| ספרים וסיפורים |  |
 |
* Fahrenheit 451
* גילוי אבן הרוזטה ופיענוח כתב ההירוגליטים
* חלום Xanadu
* רצח היפטיה - המורה מאלכסנדריה
* מפת העולם - הספר של רוג'ר
* השמדת תרבות המאיה
* fire sayings
* Qin Shi Huang
There is more than one way to burn a book and the world is full of people running about with lit matches
Fahrenheit 451 היא הטמפרטורה שבה ספרים עולים באש. שריפת הספרים לדיכוי החשיבה המקורית והביקורתית היא נושא ספרו הַדִּיסְטוֹפִּי Fahrenheit 451 של סופר המדע הבדיוני האמריקאי Ray Bradbury.
הספר הוא כּתַב מחאה נגד הכוחות שכוונתם להשמיד את החשיבה, נגד עריצות "עריצות מכל הסוגים, בכל מקום ובכל זמן בעולם".
במאה ה-24, בחברה כבויה וחלולה, תפקידו של ה- fireman הוא לשרוף ספרים ובתים בהם הם נמצאו.
"זה היה תענוג יוצא דופן לראות דברים נאכלים, לראות אותם משחירים ומשתנים" "ביום שני נשרוף את מיליי, ביום רביעי את ויטמן, ביום שישי את פולקנר, נשרוף אותם עד אפר ואז נשרוף את האפר".
בחברה זו, שנשלטת בידי הצנזורה והמדיה, הספרים מסוכנים משום שהם מעודדים חשיבה ומעלים רעיונות עוכרי שלווה שעלולים לעורר ספקנות
ולשבש את הסֵדֶר ואת הציות למוסכמות השלטון. בניגוד לחברות דיסטופיות - בהן הדיקטטורה של המדינה נכפית באלימות על אזרחיה, בעלילה זאת האזרחים אדישים, נהנתנים ומשתפים פעולה -בעצלנות ומתוך שמחה כימית - עם השלטון. בעל הספר אינו פושע שיש להוציא להורג כי אם מטורף שיש לאשפז.
הספר מסתיים בנימה של תקווה. "היה הייתה, לפני הסְפִירָה, ציפור אווילית וארורה פֵנִיקְס שמה. כל כמה מאות שנים היא בנתה מדורה והעלתה את עצמה באש. אך כל פעם שהיא שרפה את עצמה היא הייתה קמה מאפרה ונולדת מחדש. נראה שאנחנו עושים - שוב ושוב - את אותו הדבר. אבל לנו יש דבר שלפניקס לא היה מעולם. אנחנו מודעים למעשה הארור והמטופש שעשינו. אנחנו יודעים את כל הדברים הארורים והמטופשים שעשינו לאורך אלפי שנים וכל עוד אנחנו יודעים זאת, וזה נמצא סביבנו ולנגד עינינו, באחד הימים נפסיק לבנות את מדורות הלוויה ונפסיק לקפוץ לתוכן".
הספר נכתב לפני עשרות שנים וחלק מהמתואר בו - כמו כוחה של הטלוויזיה והמדיה - אנו מזהים בחיי היום יום שלנו.
בארצות הברית, בבתי-ספר אחדים שכללו את קריאת הספר בתוכנית הלימודית, ועדי ההורים דרשו את החרמתו ואת סילוקו מהספרייה המקומית.
* * *
גִּלּוּי אֶבֶן הָרוֹזֶטָה וּפִעֲנוּחַ כְּתַב הַחַרְטֻמִּים הַמִּצְרִי
פיענוח ההירוגליפים המצריים התאפשר בזכות גילוי אבן הרוזטה לוח האבן המפורסם ביותר בהיסטוריה של הארכיאולוגיה. נפוליאון, "תאב הדעת", צירף לגדודי חייליו בשעת הפלישה למצריים עשרות מלומדים, מהנדסים, גיאולוגים, מתמטיקאים, ארכיטקטים, והפך את המסע שלו למִשְׁלַחַת הארכיאולוגית המקצועית הראשונה שיצאה למצריים.
