תולדות חקר המוח

הַפַּפִּירוּס הַכִירוּרְגִּי - אַלְקָמֶאוֹן - הִיפּוֹקְרָטֶס - אָרִיסְטוֹ - הֶרוֹפִילוֹס - גּאָלֶן - אִבְּן סִינָא - אֶל חַסַן - ימי הביניים - ליאונרדו דה וינצ'י - פַּרַצֶלְזוּס - הַסָּפָּרִים - וַסַלִיוּס - המיקרוסקופ - רֵנֶה דֵּקַארְט - תומס  וִילִיס - לוּאִיגִ'י גַּלְוָנִי - פְרַנְץ ג'וֹזֶף גַּל - צַ'רְלְס בֶּל - תֵּאוֹדוֹר שׁואָן - פּוֹל בְּרוֹקָה - זָ'אן מַרְטִין שָׁרְקוֹ - פְרַנְסִיס גַּלטוֹן - קַמִלוֹ גּוֹלְגִי - קַרְל וֶרְנִיקֶה - אָדוֹלְף קוּסְמָאוּל - זִ'יל דַּלָּה טוֹרֶט - סַנְטְיָאגוֹ רַמּן קָחָל - האספירין - אִבן פַבְלוֹב - אַלְפְרֶד בִּינֶה - צַ'רְלְס סְקוֹט שֶׁרִינְטוֹן - הַנּס בֶּרְגֶּר - מִבְחַן וֶקְסְלֶר - מבחן ואַדָּא - הַהִיפּוֹקַמְפּוּס וְהַזִּכָּרוֹן - מרכזי התגמול והעונג - הדופמין - המלטונין - דימות מוחי - קולטני האופיאטים - התמחות ההמיספירות - אלכסנדר לוריא - הפרוזאק - הכרזה נשיאותית - אוליבר סאקס - קולטני הריח

המכשלה הגדולה ביותר שעמדה בפני חקר המוח האנושי הייתה הרתיעה העמוקה, הטאבו החמור שהוטל על ניתוח שלאחר המוות של גוף האדם. ואם הָאוּטוֹפְּסִיָּה של הגוף נחשבה למעשה תועבה, ביתור המוח - משכן הרוחניות - היה מוחרם כפליים.

רוב הדתות והעמים האמינו בתחיית המתים וסברו שהגוף הַמְּחוּלָל על-ידי סכין המנתחים לא ראוי להתייצב בפני בוראו ולחזור לחיים.

האדם הקדמון לא הוטרד על-ידי ההגות התיאולוגית ועדויות ארכיאולוגיות לניתוחי מוח - למרבה הפלא, רובם מוצלחים - נמצאו בכל רחבי העולם כבר מתקופת האבן החדשה, באלף השביעי לפני הספירה. הניתוחים נועדו לריפוי מחלות נפש, אפילפסיה, כאבי ראש ופציעות גולגולת.

* * *

הַפַּפִּירוּס הַכִּירוּרְגִּי

הפפירוס הכירורגי ע"ש אֶדְוִן סְמִית הוא התיעוד העתיק ביותר שנמצא עד כה של הידע האנטומי והרפואי שהיה קיים במצרים העתיקה. המסמך נכתב במאה השבע-עשרה לפני הספירה ומבוסס על ידע קדום אף יותר.

הפפירוס הכירורגי הוא ספר לימוד שמתאר תצפיות אנטומיות, בדיקה, אבחון, טיפול ופרוגנוזה של התערבויות כירורגיות בפגיעות מוחיות וגופניות. הפפירוס מעלה תיאור ראשון של מִפְרָקֵי הַתֶּפֶר שֶׁל הַגֻּלְגֹּלֶת, קרומי המוח, המשטח החיצוני של המוח, הנוזל שעוטף את המוח והפעימות התוך גולגולתיות.

חיבור הפפירוס הכירורגי מיוחס ל-אִימהותֶפ - כומר, ארכיטקט, סופר, מרצה, אסטרונום, רופא, מכשף ושַׂר בחצרו של מלך זוסר שליט השושלת השלישית.

בשנת 2980 לפני הספירה אימהוטפ בנה את פירמידת המדרגות הראשונה, ייסד בית-ספר לרפואה בעיר מֶמְפִיס והיה נערץ כל כך על בני דורו שהפך לפטרון הרפואה, הכתיבה והידע. עם השנים הוא הועלה לרמת "אל הרפואה" והיוונים, הרומאים והנוצרים הקדומים סגדו לו במקדשים ובכנסיות שנבנו לכבודו.

אֶדְוִן סְמִית, אֶגִ'יפְּטוֹלוֹג אמריקאי רכש את הפפירוס ב-1862 בלוּקְסוֹר, מצרים. הוא זיהה את חשיבות הממצא, ניסה אף לפענח את כתב ההירוגליטים אך לא פרסם את המסמך. יורשיו העבירו את כתב-היד למוסדות מדע והוא תורגם לראשונה בשנת 1930.

לפפירוס ע"ש סמית חשיבות מיוחדת בכך שבניגוד למקורות קדומים אחרים - כמו הפפירוס ע"ש אברס - בהם כל עולם הרפואה עטוף בהילה מגית וההבראה היא מעשה כשפים, הוא מבוסס על התנסות ועל תצפיות עובדתיות.

הפפירוס הכירורגי ע"ש אדוין נמצא היום ב - Metropolitan Museum of Art

* * *

אַלקמַאֶוֹן מִקְּרוּטוֹן

אלקמאון מקרוטון היה פילוסוף ותיאורטיקן של הרפואה, בן דורו ואולי אף תלמידו של פיתגורס. הוא פרסם את Concerning Nature שנחשב ליצירה הקדומה ביותר של ספרות הרפואה של יוון.

אלקמאון הוא המדען הראשון שהעלה את הסברה שהמוח - ולא הלב - הוא משכן המחשבות והתחושות. תורת ההכרה הקדומה של אלקמאון העמידה את בניית הידע האנושי על שלושה שלבים: המוח מספק את התחושות - הראייה, השמיעה והריח, הזיכרון מגבש אותם ויוצר מהם את שלמות הידע.

אלקמאון שלל את הדעה השלטת בתקופתו שהמחלה היא עונש האֵלִּים. הגוף הוא בריא כל עוד קיימת הרמוניה בין כל רכיבי המטבוליזם שלו. המחלה היא הַפָרָה והריפוי הוא שיקום של המאזן ההרמוני הזה. אלקמאון זיהה את חצוצרת השֶׁמַע ואת עצבי הראייה והוא החוקר הראשון של המוח שביסס את ממצאיו על ניתוח בעלי חיים.

* * *

Hippocrates

"אבי הרפואה המערבית" הִיפּוֹקְרָטֵס טען שהמוח מפיק את התחושות והמחשבות.

הוא שלל את הדעה הרווחת בתקופתו שהמחלה היא קללת ה וראה במנוחה, בתזונה נכונה, באוויר צח ובניקיון את תנאי היסוד של הבריאות. לדבריו, לא רק המחשבות והתבונה באות מהמוח.

"האנשים צריכים לדעת שמהמוח, ורק מהמוח באות ההנאות, השמחות, ההתלוצצות, כמו כן הצער, המכאוב, המרירות והבכי. באמצעותו אנו חושבים, שומעים, רואים ומבדילים בין הרע לטוב, בין המכוער ליפה, בין הנעים לבלתי-נעים"

היפוקרטס דגל בעריכת תצפיות קליניות, אבחון ופרוגנוזה וטען שלמחלות שונות סיבות שונות. היפוקרטס האמין בתיאוריה של ארבע הליחות לפיה לאדם מרה שחורה, מרה צהובה, מרה לבנה ומרה אדומה.

הליחות חפפו לארבעת היסודות: אדמה, אוויר, מים ואש ול"מזג", לקווי אופי מקבילים. הַפָרָה של מאזן הליחות באדם מחליאה ותפקיד הרופא הוא לעזור לטבע להשיב את ההרמוניה, את שיווי המשקל הבסיסי.

ניקוזי הדם שהיו נהוגים בתקופה הקדומה באו - למשל, על-מנת למתן את גודש המרה האדומה - האש, הכעס - כדי להרגיע ולבריא את החולה. תיאוריה גרוטסקית זאת שלטה עד המאה ה-18 ותבעה בוודאי קורבנות רבים.

היפוקרטס האמין גם שבאדם טמונים כוחות הבראה רבים ובתנאים נכונים - ניקיון, מנוחה, תזונה מתאימה, אוויר צח - בחיק סביבה טבעית מיטיבה - החולה ימצא אותם ויחלים. הטיפול ההיפוקרטי לֻוָּה ביחס אנושי ומתחשב במצוקת החולה.

התורה ההיפוקרטית הייתה פריצת דרך מהפכנית מנטישת הכשפים והטקסים המגיים אל חשיבה ועשייה רציונליות, לקראת מדע הרפואה.

האתיקה הבסיסית של הרפואה הוכתבה - ונשמרת עד היום - בשבועת היפוקרטס ובנויה על עקרון הסודיות, האיסור לפגוע בחולה וההתחייבות לטפל בכל אדם בלי הבדלי גזע, דת, לאום או עמדות פוליטיות או חברתיות.

* * *

אָרִיסְטוֹ

השקפת העולם הטלאולוגית, ה"תכליתית" של אריסטו לא התמקדה במהות התופעות, התהליכים, כי אם בכוונה שעמדה מאחוריהם. הטבע נתפס כבעל הרמוניה, יופי והיגיון וכל תצפית שענתה על תכונות אלה התקבלה - ללא בדיקה.

תמונת היקום האריסטוטלית שלטה ללא עוררין במשך 1800 שנים. אריסטו מכונה בפי רבים "הפילוסוף של השכל הישר" משום שתורתו תואמת להפליא את "מראה העיניים", מצטיינת בפשטות, בהרמוניה וביופי רב.

