| תורות למידה |  |
 |
*התרבות האורלית - *חכמת הניסתר - *חניכות - *קונפוציוס - *פיתגורס - *יוהאן עמוס קומניוס - *ג'ון לוק - *ז'אן ז'אק רוסו - *יוהאן פסטלוצי - *פרידריך פרובל - *מריה מונטסורי - *סמואל קירק - *הוורד גרדנר - *ראובן פויירשטיין - *קרל פרנקנשטיין
בהתחלה הייתה המלה המדוברת...
לפני המצאת הכתב, בעידן הקדם אורייני, הידע עבר מפה לאוזן, מדור לדור. הנחלת הידע לצאצאים כתנאי בסיסי להישרדות הייתה מאז ומעולם חובה הורית בעולם החי.
ההפך של האוריינות, טוען ההיסטוריון ולטר ג'קסון אונג אינו האנאלפביתיות כי אם התרבות האורלית שהיא הנפוצה ביותר גם היום. התרבות האורלית אינה היעדר ספרים כי אם שימוש בזיכרון בדרך שכבר שכחנו.
לאדם האורייני קשה מאוד להבין את התרבות האורלית משום שלשם כך עליו להתעלם מידע השפה הכתובה הטבוע בו.
כדי לרתק את קהל המאזינים ולשמר בזיכרונם את המילה שנאמרה, התרבויות האורליות פיתחו אסטרטגיות מיוחדות להנחלת מידע. הידע הקדום הובא בחרוזים, כסיפור, כפתגם, כמשל, כקלישאה, כשירת עלילה על אודות גיבורים וההרפתקאות המופלאות שלהם. לא פלא, כותב אונג, שלמסורת האורלית צביון מכושף, דמיוני.
המורים של התרבויות האורליות היו "מספרי סיפורים" שהלבישו את המידע בשפה ציורית, מרגשת ששבתה את לבם - ואת זיכרונם - של תלמידיהם. גם לאחר הופעת הכתב, התרבות האורלית לא נעלמה בקלות מבמת ההיסטוריה.
בתרבות יוון העתיקה, גם לאחר זמינות הכתב, חלפו מאות שנים עד שהאוריינות - לאט ובהדרגה - אומצה והתפשטה בקרב האזרחים.
חכמי העולם העתיק סירבו להיפרד מהמסורת האורלית ודחו את רעיון השפה הכתובה.
הכתיבה, טען סוקרטס , היא לא אנושית, היא הופכת מחשבות חיות ששוכנות ברוח האדם לדברים חומריים בעולם הגשמי. אם אנשים יסתמכו על הכתוב ולא על כוח מחשבתם, הדבר יחליש את העצמה הרוחנית ואת הזיכרון שלהם. ידע אמתי יכול לבקוע רק מקשר בין מוחות פעילים. אפלטון סבר שחכמת הכתיבה היא שטחית משום שאין בה משא ומתן, אין בה תן וקח, אין בה יחסי גומלין, אין בה חקירה צולבת. את הכתוב אפשר להניח בצד, אפשר לא לקרוא אותו כלל ואילו מדיון, מוויכוח, משיחה - פנים אל פנים עם האחר - לא ניתן להתחמק.
בפאדו של אפלטון ישנה אגדה על תות Thoth - האל המצרי של הכישוף וההמצאות - שהציע למלך תאמוס דורון Techne חדש, הכתב. "המצאה חדשה זו - מבטיח תות - תגביר את הזיכרון ותעצים את התבונה." הסירוב הטכנופובי לא איחר לבוא ותות ננזף, בזו הלשון, על המצאת הכתב:
"המצאה זו שלך תביא לידי שכחה בנפשות הלומדים, משום שלא ישתמשו יותר בזיכרונם. הם יתנו את אמונם באותיות הכתב החיצוניות ולא יזכרו את עצמם.
הדבר המסוים שגילית אינו כלי-עזר לזיכרון אלא להעלאת זיכרונות, אתה מעניק לתלמידיך לא את האמת, כי אם את צלמה של האמת בלבד. הם ישמעו דברים רבים, אך לא ילמדו מאומה. הם יהיו כאילו יודעי הכול, אולם למעשה לא ידעו מאומה הם יהיו חבורה משעממת אשר תופיע כחכמה, אך לא תהיה כזאת במציאות."
בעשורים שבאו לאחר המצאת הכתב, הטכנולוגיה האוריינית הופקדה בידי מומחי הכתיבה ה - scribes. בעת העתיקה הידע של השפה הכתובה היווה קרש קפיצה למשרות ציבוריות מכובדות של המדינה.
רק לאחר המצאת הדפוס, - לדעת רבים ההמצאה החשובה ביותר של 2.000 השנים האחרונות - על-ידי גוטנברג בשנת 1440 חלה התפשטות של ידע השפה הכתובה.
אליזבט אייזנשטיין, היסטוריונית של המדע ומומחית לתקופת הרנסנס, עוקבת בספרה The Printing Press as an Agent of Change אחר ההתפתחויות ההיסטוריות שבאו בעקבות
המצאת גוטנברג.
התרומה הראשונה במעלה של הדפוס היא ההרחבה עצומה של מגוון המידע הרשמי בר-הבדיקה, אשר המריץ את החברה המערבית לפתח ולמקצע תחומי דעת חדשים. הדפוס הוליד את מהפך הסטנדרטיזציה של מפות, לוחות שנה, לוחות-זמנים, מילונים, ספרים, קטלוגים, עיתונים והעניק לאיש החברה המערבית את היכולת לקטלג ולקודד את המידע.
הדאגה הטכנופובית לא פסחה על המצאת הדפוס והשפעתה על חיי החברה. בתקופה שקדמה להמצאתו של גונטברג, בני-האדם רכשו חדשות כאירוע חברתי. הם התכנסו בכיכרות ודנו בצוותא בחדשות שהובאו אליהם מפי עוברי-אורח מזדמנים. קריאת הספר, העיתון, כך חששו, תשבור את המסגרת החברתית הזאת ותגרום לקיטוע ולפרוק הקהילה.
תוך שלושה עשורים הדפוס התפשט באירופה והפך לאמצעי שדרכו הרנסנס, ההומניסטים שהחיו את העניין בלמידה ובספרי המופת, עבר מתרבות לתרבות. לימים, הספר המודפס הפך למתווך בתהפוכות הפוליטיות, הדמוקרטיות, החברתיות והתרבותיות של המאות הבאות.
רכישת השפה הכתובה - שאינה נתמכת בשפת הגוף - נתפסת כמלאכה אחראית ומורכבת ביותר. "כדי להבהיר את עצמך ללא מחוות, ללא הבעות פנים, ללא הטעמה, ללא מאזין מולך, כדי שדבריך הכתובים יהיו מובנים בכוחות עצמם, עליך לחזות מראש את כל המשמעויות שנגזרות מהם עבור כל קורא, בכל הנסיבות." אילוצים אלה של מעשה הכתיבה הם שהופכים אותו לעבודה מייגעת ומייסרת.
על המשמעות המהפכנית של הופעת השפה הכתובה והשינויים שהיא חוללה נוצרו תאוריות - שנויות במחלוקת - רבות.
תיאוריות אחדות עושות הפרדה חדה בין אורח חשיבה פרימיטיבי-תרבותי, מגי-לוגי, אורלי-אורייני בנוסח "הדיבור הפך אותנו לאנושיים והשפה הכתובה לאנשי תרבות" ואחרות רואות את הופעת השפה הכתובה כהמשך טבעי, רציף של האבולוציה כאשר שתי התרבויות, האורלית והכתובה, נמצאות בזיקה הדדית וממשיכות להתקיים זו לצד זו.
על הניסיון לאפיין את אורח החשיבה שעומד מאחורי שתי הדרכים להנחלת מידע ובמיוחד על רעיון הנחיתות של חשיבת התרבות האורלית קיימת מחלוקת נוקבת בין החוקרים. מתנגדי הדירוג של רמות החשיבה טוענים שכל בני האדם מסוגלים לחשיבה הגיונית, מופשטת, מקורית והיכולות האלה מתגלות ללא הבדלים - בשתי התרבויות, האורלית והאוריינית.
למרות כל החששות, הכתב חולל מהפך מבורך בתחום החברתי והתרבותי והעלה את האנושות מדרגה אחת מעלה. תבונת כל הזמנים שנשתמרה במסורת המסופרת ניתנה לכל יודעי הקרוא. דברי החכמים הפכו לנחלת הכלל.
* * *
The Ageless Wisdom Teaching, or esotericism as it is often called, is not a
religion. It is not, strictly speaking, a philosophy; it is not an art or a science, but it has something of all of these
משחר האנושות, בכל האתרים שיושבו על ידי האדם, ביערות, במערות, בפירמידות, במקדשים, בכנסיות התנהל פולחן מסתורי, סודי, של הנחלת חכמת הנסתר. בראשיתה החכמה הקדומה ניתנה לכל, אולם לאחר שהיא נוצלה למטרות שטניות, כמו המגיה השחורה, היא הוגבלה לתלמידים נבחרים, ראויים לאמון.
גילויים של שרידים פרהיסטוריים, ציורי מערות במקומות שונים בעולם מעידים על קיום ועל הוראה של תורות הנסתר על ידי מורי חכמה שחיו לפני עשרות אלפי שנים. ההיסטוריונים, מומחי המיתולוגיות, האנתרופולוגים - נבוכים לנוכח גילויי החשיבה הארכאית הזאת - נטו להסביר אותה כניסיון של האנושות הפרימיטיבית ליחס לשדים, לכוחות עליונים, לרוחות רפאים, לאלילים את האחריות על אירועי הטבע הלא-מובנים, המחרידים.
הפרשנות הזאת של תפקיד המסורת האזוטרית איבדה את תוקפה לאחר שהמדע נתן הסבר הגיוני והיה אמור לשכך את החרדה מפני הבלתי ידוע, מפני הנסתר אך שלא כמצופה תורות קדומות אלה המשיכו - לאורך כל ההיסטוריה ובכל המקומות בתבל - לשגשג ולכבוש קהל סוגדים ומאמינים.
מכיוון שהשפה דלה ואין בכוחה להעביר את כל עושרה של חכמת הנסתר, טקסי ההנחלה הם מכלול של סמלים צבעוניים, ציוריים, של מזמורים, מנטרות, בפולחן שמערב את כל התחושות - ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מגע, תנועה - ליחידה אקסטזית אחת.
תורות המסתורין שומרות בסוד את תוכנן אך מטרת-העל של רובן גלויה - ההארה והתחייה הרוחנית של האנושות.
"בבתי הספר האיזוטרים החניך נוטל על עצמו מסע ארוך ומייסר של גילוי עצמי במהלכו הוא מזדהה בהדרגה עם התעלומה הנשגבת, עם חכמתה וחמלתה חסרת הגבולות שממנה אלים ואטומים, עולמות ובני אדם נולדים."
אגדות שנוצרו בכל רחבי תבל מספרות שאת חכמת הנסתר בני האדם למדו מאלים וממלאכים. החוקרים איתרו את מקורות חכמת הנסתר בתקופת הקדם וודה - באלף השנייה לפני הספירה - בהודו.
הרודוטוס מספר שהתורה הארכאית הובאה ליוון העתיקה על-ידי אורפיאוס, בנו של אפולו, שהפך למוזה האלוהית של הומרוס, עמד מאחורי התיאולוגיה הנשגבת של האחווה הפיטגורית והיה מקור ההשראה של אפלטון.