המדענים -"הכלבים הפקינזים" בפי החיילים - מיפו, ציירו, רשמו, מדדו ותיעדו כל דבר שנקלע בדרכם.
במהלך הפלישה, על קבוצה של חיילים שהוצבו במִבְצָר בעיר רוֹזֶטָה, בדלתא של הנילוס, הוטלה משימה להרוס קיר על-מנת להרחיב את המִבְצָר.
בשעת הריסת הקיר נִגלׇּה לעיני החיילים לוח מאבן שַׁחַם שחורה ועליו מסותתים רישומים מוזרים. החוקרים הבינו את חשיבות הלוח והוא הועבר למכון הלאומי בקהיר. כאשר התברר שצבא נפוליאון עומד על סף תבוסה, לוח האבן הועבר לאלכסנדריה שנחשבה למקלט בטוח יותר עבור התגלית.
כאשר הצרפתים נחלו כישלון, בתנאי הכניעה נקבע שהעתיקות בקהיר יינתנו לצרפתים ואילו אלה שנמצאים באלכסנדריה יעברו לידי האנגלים. לוח האבן המסתורי הובל למוזיאון הבריטי בלונדון ושם הוא נמצא עד היום.
הממצאים של המלומדים הצרפתים על מצריים העתיקה עוררו נחשול אדיר של התעניינות, עד כדי egypto-mania בקרב עמי אירופה ואמריקה שנמשך לאורך כל המאה ה-19.
הכתובות על לוח אבן הרוזטה נסתתו בשנת 196 לפנה"ס ואותו הטקסט מופיע עליו בשלוש שפות : ביוונית, בכתב הדמוטי ובכתב החרטומים. הכתובת מהללת את פועלו של המלך הפרעוני תלמי. היות שהכתב היווני היה מוכר לחוקרים, הוא סלל את הדרך לפיענוח שני כתבי היד ההירוגליפים.
פיענוח כתב החרטומים התעכב במשך שנים רבות משום שהחוקרים היו כלואים בתפיסה השגויה שהסימנים הם סמגרמים, היינו סמלים שמייצגים רעיון שלם כלומר אינם אלא כתב סימנים פרימיטיבי. האפשרות שהכתב הוא פוֹנֵטִי נשללה משום שהיא נחשבה למתקדמת ולמשוכללת מִדַּי עבור תרבות קדומה כל-כך.
הראשון שניגש לפיענוח כתב החרטומים הוא הגאון המדהים תּוֹמָס יַאנְג האנגלי. יאנג, שבגיל שנתיים קרא קריאה שוטפת ובגיל 14 שלט בתריסר שפות עתיקות ידע לפתור כל בעיה שהצליחה לעניין אותו.
בחופשת הקיץ של 1814 הוא לקח עמו עותק של שלושת הכתבים וניגש למלאכת הפיענוח.
משוכנע גם הוא, כמו כל שאר החוקרים, שהכתב הוא סמגרמי, הוא ניסה לאתר את קבוצות הסימנים שייצגו שמות, מתוך הנחה ששמות ניתן לכתוב רק בסימנים פונטיים. בכתב החרטומים על אבן הרוזטה היו מספר קבוצות של סימנים שהיו מוקפים בעיגול ונקראו cartouches 'תרמילים'. יאנג הניח שהסימנים האלה הם שמות של אותם אנשים חשובים שהכתוב מספר עליהם.
המהדורה היוונית של אבן הרוזטה היא דברי תהילה לתַּלְמַי, וכך יאנג איתר שישה תרמילים בכתב החרטומים שמייצגים, בצורה פונטית, את שמו של תלמי.
הוא כינה את עבודת הפיענוח "השעשוע של כמה שעות פנאי" ונטש אותה לפני סיומה לטובת בעיה חדשה שאתגרה אותו.
הפיענוח המלא של כתב החרטומים מיוחס לבלשן הצרפתי המבריק ז'אן פְרַנְסוּאָה שַׁמְפּוֹלְיוֹן.