החוקרים אינם תוהים כיצד נשתמרה תורה שגויה זו במשך זמן כה רב, כי אם מה הביא להטלת ספק בשיטה שהלמה יפה כל כך את הניסיון החושי היומיומי, את המסורת ואת תפיסת העולם של הֲדוֹגְמָהּ הדתית.

אריסטו סבר שמשכן המחשבה והתחושות הוא הלב. המוח הוא המזגן של הגוף. השינה, לפי תפיסה זו, היא תוצאה של קירור האֵדִים של הלב על-ידי המוח. הוא עשה הבחנה מוצלחת יותר בין זיכרון קצר וארוך טווח.

* * *

הֶרוֹפִילוֹס מֵאָלֶכְּסַנְדְּרִיָּה

התיאור המפורט הראשון של המוח בא מעבודותיו של  הרופילוס מאלכסנדריה.

הרופילוס "אבי האנטומיה" מאלכסנדריה וארסיסטרטוס - רופא החצר של שליט הַמַּמְלָכָה הַסֶּלֶאוּקִית - הקימו בית ספר לרפואה באלכסנדריה בו הם הורשו לבצע ניתוחים על בעלי חיים ועל גופות של אסירים ושבויי מלחמה.

הם איתרו את מערכת העצבים, יצרו הבחנה מדויקת בין נוירונים תנועתיים לחושיים ומיקמו את משכן החשיבה במוח. הרופילוס ותלמידו אתרו וקטלגו את העצבים של הראייה, של תנועות העיניים, הפנים והשמיעה.

הרופילוס היה אחד הרופאים הראשונים שהטיפו לתזונה נכונה ולפעילות גופנית. "ללא בריאות החכמה לא יכולה להתממש, האמנות לא יכולה להתגלות, הכוח לא יכול להילחם, העושר הופך למיותר והאינטליגנציה לחסרת תועלת".

לאחר מותו של הרופילוס, בית הספר לרפואה התפרק, הספרייה של אלכסנדריה - שבה היו כל עבודותיו - נשרפה והוחל איסור חמור - במשך מאות שנים - על ניתוח גופות.

* * *

Galen 

גַּאלֶן נולד בשנת 129 בעיר פֶרגָּמוֹן, היריבה הגדולה של אלכסנדריה. לאחר לימודי רפואה מקיפים במרכזי השכלה שונים ביוון הוא חזר לעיר הולדתו והחל לעסוק ברפואה בבית-החולים של הגְּלַדִיָאטוֹרִים.

לאחר שנים מספר הוא עבר לרומא ומוּנַה לרופאו האישי של השליט קוֹמוֹדוּס. עם השנים הוא הפך לרופא בעל ההשפעה הגדולה ביותר על בני דורו ועל עולם הרפואה עד המאה ה-16.

גאלן התעניין בחקר גוף האדם, אולם ניתוח גופות נאסר על-ידי החוק הרומי והוא נאלץ להסתפק בניתוח בעלי חיים. אילו גאלן היה מתעד את ממצאיו - כראוי - על האנטומיה של בעלי חיים אותם הוא חקר, הכול היה כשורה, אולם הוא העתיק אותם על גוף האדם וכך טעויות רבות השתרבבו בתורתו והתקבלו כעובדות מוכחות על-ידי דורות רבים של חוקרי אנטומיה שבאו אחריו.

עבודתו בבית-החולים של הגלדיאטורים - הפציעות הקשות של לוחמי השעשוע - תרמה רבות לידע האנטומי של גאלן. בזכות תצפיותיו הוא ערער על התפיסה שהייתה עוד מקובלת בימיו שמִשְׁכָּן החשיבה הוא הלב.

הגלדיאטורים שסבלו מפגיעות ראש איבדו את יכולת הדיבור והתנועה שלהם לכן המוח - ולא הלב - הוא משכן הכשרים האלה. כמו כן הוא הוכיח שהעורקים מובילים דם ולא - כפי שסברו בימיו - אויר.

הוא ביצע ניתוחים נועזים - כמו למשל להסרת קָטָרַקְט - שאיש לא העז לעשות אלפי שנים אחריו. גאלן תרם רעיונות חדשנים רבים לאנטומיה. הוא ניתק את עמוד השדרה של בעלי חיים בנקודות שונות ותיעד את סוגי השיתוק שנגרמו מכך, איתר את הערך הדיאגנוסטי של מדידת דופק החולה, ותיאר את המוח, העצבים ועמוד השדרה כיחידה תפקודית - מערכת העצבים - אחת.

האמון באמיתות תורתו של גאלן היה גדול ועיוור כל כך שכאשר ניתוח גופה לא התאים לכָּתוּב בספרו, המנתחים פִּרְשׁוּ זאת כאנומליה בגופו של המנותח.

התורה הטלאולוגית - התכליתית - של אריסטו, התיאוריה הגאותית של מחזור הדם ותורת ארבע הליחות של היפקרטס, התכנים השגויים שגאלן אימץ מקודמיו המשיכו לשלוט באנטומיה של גוף ומוח האדם עד אשר חוקרי המאה ה-16 וה-17 העזו לצאת נגדן ולהפריכן.

* * *

Abu Ali al-Husain ibn Abdullah ibn Sina

אִבּן סִינָא, מגדולי המדענים של פרס, החל בלימודי רפואה בהיותו בן 13 ובהגיעו לגיל 18 המוניטין שלו כרופא מהולל כבר יצא ברבים.

אבן סינה כתב מאות חיבורים על נושאים שונים ויצירתו המפורסמת -Canon of Medicine שבה הוא הניח את יסודות הנוירו-אנטומיה שימשה ספר לימוד עד המאה ה-17. הספר תורגם ללטינית, לעברית ולאחרונה גם לאנגלית והיה בין הראשונים שראה אור בדפוס. הוא חי בתקופה סוערת בתולדות פרס ורוב שנות חייו הוא נאלץ למלט נפשו ולנוע מעיר לעיר, משליט לשליט.

אבן סינא טען שחדרי המוח מנהלים חמישה תהליכים קוגניטיביים נפרדים - שכל ישר, דמיון, הרהור, אומדן וזיכרון. בחיבורו "דה אנימה" הוא דן בקשר בין גוף לנפש והגורמים הסיבתיים למלנכוליה. הוא הטיף להענקת יחס אנושי לחולי הנפש והציע שיטות - כמו אסוציאציות חופשיות - לטיפול בהם.

* * *

אֶל חַסַן - אָבִי הָאוֹפְּטִיקָה

בתקופה העתיקה הראייה הוסברה על-ידי שתי תורות. האחת - שנתמכה על-ידי אֶאוּקלִידֶס וְתַלְמַי - סברה שהראייה מתבצעת בעזרת קרני אור שנשלחות מהעיניים אל הסביבה. התורה השנייה - של אריסטו וחסידיו -טענה שצורות החפצים חודרות לתוך העין ויוצרות את הראייה.

אל חסן סירב לקבל את שני ההסברים משום שהם סתרו את ההיגיון של התצפיות - כיצד ייתכן שהאור המוקרן מהעיניים מגיע לכוכבים הרחוקים באותה שנייה שבה פוקחים אותן ?- והציע הסבר משלו - על יסוד הוכחות פיזיקליות וגיאומטריות - לתהליך הראייה. הראייה מתממשת בזכות קרני אור שנשלחות מכל נקודה בסביבת הצופה אל עיניו.

אל חסן - אבי האופטיקה - מלומד פרסי, גדול המדענים של דורו - פרסם בשנת 1021 את יצירתו המונומנטלית, בת שבעה כרכים  "ספר האופטיקה" שמדורגת כאחת היצירות בעלות ההשפעה הגדולה ביותר על התפתחות הפיזיקה, שהחדירה את שיטת החקירה המדעית וחוללה מהפכה בתורת האור והראייה.

הנסיבות בהן נערך המחקר ונכתב הספר מיוחדות מאוד.

הח'ליף אֶל חַכִּים האקסצנטרי ציווה על אל חסן לבוא למצרים על-מנת להסדיר את ההצפות של נהר הנילוס.

כאשר התברר לאל חסן שאין בכוחו לבלום את הנהר, כדי להתחמק מעונש מוות, הוא העמיד פנים שדעתו נטרפה עליו. אל חכים גזר על אל חסן מאסר בית שנמשך עד מותו של הח'ליף. במהלך שנים אלה של המאסר אל חסן ערך מחקרים רבים בתחום המתמטיקה והפיזיקה ביניהם על סוגיית האור והראייה וחיבר את ספרו המהפכני. אל חסן פיתח שיטות קפדניות לניהול ניסוים מבוקרים במטרה לבחון ולאמת סברות והשערות תיאורטיות. ההיסטוריונים של המדע רואים בו את חלוץ השיטה המדעית המודרנית.

* * *

ימי הביניים

במהלך ימי הביניים הכנסייה גזרה איסור חמור על ניתוח גופות. היות והאדם נברא בצֶלֶם, ביתורו נחשב מעשה של חילול הקודש, חטא של פגיעה בשלמות האל. הגוף המעוות על-ידי סכין המנתחים לא ראוי לעמוד בפני בוראו בשעת תחיית המתים.

אוֹגוּסְטִין הַקָּדוֹשׁ אסר מפורשות על כל חקירה:

"קיים פיתוי הרה סכנות והוא מחלת הסקרנות...אשר סוחף אותנו לנסות לגלות את סודות הטבע, את אותם דברים שהם מעבר להבנתנו, שאינם מועילים ושהאדם לא צריך ללמוד. ביער עצום זה, גדוש המלכודות והסכנות אני נסוגותי והרחקתי את עצמי מקוציו. בתוך כל הדברים שמרחפים ללא הרף סביבי בחיי היום-יום אני מעולם לא מופתע מהם ולא נכבש בדחף פתאומי ללמוד אותם.... אני כבר לא חולם על כוכבים..."