ביוון העתיקה, הנאורה, החכמה הקדומה לא נועדה למתי מעט של נבחרים שיוכנסו לסודות הטבע שירחיקו אותם משאר בני האדם. ה"אמיתות" ניתנו לכל "אוהבי החכמה", לכל הפילוסופים כדי שיעבירו אותם לאחרים, לאלה שמוכנים להתחייב בשבועה ההרואית "אני נשבע לתת את חיי לגאולת האחים שלי, שהם האנושות כולה, ואם אני נקרא לכך, למות למען ההגנה על האמת"
מאזור הדמדומים של האלכימיה, האסטרולוגיה ושאר תורות הנסתר בקעו מדי פעם מוחות כבירים שהגו והניחו את היסודות לראשית החשיבה והחקירה המדעית.
במאה השישית לפנה"ס ביוון הקדומה העולם ובני האדם "נבראו ונוהלו" על-ידי חבורה של אלים מאונשים, גחמנים, מסוכסכים ונקמנים. שלושה אנשים העזו למרוד בשליטי האולימפוס תלס, ידידו אנכסימנדר ותלמידו אנכסימדס שהקימו את המכונה בפינו היום האסכולה המילטית . תלס טען
שהשמש אינה המרכבה של אפולו כי אם גוש ענק של אש, ומכיוון שהארץ צפה על פני מים, רעידות האדמה לא נגרמות מזעמו של פוסידון - אל הים - כי בשל טלטולים - שסיבתם טרם ידועה - במצע זה של המים. אנכסימנדר העלה את הרעיון שהברקים נוצרים משום שהרוח קורעת את העננים ולא בגלל התפרצות הכעסים של זאוס.
לדעתו של אנכסימנדר, בני האדם לא נוצרו משום שהאלים השתעממו כי אם באו בדרך התמרה מבעל חיים כלשהו שחי כנראה במים. רעיונות אלה של הפילוסוף נחשבים לתיאוריה הקדומה ביותר של הברירה הטבעית והראשונה מבין "השערת קוף המים" שעלו במחצית השנייה של המאה העשרים. הפילוסופים הפרה-סוקרטים זכו להערכה גדולה מבני דורם בעיקר בשל יכולתם לפתור בעיות מעשיות כמו ניווט אניות בלילה, הובלת הצבא אל מעבר לנהר, חישוב המרחק של ספינה מהחוף וקביעה של מועדי עונות השנה.
דמות צבעונית אחרת שעבורה תורות הנסתר היו קרש קפיצה לחשיבה המדעית ...
Many have said of Alchemy, that it is for the making of gold and silver. For me such is not the aim, but to consider only what virtue and power may lie in medicines
פרצלזוס אלכימאי, מכשף ורופא-אלילים נחשב למבשר הטיפול התרופתי הכימי וההוגה המקורי ביותר של הרפואה בתקופת התחייה. הרעיונות של פרצלזוס התפשטו בכל רחבי אירופה ולאחר מאה שנים של דיונים ומחלוקות, קהיליית המדענים קיבלה את חלקה של הכימיה ברפואה ואת העקרונות הטיפוליים של פרצלזוס.
וגדול המדענים של כל הזמנים...
סודו של ניוטון
לאחר מותו של ניוטון, בין עיזבונותיו נמצאה תיבה מסתורית גדושה בעשרות אלפי דפים כתובים בידו. התיבה הועברה להגמון של לונדון שהתבקש לבחון - במטרה לפרסם - את תוכנה. ההגמון עיין בכתובים וטרק באימה את המכסה של התיבה.
התיבה שניוטון הסתיר מעיני כל, במשך עשרות שנים, הכילה את כתביו שהסגירו את עיסוקו האסור הסודי, באלכימיה ובתורות מיסטיות. ניוטון הטיל ספק בשילוש הקדוש הנוצרי ושלל את אלוהותם של ישו ושל רוח הקודש.
מיינרד קיינס הכלכלן האנגלי מספר שניוטון הצטייר "כמונותיאיסט יהודי מבית מדרשו של הרמב"ם".
המאמרים המדעיים הופקדו בספרייה של קיימברידג' והכתבים האיזוטרים הוסתרו שוב בתיבה הסודית והמסוכנת.
בשנת 1936 אחד הצאצאים של המדען העמיד למכירה פומבית את אוסף הכתבים הסודיים של ניוטון האלכימאי.
מיינרד קיינס הכלכלן האנגלי הנודע הזדעזע ממעשה הבגידה ויצא במסע לאיתור ולרכישה של הכתבים התיאולוגים והמיסטיים. הוא הצליח לשים יד על קרוב למחצית מהכתבים.
קיינס, מהראשונים שקראו את כתבי היד כתב חיבור Newton, the Man שבו הוא חולק כבוד רב
לפועלו של ניוטון גם בתחום האלכימיה והדת משום שהבין שיצירות אלה היו חשובות בעיניו לא פחות מעבודתו בסוגיות המדעיות של הפיזיקה והמתמטיקה.
* * *
אבות ואימהות הכשירו - מאז ומעולם - את ילדיהם לקראת התפקידים שהם ימלאו בעתידם החברתי והמקצועי. עם ההתמחות ההולכת וגוברת של המקצועות, ההכשרה המשפחתית לא הספיקה יותר והחלה להיווצר הלמידה על דרך החניכות.
הלמידה הישירה לקראת מקצוע - כחניכות מאורגנת - החלה במצרים העתיקה במאה ה-20 לפנה"ס.
המקצוע המוערך והמבוקש ביותר במצריים העתיקה היה הלבלרות. ידיעת קרוא וכתוב זכתה לכבוד רב בתרבות המצרית, היא הייתה קרש הקפיצה למשרות ציבוריות רמות וזו שהבדילה בין שליטים לנשלטים. רכישת האוריינות הקדומה הייתה מלאכה מורכבת וההכשרה ללבלרות הושגה בתקופת חניכות קשה וממושכת.
חוקי החניכות הראשונים נמצאו כבר בקודקס חמורבי, מלך בבל ששלט במאה ה-18 לפנה"ס. החניכות התפשטה באירופה בתקופת ימי הביניים. כלי העבודה השתכללו ומיומנות השימוש בהם דרשה הכשרה מיוחדת ושנות התנסות רבות. החניכים, נערים צעירים, עברו לגור בביתו של בעל המלאכה שהכשיר, האכיל והלביש אותם בתמורה לעבודתם.
האיגודים המקצועיים - גילדות - שקמו בין המאה ה-12 למאה ה-15 קבעו תקנונים קפדניים באשר לחובות ולזכויות החניך ומעבידו.
באנגליה, בתום תקופת הכשרתו, החניך נדרש לבצע עבודת גמר שנבחנה על-ידי צוות של מומחים ורק כאשר החניך עבר את המבחן הזה הוא הוכרז כרשאי לעסוק במקצוע.
הילד נמסר לחניכות בגיל עשר וההכשרה שלו נמשכה לאורך שבע שנים. החל מהמאה ה-18 חוזה התקשרות לחניכות נחתם רשמית בין האב למעביד.
Poor Law Act
"חוק העניים" היה שורה של תקנות שיצאו באנגליה ב-1417. החוק חייב את כל ההורים שלא היו מסוגלים לפרנס את ילדם למסור אותו לחניכות כפויה. להורים לא הייתה כל זכות להתערב בחינוך בנם ואם הם סירבו להישמע לחוק, הם נקנסו או נאסרו.
ג'ון לוק הפילוסוף האנגלי שגילה נאורות מהפכנית באשר לחינוך בני האצולה והמעמד האמיד הציע פתרון חינוכי שונה עבור בני מעמד הפועלים.
ב"חיבור על חוק העניים" לוק מקונן על כך שילדי מעמד הפועלים מהווים נטל על הקהילה. הם חיים בבטלה וכך גם כוח העבודה שלהם, עד גיל 12 אינו מנוצל על ידי הציבור. הוא מציע להקים "בתי עבודה" בכל אזור באנגליה בהם הילדים של העניים יוכשרו - החל מגיל שלוש - לעבודה. בתי עבודה אלה ישתלמו מבחינה כלכלית לקהילה ויחדירו מוסר עבודה בילדים.
עם יישוב אמריקה, בעלי המלאכה שהגיעו לעולם החדש מאירופה הביאו אתם את שיטת החניכות שהלכה והתפשטה בכל היבשת. מוסד החניכות עבר במשך השנים שינויים שנבעו משוק העבודה, מהתמקצעות התעסוקה ומהרפורמות שחלו בתפיסת החינוך באירופה ובארה"ב.
בעקבות השתכללות הטכנולוגיה התעשייתית והתעצמות העיור חלה ירידה בביקוש לידיים עובדות. הצורך בכוח עבודה לא מיומן היינו בחניכות ירד וילדי הפועלים בערים החדשות הפכו למטרד חברתי. כדי להרחיק אותם מחיי רחוב, השלטונות החלו להקים עבורם בתי ספר של יום ראשון.
בית הספר של יום ראשון
ייסוד בית הספר של יום ראשון מיוחס לבעל העיתון של העיר גלוקסטר, אנגליה. הפולקלור מספר שהרעיון עלה במוחו של רוברט רייקס כאשר קבוצה גדולה של ילדים הקימה רעש והפריעה לו בעבודתו. הוא פתח בכנסיה המקומית כיתת לימודים עבור הילדים של מנקי הארובות שבה, מדי יום ראשון הוא והכומר לימדו את הילדים קרוא וכתוב. בעל דעות ליברליות, רייקס נעזר בעיתונו כדי להפיץ את רעיונותיו על שיפור תנאי הכליאה של אסירים ועל חינוך ילדי מעמד הפועלים.
בתי ספר של יום ראשון החלו לפרוח בכל רחבי אנגליה וכעבור שנים מועטות מאות אלפים של ילדי פועלים פקדו אותם.
האיש המפורסם ביותר שהתנסה במסלול החינוכי של בית הספר של יום ראשון וחניכות באנגליה הוא מייקל פרדיי גדול הכימאים של המאה ה-19.
פרדיי היה בנו של נפח עני בפרברי לונדון שנאלץ לעזור מגיל צעיר בפרנסת משפחתו. ההשכלה הפורמלית שלו כללה קריאה, כתיבה וחשבון בסיסי שהוא רכש במסגרת בית-ספר של יום ראשון. בגיל 13 הוא מצא תעסוקה כשוליה בכריכיית ספרים. יותר מרכישת מקצוע פרדי הצעיר ניצל הזדמנות זו לקריאת הספרים שהוא כרך. בעל הכריכייה שהתרשם מהרעב לדעת ומכישרונו של הנער החל לכוונו לקריאה של ספרי מדע. במשך שבע שנות חניכותו, פרדיי פיתח את ענינו במדע בכלל ובכימיה בפרט. הוא בנה מכל הבא ליד מעבדה קטנה עם סוללת וולטה שזה עתה הומצאה והיה עורך בה ניסויים משלו. הוא פעל בהתמדה גם על סגירת הפערים בהשכלתו, על שיפור הבעתו, שכלול הדקדוק, האיות והפיסוק שלו. פרדיי סיים את שנות חניכותו וקיבל משרה של כורך, אולם העבודה לא גרמה לו סיפוק והוא חיפש דרכים לחדור לעולם - החסום לנער ממעמד הפועלים - של המדע.
ב-1810 הוא הצטרף למסגרת שנועדה לשיפור ההשכלה של צעירים וצעירות ממעמד הפועלים.
אנשי החוג נפגשו אחת לשבוע, שומעים הרצאה מתחום המדע ודנים בה. במסגרת זו הוא גם יצר קשרי ידידות עם צעירים תאבי דעת ומדע, כמוהו. כעבור שנים, כאיש מדע בעל שם, את הרצאותיו הראשונות פרדיי נשא בפני צעירי החוג הזה.
בעקשנות, בתושייה ובאומץ, פרדיי מימש את החלום הבלתי אפשרי. הוא מעולם לא שכח את עברו וב- 1826 - הוא ייסד את "הרצאות ערב של יום שישי" ואת הרצאות "חג המולד" לילדים, מסגרות השכלה שבהן הוא לקח חלק פעיל ובנה לעצמו מוניטין של מלמד מדע מהשורה הראשונה. המסגרות קיימות ואף משודרות בטלוויזיה האנגלית עד היום.