בהיותו בן 9 שמפוליון ראה את סימני אבן הרוזטה, נכבש מיד בקסם של הכּתַב המסתורי ונשבע שבאחד הימים הוא יפתור את תעלומת כתב החרטומים. עד גיל 17 הוא למד 12 שפות עתיקות ואת כל המידע שהיה קיים בימיו על התרבויות הקדומות והחל בעבודת הפיענוח. שבוי בתפיסה המקובלת בתקופתו שכתב הפרעונים בנוי מסמלים דוממים וממוטיבים פיגורטיביים הוא ניכשל שוב ושוב במעשה הפיענוח.
פריצת הדרך התרחשה כאשר באחד הימים הגיעה לידיו מגילת קלף של רעמסס אֵל הַשֶּׁמֶשׁ, בזכות שליטתו המושלמת בקופטית הוא זיהה את האותיות והצליח לראשונה לפענח מילה כתובה בכתב ההירוגליפים. מרוב התרגשות הנער איבד את הכרתו. כאשר הוא התאושש מההלם הוא מיהר להודיע לאחיו -"עשיתי את זה".
ב-1822, לאחר עבודת פיענוח של 14 שנים הוא בישר לאקדמיה על השלמת המשימה.
* * *
most people are fools, most authority is malignant, God does not exist, and
everything is wrong
קסַנַדוּ נועדה להיות ספרייה כלל עולמית, הוצאה לאור חובקת עולם של היפרטקסט, שיטה לפתרון סכסוכי זכויות יוצרים ובמה של מצוינות לדיונים. יצירת נגישות אל כל המידע הקיים, עבור כל האנשים.
היא הייתה אמורה לרפא את הבורות ולמנוע אי-הבנות פוליטיות. ועל יסוד האמונה ה"האקרית" שאסונות גלובליים נגרמים בשל בורות, טיפשות וכשל בתקשורת קסנדו נועדה להציל את העולם.
טֶד נֶלְסוֹן "l'enfant terrible" של התקשורת החדשה, הוא דמות יוצאת דופן פרובוקטיבית, מרתקת ומעצבנת - אפילו בקֶרֶב קהיליית החולמים המוזרה של מהפך התקשורת.
הוא נולד ב-1937 וגדל בבית הסבים הקשישים ב - Greenwich Village. חולמני, מגושם, מתבודד, את ילדותו בילה בתכנון תכסיסים כדי לחצות את הרחוב או להימלט מההצקות של ילדי השכונה.
נלסון סובל מהפרעות קשב ופעלתנות-יתר קיצוניות. בשל החשיבה התזזיתית שמתלווה להפרעה, נלסון מציע לקרוא לה מוח של יונק-הדבש "Hummingbird mind".
נלסון פיתח שנאה עזה לכל דבר שִׁגְרָתִי ובית הספר עורר בו שעמום ודחייה. "יש לי בעיה נוראה עם חשבון. אני יכול לסכם שורת מספרים חמש פעמים, לקבל ארבע תוצאות שונות ואף אחת מהן אינה נכונה. אני מוּעֵד לתאונות וחָסַר סבלנות בצורה קיצונית". הוא מתקשה להשתמש במחשב. יש לו שלושה מחשבים שלא עובדים בכלל ואחד נוסף, בקושי. נלסון לא מסוגל לזכור, לכן הוא מקליט כל דבר. "קסנדו" הייתה אמורה לרפא זאת.
במאמר ששלח לכנס של Association for Computing Machinery ב-1965 נלסון טבע את המונח hypertext. מִמּוֹעֵד זה הוא שַׁקַד ללא לֵאוּת על הגשמת חלום a magic place of literary memory Xanadu.
הפרויקט עבר תלאות רבות, נלסון דחה שוב ושוב את מועד סיומו. מרושש - כלכלית ונפשית נלסון נטש את ארה"ב ועבר ליפן בתקווה למצוא בה זירה אוהדת יותר לחלומו. כאשר הוא נשאל על קסנדו, תשובתו - היא תושלם, השאלה היחידה היא באיזה עשור.
* * *
רצח הִיפׇּטִיׇה - המורה הנאורה מאלכסנדריה
Reserve your right to think, for even to think wrongly is better than not to think at all Theon to Hypatia
מועד הירצחה של היפאטיה מאלכסנדריה נחשב, לדעת היסטוריונים רבים, לראשית התקופה החשוכה של ימי הביניים.