טבח מוחות מחתרתיים - כמו זה להסרת "אבן הטירוף" מגולגולתם של חולי  נפש - המשיכו להיערך בסתר אך התפתחות המחקר של גוף ומוח האדם קפאה בחשכת ימי הביניים. תורתו השגויה של גלן שהידע האנטומי שלה בא מניתוח בעלי חיים שלטה כסמכות עליונה בעולם הרפואה הממוסד עד המאה ה-16.

האוניברסיטאות הראשונות קמו באיטליה, אחר כך בצרפת, אנגליה וגרמניה במאות ה-12 וה-13. מקום הולדת האנטומיה המודרנית מיוחס לאוניברסיטת בּוֹלוֹנְיָה בצפון איטליה שבה בפקולטה למשפטים הוקמה מגמה לרפואה. האוניברסיטה נועדה ללימודי משפטים וניתוח הגופות נעשה לבדיקות פּוֹסְט-מוֹרְטֵם לֶגַלִּיּוֹת.

תנועת הרפורמציה שחררה את הרפואה בארצות פרוטסטנטיות מההגבלות של הכנסייה הקתולית ובשנת 1565 המכללה המלכותית של רופאי לונדון קיבלה הֵתֵּר רשמי לניתוח גופות. ניתוח גופות לצורך למידה הלך והתפשט באיטליה ואחר כך בארצות אירפה נוספות אולם הֶלֶךְ הָרוּחַ הַדּוֹגְמָטִי יצר מצב אבסורדי שבו לימודים אלה התנהלו על-פי כתביו של גאלן והעובדה שלא היה קשר בין הכתוב לבין האנטומיה של המנותח לא הטרידה את מומחי האנטומיה.

בעוד אירופה שרויה בדממה של שנות האפילה, באסיה ובעיקר בתרבות האסלם חלה פריחה של המדעים של הרפואה. המוסלמים שהקוראן ציווה עליהם לרכוש דעת ולגלות את טביעת האצבעות של האל בטבע כוננו בימי הביניים חברה שהייתה למרכז המדעי של העולם כולו. תור הזהב של האסלם הניח את היסוד לתפיסת המדע כמחקר אמפירי וסלל את הדרך אל התחייה ואל המהפכה המדעית העתידית.

פריחה זו של המדע, הרפואה, האומנויות והפילוסופיה ששיאה במאה ה-11 וה-12 ארכה חמש-מאות שנים והתפשטה מספרד לפרס. הרופאים של האסלם העלו תרומות חשובות לאנטומיה, רפואה ניסויית, אוֹפְתַּלְמוֹלוֹגְיָה, פתולוגיה, רוקחות, כירורגיה והקימו את בתי הספר הראשונים לרפואה ובתי החולים לחולי נפש.

* * *

לִיאוֹנַרְדּוֹ דֶּה וִינְצִי

ליאונרדו דה וינצי - המכונה על-ידי ההיסטוריון הראשון של האומנות "מוטציה גנטית יחידה במינה" - השאיר אחריו תיק רישומים ובו מאות שרטוטים אנטומיים.

גוף האדם היה נושא טמא בעיני הכנסייה - האמנים הורשו לצייר רק את הקדושים - וביתור גופות נחשב למעשה תועבה. ליאונרדו דה-וינצ'י הפר את שני האיסורים. לאחר תקופה ממושכת של קיפאון מחשבתי ויצירתי, עם שחר תקופת תחייה התחדש העניין באומנות ובמדעים.

בעשור הראשון של המאה ה-16 דה-וינצ'י תכנן, בשיתוף פעולה עם רופא מוורינה, לערוך עבודה תיאורטית על האנטומיה של האדם. הרופא ערך את הניתוחים על גופות שסופקו בסתר על-ידי בתי חולים מקומיים ואילו דה וינצי תיעד ברישומים מדויקים את המבנה האנטומי של המנותחים.

לאחר מותו הפתאומי של הרופא, דה וינצי המשיך לבד -בסודי סודות ולאור נרות - את המחקר המחתרתי. העבודה ושרטוטיו של דה-וינצי פורסמו מאה ושישים שנה אחרי מותו בשם Treatise on painting

התיאורים האנטומיים של הימים ההם נעשו במילים. ליאונרדו סבר שהאמצעי להבנת האנטומיה הוא הציור, התמונה. "באיזה מילים אתה יכול לתאר את המכלול.. ככל שאתה מרבה יותר בפרטים כך אתה מבלבל יותר את הקורא". הוא ניתח וצייר.

"יתכן שאתה תירתע בשאט נפש ותחשוש לעבור את שעות הלילה בחברת גופות מבותרות, נוראות למראה אלה". אך על דרך האמירה, "תמונה אחת שווה אלף מילים" ליאונרדו יצר מילון חדש.

שרטוטי הגולגולת והמוח של דה-וינצי מלווים בהערות בדבר המיקום המשוער של מרכזי החושים השונים. אך גדולתו של דה-וינצ'י לא התבטאה רק בדיוק המדעי של טיעוניו כי-אם בשיטה הגרפית שהוא המציא, מארבע זוויות מבט, לתיאור מדויק של נושא ציורו.

הוא היה הראשון שאיתר את מְעָרוֹת הַסִּינוּס, זיהה את הלב כשריר ואת ארבעת חדריו, הוא הראה שלכל שריר יש שריר נגדי, הוא המציא שיטות יציקה להכרת חללים פנימיים בגוף ושִׁעֵר את קיומם של רכיבים שיתגלו רק לאחר המצאת המיקרוסקופ.

בשנת 1515 מעשיו הלא חוקיים של דה וינצ'י הודלפו לאפיפיור לֵיאוֹ הָעֲשִׂירִי שהטיל חרם על עבודת האומן, וכך, ארבע שנים לפני מותו, מחקריו האנטומיים של דה-וינצ'י הסתיימו.

* * *

פָרָצֶלזוּס

פרצלזוס נחשב למבשר הטיפול התרופתי הכימי וההוגה המקורי ביותר של הרפואה בתקופת התחייה. דעותיו החדשניות התנגשו עם תורת גאלן שלא ניתנה לערעור בעולם הרפואה של בני דורו. הוא דחה בבוז את תורת אריסטו "הידע נוצר ברוח האדם ולא בטבע". הוא האמין - רעיון מגוחך ביותר בתקופתו - שפֶּצַע יירפא אם ימנעו את זיהומו ולא אם יישפכו עליו שמן רותח או יקטעו את האֵבָר עליו הוא נמצא.

על אף העובדה שהוא הצליח לרפא מחלות שלא ניתנו לטיפול בימיו, הוא הואשם בנוכלות ובהתחזות ונאלץ למלט את נפשו פעמים רבות - לגָּלוּת רחוקה מפני חמת עמיתיו.

ספרו The Great Surgery Book מנציח את תורתו ואת השקפת עולמו שהמחלה והבריאות מותנות בהרמוניה שקיימת בין האדם - המִיקְרוֹקוֹסְמוֹס - לבין הטבע - המָקְרוֹקוֹסְמוֹס.

רופא ומנתח, פילוסוף ותֵּאוֹלוֹג, מֶטָלוֹג ואלכימאי, מכשף ואיש מדע, איש רפואה נודד ואבי מדע הרוקחות, פרצלזוס היה גאון מהסוג שאינו מסוגל להתכופף אל הבינוניות, שבז לחשיבה דּוֹגְמָטִית ורוכש רק אויבים ומעריצים.

I am ... greater than those to whom you liken me... I can prove to you what you cannot prove ...each little hair on my neck knows more than you and all your scribes

Theophrastus Phillippus Aureolus Bombastus von Hohenheim בן של רופא מפורסם נולד בשוויץ בשנת 1493. הוא כינה את עצמו "פָרָצֶלזוּס" היינו גדול יותר מצלזוס, הפילוסוף והרופא הרומי הדגול מהמאה השנייה לפני הספירה.

הוא היה בן דורם של קוּפֶּרְנִיקוּס, לוּתֶר, דֶּה וִינְצִי ואנשי שם רבים נוספים שניפצו את הקיפאון המחשבתי של ימי הביניים והולידו את העולם המודרני.

לאחר שאביו הכיר לו את עולם הרפואה, את סגולות הריפוי של הצמחים והמינרלים ופתח בפניו את רזי האלכימיה, פרצלזוס נכנס, בגיל 16, לאוניברסיטת באזל ללימודי רפואה וכירורגיה. לימודיו לא האריכו ימים, לאחר מספר חודשים הוא הואשם במעשי כשפים ונאלץ למלט את נפשו. פרצלזוס הנער יצא לחיי נדודים במהלכם הוא התפרנס מחיזויים אַסְטְרוֹלוֹגִיִּים ומניהול טקסים של תורת הנסתר.

במהלך נדודיו הוא רכש ידע מאלכימאים, דֶּרְוִישִׁים, מכשפות, צוענים, קוסמים וזכה לגלות את הסוד הגדול, את ה -alkahest- הממיס האוניברסלי, משאלת לבם של האלכימאים.

את התמחותו כרופא וכמנתח הוא רכש בעבודתו במסגרת חילות של שכירי חרב שלחמו, בכל ארצות אירופה, באין-ספור המלחמות שאפינו את התקופה. בגיל 34 פרצלזוס מונה למרצה באוניברסיטת בָּאזֶל. מִשְׂרָתוֹ, כמו לימודיו באוניברסיטה, לא האריכה ימים.

התקפותיו הארסיות על תורת גאלן - תורה חסרת תועלת שלא יכולה להוביל לאבחון של מחלה כלשהי - זעזעה וקוממה את הפקולטה שדרשה את פיטוריו ואת החרמתו של פרצלזוס. הוא סולק מהאוניברסיטה אך הורשה לשאת את דבריו במסגרת "פחות" אקדמית בעיר באזל.

