| תפיסת המרחב |  |
 |
*התפתחות תפיסת המרחב *Proxemics *קריאת שפת המרחב
התפיסה המרחבית מוגדרת כתהליך במהלכו הילד לומד, באמצעות חושיו, על המאפיינים המרחביים - מיקום, צורה, גודל, מרחק וכיוון - של הרכיבים שסביבו ועל מקומו הוא במרחב הסובב אותו.
אבי תיאוריית האינטליגנציות המרובות הוורד גרדנר מתאר את האינטליגנציה המרחבית כמכלול של מיומנויות הכרניות בלתי מילוליות המאפשרות לפרט לקלוט, לפענח ולהפעיל ייצוגים של המרחב הסובב אותו.
תפיסת המרחב נרכשת באמצעות תהליך מורכב וממושך של למידה שמשתלב עם ההתפתחות של מיומנויות רבות אחרות.
התפיסה המרחבית נבנית באמצעות מכלול חושים - שמיעה, מגע, ריח - אך החוש העיקרי עליו היא מתבססת הוא הראייה.
* * *
בחודשים הראשונים של חייו, הפעוט מגלה את המרחב האינטימי "מרחב הפה" שבו מתחוללת היניקה. בשלב הבא של התפתחותו התינוק מאתר במבטו חפצים שמשמיעים קולות ובעזרת שילוב חוש הראייה והשמיעה הוא לומד את החפץ המקשר ביניהם.
"מרחב המגע" מתחיל להיבנות כאשר התינוק נוגע בגופו-הוא ובחפצים בהשיג ידיו. ה"מרחב החזותי" מופיע כאשר התינוק מתחיל לעקוב במבטו אחר חפצים נעים. שרירי העיניים בגיל זה אינם מפותחים דיים ולכן הוא עוקב אחר תנועת החפצים בתנועת ראש.
תחילה התינוק עוקב אחר חפץ בולט ממרחק קצר. בגיל שלושה חודשים נוצר כבר קשר עין-יד ומעקב מבט מלא וחלק ב-180 מעלות. בגיל חמישה חודשים תנועות העיניים כבר עצמאיות ואינן תלויות בתנועת הראש.
לקראת גיל ארבעה חודשים הילד מושיט יד ומנסה לגעת בחפץ שמונח לפניו. חוש הראייה וחוש המגע מתחילים לשתף פעולה ומלמדים את הילד על מבנה החפץ שבידו.
כאשר הילד יקלוט - לקראת גיל שנתיים - כי גודלו של חפץ כלשהו אינו משתנה בשל מיקומו במרחב, הוא יקבל את הרמז הראשון - חפץ שנראה קטן נמצא רחוק יותר ואילו אותו החפץ שנראה גדול נמצא קרוב יותר - לתפיסת העומק שהוא ישיג בשלבים מאוחרים יותר של התפתחותו.
הבנת העיקרון שתכונות המייחדות את החפץ - שם, גודל, מבנה - נשמרות גם כאשר מיקומו במרחב משתנה (היפוך לצדדים, למעלה, למטה) תגרום לילד למבוכה רבה עם תחילת לימוד האותיות כאשר יתברר לו ששינוי מיקומן של אותיות מסוימות הופך אותן לאות אחרת.
לקראת גיל שלוש הילד מתחיל לשלוט במונחי המרחב הראשונים - בחוץ, בפנים, למעלה, למטה. את כל מונחי המרחב הילד מפתח תחילה על גופו-הוא ביחס לסביבה ורק בשלבים מאוחרים יותר של התפתחותו הוא מיישם אותם על מיקומם של חפצים בסביבתו.
מודעות צדית, ההבחנה בין צד ימין לשמאל של גופו-הוא מצופה מילד בגיל חמש, על גופו של הזולת בגיל שבע ועל דמות מצוירת בגיל שמונה-תשע. בגיל שמונה-תשע הילד מגבש את הבנת הכיוונים אופקי-אנכי.
לפעילות התנועתית של הילד תפקיד חשוב בהתהוות התפיסה המרחבית החל מתנועת ההתהפכות של הפעוט, דרך הזחילה, ההליכה, הריצה ועד למניפולציה במרחב של החפצים שנמצאים בסביבתו.