"בבוקר, כאשר היפאטיה יצאה אל המרכבה שלה, הגיחו לפתע חמש מאות אנשים עטופים בגלימות שחורות, חמש מאות נזירים מורעבים, מהחולות של המדבר המצרי, חמש מאות נזירים חיילים של הצלב - כמו הוריקן שחור - עטו על הרחוב וגררו את היפאטיה, בשערות ראשה, אל הכנסייה. היסטוריונים אחדים מספרים שהנזירים הורו לה, אם ברצונה להישאר בחיים, לנשק את הצלב, לעבור לנצרות ולהפך לנזירה."
"הנזירים האלה, במצוות St. Cyril האפיפיור של אלכסנדריה, ליד המזבח והצלב הפשיטו את בגדיה ואת עורה של היפאטיה. לבסוף, גופה המרוצץ, עליו הרוצחים חגגו את שנאתם הקנאית, הושלך ללהבות."
"אז באו אלף שנים של אפילה אשר התפשטה על אירופה ושיתקה כל יוזמה, כל חידוש. באלף השנים בהן רוחם של סיריל הקדוש וכנסייתו שלטו ללא עוררין בדת ובמדינה, לילה עקר עטף את אנושיותנו המיותמת ושרשראות של עבדות כבלו את החשיבה.
ענן אבק שהתרומם עד השמיים חנק את הזרימה וייבש את המעיינות אשר בימי פְּרִיקְלֶס וְאַנְטוֹנְיוּס שפעו ים של מים חיים. התיאולוגיה העקרה והמגושמת של הכנסייה השתיקה את ההשראה והעולם, שהיה ביתו של האדם, הפך לכלא. בְּזֶה אַחַר זֶה כבו האורות הגדולים. אתונה לא הייתה יותר, רומא נכחדה. הפריחה נעלמה מעל פני האדמה ובמקומה ירד עליו הצל הנורא של הגיהינום שעתיד לבוא."
"לאחר אלף שנים של חֲשֵׁכָה, כאשר העולם התעורר משנתו, השיר הראשון שנשמע היה השיר האחרון שהתנגן בעת גסיסתו של העידן הקדום. ב-1493 עם שחר תקופת התחייה, הספר הראשון שראה אור באירופה היה הספר האחרון שנכתב באלכסנדריה בידי עובד אלילים. שטף המחשבה והיופי שנקטע החל שוב לזהור ולשיר ולזרום כמו בימים עברו."
מתוך: Mangasar Mugurditch Mangasarian "The martyrdom of Hypatia, or, The
death of the classical world.", The Rationalist, May 1915
היפאטיה הייתה בתו של תֵּיאוֹן, שנחשב לאדם המשכיל ביותר באלכסנדיה. תיאון העניק לבתו את החינוך הגופני והרוחני הטוב ביותר בכוונה להפכה לכליל ה.
הוא לימד אותה מדעים, מתמטיקה, אסטרונומיה ופילוסופיה, את הדתות השונות, רטוריקה, הָיינוֹ את הדרך להשפיע על אנשים בכוח השפה ואת יסודות ההוראה. תיאון חַלַק עם בתו את סקרנותו ואת להיטוטו לחפש תשובות לבלתי ידוע.
היפאטיה הפכה למתמטיקאית, אסטרונומית, פילוסופית ולמַרְצׇה נערצת ששיעוריה משכו תלמידים מכל רחבי אירופה. היפאטיה לא נישאה מעולם. כאשר מחזריה ביקשו את ידה היא הייתה משיבה להם בנועם רב שהיא כבר מאורסת ... לאֱמֶת.
במאה הרביעית והחמישית, אלכסנדריה הייתה נתונה תחת הנציבות הרומית. הדת הנוצרית הייתה הדת הרשמית וענייניה נוהלו על-ידי הבישוף. על אף העליונות הרשמית של הדת הנוצרית, השלטונות גילו סובלנות לאמונות ולדתות האחרות. כאשר עלתה הבישופות של סיריל, לימים "הקדוש", חלה תפנית חדה ביחס הכנסייה אל עובדי האלילים ואל הדתות האחרות.