הוא הרצה על טיפול רפואי רדיקלי שכלל הכנה ורישום תרופות, בדיקת הדופק והשתן ודרכי טיפול במחלות ובפציעות. בניגוד לנהוג בימיו, פרצלוס לא הרצה בלטינית כי אם בגרמנית ופתח בכך את עולם הרפואה לקהל שומעים שמעולם לא הייתה לו גישה אליו.

פרצלזוס הציג את תפיסתו החדשנית שגוף האדם הוא שלמות אורגנית וריבונית וכפוף לאותם כוחות הטבע שבעלי-חיים והצמחים כפופים להם. תפקיד הרופא הוא לסייע לגוף למצוא את משאבי הריפוי שטמונים בו על-מנת לרפא את עצמו.

הוא היה חלוץ השימוש בחומרים כימיים ובמינרלים ברפואה. בגוף האדם חייב להתקיים מאזן של מינרלים וכאשר המחלה מֵפֵרָה את המאזן הטבעי הזה, התרופה - החומר הכימי החסר - תחזיר לגוף את התפקוד התקין.

מאחורי המגלומניה, האלכימיה ודימוי המכשף ורופא-האלילים של פרצלזוס הסתתרה מנה גדושה של שֵׂכֶל יָשָׁר. הוא הזהיר את הרופאים ממתן מנה מוגזמת של כספית והתנגד בחריפות להקזת דם - שיטת הטיפול השכיחה ביותר שניתנה, ללא אבחנה לרוב המחלות.

Many have said of Alchemy, that it is for the making of gold and silver. For me such is not the aim, but to consider only what virtue and power may lie in medicines

הרופאים חייבים לטפל בכל אחד, עני ועשיר ולגבות תשלום לפי יכולותיו של החולה. ואם לחולה אין כסף יש לטפל בו ללא תשלום. הרופא חייב לרכוש לחוליו את אותה מידה של חמלה שהאל רוכש לבני האדם.

בשנים האחרונות של חייו, ספריו של פרצלזוס הוחרמו על-ידי השלטונות והוא נע ונד מארץ לארץ, מסתתר מפני החוק ומפיץ בסתר את תורתו. חסידיו התקבצו והקימו את האגודה של פרצלזוס לרפואה ולכימיה שהמשיכה בפועלו של האלכימאי.

במחצית המאה ה-17 הרעיונות של פרצלזוס התפשטו בכל רחבי אירופה ולאחר מאה שנים של דיונים ומחלוקות, קהיליית המדענים קיבלה את חלקה של הכימיה ברפואה ואת העקרונות הטיפוליים של פרצלזוס.

* * *

הַסַּפָּרִים הַמְּנַתְּחִים
בשנת 1540 הֶנְרִי הַשְּׁמִינִי, מלך אנגליה משושלת טוּדוֹר, איחד את חברת הסַפָּרִים עם אחוות המנתחים ויצר את האיגוד - הגִּילְדָּה - של "ספרים-מנתחים" שתפקד במשך למעלה משני עשורים.

בתקופה העתיקה מלאכת הניתוח הייתה בגדר אומנות שבוצעה בידי הספרים. באַשּׁוּר הַקְּדוּמָה הסמלים של הסכין והַסָּפָּרִים זהה, עֵדוּת לספרים-מנתחים עולה גם מהסִפְרוּת המצרית העתיקה והסַפָּרִים הרומים עסקו בניתוחים פלסטיים כמו הסרת אוֹת הָעַבְדוּת מגופם של עבדים משוחררים.

בראשית ימי הביניים הניתוחים נערכו בידי הכמורה, אולם לאחר שפסק דין מטעם האפיפיור אסר על הכמרים לעסוק בשפיכת דמים, הספרים, שהיו מומחים לשימוש בתער הוכשרו באומנות הניתוח. הספרים ביצעו הקזות דם - הטיפול השכיח לכל מחלה - עקירות שיניים והמיומנים שביניהם עסקו אף בהסרת קָטָרַקְט, הוצאת אבנים מכליות ובכריתת אברים.

במהלך המַגֵּפָה השחורה שהשתוללה במאה ה-14 וה-15 באירופה "סַפָּרִים מְעוֹפְפִים" עברו מעיר לעיר ובאוהלים שהקימו פתחו מרפאות זמניות והציעו את שרותי הרפואה שלהם.

הסמל המסחרי של הספרים המנתחים - והספרים היום - הוא המוט עם הפסים האדומים לבנים. האדום מסמל את הדם, הלבן את חוסם העורקים והמוט את המקל שהחולה החזיק ולחץ בידו להרחבת העורקים.

Ambroise Pare

מאגודת הספרים המנתחים יצאה אחת הדמויות המופלאות של רפואת המאה ה-16.

אַמְבְּרוֹאָז פַּרֵי נשלח, בהיותו בן 13 להיות שוליה של מנתח-ספר ובגיל 19 השלים את הכשרתו בבית חולים בפריס. בתום לימודיו הוא הצטרף לצבא כמנתח גדודי.

הטיפול בפצועי קרב נחשב לעיסוק נחות שהרופאים הפקידו בידי הספרים-מנתחים. אבק השריפה, הנשק החדש, נחשב בימים ההם לרעיל ופצועי הירי והפגזים טופלו באמצעי הנורא של צריבה בשמן רותח.

במהלך המצור על טורין, השמֶן לצריבת פצעי החיילים אזל וכדי להקל על סבלם פארי רקח משחה משמני הוורדים והאֵלָּה ומרח אותה על פצעיהם.

להפתעתו, פצעי החיילים שטופלו במשחה המרגיעה הגלידו מהר וטוב יותר מאלה שנצרבו בשמן רותח. התגלית הכתה אותו בהלם ולימדה אותו ענווה. החל מהיום הזה הוא יצר תפיסה חדשה, הומנית של תפקיד הרפואה. "אני חובש את הפצע אך האל הוא שמרפא אותו".

במקום למקד את כל משאביו בתהליך המחלה, פארי החל לגלות ענין בחולה כאדם הנתון במצוקה - עצמו.

בשנת 1545 פארי פרסם את ממצאי טיפוליו החדשניים בספר Method of Treating Wounds.

* * *

וׇסַלִיוּס
בשנת 1537 אַנְדְּרֶה וָסַלִיוּס נבחר לראש הפקולטה לכירורגיה ולאנטומיה של אוניברסיטת פָּדוּאָה והעז לנפץ לראשונה את ההגמוניה המפוקפקת של גאלן ששלטה אלף חמש מאות שנים בעולם הרפואה.

דור שלישי של אנשי רפואה, אנדרה וסליוס רופא ומנתח בלגי פרסם בשנת  1543  את ספרו "מבנה גוף האדם" שבעה כרכים מאוירים על-ידו שמתארים בגישה מקורית ומהפכנית לתקופתו את גוף האדם. עבודה זו הפכה לאטלס המאויר, לספר הלימוד האמין הראשון לאנטומיה של האדם.

וסליוס התנער מהדוקטרינות השגויות של אריסטו וגאלן ופנה לתיאור פיזיולוגי ואמפירי של גוף האדם. למרות מעמדו הרם של וסליוס כרופא אישי של מלכים, ידה הארוכה של האינקוויזיציה הצליחה להשיג אותו. הוא הואשם ברצח - בניתוח גופת אדם שליבו עוד פעם - ובכפירה.

התערבות המלך הצילה אותו מהגרדום והוא נדון לעלייה לרגל לירושלים ממנה הוא לא חזר. בשובו הביתה אוניתו עלתה על שרטון וטבעה ליד האי היווני זקינתוסו.

* * *

המיקרוסקופ
כבר במאה הראשונה לספירה מוזכרות "זכוכית שורפת" ו"זכוכית מגדלת" בכתבים של פילוסופים רומאים אך השימוש בעדשות החל רק בסוף המאה ה-13, עם המצאת המשקפיים.

המצאת המיקרוסקופ בראשית המאה ה-17 פתחה חלון אל עולם מדהים שהעין טרם חזתה בו. לתגלית אבות רבים. אחד מהם מספר על האופטיקאי הַנּס לִיפֶרשׁהַיי ששמע בחנותו שני ילדים מגלים שכאשר הם מחברים שתי עדשות, "הכנסייה ממול גדלה".

ב-1609 גָּלִילֵאוֹ, אבי הקוסמולוגיה, שמע על הניסויים שנערכים, חקר את עקרונות ההגדלה של העדשות ובנה את הטלסקופ שפתח בפניו את מסתורי השמיים והחלל.

המיקרוסקופיה קיבלה מעוף בזכות עבודותיו של אַנְטוֹנִי וַן לִיוֶונהוֹק. ליבנהוק פגש את המיקרוסקופ הגולמי הראשון בהיותו שוליה בחנות לכלי מיטה. ללא השכלה פורמלית, הוא פתח חנות לבדים ובשעות הפנאי שלו עסק בתחביב של ליטוש עדשות ושכלול המיקרוסקופ. הוא הגביר את עוצמת ההגדלה של המיקרוסקופ הראשון פי 270 והחל לצפות בעולם חדש שאיש לא ראה לפניו.

השמועה על תצפיותיו הגיעה לחוגים של אנשי מדע וליבנהוק החל לשלוח מכתבים לחברה המלכותית של אנגליה ולאקדמיה הצרפתית בהם הוא מתאר - בשפה פשוטה ועממית, אך בדיוק ובאובייקטיביות רבה את ממצאיו החלוציים על חיידקים, על החיים השורצים בטיפת מי שלולית, על גופיפי מחזור הדם.

כאות הוקרה לתרומתו האדירה למדע, החברה המלכותית האנגלית העניקה לו חברות של כבוד, ליוונקהוק התרשם מאוד מהמחווה אך מעולם לא מצא זמן לנסוע ללונדון כדי לקבל את תעודת הכבוד. בסקרנות שלא ידעה שובע, בעקשנות ובכישרון רב, ליבנהוק המשיך בתצפיותיו ובדיווח עליהן עד סוף ימיו.