בתום מלחמת העולם הראשונה, ההגירה לארה"ב - שבעבר ייבאה בעלי מלאכה מיומנים - נפסקה והצורך בחניכות מסודרת עלה שוב לכותרות. מוסדות החינוך, הממשל והאיגודים המקצועיים התאחדו על-מנת לעצב שיטת חניכות ארצית אחידה.
ב -1917 החקיקה הפדרלית הראשונה לקידום החינוך המקצועי - העביר בקונגרס חוק שהציע מימון למדינות לתשלום הכשרה ושכר עבור המורים.
ב- 1937 נחקק חוק שנועד ליצור תנאי עבודה נאותים - שעות עבודה, שכר, שנות הכשרה וחוזים לחניכים.
רעיון ה"חינוך לכל ילד" - הוראת קרוא וכתוב, חשבון ומדעים - חל בתחילתו על הבנים של האצולה, של בעלי הממון והשררה ורק לאחר שנים רבות של אפליה הוא הוחל גם על ילדי מעמד הפועלים. חוקי החניכות החלו לקבוע שעות לימוד חובה הכלולות במסגרת הכשרתו המקצועית של החניך.
המהפכה התעשייתית שינתה את פני החניכות. החניכות המשפחתית, בה המתלמד חי בבית מעבידו נעלמה. במקצועות רבים חלה ספציאליזציה רבה כל-כך שההכשרה בהם התחלקה לתת- התמחויות ודרשה שנות למידה מועטות יותר.
* * *
"בגיל חמש עשרה דעתי הייתה נתונה ללימודים, בגיל שלושים עמדתי הייתה איתנה, בגיל ארבעים לא היו לי יותר ספקות, בגיל חמישים הבנתי את צו השמיים, בגיל שישים אוזני הייתה איבר ממושמע לשמיעת האמת, בגיל שבעים יכולתי ללכת בעקבות שאיפות לבי מבלי להפר את האמת"
The Analects of Confucius
את הניצנים הראשונים של הדיון במהות ובחשיבות החינוך אנו מגלים במאה החמישית לפנה"ס בסין הקדומה.
צאצא של משפחה אריסטוקרטית שירדה מנכסיה, קונפוציוס, מגדולי ההוגים של סין, התייתם מאביו בעודו ילד צעיר וגדל בתנאי מצוקה כלכלית. הוא רכש השכלה בכוחות עצמו, הרבה ללמוד מכל הבא ליד והפך מורה פרטי לילדי משפחות אמידות.
קונפוציוס חי בתקופה המכונה תקופת המדינות הלוחמות שבה סין הייתה מפולגת בין שבע מדינות מסוכסכות וחלה בה התדרדרות מוסרית קשה. קונפוציוס התקומם נגד השחיתות ששררה בשלטון וחיפש דרכי מוצא מהכאוס המדיני והחברתי שסין הייתה נתונה בו. הפתרון שהוא הגה לשיפור המצב היה בחידוש משנתם המוסרית של חכמי העבר הגדולים של סין.
תורת קונפוציוס מטיפה להשכלה לכל, כאשר מטרתה העיקרית של הלמידה היא עיצוב ושיפור האופי של הלומד. משנתו קוראת לפשטות: לאהבת הזולת, לעשות את הדבר הנכון ולא את הכדאי, לפעול בהדדיות, לכיבוד ההורים, "לא לעשות לאחרים את מה שלא היית עושה לעצמך".
בגיל עשרים ושתיים קונפוציוס יסד את מה שנחשב היום בית הספר הפרטי הראשון. הוא ריכז סביבו בביתו, קבוצת תלמידים והנחיל להם את תורתו. לימים, תלמידיו ממשיכי דרכו לקטו את הרעיונות של מורם ושימרו 
את משנתו ב - The Analects of Confucius.
בגיל חמישים, "כאשר הוא הבין את צו השמיים" הוא יצא לדרך אל המדינות המפולגות והמסוכסכות בניסיון לשכנע את שליטיהן לאמץ שיטה מוסרית של מדינאות שתבטיח שלום ותעניק לאזרחים שלטון צודק ויציב.
מאמציו עלו בתוהו ולאחר 13 שנים של נדודים הוא חזר - מאוכזב - לביתו ובשארית שנותיו הוא גיבש את תורתו - הקונפוציוניזם - ועמל על תיעוד חכמת סין העתיקה.
הקונפוציוניזם הוא הפילוסופיה של הארגון החברתי, של החוכמה הפשוטה ושל הידע המעשי שהעניקה לחברה הסינית תשתית אתית של כללי חיים והתנהגות וברבות הימים הוא השפיע רבות על המחשבה המוסרית של מדינות מזרח אסיה.
עדות מתועדת קדומה להכחדה בלהבות של תרבות יריבה מגיעה מסין, מהמאה השלישית לפני הספירה. 
השליט הראשון של סין המאוחדת ציווה לשרוף את כל כתבי קונפוציוס.
בניגוד לתורת ה"לגליזם" ששלטה בתקופת שושלת קווין, הגות קונפוציוס רואה את האדם טוב מיסודו שחייו אינם מוכתבים על-ידי החוק ובתי המשפט כי אם נשענים על חינוך לעקרונות מוסריים.
השליט החדש הוציא צו לפיו כל היצירות שנכתבו בתקופת עידן של פריחה תרבותית ואינטלקטואלית מפוארת שקובצו על-ידי קונפוציוס יימסרו ויועלו באש על-ידי הרשויות המקומיות. כל מי שיעז לדון ביצירות אלה או יזכיר אותן במטרה למתוח ביקורת או לשים ללעג את השלטון יוצא להורג.
פקידי הרשויות המקומיות שלא יצייתו לצו זה תוך שלושים יום יוגלו לעבודת פרך בבניית חומת סין הגדולה.
הלהבות נועדו לכלות את החשיבה הביקורתית, את היריבות הרעיונית, את התנגדות חסידי קונפוציוס לביטול הפיאודליזם - מפעל חייו של השליט - ואת לעגם לניסיונות הפתטיים של קווין להשיג "אליקסיר" חיי נצח.
במאה ה-18 קיסר סין העניק לקונפוציוס את התואר "המורה הדגול של כל הזמנים".
בשנים אלה קונפוציוס ותורתו זוכים לפריחה מחודשת בסין ופסלו של הפילוסוף הוצב בכיכר טיאנאנמן בבייג'ין.
* * *
Every man has been made by Go
d in order to acquire knowledge and contemplate
במהלך מסעם ביוון, הוריו של פיתגורס, אביו, סוחר חרט טבעות ואמו משושלת מייסדי סאמוס, עלו לרגל לדלפי למקדש האורקל של אפולו. האורקל בישר להם שהבן שייוולד להם יהיה יפה תואר, חכם ויתרום רבות לאנושות. הבן שנולד נקרא על-כן פיתגורס, המזבח של פיתיאה והגשים את נבואת האורקל.
פיתגורס לא השאיר עדות כתובה על חייו והגותו לכן בכל המסופר עליו מציאות ואגדה מהולות זו בזו.
הוריו של פיתגורס הקפידו להעניק לבנם את החינוך המיטבי. המורה הראשון שלו היה אחד מ"שבעת חכמי יוון". בהיות פיתגורס בן 18 הוא נשלח לאי לסבוס להמשך לימודיו אצל אחדים מבכירי אנשי החכמה של יוון העתיקה.
בהגיעו לגיל 22 השנים פיתגורס - כמו רוב מלומדי דורו - יצא לרכוש דעת אצל חכמי מצריים. ב-23 שנים של שהותו במצריים הוא הכשיר את עצמו במתמטיקה, אסטרונומיה, מוסיקה ותורות המסתורין.
את משפט פיתגורס הוא למד - כך משערים - מהמהנדסים בוני הפירמידות. כאשר הפרסים כבשו את מצריים, פיתגורס גורש לבבל. במהלך 11 השנים הבאות הוא נדד בבבל, בפרס ובהודו והתוודע אל תורות ההינדואיזם, הטאואיזם והבודהיזם.
בן 56, כנראה האדם המשכיל ביותר בדורו, הוא חזר הביתה. בשובו הוא מצא את האי סאמוס - לאחר כיבושו על-ידי הפרסים - שומם, שדוד וחרב. הוא רצה לפתוח בסאמוס בית-מדרש כדי ללמד את כל הידע שרכש במהלך נדודיו אך המעטים שנותרו באי לא גילו ענין בלמידה.
על תקופה זו של חייו, יש סיפור מפורסם שמופיע במקורות רבים.
עייף מכך שלא מצא איש שמוכן להקשיב לו, פיתגורס החליט "לקנות" לו תלמיד. הוא מצא נער חסר בית והציע לו שוחד. הוא ישלם לנער שלושה מטבעות עבור כל שיעור שהוא ילמד.
נפלא, חשב הנער, הוא ישב כל היום בצלו של עץ ויקשיב לאיש הזקן הזה וירוויח יותר כסף מאשר מעבודה קשה תחת השמש הלוהטת. הוא - מובן מאליו - התרכז ברצינות רבה בדברי פיתגורס שהציג בפניו את השיטות המתמטיות, מהחישובים הפשוטים של מהנדסי מצרים, דרך שיטות הניווט של הוויקינגים ועד לחוקים והסקת מסקנות מופשטים.
עד מהירה הנער החל לגלות עניין רב בלימודים וביקש עוד ועוד שיעורים. בשלב זה פיתגורס הודיע לנער שכספו אזל והוא לא יוכל לשלם לו יותר. הנער הציע, ללא היסוס, שהוא ישלם - מהכסף שחסך - עבור השיעורים של פיתגורס.
מאי סאמוס החרב, פיתגורס עבר לעיר קרוטון ושם הוא פתח בית ספר לאזרחי העיר בו הוא לימד מתמטיקה, אסטרונומיה, פילוסופיה, מוסיקה ודת. מאות מהאזרחים הבכירים של העיר פקדו את בית הספר. הוא חינך לערכים של כבוד לזולת, רוגע, נועם הליכות, שוויוניות ופיתוח החשיבה באמצעות הרחבת הידע.
את חסידיו הנאמנים פיתגורס ליכד לכת סגורה, סודית שבה הם יצרו שילוב בין לוגיקה למיסטיקה דתית. הם לא ראו במתמטיקה שפה מופשטת, סמלית לתיאור הטבע כי אם חוקיות הטבועה בטבע עצמו. הפיתגוראים סברו שצורת הארץ - לפי הצל שהיא מטילה על הירח בשעת ליקוי - היא כדור. תנועת הכוכבים קשורה מתמטית לצלילי המוסיקה ולמספרים המכלול נקרא בפיהם The Music of the Spheres
האחווה הפיטגורית הייתה שותפה למסרים אחדים של הבודהיזם. אנשיה האמינו בגלגול נשמות וסלדו מרכושנות. בכת התקיים שוויון מלא בין גברים לנשים ומתמטיקאיות רבות הוכשרו בה. אנשי הכת היו צמחונים, העניקו יחס אנושי לעבדים ונהגו לקיים טקסים של זיכוך הנשמה במטרה להגיע לשלב העליון של הטוהר, לפילוסופיה, לאהבת החכמה.
בין הפיתגוראים התקיימה ידידות אמיצה, חוסר אנוכיות וקשרים של יושר ומסירות. הם ניהלו אורח חיים קומונלי, קפדני, שכלל לימודי דת, ארוחות משותפות, פעילות גופנית, קריאה, מוסיקה ודקלום שירה לחיזוק הזיכרון. ההוראה באחווה הייתה אורלית ועל כל חבריה חל "קוד של סודיות", של שתיקה.