סיריל החל להתנכל לכל מי שלא היה שייך לכנסייה הנוצרית. לאחר שהוא החריב את אתרי הפולחן של הפגנים הוא דרש לגרש את היהודים מאלכסנדריה. אורסטר, המושל של אלכסנדריה, על אף היותו נוצרי אדוק סירב לציית לפקודתו של הבישוף. התנגדותו של אורסטר לעריצותו של סיריל עוררה איבה קשה בין השניים. היפאטיה הייתה ידידה קרובה של אורסטר ונקלעה לעימות בין השניים.
סיריל שילח המון נוצרי זועם לחולל פרעות, לבזוז ולהחריב את בתי הכנסת ולגרש את היהודים מהעיר. הוא הפיץ שמועות מרושעות על היות היפאטיה מכשפה ובשנת 415 הסית נגדה המון של נזירים שהפשיט, קרע לגזרים ושרף את המדענית, הפילוסופית, המורה, האישה הנאורה ביותר שידעה אלכסנדריה.
חברי המועצה של העיר שלחו תלונה לקיסר אך שום ניסיון לאתר ולהעניש את הרוצחים לא נעשה. רצח היפאטיה נשאר ללא מענה. אורסטס, עייף ומיואש ממאבקו בפטריארך עזב את אלכסנדריה.
* * *
סיפור יצירת "סִפְרוֹ שֶׁל רוֹגֶ'ר" הוא אחד הסיפורים המדהימים על שיתוף פעולה בין יריבים שאוחדו בזכות חוקרנותם, אהבתם הטהורה לידע והתועלת שנגזרה מפועלם המשותף.
בראשית המאה ה-12 הרוזן רוג'ר ג'הוטוויל מחבורת הרפתקנים רומאנים שפלשו לדרום איטליה כבש את סיציליה והושיב על כס המלוכה את בנו. המלך, רוג'ר השני, שלט מארמון מפואר בפָּלֶרְמוֹ, בדיפלומטיות, בחכמה, באכזריות ובמיומנות רבה כל-כך שהיסטוריונים תיארו את סיציליה כמדינה האירופית שזכתה לשלטון הטוב ביותר בימי הביניים.
המלך אירח בארמונו קבוצה גדולה של מדענים, פילוסופים, רופאים, גיאוגרפים, משוררים ובילה בחברתם את כל זמנו הפנוי. הוא התעמק בכל תחומי הדעת אך יותר מכל הוא נמשך לחקר הגיאוגרפיה, מדע פני כדור הארץ, ישוביו ויושביו.
בימים ההם הקַרְטוֹגְרַפְיָה של אירופה הקתולית תיארה את העולם כמעגל הבנוי משלוש יבשות שוות בגודלן, אפריקה, אסיה ואירופה, עם פסים צרים של מים ביניהן. גן העדן הופיע בחלק העליון של המפה וירושלים במרכזה. באזורים שטרם נחקרו צוירו דרקונים, בתולות ים ומפלצות מעוררות חלחלה אחרות.
כדי ללמוד גיאוגרפיה, רוג'ר השני, המלך הנוצרי של סיציליה נאלץ לפנות אל חכמת האסלם. הוא הזמין אל ארמונו את מֻחַמַּד אֶל-אָדְּרִיסִי וביקש ממנו לצייר את מפת העולם. העבודה המשותפת ארכה 15 שנים.
המלך והגיאוגרף שכרו אנשים שיצאו לתור ולתעד ארצות שטרם נחקרו, הם איגדו את כל הידע האמין שהיה קיים, את זיכרונותיהם ממקומות בהם הם ביקרו ובעבודת נמלים אחראית ומדויקת הם בנו את המפה.
אל-אידריסי כתב, במהלך איסוף המידע, ספר עם הכותרת הנהדרת "ההנאה של זה שמשתוקק לחצות את האופק" או בקיצור "הספר של רוג'ר". הספר מחלק את המפה לשבעה אקלימים, מתאר בפירוט רב את האזור שנבחר, מונה את הערים הראשיות שבו, המרחק, בימי הליכה, ביניהן, מתאר את הערים, התושבים, תרבותם, מנהגיהם.