"העבודה - כתב ליוונהוק באחד ממכתביו - שאני עוסק בה מזה שנים רבות לא נעשתה כדי לזכות בשבחים שאני נהנה מהם היום כי אם מתוך תשוקתי לידע, שקיימת בי יותר מאשר ברוב האנשים. וכל אימת שאני מגלה משהו לא רגיל אני רואה כחובתי לתעד את תגליתי כדי שכל האנשים המלומדים ישמעו עליה".

* * *

רֵנֶה דֵּקַארְט

לאחר מאות שנים של תפיסות ופרשנויות מוטעות על הגורמים והמנגנון של הכאב, רנה דקארט, פילוסוף ומתמטיקאי צרפתי, העלה את הסברה על הקשר בין התחושות הפריפריאליות לבין המוח. במסגרת התיאוריה שלו על יחס הגומלין בין גוף לנפש, דקארט הציע את הרעיון שהתחושות שמתעוררות בגוף עוברות ישירות ונתפסות במוח, כלומר שהתפיסה החושית היא למעשה פעילות של המוח.

דקארט הוגה דעות גדול לא הצטיין בהסבריו האנטומיים, נימוקיו על תפקידה של בַּלּוּטַת הָאִצְטְרֻבָּל על אף היותם שגויים  -  מעניינים.

"לדעתי", כותב דקארט "הבלוטה הזאת היא המושב המרכזי של הנפש, המקום בו נוצרות כל המחשבות. הסיבה שאני מאמין בכך היא שאינני מוצא שום חלק אחר במוח - מלבדה - שהוא אינו כפול. היות שאנו רואים עם שתי עיניים תמונה אחת ושומעים עם שתי אוזניים קול אחד, ובקיצור חושבים רק מחשבה אחת, מן ההכרח שהרשמים שנכנסים דרך שתי עיניים ושתי אוזניים יאוחדו לפני שהם מגיעים אל הנפש. ואין למצוא בכל המוח, פרט לבלוטה זו, מקום כזה. יתר על כן, היא נמצאת באתר הנוח ביותר לתפקיד זה, במרכז כל השקערוריות, מוקפת ונתמכת על ידי הענפים הדקים של עורקי הראש שמביאים את רוח הדברים אל המוח".

דקארט שרטט את "נתיב הכאב" מהאש שבאה במגע עם הרגל ועד רישומו במוח, ודימה את תחושת הכאב ל"צלצול פעמון", לאות אזהרה. הסְכֵמָה הפשטנית הזאת של הרֶפְלֶקְס הייתה הצעד הראשון בהתפתחות תורת הרפלקסים המודרנית. היא לא השתנתה - ועמדה ביסוד הפיזיולוגיה - במשך למעלה מ-300 שנים.

* * *

תּוֹמָס וִילִיס

תומאס ויליס, פרופסור באוקספורד, הוא מחבר הספר הראשון על הפיזיולוגיה והאנטומיה של מערכת העצבים. ויליס היה חסיד תורת פרצלזוס ועמד בראש התנועה האנגלית לאִיאַטרוֹכִימִיָה. עבודותיו הראשונות עסקו בחקר הכימיה למטרות רפואיות.

ב-1662 הוא כינס קבוצה קטנה של אנשים שניגשו - במעין מעבדה - משחטה - על דרך האלכימאים, להרפתקה מקאברית של פתיחת גולגולות וגילוי המוח.

בתקופה שבה עוד הלב היה מרכז המחשבות והמוח איבר נעדר כל חשיבות כמו - כדברי הפילוסוף הנרי מור - "קערה של חלב שהחמיץ", ויליס נטל על עצמו את האתגר הנועז לחקור את המוח, "לפתוח את המקומות הסודיים של רוח האדם".

כמו מגלה של ארץ לא-נודעת, ויליס מיפה את המוח והעניק שמות לטריטוריה החדשה. הוא עשה הבחנה בין הרמות המוחיות, בין החומר האפור לחומר הלבן וטבע מונחי יסוד כגון נוירולוגיה, המיספרה, אונה ועוד. הוא גילה את מערכת העורקים דמוית טבעת בבסיס המוח, מִסְפֵּר את עצבי הגולגולת, תיעד את רשת העצבים ואת מחזור הדם במוח.

יותר ממפעלו המדעי, ויליס התפרסם בזכות אירוע מוזר שהוא מתעד בכתביו. הסיפור הפיקנטי מעניין כשלעצמו אך מדהימה ממנו ההתנהגות "המדעית" של משתתפיו. נערה צעירה, משרתת במשפחה אמידה נכנסה להיריון מהבן של מעבידיה.

הנערה הסתירה את מצבה וכאשר היא ילדה בטרם עת ולד מת, היא החביאה את גופתו. התינוק המת נמצא, הנערה הואשמה ברצח ונדונה להוצאה להורג בתלייה. לאחר השלמת פסק הדין, גופת הנערה הובאה ל"מטבח האלכימאים" למטרת המחקר האנטומי. כאשר החלו לבתר את הגופה, הנערה החלה לתת סימני חיים ובמקום לימודי אנטומיה, החוקרים פנו לפעולות החייאה.

כדרכם של מדענים דקדקנים, הם רשמו כל שינוי שהתחולל בתהליך החזרה לחיים של הנערה. כל גוון בצבע עורה, כל מילימטר בירידת הנפיחויות שלה, בעליית הדופק וקצב הנשימות שלה. התיעוד המדעי של החייאת הנערה לא פחות מקאברי מתיאור מפורט של אוטופסיה מבחילה. אגב, היא זכתה בחנינה, הקימה משפחה וחיה באושר...

בתהפוכות המדעיות הכבירות של המאה ה-17 האיש ופועלו נשארו מעט בצל. ספרו המרתק של קרל זימר Soul Made Flesh, The Discovery of the Brain and How It Changed the World החזיר לתודעה של הציבור את דמותו המרשימה והנועזת - ואת פועלו שובר המוסכמות ופורץ הדרך - של הרופא מאוקספורד.

* * *

לוּאִיגִ'י גַּלְוָנִי
במהלך חקר שרירי הצפרדע, גלווני עלה על תגלית מקרית, מרעישה. הוא שיפד רגלי צפרדעים על מִתקַּן ממתכת וכאשר הוא נעץ בהן אזמל, נוצרה עווית ברגלי הצפרדעים חסרות החיים.

גלוואני פרסם את תגליתו במאמר ופירש אותה כחשמל חייתי, סוג חדש של חשמל שמופק ברקמות של בעלי החיים.

הקהילייה המדעית התעלמה - בזלזול - מהממצא המקרי ואלמלא התערבותו של הפיזיקאי האיטלקי אָלֶסַנְדְּרוֹ ווֹלטָה הוא היה נשכח ונעלם מעל במת המדע. וולטה חקר בעצמו, מזה עשרות שנים את התופעה המסתורית - בימים ההם - של החשמל.

הוא קרא תיגר על הפרשנות של גלווני וטען שממצאי ניסויו הם תוצאה של גירוי חשמלי שרגלי הצפרדעים העבירו בין שתי המתכות ולא זרם חשמלי שנוצר בחומר הביולוגי. הוויכוח בין שני המדענים תפס תאוצה ופילג את אנשי המדע לשני מחנות אולם - בניגוד למחלוקות הרעשניות והמרושעות של פרשיות העבר - הוא נשא אופי אבירי, כשכל אחד מהיריבים מחמיא לעבודתו של עמיתו.

המחלוקת הוכרעה ב-1848 לאחר שיכלול אמצעי המדידה והמחקר על-ידי פיזיקאי גרמני, שהוכיח שכאשר מגרים עצב, נוצר דחף חשמלי בר מדידה שזורם במהירות גדולה לאורך העצב וגורם להתכווצות השריר. טיעונו של גלווני שמֶסֶר במערכת העצבים מועבר בעזרת חשמל שמופק בְּרִקְמָה האורגנית אושר. וולטה הפסיד בוויכוח אך הרוויח במהלכו את המצאת הסוללה.

* * *

פְרַנְץ ג'וֹזֶף גַּל

על מפתן המחקר המודרני של המוח ניצב פרנץ ג'וזף גל נוירו-אנטומיסט גרמני, חלוץ חקר מיקום התפקודים הרוחניים במוח.

רעיון מיקום השפה המדוברת באונה הקדמית הוצעה לראשונה על-ידי גל. תלמידו פרסם בשנת 1826 עדויות קליניות שמאששות את הנחת האזורים המוחיים והֵגֵּן במשך עשרות שנים - למול ההתנגדות החריפה של הקהילייה המדעית - על רעיון האזורים המוחיים של המורה שלו.

ההוכחה המדעית המנומקת הראשונה למיקום הפקת הדיבור במוח הוצגה בשנת 1861 על-ידי הנירולוג הצרפתי פּוֹל בְּרוֹקָה והאזור המוחי נקרא על שמו, אולם ברוקה לא ניכס לעצמו את התגלית ובדברים שנשא בפני האקדמיה המלכותית הצרפתית הוא העניק את הקרדיט לפרנץ ג'וסף גל:

Gall ..was the author of ... scientific revolution ... He had the undisputable merit of proclaiming the great principle of cerebral localization, which - it may be said - was the starting point of the discoveries of our century concerning the physiology of the encephalon.

גל השתתף בקְרַב ווֹטֶרְלוֹ כרופא צבאי והוא הראשון שהצביע על קשר אפשרי בין פציעות ראש לבין הפרעות לשוניות והגה את רעיון האזורים המוחיים.

המוניטין העולמי של גל בא מפיתוח תורת הפְרָנוֹלוֹגִיָה שמתיימרת לזהות את אופיו ואת אישיותו של האדם על-פי מבנה הגבשושיות שעל גולגולתו.

