפוכות הורמונליות ושינויים בולטים במבנה ובכימיה שלו. התכונות המטרידות שמאפיינות את 'מוח המתבגר' - פזיזות, קשיי עכבה, נטילת סיכונים, חוסר משמעת והיעדר שליטה עצמית - מתחילות להתמתן בזכות הבשלה מזורזת של אזור קליפת המוח הקדם-מצחית שלו.
במהלך תקופת ההתבגרות חלה העצמה במיאלינציה של רשתות התקשורת ובניפוי - לצורך שיפור התפקוד- של תאי עצב באזור הקליפה הקדם-מצחית הממונה על ה-executive functions התפקודים המנהליים הנאורים.
בגיל ההתבגרות חל שיפור ניכר בקשב הבררני, בזיכרון העובד, בפתרון בעיות ובשליטה העצמית של הנער והנערה.
*גיל הנעורים
המנגנון המוחי החדש ביותר במערכת העצבים - הקליפה הקדם חזיתית prefrontal cortex הוא האחרון להתפתח, הן בתולדות הגזע והן בתולדות הפרט. אזור זה מופקד על הפעילויות המוחיות הנאורות, הערכה של הסיכון והתגמול, פתרון בעיות, קביעת סדרי-עדיפויות, תכנון, הערכה עצמית, ויסות רגשות, שליטה עצמית.
בקליפה הקדם-חזיתית מתנהל עיקר התהליך של הזיכרון העובד, עיכוב מידע שאינו רלבנטי לתפקוד, זיהוי הגירוי העיקרי ושליפתו מתוך 'רעש הרקע' שפוקד בהתמדה את מערכות החושים.
לקליפה הקדם-מצחית רשתות תקשורת ענפות עם שאר מנגנוני המוח ובזכותן היא מבצעת תפקודי אינטגרציה עם מלוא מערכת העצבים.
ממצאים אחרונים של דימות המוח העלו שהקליפה הקדם חזיתית פעילה כבר במוחו של ילד בן ארבע והיא הולכת ומשתכללת ומגיעה למלוא יכולתה רק בגיל הנעורים. הבשלת המוח עוברת תהליך של "פְרוֹנְטָלִיזַצִיָה" במהלכה הקליפה הקדם-חזיתית נוטלת על עצמה, בהדרגה, אחריות על התפקידים ההכרתים שבוצעו על-ידי מנגנונים תת-קליפתיים ולימביים פשוטים.
בזכות הבשלת המערכת המנהלית של מוחו, האדם הצעיר מעפיל לרמות חדשות של חשיבה, של ארגון ושל שליטה עצמית.
*גיל הבגרות
עדויות אין-ספור של המחקר בעשורים האחרונים מפריכות את הסברה הישנה שהלמידה היא נחלת המוח הצעיר. המוח ממשיך ללמוד, להסתגל ולהשתנות לאורך כל ימי חייו של האדם.
תאי העצב אינם מתחדשים. המוח חייב לשמר את המידע והוא אינו יכול להתחלף כשם שעושה זאת העור או חלקים אחרים בגוף האדם. תכונת הפלסטיות - עיבוי החיווט ויצירת קשרים חדשים - מעניקה למוח את יכולת ההשתנות, הצמיחה וההסתגלות.
הפלסטיות של המוח היא היכולת לשנות, לארגן מחדש את רשתות התקשורת העצבית בעקבות התנסות או גרייה חושית. שינויים מהירים - תהליכי הגמשה מואצים - מתרחשים בארבעה מצבים:
Developmental plasticity פלסטיות התפתחותית - בשעת ההתנסות הראשונית של המוח הצעיר עם עיבוד המידע החושי.
Activity- dependent plasticity כאשר שינויים בגוף - ירידה בטיב הראייה, למשל - מחייבים הערכות מחודשת של מאזן הפעילות החושית.
Plasticity of learning and memory פלסטיות של למידה וזיכרון בעקבות התנסות למידה, היינו שינוי התנהגותי בשל מידע חושי חדש.
Injury-induced plasticity פלסטיות לאחר שנגרמה פגיעה מוחית. זוהי היערכות מחודשת של הקשרים שלא נפגעו והתחלה של שחזור, של שיקום התפקוד.
השינויים המורפולוגיים מתרחשים בשתי רמות - במבנה הפנימי של תא-העצב בעיקר באזור הסינפסה ובעלייה במספר הסינפסות בין תאי-העצב.
דוגמה נוספת להתערבות מזיקה בתפקודו של מוח בריא היא ההיימנה של הילד האיטר. מוחו של הילד האיטר תקין לחלוטין עד אשר מאמצי הסביבה החינוכית שלו כופים עליו תפקוד "ימני" שעומד בניגוד למבנה שלו ומשבש את פעולתו.
* * *
--למידה וליקויי למידה------------לעמוד הראשי------------ד"ר אילנה מודלינגר---