התורה הפיתגורית השפיעה רבות על ההגות של כל הדורות אך שמו הונצח בעיקר בזכות "משפט פיטגורס" שכל ילד לומד עד היום בשיעורי הגיאומטריה. לפי לוח חמר עם הכתובית "4 הוא האורך, 5 הוא האלכסון. מהו הרוחב? " שנתגלה, התיאורמה הייתה מוכרת בבבל אלף שנים לפני תקופת פיטגורס. הסינים הכירו את מאפייני המשולש ישר הזווית ב-1100 לפנה"ס והמצרים בנו את הפירמידות לפי חוקים אלה. פיתגורס זכה באבהות על התיאורמה משום שהוא העניק לה הוכחה גיאומטרית אלגנטית ופרסם אותה ברבים.
על אחרית ימיו, כמו על כל קורותיו של פיתגורס הדעות חלוקות. יש אומרים שהאחווה הותקפה והושמדה על ידי בריון מאזרחי העיר כנקמה על הסירוב לקבלו לקומונה. אחרים טוענים שלאחר שמילט את נפשו הוא שב לקרוטון והמשיך במפעלו עד הגיל המופלג של 99 שנים.
התורה הפיטגורית רכשה לה אויבים רבים. אנשיה נרצחו, מרכזי הלמידה שלה הוחרבו והיא נעלמה בחשכת ה"תקופה האפלה" במאה השישית לספירה.
* * *
יוהאן עמוס קומניוס, כומר, מחנך וסופר צ'כי הוגה רעיונות מהפכנים שהקדימו במאות שנים את תפיסת החינוך של בני זמנו.
קומניוס נולד בצ'כיה בעשור האחרון של המאה השישית לספירה. הוא התייתם בגיל צעיר והחל ללמוד - תיאולוגיה פרוטסטנטית - רק בשנתו ה-16. בגיל עשרים ושש הוא הוסמך לכמורה ומונה לתפקיד של מנהל בית ספר.
הדבר המדהים והמרגש בקורות חייו של האדם המופלא הזה הוא שלמרות היותו תמיד נרדף בשל אמונותיו, גולה מארץ לארץ, למרות שביתו נשרף, כתביו הושמדו, למרות שאשתו וילדיו נפטרו, הוא לא חדל לחלום ולהאמין בשיתוף פעולה בינלאומי, בשרטוט תכניות לשלום עולמי, בהצעות לדרכי פיוס בין הכנסיות, ומעל לכל בארגון מחודש של ההוראה והחינוך.
עם תחילת דרכו ככומר וכמנהל בית-ספר החלה ההתקוממות בבוהמיה ופרצה מלחמת שלושים השנים בארצות מרכז אירופה. לאחר התבוסה הקשה של חילות בוהמיה ב"קרב של ההר הלבן" בית הבסבורג והישועים השתלטו על מורביה.
בשל העימות הדתי בין קתולים לפרוטסטנטים, הנימוק המוצהר לפרוץ המלחמה, ביתו של הכומר קומניוס נשרף והוא נאלץ למלט את נפשו ולהסתתר - במשך שבע שנים - במהלכן אשתו וילדיו נפטרו ממגפה שפשטה באתר המסתור - ביערות, בבקתות נטושות, במערות.
בשנת 1628 קומניוס הצטרף לקבוצת פרוטסטנטים שברחה לפולניה השכנה והתיישב בעיר לסנו. את מולדתו האהובה הוא לא ראה יותר. בשנים אלה קומניוס החל לפתח ולפרסם את הגותו המהפכנית על החינוך המיוחל. הרפורמות שהוא הציע עוררו ענין בקרב ממשלות ובתי מלוכה והוא הוזמן לשוודיה, לאנגליה, להונגריה כדי להציג את משנתו החינוכית החדשנית.
לאחר שנות נדודים רבות בארצות אירופה קומניוס חזר לביתו בלסנו בשנה בה חלה הפלישה השוודית לפולניה. ביתו שוב נשרף עד היסוד וכל כתביו -ביניהם המילון הלטיני-צ'כי עליו הוא שקד במשך ארבעים שנה - הושמדו כליל.
חסר כל, קומניוס נאלץ שוב למלט את נפשו, הפעם להולנד שבה ידידיו טיפלו בו עד סוף ימי חייו.
קומניוס השאיר אחריו מורשת רעיונית עשירה שחלקה יושמה בחינוך המודרני וחלקה נותרה בגדר חלום אוטופי.
תיאוריה כללית על חינוך
קומניוס החל לעצב את משנתו החינוכית בספרו The Great Didactic
education according to nature שביסודה הרעיון של הפדגוגיה הטבעית, אשר היווה השראה לרוסו, פסטלוצי, פרובל והשפיע על כל המעשה החינוכי.
ליקטתי כמה רעיונות מפתיעים שהגה הכומר הפרוטסטנטי "אבי המחשבה הפדגוגית המודרנית" במחצית המאה ה-17.
בית ספר לכל
על אף העובדה שחינוך הילדים מוטל על ההורים יש להקים קבוצה מיוחדת של אנשים שיוכשרו בהוראה ולבנות מוסדות מיוחדים שיקראו בתי ספר. בתי ספר אלה יהיו מיועדים לכל. "לא רק הילדים של העשירים ובעלי הכוח כי אם כל הילדים, בנים ובנות, בני באצולה ובני המעמד הנחות, עשירים ועניים, מהערים, מהעיירות, מהכפרים, זכאים להישלח לבית הספר."
לימוד בשפת האם
היות וההוראה הייתה בידי הכנסייה, ספרי הלימוד נכתבו בלטינית ומטרתם העיקרית הייתה הקניית של הקריאה והכתיבה לידע התפילות וצווי המוסר. הלטינית, שפת המלומדים והכנסייה - על אף העובדה שהתלמידים לא שלטו בה - הייתה שפת ההוראה הנהוגה בכל הארצות הנוצריות באירופה.
בשנת 1658 פרסם הבישוף את ספרו המהפכני "העולם המצויר" בו הוא ליווה את הכתוב באיורים ולטקסט הלטיני הוא הוסיף תרגום בשפת האם של התלמידים. לראשונה בתולדות ההוראה ניתנה הזדמנות ללמד בשפת האם של התלמידים. ספרו של קומניוס תורגם לשפות רבות ושימש כספר הלימוד הבסיסי במשך יותר ממאתיים וחמישים שנה.
למידה מאתגרת, מועילה ומהנה
"אל תלמדו שום נושא לפני שעוררתם את סקרנותם של התלמידים". "תציעו תמיד מידע שהוא גם נעים וגם מועיל, זה יעורר את מוחות התלמידים והם יקשיבו לו בלהיטות". "אין להפעיל עונש גופני כי הדבר ישניא על התלמידים את הלמידה."
על חינוך הבנות הוא כתב "אין כל סיבה שהמין החלש יורחק מהלמידה. הנשים נחונות באותה חדות מחשבתית ובאותם כישורי-דעת כמו - ולעתים אף יותר - הגברים. על ילדים עם מוגבלות שכלית הוא כתב: "ככל שאיטית או חלשה יותר תבונת הילד כך הוא זקוק יותר לעזרה. לא קיים אדם שהאינטלקט שלו חלש כל כך שלא ניתן לשיפור באמצעות החינוך". הוא התרעם על העובדה שרק הילדים של האצילים, העשירים ובעלי המשרות הרמות זכו לחינוך ודרש לפתוח את דלתות בתי הספר גם לילדים עניים.
למידה לאורך כל החיים
קומניוס בנה מערכת היררכית של מסגרות השכלה- גן ילדים, כיתות יסוד, כיתות תיכון, קולג' ואוניברסיטה.
האדם הוא תאב דעת מעצם מהותו והוא לומד לאורך כל חייו. הרעיון שנשמע לנו היום מובן מאליו היה מהפכני בימיו. מסגרות אלה תהיינה שונות במהותן אך ילמדו בהן את אותם הדברים בדרכים אחרות על יסוד הידע הקודם ורמת התפתחותו של התלמיד.
חינוך אוניברסלי - pansophy
הרוח האנושית היא חסרת גבולות וכל בני האדם נדרשים לחינוך כלל עולמי. לימוד הפנסופיה -ידע-העל שחוצה את הגבולות בין ארצות, דתות ותרבויות - תסלק את כל הדעות הקדומות ותוביל לשלמות האדם למצב הקיומי שהאל הועיד לבני אנוש.
קומניוס סלד מהפירוד שהיה קיים בין מוסדות ההשכלה הגבוהה בימיו ומהנחלת המידע בדרך סמכותית ששוללת כל חשיבה עצמאית וביקורתית.
בספרו In Way of Light הוא הגה את רעיון הקמת
מסגרת השכלה שבה יאוגדו, יותאמו, יפותחו- בשפה ובספרי לימוד אוניברסליים - העבודות של כל המלומדים.
המלומדים של הקולג' האוניברסלי יפיצו את אור התבונה לכל המין האנושי ויעניקו לבני האדם תגליות חדשות ומועילות. כדי ליצור מאגר מידע כלל עולמי לא די באדם אחד או בדור אחד של מלומדים. יש להקים צוות של נבחרים שעובדים בשיתוף פעולה תוך התבססות על הישגי קודמיהם.
מסגרת זאת תבנה על העיקרון של הפצת הידע כדי שיצירות האל לא יהיו הנכס הבלעדי של המיוחסים כי אם של כל בני האדם. מוסד כזה יאחד את כל בני האדם מבחינה רוחנית, תרבותית ודתית.
כאיש כמורה קומניוס היה מיסטיקן שהאמין בחלומות, בנבואות ובהתגלויות והטיף לתחיית האנושות שתתממש באמצעות רתימת הדת למטרות החינוך.
פיאז'ה הפסיכולוג השוויצרי הנודע - מחסידיו של קומניוס - העלה פן מעניין למורשת החינוכית של הכומר. גדולתו של קומינס - כותב פיאז'ה - אינה בתיאוריות שהוא הגה - תיאוריות קמות ונופלות חדשות לבקרים - כי אם במכלול הבעיות שהוא איתר שממשיכות ומטרידות את המערכת החינוכית גם בימינו.
קומניוס הפנה את זרקורי הדאגה - באמצע המאה ה-17 - אל נושאים בעייתיים מעולם החינוך: הבסיס הפסיכולוגי של שיטות ההוראה, ההתפתחות הרוחנית של האדם, הקשר בין בית הספר לחברה, הצורך בארגון ובהסדרה של תכנית הלימודים ושל המבנה המנהלי של החינוך ולבסוף הצורך בגוף בין-לאומי שירכז בידיו את כל המחקר והחינוך ופתח בכך את הדרך לרפורמות מהפכניות של מחנכים גדולים שבאו בעקבותיו.
אונסק"ו ארגון החינוך, התרבות והמדע של האו"ם העניק לקומניוס את התואר "אבי המחשבה הפדגוגית המודרנית". בצ'כיה קומינס הפך לסמל לאומי ותאריך יום הולדתו נבחר ליום המורה הארצי.
* * *
"אני חושב שמכל האנשים שאנו פוגשים תשעה מתוך עשרה, טובים או רעים, מועילים או לא, נוצרו הודות לחינוכם".
אנגליה של המאה ה-18 עברה תהפוכות כלכליות וחילון והחינוך הקלאסי שהיה נהוג בה לא תאם יותר את הערכים של המציאות החדשה.
אציל אנגלי, חברו של הפילוסוף ג'ון לוק פנה אליו וביקש את עצתו על דרך חדשה שבה הוא צריך לגדל את בנו ויורשו. לוק נענה לבקשה ובסדרת מכתבים ידידותיים הוא הדריך את חברו כיצד לחנך את בנו.