דעותיו המהפכניות על מיפוי המוח והביסוס המדעי המפוקפק של תורת הפרנולוגיה עוררו את זעמם של הכנסייה ושל המדענים בני ארצו והוא נאלץ להימלט לצרפת. אך מזלו לא שפר עליו וגם בצרפת הוא התקבל בעוינות רבה על-ידי הממסד הדתי והמדעי, ה- Institute de France של נפוליאון.

הגוף הדתי התקומם נגד הרעיון המשפיל שרוח האדם - תפארת יצירת האל - חבויה בעיסה האפרורית שבגולגולת ואילו נפוליאון - לדעת היסטוריונים ציניקנים - התנגד לתורת הפרנולוגיה משום שהיא לא החמיאה דיה לגבשושיות שעל גולגולתו. בקרב החוגים הנוצצים של יחסני פריס גל הפך לסלבריטי מבוקש.

בין השנים 1820-1842 הפרנולוגיה זכתה לעדנה בכל שכבות הציבור. גל נסע מעיר לעיר והציג את תורתו - תמורת תשלום כרטיס כניסה - בפני הקהל הרחב. לתורת הפרנולוגיה קמו חסידים רבים, מגידי העתידות ורופאי האליל שצירפו אותה אל המפה האסטרולוגית, קלפי הטארוט וקריאת כף היד.

הבורגנות האמידה פנתה אליה בכל החלטה, בחירת בן או בת הזוג, העסקת עובד, בחירת מקצוע והיא העפילה עד לחוגים של אנשי רוח, סופרים ואומנים כמו בַּלזָק, סטֶנדהָל, הֶגֶּל, מַרְקֶס, בִּיסְמַרְק, אֶמִילִי בְּרוֹנְטֶה, ג'וֹרְג' אֶלִיּוֹט, ווֹלְט וִיטְמָן, ועוד.

גל היה איש נמרץ, ראוותני, נהנתן, נדיב ובעל דעות מתקדמות מאוד לתקופתו. הוא הטיף לסובלנות "לכל אחד מגיעה הזכות להיות הוא עצמו וסובלנות ללא-גבול לכל מה שלא משבש את חיי החברה היא חובה מקודשת." הוא דגל בהענקת השכלה לכל ולָחַם בגזענות.

"לכל בני-האדם אותו מוח ואותם כישורים ונטיות. הכושי והאירופי עומדים על אותה רמה בסולם הדרגות של ממלכת החי." הוא נאבק לשיפור היחס והטיפול באסירים ובחולי נפש והאמין שמידת העונש צריכה להיקבע לפי האישיות, המניעים ומצבו של הנענש. מחלות הנפש - לדעתו - הן מולדות ולא תוצאה של מעידה מוסרית של הלוקים בהן. גם בחשיבתו המדעית גל הקדים במאות שנים את תקופתו.

את מערכת העצבים הוא ראה כסדרות מאורגנות של תאי עצב - נפרדות אך משתפות פעולה - הבנויות במִדְרָג על תבנית שלמה אחת. המבנים הנעלים התפתחו מנמוכים יותר ומקבלים תגבור ממסלולים צדדיים לאורך כל דרכם.

החומר האפור הוא הליבה של מערכת העצבים והחומר הלבן ממלא את תפקיד ההובלה. למרבה האירוניה, תורת האיש שהטיף בלהט לשוויוניות ולסובלנות - הפרנולוגיה הסתאבה והפכה עם השנים בסיס רעיוני לתורות הגזענות הרעילות והקטלניות שעתידות לבוא.

* * *

צַ'רְלֶס בֶּל
בראשית המאה ה-19 רווחה הסברה השגויה בקרב הנוירולוגים שכל תאי העצב זהים ומידת הרגישות של איבר מותנית במספר תאי העצב המוקצבים לו. צ'רלס בל המדען הסקוטי, הטיל ספק בהנחה זו ולאחר חקירה מעמיקה בנושא פרסם את ממצאיו בספרו An Idea of a New Anatomy of the Brain שנחשב על-ידי רבים לאבן היסוד של הנוירולוגיה. הוא הדפיס 100 עותקים של הספר וחילק אותם בין מכריו.

ממצאיו מעלים שתאי העצב מחולקים לסוגים שונים, כשלכל אחד תפקיד משלו. אותו לחץ כשהוא מופעל על העור ייצור תחושת כאב וכאשר הוא מופעל על העין יגרום לראיית הבזק אור. הוא עשה הבחנה בין המסלול התנועתי הוֶונטרָלִי והמסלול החושי הדּוֹרְסָלִי של זרימת המידע במערכת העצבים.

פְרַנְסוּאָה מָגֶ'נדִי אנטומיסט צרפתי פרסם שנים אחדות לאחר תגליתו של בל את ממצאי מחקריו על ההבחנה בין תאי עצב תחושתיים ותנועתיים בעמוד הַשִּׁדרָה ועורר מחלוקת מדעית מרה על זכויות היוצרים. היום החוק מכונה Bell-Magendie law.

בנוסף להיותו אנטומיסט ומנתח דגול, בל היה גם צייר מוכשר ואייר בעצמו את כל ספריו. כרופא צבאי הוא תיעד ברישומיו את קרב ווטרלו והשאיר תיאור גרפי מרשים ביותר על מהלך הניתוחים במאה ה-19.

* * *

תֵּאוֹדוֹר שׁואָן
לאחר המצאת המיקרוסקופ שֶׁאִפְשֵׁר את ההסתכלות בעולם הדברים הקטנים עברו יותר ממאתיים שנים עד אשר זוהו התאים כרכיבי עולם החי.

התיאור והציור הראשון של תא מיוחס לפיזיקאי ומיקרוסקופיסט האנגלי רוֹבֶּרְט הוֹק בספר החשוב הראשון שנכתב על המיקרוקוסמוס.

Micrographia: Physiological Descriptions of Minute Bodies made by Magnifying Glasses

בשיחת חולין שהתנהלה בין שני עמיתים תיאודור שוואן הפיזיולוג וידידו מתיאס שליידן, חוקר צמחים, התברר להם שקיים דמיון מפתיע בין התמונה שמתגלה להם מתחת למיקרוסקופ בשעת צפייה ברקמה של החי ורקמה של הצומח. השניים ניגשו לבדיקה יסודית יותר של הממצא והחלו לגבש את ה"תיאוריה של התא".

בשנת 1839 מעט אחרי פרסום מחקריו של שליידן, יצא לאור ספרו של תיאודור שוואן Microscopic Researches on the Conformity in Structure and Growth Between Animals and Plants

התיאוריה של התא מוטטה אמונה עתיקת ימים בהיווצרות הספונטנית של החיים.

עיקרי תאוריית התא -

* כל היצורים החיים מורכבים מתאים.

* לכל תא יכולת לקיום עצמאי.

* תאים יכולים להיווצר רק מתאים חיים אחרים.

מאוחר יותר תיאוריית התא הושלמה בעקרונות נוספים.

* התאים נוצרים מהתחלקות של תאים חיים.

* התאים מכילים את המידע התורשתי שעובר במהלך ההתחלקות לתאים החדשים.

* לכל התאים הרכב כימי דומה.

* כל האנרגיה הביו-כימית והמטבולית של החיים מתרחשת בתא.

תיאודור שוואן השכיל - למרות המגבלות של המיקרוסקופים הראשונים והקושי המיוחד בחקר תאי המוח השבריריים - לאתר את מעטפת המִיאֵלִין על תאי מערכת העצבים ההיקפית ותאים אלה נקראים על שמו.

* * *

פּוֹל בְּרוֹקָה

המחקר המדעי של מיפוי אזורי השפה במוח החל עם עבודתו של הנוירוכירורג הצרפתי פול ברוקה.  ברוקה חקר אנשים שלקו באָפַזִיָה, חוסר יכולת דיבור, ובמיוחד חולה המכונה "טָאן" משום שזו הייתה ההברה היחידה שהוא היה מסוגל לבטא.

לאחר מותו של החולה, ברוקה גילה באוטופסיה של מוחו אזור פגום בקליפת המוח, באונה הקדמית השמאלית, והקיש מכך שמקום זה אחראי על הפקת דיבור. אזור מוחי זה נקרא לימים אזור ברוקה.

רעיון מיקום הפקת השפה המדוברת באונה הקדמית הוצע לראשונה על-ידי גַּל אך הקהילייה המדעית סירבה, במשך שנים לקבל את הרעיון. תגליתו של ברוקה על מיקום הנזקים והקשר בינם לבין הפרעות השפה הייתה הקביעה המדעית המוכחת הראשונה על ההבדלים בין תפקידי ההמיספרות המוחיות ועל קיום אזורים מוחיים המופקדים על מיומנויות שונות.

האזור המוחי הפגום נקרא אומנם על שמו, אולם ברוקה לא ניכס לעצמו את התגלית ובדברים שנשא בפני האקדמיה הצרפתית הוא - כאמור- העניק את הקרדיט לפרנץ ג'וסף גל.

ברוקה היה מדען מזהיר אך גם אדם נאור שפעל רבות לבריאות ולחינוך הציבור. הוא סבר, כמקובל בדורו, שהנשים נחותות מטבען מבחינה אינטלקטואלית אך לחם להקניית השכלה עבורן לא רק "על ברכי הכנסייה" כנהוג בימים ההם ופרסם מאמרים חשובים על תמותת תינוקות ושיפור תנאי החיים של השכבות החלשות.

ברוקה גילה אהדה לתורת הברירה הטבעית של דארווין "אני מעדיף להיות צאצא של קוף מפותח מאשר צאצא מנוון של "adam".