במשך שלוש מאות השנים הבאות המפה הייתה המקור האמין ביותר למסעות בעולם וסייעה בניווטם של קוֹלוּמְבּוּס ווַסְקוֹ דֶּה-גָּאמׇה.
בתקופה בה הצלבנים נלחמו במוסלמים בארץ הקודש, המלך הנוצרי של סיציליה והגיאוגרף הערבי מִיּפּוּ את פני העולם. המפעל המפרך הונע על-ידי השאיפה לידע וההנאה שבתגלית אך היו לו גם שורשים תועלתיים ומעשיים עבור השליט של ממלכת יורדי ים, על אי בלב הים התיכון. המפה נחרטה על ספֵירָה גדולה עשויה מכסף וניתנה למלך שבועות אחדים לפני מותו - בגיל 58 - מדום לב.
* * *
ביולי 1562 בכיכר הגדולה של San Miguel de Mani הבישוף הפרנציסקני - Diego de Landa Calderon - ערך - ברוח האינקוויזיציה - "אוֹטוֹ דֶּה פֵּה".
הבישוף - שנשלח להמיר לנצרות את "הפראים" של אמריקה המרכזית, השליך ללהבות 5000 יצירות של תרבות המאיה.
"מצאנו - הוא מספר - כמות גדולה של ספרים ומשום שהם הכילו רק אמונות טפלות ושקרים של השטן שרפנו את כולם דבר שציער במידה מפתיעה וגרם סבל רב לילידים".
"יצירות שנכתבו בידי האבות כדי שצאצאיהם לא יחיו בחשכה, שמספרים על זמנים עברו, על תקופת האבות, על חלומותיהם, על מלחמותיהם ונבואותיהם, על לוחות השנה, על מועדי ליקוי החמה, על תנועת הכוכבים, על הפלנטה וֵנוּס ועל התפילה שיש לשאת ל-Chaac, אל הגשם, כדי להבטיח יבול עשיר של תירס וגרעיני קקאו."
"שמונה מאות שנים של ספרות ותרבות נכחדו ואיתם כל ההיסטוריה של עם שנולד לפני ישו, שבשמו הכומר הפרנציסקני, הבישוף של Yucatan פעל." *
לפני שהוא השמיד את כתבי המאיה, הכומר הפרנציסקני טרח להעתיק ולתעד חלק מהשפה ומהכתב ורשימותיו שפורסמו והביאו לו תהילה - ושימשו בסיס ראשוני לחקר התרבות העתיקה המפוארת הזאת.
*מתוך 'הלילה של המאיה' J-P MAR
* * *
ב-10 במאי 1933, על-פי הוראת יוֹסֵף גְּבֶּלְס שר התעמולה הנאצית, סטודנטים, מורים ונציגי המפלגה הנציונל-סוציאליסטית החלו בשְׂרֵפָה שיטתית של ספרים בערי גרמניה.
טקס ההעלאה על המוקד של הספרים לווה ב"אמירות האש".
קול ראשון: נגד מלחמת המעמדות והמטריאליזם, בעד קהילה של האנשים וסטנדרטים אידאליסטים של חיים אני מוסר ללהבות את העבודות של קַרְל מַרְקְס וְקַרְל קַאוּטסקִי.
קול שני: נגד ההתנוונות והתדרדרות המוסר, בעד המשמעת ומוסריות המשפחה והמדינה אני מוסר ללהבות את הכתבים של אֶרִיק קֶסְטְנֶר , הַיְנְרִיךְ מָן וְאֶרְנֶסְט גְּלָזֶר.
קול שלישי: נגד האופורטוניזם ובגידה פוליטית, בעד המסירות למדינה ולאומה אני מוסר ללהבות את הכתבים של פְרִידְרִיךְ וְיִלְהֶם פוֹרְסְטֶר.
קול רביעי: נגד הערכת הַיֶּתֶר של חיי האינסטינקטים, בעד האצילות של נפש האדם אני מוסר ללהבות את הכתבים של זִיגְמוֹנְד פְרוֹיְד.