Some Thoughts Concerning Education אסופת המכתבים, פורסמה בשנת 1693 והפכה לרב מכר ולמקור החשוב ביותר להגות החינוכית במהלך המאה ה-18. הספר תורגם לכל השפות האירופיות, הודפס ביותר מחמישים מהדורות וטבע את חותמו על כל תורות החינוך
שבאו בעקבותיו.
בספרו Essay Concerning Human Understanding לוק בנה תיאוריה חדשה לפיה מוח התינוק הוא "לוח חלק" והידע נוצר תוך התנסות חושית בסביבה.
כדי לחנך את המוח החלק נדרשות שלוש שיטות: פיתוח גוף בריא, אישיות מוסרית ותוכנית לימודים מתאימה. מוחו של הילד הוא לוח חלק אך הוא יכול להיות בעל כישרונות מולדים. תפקיד ההורים הוא לאתר את הכישרונות ואת תחומי העניין האלה ולבנות עליהם את חינוך הילד.
יש להתייחס אל הילד כאל ישות רציונלית ולבנות עבורו מערכת משמעת שמבוססת על הערכה ולא על שכר ועונש. שכר בצורת ממתקים ועונש בצורת מכות הופכים את הילד לחושני ולא - כנדרש -לרציונלי. משמעת הכולאת את הילד יוצרת בו מזג של עבד.
מחנכי הילד לא אמורים ללמד אותו את כל מה שניתן לדעת כי אם לעורר בו אהבה וכבוד לידע ולנתב אותו לדרך הנכונה להכיר ולשפר את עצמו. כמו קומניוס, גם לוק מתרעם על השעות הרבות המבוזבזות על לימוד הלטינית וטוען שהילדים צריכים ללמוד - לדבר, לקרוא ולכתוב - בשפת האם שלהם.
המשנה החינוכית של לוק פונה אל בני האצולה והמיוחסים. באשר לחינוך הבנות גישתו של לוק - בניגוד למקובל בימיו - כמעט שוויונית. היות והבנות אמורות לטפח גם את יופיין ועדינותן לא כל ההצעות עבור הפיתוח הגופני של הג'נטלמן חלות עליהן.
ומה עם הילדים של העניים? ב "חיבור על חוק העוני" לוק מקונן על כך שילדי מעמד הפועלים מהווים נטל על הקהילה. הם חיים בבטלה וכך גם כוח העבודה שלהם, עד גיל 12 אינו מנוצל על ידי הציבור. הוא מציע להקים "בתי עבודה" בכל אזור באנגליה בהם הילדים של העניים יוכשרו -החל מגיל שלוש- לעבודה. בתי עבודה אלה ישתלמו מבחינה כלכלית לקהילה ויחדירו מוסר עבודה בילדים.
לוק ייזכר בזכות התורה המדינית הדמוקרטית ליברלית שהגה, בשל התיאוריה האמפירית של ההכרה שלו ובזכות מאמציו להביא לסובלנות דתית.
* * *
Tout est bien sortant des mains de l'Auteur des choses, tout degenere entre les mains de l'homme
ז'אן ז'אק רוסו נולד בג'נבה במשפחה פרוטסטנטית ממוצא צרפתי. אמו נפטרה ימים ספורים לאחר לידתו. בהיות רוסו בן עשר אביו הסתבך בקטטה ונאלץ להימלט מפני נציגי החוק.
רוסו הילד גדל אצל קרובי משפחה ולמד באורח בלתי סדיר בבית ספר כפרי בניהולו של כומר בדימוס. בגיל שלוש-עשרה הוא נשלח להיות שוליה של חרט. לאחר שנים אחדות של חניכות -והתעללות- הוא ברח מבית החרט ושם פעמיו לעבר צרפת.
רוסו בן השבע-עשרה נלקח תחת חסותה של רוזנת צרפתייה ובמשך שלוש-עשרה שנים הוא היה המזכיר, הידיד והמאהב שלה. במהלך שנים אלה הוא שקד בלהיטות על השלמת השכלתו ורכש ידע מעמיק במוסיקה.
לאחר ניסיונות כושלים להתפרנס כמורה פרטי לילדי משפחה אריסטוקרטית רוסו עבר לפריס, התקרב לחוג האנציקלופדיסטים והפך לידיד אישי של דידרו.
חייו קיבלו תפנית חיובית ביום בו הוא ראה מודעה בה האקדמיה של העיר דיז'ון הכריזה על פרס כספי עבור המסה הטובה ביותר שתכתב על הנושא "האם ההתקדמות באומנויות ובמדע תרמה לטיהור או להשחתה של המוסר?" "לפתע," מספר רוסו, "הרגשתי מסונוור מאלפי אורות מנצנצים, המוני רעיונות התקהלו במוחי בעוצמה ובמבוכה שהטילו אותי לטלטלה שלא ניתנת לתיאור"
החיבור של רוסו זכה בפרס. "ההתפתחות של האומנויות ושל המדע לא שיפרה את ההרגלים או את המוסריות של האדם, ההפך הוא הנכון", טען רוסו, "היא חוללה אי-שוויון, עצלנות ונהנתנות".
עבודתו הנועזת והשערורייתית הפכה את רוסו בן לילה לדמות מפורסמת ומבוקשת בקרב נשות ה"סלונים" - המרכזים החברתיים, תרבותיים, רוחניים ורכילותיים של פריס.
חיבורו הטכנופובי של רוסו עורר מהומה רבה ונושאו הפך לטעון המרכזי של כל כתביו העתידיים. האומנויות והמדע אינם משחררים את האדם אלא מאמללים ומרסנים אותו יותר ויותר.
הסדר של החברה המתורבתת בנוי על אי-שוויון ועל עליבות. הקדמה המדעית יצרה את הבעיות החברתיות של אי-צדק וקיפוח ומכיוון שהתפתחות זו נוצרה בידי בני אדם, רק בני האדם יכולים לרפא את נזקיהן.
בהגיעו לגיל שלושים רוסו פגש תופרת דלה, אנלפביתית, תרז, שהפכה לבת זוגו עד סוף ימיו. היא ילדה חמישה ילדים שאותם רוסו השליך לבתי מחסה לילדים יתומים ונטושים שמעטים שרדו בהם.
תרז התנגדה לנטישת ילדיה אך רוסו שכנע אותה שהממזרים הקטנים עלולים להזיק למוניטין שלה. בזיכרונותיו רוסו מנמק את החלטתו המתועבת בכך שלא היה לו כסף לגידול ילדים, שהוא לא מצא את עצמו ראוי להיות אב, שמוטב לילדים לגדול במוסדות כאלה רחוק מהחטאים של החברה הגבוהה.
באוטוביוגרפיה שלו רוסו מגלה נימה קלה של חרטה על נטישת ילדיו אולם החוקרים שמטילים ספק באמיתות כל שחזור קורות חייו של רוסו סבורים שגם החרטה הזאת היא מזויפת ונועדה רק לרצות את מבקריו.
בשנת 1762 יצא לאור ספרו של רוסו "אמיל או על החינוך". "אמיל" הוא הספר הטוב והחשוב ביותר
שכתבתי אי פעם, מספר רוסו ב"וידויים" ולטענתו הספר לא עוסק בחינוך כי אם ברעיון שהוא האמין בו בכל מאודו שהאדם הוא טוב מטבעו.
רוסו אינו אבי הרעיון של ה"חינוך על פי הטבע", ג'ון לוק הגה אותו עשרות שנים לפניו אך הוא העניק לו -ללא ספק- משמעות חדשה. לפי משנתו החינוכית של רוסו יש להכיר את המיוחד שבילד ולשחררו מן המכשולים והכבלים שהחברה שמה עליו.
לא צריך תכנית לימודים, לא צריך ספרים, לא צריך בתי ספר ולא צריך מורים, הילד ילמד כל מה שהוא צריך לדעת באופן טבעי, בליווי מורה פרטי ובכוחות עצמו.
ראשית, עד גיל ההתבגרות יש לחנך את הילד להיות אדם, ולאחר מכן לחנכו להיות אזרח, היינו להיות מסוגל לוותר על עצמיותו לטובת הקהילה, לטובת הכלל.
יש הרואים בחינוך של רוסו תהליך שבו הילד לומד את האני האותנטי שלו כדי להתחבר לחברה כאדם אחראי, ביקורתי שתורם לתיקון תחלואיה.
משנתו של רוסו, לאור מצב החינוך בימיו, הייתה מהפכנית והיא עוררה התלהבות כבירה בקרב הציבור. במחצית המאה ה-18 ב"עידן הנאורות" לא הייתה מערכת חינוך מנוהלת על ידי המדינה. ילדי האריסטוקרטים קיבלו חינוך על ידי מורים פרטיים. ילדי המעמד הנמוך לא זכו בפריבילגיה של ילדות וכאשר מלאו להם שבע שנים הם הושלכו לעולם המבוגרים.
ההשכלה נחשבה עדיין למותרות ורק כמחצית מילדי צרפת למדו קצת קריאה ויסודות החשבון בכיתות שתוחזקו על ידי הכנסייה. הלימודים התנהלו בכיתה אחת בקבוצות שאוגדו לפי רמת הידע.
קראתי שוב את "אמיל" במקור והתרשמתי , שוב, מהקסם המהפנט שהוא משרה על הקורא. השפה החלקלקה, המצועצעת, הקרבה האינטימית אל הקורא, החנופה, הענווה המתנשאת, מנה גדושה של תבונה ושכל ישר, לא פחות דברי הבל ורעיונות מקוממים - כל אלה כובשים ומסנוורים את הקורא. אין פלא שנשות צרפת הלכו שולל אחר אמיל והאדון שלו ז'אן ז'אק.
רוסו לא מנסה להסתיר את המניפולציה שהוא מעולל בבן טיפוחו, אמיל. המחנך מביים מצבי משבר מביכים, משפילים כדי לאתגר ולהעמיד במבחן את כישורי ההישרדות של חניכו.
מצד אחד: "כשיצא מתחת ידי הוא לא יהיה - אני מודה - לא שופט, לא חייל, לא כומר ... הוא יהיה בראש ובראשונה אדם" ומצד שני: "הנח לו שיאמין תמיד כי הוא האדון בעוד האדון יהא תמיד אתה, אין שיעבוד מושלם כשיעבוד המעמיד פני חירות" "אין ספק שעליו לעשות כרצונו בלבד אך אל לו לרצות אלא את מה שברצונך שיעשה" "אל לו לעשות צעד אחד שלא חזית מראש, אל לו לפתוח את פיו בלי שתדע מה הוא עומד לומר".
החינוך החדשני שרוסו העניק לאמיל מיועד לבנים בלבד, תפקידה של האישה הוא לשאת חן בעיני הגבר, להיות אם ורעייה למופת.
המלוכה והכנסייה ראו ב"אמיל" ספר מסוכן משום שהוא ערער את אושיות החברה בשל הביקורת שנמתחה בו על הממסד הכנסייתי והמערכת השלטונית. "אמיל" גרם לגירושו של רוסו מצרפת ולשריפה פומבית של הספר בערים רבות באירופה.
במשך שנים רבות רוסו גלה מארץ לארץ ונאלץ להסתתר תחת שם בדוי. בשנת 1770 הוא הורשה לחזור לצרפת בתנאי שלא יפרסם יותר את עבודותיו. בתקופה זו הוא השלים את כתיבת ספרו האוטוביוגרפי. הוא אומנם לא פרסם את הספר אך היה עורך ערבי קריאה בהם הוא היה מקריא בפני קהל האריסטוקרטים פרקים מתוכנו. כאשר הדבר נודע למטיביו משכבר הימים הם פנו לבית המשפט בדרישה לאסור על החשיפה הפומבית של קשריהם עם רוסו.