דעותיו ועבודותיו של ברוקה עוררו את חמת השלטון - ממשלת נפוליאון השלישי נרתעה מהחדשנות והרדיקליות של עמדותיו המַטֶרָלִיסְטִיּוֹת - והכנסייה - שנלחמה מאז שנוצרה ברעיון שרוח האדם, מתת האל, חבויה בעיסה האפרורית של הגולגולת. ברוקה הואשם בכפירה, בהשחתת הדור הצעיר ונאסר עליו להציג ברבים את תורתו.

כתשובה להשתקתו, ברוקה ייסד את החברה האַנְטְרוֹפּוֹלוּגִית של פריס שבמסגרתה נידונו ההתפתחויות החדשות שהתחוללו בחקר האדם ומוחו.

הקמת החברה לא נשאה חן בעיני הממסד ומְרַגֵּל מטעם המשטרה הושתל בקרב משתתפי הדיונים על מנת לפקח שלא יאמרו בהם דברי ביקורת נגד הכנסייה והממשל.

לאחר קריסת האימפריה של נפוליאון השלישי ועליית הרפובליקה השלישית הוסרה הצנזורה מעל פועלו של ברוקה והוא אף נבחר כחבר באקדמיה הצרפתית כאות הוקרה לעבודתו, ברוקה זכה בכבוד להיבחר כחבר - לכל ימי חייו - בפרלמנט הצרפתי. ברוקה התרגש מאוד מהמחווה אך לא הספיק ליהנות ממנה, בגיל 56 הוא נפטר בפתאומיות, כנראה מהתקף לב.

מחקרים שנערכו בשנים האחרונות - בעזרת המכונות החדישות לדימות המוח - הראו שמוקד הפקת הדיבור לא נמצא במדויק באזור המוחי שתואר על-ידי ברוקה אך הממצא, כמובן, אינו גורע מאומה מגדולת תגליתו של הנוירוכירורג הצרפתי.

* * *

זָ'אן מַרְטִין שָׁרְקוֹ

על הגדה השמאלית של נהר הסיינה בפריס ניצבת קבוצה של מבנים קודרים . La Salpetriere

בסוף המאה ה-17 גל "הניקוי גדול" שטף את אירופה ונועד לטהר את רחובות הערים הגדולות מה"אספסוף" של הבלתי רצויים. בהוראת לואי ה-14 המבנים הנטושים הפכו מקום כליאה עבור נשים שנאספו ברחובות פריס. "הנערות הרעות" שמשפחותיהן מאסו בהן שוכנו  ב-Common, נשים שסווגו כזונות נערמו במחלקת ה -Correction הנשים העברייניות נכלאו ב-Jail והמטורפות נכפתו ב- Quarter of the Insane.

בית המחסה לא נדרש לטפל בחוסיו ונועד במטרה לסלק מהרחובות את הקבצנים, העניים, הנכים, את מחוסרי העבודה, היתומים והילדים שננטשו, את הזקנים חסרי הכול, את הזונות, את העבריינים ואת המטורפים.

כאשר ב-1862 הנוירולוג הצרפתי ז'אן מרטין שרקו מונה למנהל סַלפֶטרִיאֶר,שהו במקום יותר מחמשת אלפים נשים. שארקו עבד במוסד במשך 30 שנים ...עד סוף חייו.

"במוזיאון חי" זה של פתולוגיה שארקו החל במחקר אנטומי-קליני שיטתי של אלפי הנשים המאושפזות. הוא איתר שורה ארוכה של תופעות חולניות שלא היו מוכרות לפניו. הוא תיעד אותן והעניק להן את שמו.

שארקו הפך את סלפטריאר למרכז רפואי בעל שם עולמי ו"להצגה הטובה ביותר בעיר". באמפיתיאטרון של המוסד, מואר בזרקורים, שרקו היה מציג את מטופלותיו - ואת חוליין - לעיני קהל של סקרנים מהאצולה, מהסופרים, מהוגי הדעות של פריס ואורחים שבאו מכל רחבי אירופה. בתצוגות ראווה אלה הוא השתמש בטכניקות חדשניות ודרמטיות של היפנוזה, מגנטיות וחשמל.

את המוניטין העולמי שארקו רכש בזכות חקר ההיסטריה. בניגוד לדעה המקובלת בימיו שההיסטריה היא העמדת פנים, תרמית של הִתְחָלוּת, שארקו סבר שמדובר במחלה של מערכת העצבים שפורצת בְּשֶׁל משברים נפשיים.

שארקו היה המרצה הראשון לנוירולוגיה ומָשַׁךְ לשיעוריו אחדים מגדולי המדענים של דורו: ג'וזף בַּבִינסְקִי, גִּ'יל דַּלָּה טוּרֶט, אַלְפְרֶד בִּינֶה, זִ'יגְמוֹנְד פְרוֹיְד.

פרויד השתתף במשך כחצי שנה בשיעוריו של שארקו והחוויה הזאת עיצבה את הֶמְשֵׁךְ פועלו המקצועי, את פיתוח תורת הפסיכואנליזה.

שארקו, "הקיסר של סלפטריאר", היה אדם שתקן, מַרְצֶה מעולה ואוהב מושבע של בעלי חיים. הוא התהדר בעובדה שבמעבדותיו הוא מעולם לא עשה ניסויים בחיות. במבט לאחור, מזווית מוסרית שונה, השלט שהיה תלוי על דלת חדרו "אתם לא תמצאו כאן מעבדה של כלבים" צורם בעליבותו. עם המאגר הנורא של הנשים המושפלות שהוצגו לראווה ב"מופע האימים של ימי שלישי" מי צריך כלבים?

* * *

פְרַנְסִיס גַּלטוֹן

אֶרַסְמוּס דַּרְוְוִין היה רופא, משורר, פילוסוף, בוטניקאי וחוקר טבע, מראשי האינטלקטואלים באנגליה של המאה ה-18. אילן הייחוסים של איש רב אשכולות זה הסתעף לשני ענפים: שלוחת הגלטונים, יצרני נשק ובנקאים אמידים וענף שני, הדארווינים, אנשי רפואה ומדע דגולים.

פרנסיס גאלטון, בן דודו של צַ'רְלְס דַארוִוין, היה ראש הַתְּנוּעָה הַאִגֶּנִּית לשיפור המין האנושי. "האזרח הממוצע נחות מדי לעבודה היומיומית של התרבות המודרנית ולכן - כתב גלטון -חובה עלינו לשפר את הגזע האנושי".

התנועה האיגנית בראשיתה לא הייתה צמאת דם. גלטון לא התכוון ליצור אליטה של מעמד עליון כי אם שאף ליצור - על דרך ההורות הסלקטיבית - אוכלוסייה כללית משופרת יותר. "יש להפיק גזע אנושי רב כישרונות על-ידי נישואין שנעשים מתוך שיקול דעת במשך כמה דורות רציפים."

"לכל דור יכולת עצומה להשפיע על התכונות הטבעיות של יורשיו וזוהי חובתנו לחקור את הכוח הזה ולהפעילו באופן שייתן יתרון למין האנושי".

עם השנים, התורה הסתאבה ואמצעי ההשבחה הפכו לסירוס ולהמתה של "הסוג הפגום של המין האנושי". בשנת 1869 גלטון פרסם את ספרו Hereditary Genius לפיו האינטליגנציה היא תורשתית.

הוא אף חיבר מבחן אינטליגנציה על בסיס חדות הראייה והשמיעה ומדידת יכולות של נשימה וביסס את תורת הפסיכומטריה - מדידה סטטיסטית של האינטליגנציה.

בעל כישרונות ותחומי ענין רבים גלטון סבל ממצוקת השפע וכדרכי גאונים רבים אחרים הוא דילג מנושא לנושא מבלי, לרוב, להשלים את עבודתו.

* * *

קַמִלוֹ גּוֹלְגִי

קמילו גולגי, רופא איטלקי, בנה במטבח קטן של בית החולים בו הוא עבד מעבדה.  לאור נרות הוא פיתח שיטה לצביעת תאי עצב שהוא כינה black reaction. "מצאתי - לשמחתי - תגובה כימית חדשה להצגת המבנה הבין רקמתי של קליפת המוח. השארתי חנקה של כסף עם פיסות של מוח להתקשות באשלגן וקיבלתי תוצאות נפלאות שאני מקווה לשפר בעתיד".

התמיסה של כרומאט הכסף צובעת רק תאים בודדים ומאפשרת בכך לבחון פרטים ייחודיים בתוך המכלול המורכב של חומרת המוח. גולגי הוכיח שתאי עצב מהמוח שולחים את המסר שלהם לתאים המוטוריים והמידע מתאי העצב הסנסוריים נשלח למוח.

גולגי דגל בתפיסה הוליסטית של המוח. דגם המוח כמבנה מרושת שלם עמד בסתירה לתיאוריה של המרכזים שהחלה להתבסס, עשר שנים לפני כן, עם ממצאי מחקריו של פול ברוקה.

איש צנוע ומסוגר, גולגי המשיך בשיפור תגליתו ובחקר מערכת העצבים עד סוף ימיו. פרס נובל לרפואה של שנת 1906 הוענק לו ולקח'ל על הישגיהם בחקר מערכת העצבים.

* * *

קַרְל וֶרְנִיקֶה

לאחר פרסום ממצאיו של ברוקה, קרל ורניקה נוירוכירורג גרמני החל במחקר לאיתור מרכזי שפה נוספים. הוא גילה, בְּמָּקוֹם המפגש בין האונה הצדעית לאונה הקודקודית, בהמיספרה השמאלית אזור שיקרא אזור ורניקה - הממונה על הבנת הדיבור.

אזור ברוקה ואזור ורניקה מחוברים בפס של תאי עצב - אלומה דמוית קשת - והמכלול כולו נקרא perisylvian area.