מרחב ותקשורת
חוקרי התקשורת הבין-אישית מצאו שרק כ-10% של הדיאלוג החברתי נשען על המילים שנאמרות ואילו 90% מהקשר מתהווה באמצעות שפת הגוף.
* * *
פרוקסמיקס הוא מונח שקבע האנתרופולוג א.ת.הול ופרושו טריטוריות הקרבה שהפרט מקים סביבו בזירה החברתית של עולמו.
בראשית שנות השבעים של המאה העשרים, הול חקר את הקרבה המרחבית שהפרט מקיים בבואו במגע בין-אישי או חברתי עם הסובבים אותו:
אזורי הקרבה
הטריטוריה המרחבית של התקשורת מחולקת לארבעה אזורים:
1 - המרחק האינטימי
2 - המרחק האישי
3 - המרחק הציבורי
4 - המרחק החברתי
מתחם זה, המוקף בגבולות בלתי-נראים, הוא אזור חציצה שמעניק לפרט תחושה של מוגנות, של פרטיות ומאפשר לו שליטה על אופייה של מערכת היחסים שהוא מעונין לקיים עם האחרים.
במרחב האינטימי מורשים להיכנס האנשים הקרובים ביותר, זה אזור הלחישות, הסודות והמגעים של חיבה ואהבה. המרחב האישי מיועד לידידים ולאלה שנוח לשהות בקרבתם. המרחב החברתי הוא אזור המפגש עם קבוצה, עם מכרים או זרים שעומדים להכיר והמרחב הציבורי מיועד לקהל הרחב שחולקים אתו ענין משותף אך לא קרבה חברתית.
גבולות הקרבה הדוקים יותר בין בני אותו גיל, מגדר, מוצא אתני ומעמד חברתי. המפה שונה בתרבויות שונות והחוקרים מבחינים בין contact cultures ל- noncontact cultures.
בני תרבויות המגע עומדים קרובים זה לזה בשעת שיחה, מישירים מבט ושומרים על קשר עין יותר מבני תרבויות הריחוק.
הטריטוריאליות לא חלה רק על המעגלים החברתיים כי אם גם על מרחב המחייה החומרי של האדם.
הטריטוריה הראשונית היא התחום שלפרט זכות בלעדית עליו; בית, מכונית, כורסא פרטית. הטריטוריה המשנית כוללת את אותם מקומות שלפרט אין בעלות חוקית עליהם אך הם "שייכים לו" מפאת ההרגל ותפיסתם על-ידי אדם זר מעוררת תחושת תסכול. הטריטוריה הציבורית שייכת אומנם לכולם אך גם בה יש מקומות שהפרט מנכס לעצמו כמו - מקום חנייה, כיסא בספרייה או שולחן במסעדה השכונתית.
הטריטוריה של "פעולת גומלין" היא יחידה מרחבית שאחרים יוצרים - כמו קבוצת ידידים שמשוחחת או ילדים שמשחקים - שלפי הקוד החברתי הלא-כתוב יש לעקוף אותה ולא לעבור דרכה.
טריטוריאליות
על מוצא הטריטוריאליות מתנהלת מחלוקת בקרב אנשי המדע. חסידי ההסבר האבולוציוני רואים בה המשך - מעודן יותר - של אחת מאסטרטגיות ההישרדות החיוניות שעולם החי פיתח.
לפי זרם תיאורטי אחר הטריטוריאליות של האדם אינה מולדת כי אם נוצרה על ידו במטרה להשפיע, לפקח ולשלוט על התנהגויות, על פעולות גומלין, על הנגישות אל תחומי מחייה מסוימים.
Territoriality for humans is a powerful strategy to control people and things
by controlling area D. Sack, Human Territoriality - Its Theory and History
עמדה קיצונית אף יותר רואה את הטריטוריאליות כמעשה של האדם למתיחת גבולות במטרה ליצור מעמדות של יחסי קירבה מוכתבים מראש.
הטריטוריאליות של בעלי חיים נחקרה על-ידי השוויצרי הייני הדיגר ועבודתו שימשה בסיס לתיאוריית "אזור הבריחה" האזור שמקיף את בעל החיים שפלישה של זר לתוכו תגרום לבריחתו.