הבריאות הנפשית של רוסו, שמעולם לא הייתה יציבה ביותר, הלכה והתדרדרה. תקופות ממושכות יותר ויותר הוא הסתגר ופנה עורף לידידיו. הוא סבל ממצבי רוח הפכפכים בהם הוא חש את עצמו מוקד לעוינות ונרדף על ידי הקרובים לו. הוא הרבה להסתכסך ולנתק את קשריו עם האנשים שהיטיבו עמו.
אחת הפרשיות המפורסמות התנהלה בין שני הפילוסופים המובילים של הנאורות דוד יום האנגלי ורוסו הצרפתי. "אילו פרצה מלחמה בין אנגליה לצרפת הדבר לא היה מרעיש יותר מהשערורייה של ההתקוטטות בין שני האנשים האלה" התבטא אחד המעורבים בסכסוך.
רחמיו של דויד יום, הפילוסוף האנגלי נכמרו למשמע התלאות שעוברות על רוסו והזמין אותו להתארח- ולמצוא מקלט - בביתו. ידידיו שנשרפו בעבר מקשריהם עם רוסו הזהירו אותו מפניו אך יום התעלם מהם ובחר להקשיב להמלצות הנלהבות של נשות הסלונים של פריס.
המפגש בין השניים הצית הערצה ממבט ראשון. יום כתב לאחד מידידיו "מעולם לא הכרתי אדם נעים וישר יותר ממנו. הוא עדין, אצילי, צנוע, רוחש חיבה ומעל לכל הוא ניחן ברגישות שאין כדוגמתה. מבחינתי, אני חושב שאני יכול לעבור את כל חיי בחברתו ללא כל סכנה של ריב אתו". עד מהירה הקסם פג. הקרע חל כאשר רוסו האשים את יום בקנוניה שהוא רוקם נגדו כדי להשתיקו.
יום, שעיקר המוניטין שלו היה בנוי על "דויד הטוב" על טוב לבו, נפגע קשות מהאשמות השווא, מכפיות הטובה המפלצתית האכזריות והטירוף" ורוסו הנערץ הפך במכתביו ל"ללא ספק המנובל האפל והאכזרי ביותר שקיים היום בעולם".
בעבודתו האחרונה "הזיות של מטייל בודד" חיבור אוטוביוגרפי, רוסו העיף והמאוכזב מטייל בפריס, מהרהר בחייו ומצדיק בלהט את מעשיו, דעותיו וכתביו. בפאתוס הרומנטי, ספוג הדמעות הוא מתאר את עצמו קורבן תמים ואומלל של החברה היהירה.
"כעת אני לבד בעולם ללא אח, שכן או ידיד, ללא כל חברה מלבדי. האדם הידידותי והאוהב - בהסכמה תמימת דעים של כל האחרים - גורש מהחברה. בשנאתם המשוכללת הם מצאו את הייסורים הקשים ביותר לנשמתי הרגישה ושברו באלימות את כל קשרי אתם. " וכו'
רוסו היה אחד מההוגים החשובים של המאה ה-18. מחשבתו הפוליטית ובעיקר האמנה החברתית שלו זכו להערכה רבה במהפכה הצרפתית. כאות הוקרה לגדולתו שרידיו נקברו - ליד קברו של אויבו בנפש וולטיר - בפנתיאון בפריס.
* * *
The art of education must be significantly raised in all its facets to become a science that is to be built on and proceeds from the deepest knowledge of human nature
יתום מאב, פסטלוצי, המחנך השוויצרי, גדל בתנאי עוני משפילים שנטעו בו שאיפה חריפה לצדק ורצון עז לעזור לנזקקים ולמקופחים. הדרך אל שיפור תנאי החיים של האדם היא חינוך מסוג חדש שבמרכזו הילד. המחנך מזמן לילד סביבה לימודית ומעודד אותו להתנסות בה לפי סקרנותו, יכולותיו וטבעו.
פסטלוצי הקים בחוותו בית יתומים והחל להפעיל בו את הרעיונות החינוכיים החדשנים שלו. מטרת החינוך, סבר פסטלוצי, היא יצירת סביבה המאפשרת מימוש מלא של היכולות הטבעיות של הילד. ההוראה צריכה להתאים את עצמה לכל פרט. היא לא תיעשה על יסוד שינון מידע מספרים כי אם תוך כדי מפגש אותנטי - חושי - עם המציאות הסובבת.
תחילה יש ללמוד את הממשי ורק לאחר מכן את המופשט
תחילה יש ללמוד את הקרוב ורק לאחר מכן את הרחוק
תחילה יש ללמוד את הפשוט ורק לאחר מכן את המורכב
הלמידה צריכה להתנהל בהדרגתיות, בצורה מצטברת ובקצב איטי
החינוך פירושו הוצאה לפועל של הכוחות הטבועים באדם - בתחום הפיזי באמצעות עבודת כפיים ופעילות גופנית, בתחום המוסרי על דרך עידוד ההתנהגות המוסרית ובתחום האינטלקטואלי באמצעות תפיסה נכונה וביקורתית של העולם המוחשי. המילה, הרעיון, המופשט מקבלים את משמעותם רק בהקשרם לדברים הממשיים.
בשל הדגש על ההתנסות החושית בלמידה, מדעי הטבע וגיאוגרפיה, תחומי ידע שהיו מוזנחים לפני כן נכנסו לתוכנית הלימודים של כיתות היסוד. התלמידים החלו לצאת לטיולים מאורגנים בחיק הטבע לחקירה, ללמידה של הסביבה הטבעית שלהם.
שיטת פסטלוצי עומדת על שני עקרונות
כדי ללמוד כראוי הילדים זקוקים לסביבה מוגנת מבחינה רגשית
ההוראה צריכה להיבנות על האופן בו מתנהל תהליך של המשגה, היינו על ההתנסות החושית שבסופה המוצג הופך למושג.
לימוד לפי שיטת הנושא
פסטלוצי פיתח את שיטת הלמידה לפי נושאים שקנתה לה חסידים רבים בתקופה בה אנשי חינוך מאסו בהקניית ידע על דרך השינון מספרים.
השיטה בנויה על בחירת נושא מהסביבה הטבעית של הילד, מעולם החי והצומח, עונות השנה, ותופעות טבע שהילדים מתנסה בהם.
בשנת 1801 יצא לאור ספרו של פסטלוצי How Gertrude Teaches Her
Children ובו ביקורת על שיטות ההוראה המקובלות והצעות לחינוך שבנוי על האישיות הייחודית של הילד ועל המחנך שאינו מאלף ומחדיר בסמכותיות את הידע כי אם מסייע בידי הילד לפתח אותו בכוחות עצמו.
פסטלוצי לא הצטיין ביישום המעשי של משנתו והמוסדות החינוכיים שהוא הקים ועמד בראשם לא האריכו ימים. למרות זאת תורתו התפשטה בארצות אירופה וארה"ב וסללה את הדרך לתפיסה חדשה של החינוך וההוראה.
* * *
פרידריך פרובל מחנך גרמני ייסד בראשית המאה ה-19 את גן הילדים הפעיל הראשון בעולם.
ילדותו של פרובל הייתה עגומה, אמו נפטרה בהיותו בן שנה ואביו, כומר לותרני, התעלם ממנו כל ימי חייו. הוא התחיל ללמוד בגיל עשר כאשר הוא הועבר לבית דודו.
בנעוריו הוא התחיל להתעניין בחינוך והפך לתלמידו של פסטלוצי, האיש שחולל מהפך בתפיסת מהות החינוך בדורו. מונע על-ידי רעיונות אחדים ממשנתו של פסטלוצי, פרובל פיתח תורת חינוך משלו ויצר את גן הילדים הראשון בעולם.
עד לפני שפרובל "המציא" את גן הילדים איש לא העלה בדעתו שילדים צעירים בני 4 מסוגלים לרכוש מיומנויות אינטלקטואליות ורגשיות.
משנתו של פרובל נבנתה על העקרונות הבאים.בני האדם הם יצירתיים מטבעם. ההבדל בינינו לבין צורות חיים אחרות הוא שאנו משנים את הסביבה שלנו. יותר מסתם מיומנות בנייה, המוח שלנו מאפשר לנו לדמיין את העולם ואת העתיד בשלושה ממדים. החינוך צריך לסייע לילד להבין את עצמו כיצור יצירתי.
המשחק הוא האמצעי שמוביל ללמידה אמתית. גילוי האופן בו דברים פועלים הוא הכרח ביולוגי. יש לרתום את המשחק למימוש הדחף "להבין", בפעילויות מיוחדות שמובילות להקניית המשמעות להתנסויות אלה.
כל ילד מתפתח בהתאם לקצב האישי שלו והוא יכול ללמוד דבר רק כאשר הוא בשל לכך. בשיטת פרבל הגננת עובדת עם כל ילד בנפרד אך היא מציבה כמטרה את שילובו בקבוצה ומנחה אותו לכך.
הניסיון להחדיר בכוח ידע למוח הצעיר הוכיח את עצמו - במשך דורות - כחסר תועלת . זה אולי עובד לטווח קצר אך לא מניב תוצאות עמידות החינוך פירושו הובלה לקראת הידע.
גן הילדים הוא סביבה מאורגנת. המסגרת המתוכננת מעמידה לרשות המורה את כל הכלים והאמצעים שנדרשים לו כדי ליצור את ההתנסויות המועילות עבור הילדים.
הפעילויות הן חלון אל עולמו הפנימי של הילד. הפעילויות בסביבה חינוכית מתוכננת מעניקות לילד את התנסויות הלמידה והן נותנות למורה אמצעי אבחון על רמת ה- ההתפתחות של הילד. צעצועי פרובל הם כלי תקשורת מאורגנים בעזרתם המורה יכול לפתוח בכל נושא לדיון עם הילד.
צעצועי פרובל הם מקור להפעלת החשיבה, היצירתיות ורוח המשחק של הילד. כשם הם יכולים להוביל להתנסויות מתוחכמות בגיאומטריה ובפיזיקה, כך הם יכולים לשמש בסיס לציור או לסיפור.
ההוראה צריכה להיות תמיד משמחת, משעשעת וקלה.
את גן הילדים הראשון "בית ספר להכשרה פסיכולוגית של ילדים קטנים דרך המשחק והפעילות" פרובל ייסד בשנת 1837. אחייניתו של פרובל פתחה גן בשם "גן צמחי המרתף" עבור ילדים עניים שגרו במרתפים החשוכים של ברלין. ליד הגן התנהלה פנימייה של צעירות שהוכשרו, תוך כדי עבודה, למקצוע הגננות.
הפעילות בגן התחלקה לשלושה תחומים. משחק עם צעצועי פרבל ופעילויות אחרות ללימוד טבעם של החפצים, שירה ומשחקים לפיתוח ערכים של אנושיות וקירבה לטבע, גינון וטיפול בבעלי חיים כדי לעורר בילדים חיבה לצומח ולבעלי חיים.
המסגרת החינוכית החדשה עוררה ענין רב וגני ילדים החלו להופיע בכל הערים הגדולות של אירופה. המהגרים הגרמנים לארה"ב הביאו עמם את רעיון גני הילדים והגן הראשון עם בית ספר להכשרת גננות נפתח בבוסטון ב-1860.
הופעת גן הילדים הביאה לתפיסה חברתית חדשה על אודות תפקיד האישה. התורות של פסטלוצי ושל פרובל העלו את רעיון "האימהות הרוחנית" היינו את התפיסה שתפקיד האם אינו מתמצה רק בדאגה הפיזית לילדיה, היא אחראית גם לחינוך החברתי והמוסרי שלהם. ההכרה בחשיבות התפקוד האימהי בחינוך הדור החדש תרם רבות לחיזוק המעמד והדימוי העצמי של האישה ויצר מקצוע חדש- הגננת.