קול חמישי: נגד סילוף ההיסטוריה שלנו והשפלת נבחריה, בעד יראת כבוד לעָבַר שלנו אני מוסר ללהבות את הכתבים של וֶרְנֶר הֶגּמָּן ו-אֶמִיל לוּדְבִיג.
קול שישי: נגד עיתונאות בסגנון יהודי- דמוקרטי, בעד שיתוף פעולה אחראי לתקומה לאומית אני מוסר ללהבות את הכתבים של גֵּאוֹרְג בֶּרְנַרְד תֵּאוֹדוֹר ווֹלְף.
קול שביעי: נגד הבגידה הספרותית בחיילי מלחמת העולם, בעד חינוך העם ברוח האמת אני מוסר ללהבות את הספרים של אֶרִיךְ מָרִיָּה רֶמַארק.
קול שמיני: נגד ההשחתה היהירה של השפה הגרמנית, בעד הטיפוח של הנכס היקר ביותר של עמנו אני מוסר ללהבות את העבודות של אַלְפְרֶד קֶר.
קול תשיעי: נגד הזלזול והיהירות, בעד הערכה ויראת כבוד לרוח הגרמנית בת האל-מוות תכלו, הלהבות, גם את עבודותיהם של קַרְל ווֹן אוֹסִיאַצקִי וקוּרְט טוּשׁוֹלְסְקִי.
ויליאם שיירר, עיתונאי אמריקאי ששרת ככתב חוץ בברלין מתעד את האירוע: "מקרה קרה בברלין שכמותו לא נראה בעולם המערבי מאז ימי הביניים. סמוך לחצות הלילה נסתיימה תהלוכת לפידים של אלפי סטודנטים בכיכר מול האוניברסיטה של ברלין.
ערמה עצומה של ספרים שנאספה שם הועלתה באש הלפידים ושעה שהלהבות אפפום, הושלכו יותר ויותר ספרים עד אשר יותר מעשרים אלף ספרים נאכלו באש."
* * *
There is more than one way to burn a book and the world is full of people running about with lit matches
עדות מתועדת קדומה להכחדה בלהבות של תרבות יריבה מגיעה מסין, מהמאה השלישית לפני הספירה.
השליט הראשון של סין המאוחדת - קַוִין שַׁי הְוּאַנְג - ציווה לשרוף את כל כתבי הפילוסוף של תורת המוסר - קונפוציוס. בניגוד לתורת ה - Legalism ששלטה בתקופת שושלת קוין, הגות קונפוציוס רואה את האדם טוב מיסודו שחייו אינם מוכתבים על-ידי החוק ובתי המשפט כי אם נשענים על חינוך לעקרונות מוסריים.
השליט החדש הוציא צו לפיו כל היצירות שנכתבו בתקופת עידן של פריחה תרבותית ואינטלקטואלית מפוארת - הכתבים שקובצו על-ידי קונפוציוס - יימסרו ויועלו באש על-ידי הרשויות המקומיות.
כל מי שיעז לדון ביצירות אלה או יזכיר אותן במטרה למתוח ביקורת או לשים ללעג את השלטון יוצא להורג. פקידי הרשות המקומית שלא יצייתו לצו זה תוך שלושים יום יוגלו לעבודת פרך בבניית חומת סין הגדולה.
הלהבות נועדו לכלות את החשיבה הביקורתית, את היריבות הרעיונית, את התנגדות חסידי קונפוציוס
לביטול הפיאודליזם - ואת לעגם לניסיונות הפתטיים של השליט להשיג "אליקסיר" חיי נצח. קוין שי הואנג איחד את סין, ביטל את הפיאודליזם, מחק את זכר מתנגדיו אך כשל ברדיפתו אחר חיי נצח.
בשנת 1974 ליד העיר קסיאן איכר סיני קדח באר ומצא במעמקי האדמה תגלית מדהימה. הואנג עבר לעולם הבא כשהוא מוגן על-ידי צבא של 7.000 חיילי חמר ה- Terracotta Army.
* * *
--למידה וליקויי למידה------לעמוד הראשי---------ד"ר אילנה מודלינגר---