לפי הדיגר, אינסטינקט הבריחה קודם ודומיננטי יותר מהצורך במזון וברבייה. הקיף "אזור הבריחה" וחומרת השמירה עליו מותנים במידת ה"ביות" של בעל החיים. מעגל מרחבי נוסף שמתחים את אזור התקיפה של עולם החי הוא "האזור הקריטי".
"המרחב האישי" מיועד לבעלי החיים בני אותו זן ו"המרחב החברתי" למפגש עם חיות זרות. הטריטוריות שבעלי החיים מסמנים בקפידה מאפשרות מעין שפה מרחבית לביסוס המעמד החברתי ולהצהרת כוונות - תקיפה, הברחה, חיזור.
הסגת גבול
הסגת גבול של גורם בלתי רצוי מתפרשת כאיום, כעלבון ומעוררת תחושות עוינות, פחד ותוקפנות. הפלישה למרחב האישי אינה רק בחדירה פיזית של ישות זרה, היא מתממשת גם בקולו, בריחו או במבטו של החודר הבלתי מורשה.
בני האדם עידנו את תגובותיהם על חדירה לתחום האישי של מרחב המחייה שלהם. הם אינם נמלטים או תוקפים כמו חיות הבר אך גם הם חווים פחד, עלבון, כעס וסלידה מפני מסיג הגבול.
קריאת שפת המרחב
קריאה נכונה של גבולות הזולת היא מרכיב חיוני בתהליך התקשורתי ובהבנה החברתית. כאשר אדם מפר את הקודים הטריטוריאליים הוא זוכה לתגובה עוינת, דוחה מצד הזולת והסביבה החברתית.
המחיצות הוקמו לצורך הגנה עצמית וכאשר הן נפרצות, מסיג הגבול נתפס כתוקף המאיים הן על הפרטיות והן על המעמד של האדם המתבצר.
ילדים צעירים, עד גיל ארבע, אינם מודעים לגבולות הטריטוריה של האחרים ובשל כך הם זוכים ליחס סובלני ולא נדחים בשל הסגת גבול. ילדים בוגרים יותר מצופים לכבד את גבולות ההגנה של הזולת והמתבגר אמור לגבש מפה של אזורי קירבה משלו ולזהות ולכבד את תחומי המחייה של האחרים.
הקודים של ההתנהגות במרחב החברתי נאמרים בשפת הגוף ולכן כל המתקשים בהבנה ובביצוע של האפיק התקשורתי החשוב הזה עלולים להיכשל בקליטתם.
חוקרי קריאת שפת הגוף זיהו מספר אוכלוסיות של ילדים שמתקשים במיומנות זאת. ילדים לקויי למידה ובעיקר אלה שלוקים בליקויי למידה לא-מילוליים אותרו כמתקשים בקריאת שפת גוף. התופעה שכיחה מאוד גם בקרב ילדים שסובלים מהפרעות קשב ופעלתנות יתר.
לקויי הלמידה שמתקשים בזיהוי הרמזים החזותיים והשמיעתיים המזהירים אותם לשמור מרחק עלולים לפלוש -בלי כוונות זדון- למתחם האישי, הפרטי שהזולת מקים סביבו. הם עלולים להתקרב יתר על המידה אל בן שיחם, לגעת בו, לנעוץ בו מבט ולחולל בדרכים שונות - שמתפרשות כפוגעות, מעליבות או מפחידות - את פרטיותו.
הקשיים של ילדים לקויי למידה בקריאת הקודים המרחביים של התקשורת עלולים לדון אותם לדחייה ולבדידות ולהגביר ביתר שאת את מצוקתם.
המוח ושפת המרחב
על התגובה הרגשית של הפרט למידת הקרבה שלו אל הסובבים אותו מופקדת האמיגדלה - גרעין השקד.
קירבת-היתר שנתפסת כאיום או עלבון מעוררת תגובות פחד שאחדים מסימניה הם דופק מהיר, עלייה בלחץ דם והזעת יתר.
אחריות גרעין השקד על תגובות הפחד שמתעוררות בעקבות הסגת-גבולות הטריטוריות הוכחה הן על ידי פעילות היתר שלו בשעת "הפלישה" והן על ידי אובדן היכולת לזהות ולכבד את הגבולות לאחר כריתה דו- צדדית של הגרעינים.
* * *
--למידה וליקויי למידה-------לעמוד הראשי---------ד"ר אילנה מודלינגר-----