* * *
לילד שאיפה מולדת למימוש עצמי. הוא מבקש נואשות לפתח את כל הגלום בו, את משאביו הפנימיים ואת יכולתו להתמודד עם עולם זר ומורכב. הוא רוצה לעשות, ללמוד ולהתנסות בעצמו ולא מבעד לעיני המבוגרים. הגשמת מטרה זאת, השתלבות הרמונית עם שאר העולם הופך את הילד לאדם חופשי Maria Montessori
מריה מונטסורי נולדה באיטליה במשפחה ממעמד הביניים. אמה, אישה משכילה ורחבת אופקים, ואביה איש צבא - שמעולם לא ראה בעין יפה את מאבקיה של בתו לרכישת השכלה. מריה הקטנה הייתה ילדה מחוננת, עקשנית ומלאת ביטחון עצמי.
בגיל 13 היא נכנסה לבית ספר טכני, מיועד לבנים, וסיימה אותו עם ציונים גבוהים כל-כך שהסכימו לקבל אותה - על אף היותה אישה - לטכניון יוקרתי בו היא למדה מתמטיקה, מדעים ושפות.
לאחר סיום לימודיה בטכניון היא החליטה לפנות ללימודי רפואה באוניברסיטה של רומא. הציונים הגבוהים הפעם לא עזרו לה - הפקולטה לרפואה הייתה מחוץ לתחום עבור נשים. מונטסורי לא נכנעה ונרשמה לאוניברסיטה לכאורה ללימודי מתמטיקה ומדעים אך הצליחה לגבור על ההתנגדות של שלטונות המוסד וסיימה, שוב בהצטיינות, את לימודי הרפואה. מריה מונטסורי הייתה האישה הראשונה שזכתה בתואר דוקטור לרפואה באיטליה.
גם בחייה הפרטיים מריה מונטסורי לא נכנעה למוסכמות של החברה. היא ניהלה רומן עם רופא עמית וכאשר נכנסה להיריון היא החליטה לשמור על הילד מבלי להתחתן עם מאהבה. בנה גדל במשפחת אומנה ובגיל 15 הוא הצטרף אליה והפך לשותף נאמן שלה עד סוף ימיה.
חייה המקצועיים התחילו בעבודה חינוכית עם ילדים שהחברה ויתרה עליהם - ילדים יתומים, ילדים שלקו בפיגור שכלי, ילדים עם הפרעות התנהגות וילדים עניים שלא זכו לחוויה לימודית. מונטסורי פיתחה שיטת עבודה ותוכנית לימודים עבור חניכיה ולאחר שנחלה הצלחה רבה, עלה בדעתה ליישם את שיטתה גם בחינוך של ילדים קטנים בעלי התפתחות תקינה.
אחד הרעיונות המקוריים של מונטסורי היה לחנך את המחנכים. הילדים, לדעתה, הם קורבנות של השתלטות המבוגרים - הורים ומורים - והדבר מאלץ אותם לנקוט באמצעים להגנה עצמית שנוגדים את טבעם האמתי. כדי לשפר את החינוך, יש למתן את תחושת העליונות של המחנכים ולעורר בהם יחס של כבוד וענווה כלפי הילד.
עקרון נוסף של שיטתה היה התאמת הסביבה הפיזית לצורכי הילד. היא עיצבה ריהוט מותאם לילדים ויצרה מרחב למידה שקט, מאורגן ומסודר במטרה לאפשר ריכוז ולמידה נינוחה. שיטת מונטסורי עוררה ענין רב ואנשי שם כמו גרהם בל, תומס אדיסון והלן קלר החלו ללמוד את אפשרויות יישומה בארה"ב. מונטסורי הוזמנה על ידי בל כדי להציג את משנתה ודבריה הרשימו כל כך שנחשול של התלהבות לשיטת מונטסורי שטף את כל אמריקה. ארצות אירופה אימצו אף הן את שיטת עבודתה ומונטסורי פתחה בהולנד ובאנגליה את Montessori Internationale Association.
עם עליית השלטון הנאצי באיטליה, לאחר שמונטסורי סירבה להתאים את שיטתה לרוח התקופה היא ובנה נאסרו ולאחר מכן גורשו בהוראת מוסוליני מאיטליה.
עקרונות שיטת מונטסורי
The Montessori Method שיטת מונטסורי מתוארת בהרחבה בספרה שראה אור בשנת 1912.
אעלה כאן אחדים מעקרונותיה שגם היום, לאחר עשרות שנים ליצירתה שמרו על רעננותם ועל חדשנותם.
הילדים הם תאבי דעת מלידה והם מיטיבים לממש את הפוטנציאל הגלום בהם בסביבה ידידותית הבנויה לפי מידתם אשר מציעה להם מבחר עשיר של ציוד חינוכי ללמידה עצמית. שיטת מונטסורי מיועדת לגילאי הגן משום שלדעתה, השנים הראשונות של החיים הן המשמעותיות ביותר ללמידה.
לילדים הנעה מולדת לחוקרנות, לידע והם בוחרים ממגוון ההיצע שעומד לרשותם את ההתנסות בפעילות שעונה על הצרכים הפנימיים שלהם.
כדי לאפשר לילדים העפלה חופשית, הדרגתית לקראת מימוש עצמי, אחריות ובטחון עצמי סביבת הלמידה מזמנת להם את ההתנסות ביסודות החיוניים לצמיחה הגופנית, החברתית והרוחנית שלהם.
שיטת מונטסורי שמה דגש מיוחד על הכשרת הילדים במטלות של חיי יום יום. בגן שפועל על עקרונות שיטת מונטסורי, הילדים עוסקים בפעילויות של ניקיון הגוף והבית, עבודות מטבח, ופיתוח כישורי חיים, מיומנויות מעשיות לקראת תפקוד עצמאי ובוגר.
בשיטת מונטסורי אין הנחיות דידקטיות לחינוך למשמעת והיא שוללת מתן פרסים וכל צורה של ענישה. אחד ממוקדי ההכשרה חשובים של הגננות בשיטה עוסק בדרך בה הן "מנחות" את הילדים להפיק משמעת עצמית מעצם הפעילות המאתגרת והמהנה ולראות בה את הפרס על המאמץ המושקע בה.
ההוראה בשיטת מונטסורי היא יחידנית, או בקבוצות קטנות ומותאמת לכישורי הילדים ולעניין שהם מגלים בנושא הנלמד. הגננת היא "מנחה" שתפקידה להתבונן בילדים, לזמן להם התנסויות למידה, ללוות ולתעד את התפתחותם ולעודד אותם - כאשר הם בשלים לכך - להעפיל לשלב מתקדם יותר של הלמידה.
בסביבת הגן המצוידת באביזרי "התנסות" מתחומי דעת שונים הילדים חופשיים לבחור בנושא שמעניין, מאתגר ומהנה אותם.
תחומי הדעת שנלמדים בגן מיועדים לפיתוח הילד השלם, גופו, תנועתו, התפתחותו האינטלקטואלית, הרגשית והחברתית.
חינוך גופני - תרגילי ההתעמלות שניתנים בגן מיועדים לפיתוח הקואורדינציה של התנועתיות היום-יומית הליכה, זריקה, עליה וירידה במדרגות, קפיצה וכד'. תשומת לב מיוחדת ניתנת לתרגילי נשימה אשר, לדעת מונטסורי, מסייעת לביסוס מיומנויות הדיבור של הילדים.
החינוך לטבע - ילדי הגן עוסקים בגינון ובטיפול בבעלי חיים במטרה לזמן להם התבוננות מושכלת בהיווצרות החיים ולעורר בהם כבוד ותחושת אהבה לטבע. מונטסורי פיתחה שיטות וכלים מגוונים לפיתוח - כפי שהיא מכנה זאת- חינוך החושים. השיטה מזמנת התנסויות חוזרות ונשנות בגירויים - מישוש, שמיעה, ראייה - לביסוס ולפיתוח תהליכי הקליטה והעיבוד של מכלול המידע החושי שזורם אל הילד. לאחר שהילד השיג שליטה ברמהה גולמית של עיבוד המידע החושי הוא עובר מהקונקרטי למופשט ומעפיל לרמה הרעיונית של עיבוד המידע.
הילדים בגן של מונטסורי לומדים לכתוב, לקרוא וחשבון בסיסי. דרכי הקניית המיומנויות האלה הן - גם היום - חדשניות. היות והשפה האיטלקית היא רדודה, היינו המילה מושמעת כפי שהיא נכתבת, ילד שיודע לכתוב יודע גם לקרוא. לכן היא מקדימה את הקניית מיומנות הכתיבה לזו של הקריאה.
הקניית הכתיבה מתנהלת בשלושה שלבים - בראשון, התרגילים עוסקים בפיתוח המנגנון השרירי והתנועתי של לפיתת העיפרון. בשלב השני מקנים לילד את התבניות החזותיות - תנועתיות של האותיות ובונים את הזיכרון של התבניות האלה. תרגילי השלב השלישי מעבירים את הילד אל העיצוב התנועתי של המילים.
מונטסורי המשיכה עד סוף ימיה להקים בתי ספר ולהדריך מורות וגננות בשיטתה בכל רחבי העולם.
* * *
בסימפוזיון שנערך בשנת 1963 בצ'יקגו, סמואל קירק, פסיכולוג שהתמחה בעבודה עם ילדים שמתקשים בלמידה העלה, בהרצאתו בפני קהל של הורי הילדים, רעיון מהפכני נועז: יש להיפטר מהסבך המסורבל של שלל הדיאגנוזות, ולאגד את המכלול של קשיי הלמידה תחת קורת הגג של המונח "ליקויי למידה".
בימים ההם כל הפרעה ברכישת המיומנויות האקדמיות טופלה כתופעה נפרדת. לקשיים בקריאה בלבד הייתה רשימה ארוכה של אבחונים כגון:
amnesia ,specific reading disability ,analfabetia ,bradylexia, congenital word blindness developmental reading backwardness ,genetic dyslexia ,primary reading retardation strephosymbolia partialis, word amblyopia, visualis script-blindness
הורי הילדים שעד אותו יום - מלבד דיאגנוזה שאיש לא הבין - לא זכו לכל התייחסות או עזרה אימצו ברצון את הרעיון וניגשו לממש את זכויות ילדם לקבלת טיפול בקשייהם. הם ייסדו את Association for Children with Learning Disabilities העמותה החזקה והמשפיעה ביותר של הורי הילדים לקויי למידה בארה"ב.
ההגדרה החדשה ניתקה את קשיי הלמידה מתחום ההתמחות של הרפואה בכלל והנירולוגיה בפרט והעבירה את הטיפול בהם לאחריות אנשי ההוראה והחינוך.
the National Advisory Committee of Handicapped Children בראשות סמואל קירק קבעה הגדרה לליקויי למידה:
"הפרעה באחד או אחדים מהתהליכים הבסיסיים המעורבים בהבנה או בשימוש בשפה מדוברת או כתובה." הפרעות אלה יכולות להתבטא בהקשבה, חשיבה, דיבור, קריאה, כתיבה, איות או חשבון. הן כוללות שיבושים כגון מוגבלות תפיסתית, פגיעה מוחית, דיספונקציה מוחית מזערית, דיסלקציה, אפזיה התפתחותית וכד' אך אינן כוללות קשיי למידה שמקורם במגבלות חושיות או תנועתיות, בפיגור שכלי, בהפרעות נפשיות או בחסך תרבותי-סביבתי.
קירק היה חסיד נלהב של שילוב הילדים לקויי הלמידה בכיתות רגילות והדבר עורר התנגדות רבה בקרב המורים שחששו מהנטל הנוסף של קליטת המתקשים בלמידה בכיתתם.
קירק עמד, במשך חמישה עשורים, בראש המאבק להכרה בזכויות הילדים לקויי הלמידה ופעל רבות לחקיקה פדרלית להקמה ולמימון מסגרות הכשרה של מאבחנים ומטפלים בילדים אלה.
* * *
"אני רוצה שילדי יבינו את העולם, לא רק בגלל שהעולם מרתק והמוח האנושי סקרן אלא כדי שיוכלו להפוך אותו למקום טוב יותר. הידע אין פירושו מוסריות אך הוא חיוני על מנת להימנע מטעויות ולהתקדם בכיוון הנכון"
התיאוריה "אינטליגנציות מרובות" של הפסיכולוג הוורד גרדנר אומרת שקיימות דרכים מובחנות רבות ללמוד ולהבין את העולם. גרדנר מציע שמונה אופנים לחשיבה לעיבוד מידע.
Verbal-Linguistic- אינטליגנציה מילולית לשונית היכולת להשתמש במילים ובשפה
Logical-Mathematical - אינטליגנציה לוגית-מתמטית היכולת להסקת -מסקנות, לחשיבה אינדוקטיבית ודדוקטיבית, לשימוש במספרים ולזיהוי תבניות מופשטות
Visual Spatial - אינטליגנציה חזותית מרחבית היכולת ליצור דימוי רוחני של-תמונות, חפצים ושל ממדים מרחביים
Musical - Rhythmic - אינטליגנציה ריתמית - היכולת לזהות תבניות קוליות ומוסיקליות- ורגישות למקצב.
Body Kinesthetic - אינטליגנציה גופנית – תנועתית - תבונת הגוף והיכולת לשלוט בתנועה
Naturalist Intelligence - אינטליגנציה של המגע עם הטבע ההכרה, ההערכה וההבנה של הטבע
Interpersonal - אינטליגנציה בין-אישית - היכולת ליצור קשרים ותקשורת עם הזולת
Intrapersonal - אינטליגנציה תוך אישית - מצבי ההוויה הרוחנית, ההגות והמודעות
המחקר המודרני מאשר את קיום המגוון הרחב של סגנונות החשיבה
והלמידה. האינטליגנציות השונות פועלות בשילוב אך הן עצמאיות, לכל אחת יתרונות וחסרונות משלה
כדי להבטיח למידה, יש לאתר את סגנון החשיבה של התלמיד ולהגיש לו את המידע מותאם לדרך בה הוא מיטיב לקלוט אותו.
Project Zero
גרדנר נוטל חלק פעיל בקבוצת המחקר Project Zero בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת הרוורד.
מטרת המחקר היא להבין ולקדם למידה, חשיבה ויצירה בתחום האומנויות, ההומניסטיקה והמדעים ולסייע בבניית קהילות של לומדים עצמאיים בעלי חשיבה יצירתית וביקורתית.
* * *
העשרה אינסטרומנטלית היא תכנית טיפולית מבית מדרשו של פרופ' ראובן פויירשטיין לטיפוח הכשרים הקוגניטיביים החיוניים לחשיבה עצמאית.
פויירשטיין מסרב לקבל את הדעה הרווחת שהאינטליגנציה היא מבנה סטאטי, בלתי הפיך ורואה אותה כמערכת פתוחה, דינמית שיכולה להתפתח לאורך כל החיים.
מטרת ההעשרה האינסטרומנטלית היא לעצב - על דרך ההתנסות בלמידה מתווכת את המערכת הקוגניטיבית, לחדד את החשיבה הביקורתית ולהקנות מושגים, גישות, מיומנויות ואסטרטגיות הנחוצות ללמידה עצמאית.
נתאר את הלמידה המתווכת כפי שפויירשטיין מסביר אותה: האנשים
לומדים בדרך כלל תוך חשיפה בלתי אמצעית לגירויים. הם נחשפים לדבר מסוים מספר פעמים ולומדים אותו באורח בלתי מודע. יש אנשים - לקויי למידה, בעלי קשיי התנהגות, וכד' - שאינם לומדים כך. הם עוברים יום יום ליד אותו הדבר, חווים יום יום את אותה תופעה ואינם לומדים ממנה. כדי שהם ילמדו, יש להציב בינם לבין הגירוי אדם מתווך שיגרום להם להסתכל על ההתנסות, להיות מודעים לה וללמוד ממנה.
אלפי הילדים המוגדרים מדי שנה כ"לקויי למידה" האם הם אינם "לקויי הוראה" ? תוהה פוירשטין במאמרו "חינוך לחשיבה". "האם הם לא סובלים מהיעדר תכנית לימודים שתצייד אותם במיומנויות החשיבה והלמידה הדרושות להם? התשובה היא בוודאי כן"
גורל החינוך נתון בידי המורה וכדי שהוא יוכל למלא את ייעודו - "להפוך את התלמיד ללומד יעיל שכל התנסות וכל חשיפה לידע, לאירוע מיוחד ולתוכן חדש משנה אותו בצורה מבנית ומאפשר לו להרחיב את תחום הדעת ואת החשיבה הקשורה בה." הוא זקוק לחמישה תנאי יסוד:
המורה חייב להאמין בכושר השתנותו של האדם ובכוחו של החינוך לממש כושר זה בלי שים לב לסיבת קשייו של התלמיד, גילו או חומרת מצבו.
יש להעניק למורה את המודעות ואת הידע למבנה החשיבה, מרכיביה ומשמעותה בכושר הלמידה של האדם.
יש לצייד את המורה במערכת אמצעים דידקטיים המבוססים על ההנחה שניתן לחולל באדם שינוי מבני הכלים האלה הם למידה מתווכת, האבחון הדינמי - המאתר את יכולת הלמידה, את הכשרים החבויים ועיצוב הסביבה כסביבה משנה ומפתחת. מעבר להתנהגות הגלויה של הנבדק - תכנית ההעשרה האינסטרומנטלית שמגבירה את כושר הלמידה.
יש להבטיח למורה מעמד חברתי וכלכלי נאות כדי שיוכל להקדיש את כל מרצו וכל כשריו לקידומו של התלמיד.
כדי שיוכל למלא את תפקידו כראוי המורה זקוק להכרת החברה במאמציו ובמתן משמעות להצלחתו במאבקו למען הילד הנזקק.
ראובן פוירשטין - פרופסור לפסיכולוגיה חינוכית - יסד את מרכז פוירשטין לקידום כושר הלמידה. הוא חתן פרס ישראל ויקיר ירושלים לשנת 1992. פוירשטין נולד בבוקרשט, רומניה והוכשר כפסיכולוג חינוכי והתפתחותי בסורבון, פריס.
* * *
פרופסור פרנקנשטיין נולד בברלין ב-1905 למשפחה יהודית אמידה. הוא למד באוניברסיטה פילוסופיה, פסיכולוגיה, פדגוגיה ושפות שמיות. עם סיום עבודת הדוקטורט, הוא פנה לתחומים חברתיים ולמד עבודה סוציאלית
הוא התקבל לחברה לפסיכולוגיה אנליטית והוכר כמטפל יונגיאני אך העדיף לעסוק בעבודות ציבור יהודיות והחל לעבוד כעובד סוציאלי ממשלתי. עם עליית היטלר לשלטון הוא נמלט מגרמניה לצרפת ובשנת 1935 הגיע לארץ ישראל.
הוא התיישב בירושלים והתנדב לעבודה חינוכית סוציאלית. בשנת 1937 הוא מונה לקצין המבחן הראשון בארץ ישראל. בשנים הראשונות של עבודתו הוא חקר את מצבן של משפחות שחיו במצוקה כלכלית ונפשית קשה בירושלים. מחקר זה הפך ברבות הימים בסיס למשנתו החינוכית-טיפולית.
עם קום המדינה פרנקנשטיין מונה למנהל מכון סאלד, בו הוא ייסד וערך את הרבעון המדעי חינוכי 'מגמות'.
בשנת 1947 פרנקנשטיין החל ללמד בביה"ס לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנת 1960 זכיתי להתקבל לאוניברסיטה העברית ולהיות תלמידה של פרופסור קרל פרנקנשטיין.
העלייה ההמונית מארצות ערב והאסלם הביאה עולים שתרבותם לא השתלבה באידאולוגיה של המייסדים, באתוס הציוני ובאתוס של המעבר משואה לתקומה. על פני השטח נוצר פער כלכלי עמוק בעל גוון עדתי מובהק ומתחת לפני השטח נוצרו בעיות חמורות אף יותר של אינדוקטרינציה חינוכית מערבית והתעלמות מתרבותם של יוצאי עדות המזרח.
התלמידים שנכשלו בלימודים, רוב רובם אכן בני עדות המזרח, הופנו למסגרות של חינוך מיוחד שבימים ההם נועד בעיקרו לילדים בעלי פיגור שכלי ראשוני.
פרנקנשטיין התקומם נגד פסק הדין של פיגור שכלי ראשוני - בלתי הפיך - והעמיד את הכישלון הלימודי על רעיון 'הפיגור המשני' שמקורו בתנאים הסוציאליים הירודים מאוד של משפחות הילדים ובמשבר ההגירה והדרישה להתבולל בתרבות המערבית .
הוא פיתח שיטה לשיקום האינטליגנציה החבולה וקרא לה 'הוראה משקמת'. הוא לא הסתפק בפן
ההגותי של משנתו החינוכית והחל ליישמה בפועל בשדה ההוראה והחינוך. הוא האמין שבאמצעות שיטות הוראה חדשות, טיפול סוציאלי ונפשי הולם ניתן יהיה להתגבר על הקשיים מהם סבלו ילדי ומשפחות המצוקה.
בשנת 1966 נוסד הפרויקט החינוכי בביה"ס התיכון שליד האוניברסיטה שבו הופעלה משנתו החינוכית המכונה 'הוראה משקמת'.
מבחינת ההישגים הלימודיים והזכאות לתעודת בגרות הפרויקט זכה להצלחה. על בסיס הצלחה זו הוקם בחוג לחינוך של האוניברסיטה העברית מכון להכשרת מורים ומחנכים ברוח משנתו של פרופסור פרנקנשטיין.
בכנס מחזור של בוגרי הפרויקט נפתחה תיבת פנדורה והסתבר שהתלמידים שנבחרו לפרויקט ש'הורמו מהעם' עמדו בציפיות הלימודיות והגיעו למשרות בכירות ומכובדות אך יצאו 'שרוטים' מבחינה נפשית מהניסוי. הדגש על 'שיקום האינטליגנציה החבולה' השאיר בצל כבד את הדאגה לתחושות תלמידי הניסוי ש'הושתלו' בבית ספר היוקרתי ביותר בירושלים.
ואז 'השד העדתי' הרים את ראשו ויצא למסע השמצות ארסי נגד פרנקנשטיין, משנתו ופועלו.
מזועזעת מדברי האיוולת, מעוצמת השנאה, תחושות הקיפוח והעלבון, ימים רבים שקדתי על כתיבת כתב הגנה על מורי. כתבתי ומחקתי, כתבתי ומחקתי ומכל כיוון שקראתי את דברי הם נראו לי מתנשאים ומתחסדים.
כולנו ספוגים בדעות קדומות, אם לא על רקע עדתי אז על רקע אחר. לכולנו נוח יותר לשהות בקרב 'כמונו', לקנא באלה ש'מעלינו' ולזלזל באלה ש'מתחתנו.'
החלטתי לוותר על הסנגור ולקוות שנכדי 'המעורבים', גם וגם מבחינה עדתית, ידעו למתן את השנאה, את ההתנשאות ואת תחושות הקיפוח העדתי שקיימות עדיין.
עד צאתו לגמלאות, פרופסור פרנקנשטיין המשיך ללמד בבית הספר לחינוך ובמסגרות השכלה אחרות. ועד סוף ימיו הוא עסק בהתנדבות בהדרכת מורים, יועצים ועובדים סוציאליים והרבה להרצות במסגרות ההשכלה הגבוהה במסירות ומתוך הרגשת שליחות.
* * *
--למידה וליקויי למידה------------------לעמוד הראשי-----------------ד"ר אילנה מודלינגר---