האנשים שלוקים באפזיה של ברוקה - אָפַזִיָה אֶקְסְפְּרֶסִיבִית - מבינים הן שפה כתובה והן מדוברת אך אינם מסוגלים להפיק דיבור שוטף ומשמעותי. הלוקים באפזיה של ורניקה - אָפַזִיָה רֶצֶפּטִיבִית - המתקשים בהבנת שפה, מסוגלים לְדַבֵּר אך דיבורם הוא גיבוב מילים ללא פשר ומשמעות.

* * *

אָדוֹלְף קוּסְמָאוּל
התיאורים הראשונים של ההפרעה שאנו מכנים היום ליקויי למידה מופיעים באירופה של סוף המאה ה-19 בפרסומי הרפואה  בדגם  של case study. 

אדולף קוסמאול רופא עיניים גרמני, זיהה לראשונה תופעה שהוא כינה בשם "עיוורון  מילים וטקסט" שלימים יוחלף במונח "דיסלקציה".

קוסמאול חקר את ההפרעות בשפה נרכשת. לדבריו, ההבעה הלשונית עוברת דרך שלושה שלבים - הכנה, הגייה פנימית והבעה.

 הוא טבע את המונח agrammatism לתיאור ההפרעה שבה האדם אינו מסוגל ליצור משפט מובן מבחינה דקדוקית ואת המונח pure word deafness כאשר האדם רוכש קריאה וכתיבה אך אינו מבין שפה מדוברת.

* * *

זִ'יל דֶּה לַטוּרֶט

"מכוער כמו אליל משבט הֲפָּפּוּאָה עם קצוות שיער מודבקות עליו" הנוירולוג הצרפתי היה התלמיד המועדף של שארקו בסלפטריאר "המוזיאון החי של הפתולוגיה".

Albert Edouard Brutus Gilles Georges de la Tourette

מחלת הטיקים תוארה לראשונה שישים שנה לפני טורט על-ידי הפסיכולוג הצרפתי זָ'אן מַרְק אִטָּרד שהתפרסם בזכות הניסיון להאניש את ילד הפרא מ - Aveyron.

המקרה הראשון שתואר ופורסם הוא של המרקיזה דה דמפייאר, אריסטוקרטית חשובה באצולה הצרפתית של זמנה. בגיל 7 המרקיזה נתקפה בעוויתות מוזרות בזרועותיה. היא הואשמה בשובבות ובהתרגשות יתר. כאשר כל הנזיפות והעונשים לא עזרו והעוויתות רק הלכו וגברו - הכתפיים, הצוואר, הפנים הצטרפו להתקפי העוויתות - התברר לסובבים אותה שהתנועות הפרועות אינן רצוניות.

המחלה הלכה והחריפה, העוויתות חדרו לקולה ולדיבורה. באמצע שיחתה המרקיזה המתורבתת והמנומסת הייתה לפתע משמיעה צרחות מוזרות ומילים חסרות משמעות. ההתדרדרות הגיעה לשלב המביך ביותר כאשר המחלה לבשה צורה של "קוֹפְּרוֹלַלִיָה", השמעה בלתי נשלטת של קללות ומילים גסות. פְּרָט להיותה לוקה במחלת הטיקים, המרקיזה הייתה אישה ערנית, אינטליגנטית שלא הראתה כל סימן אחר להפרעות נפשיות או רוחניות. בשל ההשפעה הטורדנית של המחלה עליה ועל הסובבים אותה, האישה הצעירה הסתגרה - רחוק מבני אדם - עד סוף ימיה בארמונה.

"במחלה זאת הכול יוצא דופן, השם שלה מגוחך, הביטויים שלה מוזרים, האופי שלה מפוקפק, סיבותיה לא ידועות והטיפול בה בעייתי" כתב ג'יל דה לטורט.

שארקו הטיל על תלמידו טורט לאתר מקרים דומים של המחלה בקרב אלפי החולים בסלפטריאר. טורט מצא מספר חולים, פרסם את ממצאיו בכתב עת מדעי ומאז המחלה נקראת על שמו - תסמונת טורט. 

תסמונת טורט היא מחלה כרונית שמתבטאת בטיקים תנועתיים וקוליים. היא התפרסמה בעיקר בשל המהדורה הנדירה אך הפיקנטית שלה, ה"קופרולליה" השמעה בלתי נשלטת של קללות ומילים גסות.

במשך שנים רבות לא הייתה התייחסות מדעית לתסמונת טורט. הפסיכואנליזה, תורת הנפש המונופוליסטית של ראשית המאה העשרים השתלטה על המחלה, הסבירה אותה כהפרעה נפשית שמקורה בקוֹנְפְלִיקְטִים פְּסִיכוֹסֶקסוּאָלִיִּים שלא באו על פתרונם וטיפלה בה - ללא הצלחה - באמצעות פסיכותרפיה.

פריצת הדרך בהבנת המחלה חלה בזכות עבודותיהם של הזוג  שַׁפִּירוֹ שראו בה הפרעה נוירולוגית וטיפלו בה באמצעות תרופות פסיכיאטריות.

בשנת 1978 ראה אור ספרם  Gilles de la Tourette Syndrome ומהווה עד היום ציון דרך  בהבנת המחלה.  

הגורמים הסיבתיים למחלה עוד לא נמצאו והטיפול בה ממתן - אך לא מרפא - את תסמיניה. חידת המחלה המוזרה הזאת טרם מצאה את פתרונה המלא.

היום רואים בתסמונת טורט הפרעה נוירולוגית - תורשתית - שמקורה האפשרי נמצא בכלכלת דופמין משובשת.

טורט, נמרץ ואנרגטי כתב עשרות מאמרים והתמחה בשיטות הטיפול החדשניות של היפנותרפיה, ויברציה ומתיחה.

בשנת 1886 הוא נורה בראשו על-ידי אחת המטופלות בסלפטרייאר. להגנתה היא טענה לאובדן שפיותה משום שהיא הופנטה לדבריה, בניגוד לרצונה, על-ידי טורט.

טורט לא הצליח להתאושש מהפציעה. התנהגותו הפכה תזזיתית יותר ויותר, מצבי הרוח שלו הפכפכים. בשל מצבו הנפשי המעורער והתנהגותו הפרועה הוא פוטר מסלפטרייאר. הוא אושפז - ונפטר - בבית חולים לחולי נפש ב-1902 בעיר לאוזן.

* * *

סַנטיׇגוֹ רָמוֹן קַחׇ'ל

סנטיגו רמן קחל היה בנעוריו סופר של מדע בדיוני ולכן אין זה מפתיע שכנוירולוג הוא היה הראשון שהעז להעלות את ההשערה האבסורדית שהמסר העצבי עובר מתא לתא ללא כל קשר נראה ביניהם.

קח'ל ערך את ניסוייו על רקמת המוח במעבדה קטנה שהקים במטבח ביתו ופרסם את תגליותיו בספרדית בעיתון שהוא עצמו הקים ומימן. לאחר שהוא נוכח שבדרך זו עבודתו לא תגיע לקהיליית המדענים, הוא תרגם ופרסם את מאמריו בגרמנית.

תורת התאים המקובלת במאה ה-19 לא הצליחה להסביר את טבעם של תאי המוח. תאי המוח שבריריים וקשה לחקור אותם אך עיקר הקושי בהבנתם נבע מהמבנה המורכב, השונה של תאי העצב של מערכת העצבים.

קח'ל כתב מאמרים רבים וביצירתו הוא חדר ל"יער העד הבלתי חדיר" של מערכת העצבים ובנה את "תורת הנוירונים" שעיקרי הנחותיה

1- הרכיב הבסיסי - מבני ותפקודי - של מערכת העצבים הוא הנוירון
2- הנוירון הוא תא נפרד שאין בינו לבין התאים האחרים המשכיות
3 - הנוירון מורכב משלושה חלקים : דֶּנְדְּרִיטִים, אַקְסוֹן וְגוּף הַתָּא
4 - המידע זורם בכיוון אחד מהדנדריטים דרך גוף התא אל האקסון

בשנת 1906 פרס נובל לרפואה הוענק לשני מדענים, לגולגי שדגל במבנה הרשתי, בקשר ההמשכי בין נוירונים ולקח'ל שהאמין בקשר של סמיכות בין תאי עצב נפרדים זה מזה.

ההוכחה המכרעת לאמיתות תיאוריית הנוירונים של קח'ל ניתנה לאחר המצאת המיקרוסקופ האלקטרוני שאִפשֵׁר לחוקרים להיכנס ל"יער העד הבלתי חדיר" של מערכת העצבים ולפענח את תפקודו.

* * *

האספירין
האספירין, משכך הכאבים האמין והיעיל הראשון, שׁווַק בראשית המאה העשרים על ידי חברת התרופות הגרמנית  "באייר".

כבר בתקופה הקדומה ידעו כי ללעיסת עלי עץ הערבה השפעה של שיכוך כאבים. הִיפּוֹקְרָטֶס, אבי הרפואה המודרנית השאיר הוראות לטיפול בכאבים ולהורדת חום בעזרת אבקה עשויה מהקליפה ומהעלים של עץ הערבה.

בשנות השלושים של המאה ה-19 המדענים גילו שהמרכיב משכך הכאבים בעץ הערבה הוא הסליצין.

 הראשון שהצליח לסנתז את חומצת acetylsalicylic הוא הכימאי גֶרְהַארְד אך הוא נטש ולא פרסם את עבודתו. הכימאי הגרמני  פֵלִיקְס הוֹפְמָן שעבד בחברת התרופות מצא את עבודתו של גרהארד והכין את החומצה כדי לטפל בכאבי דלקת הפרקים של אביו. כאשר הוא ראה את יעילות התרופה הוא ניסה ולאחר מאמצים קשים הצליח לשכנע את מנהלי החברה לייצרה.

מנגנון הפעולה של האספירין תואר בשנות השבעים על ידי מדען אנגלי ג'ון ויין ועמיתיו וזיכה אותם בפרס נובל לרפואה של שנת 1982.

האספירין הוא משכך כאבים, לא-נרקוטי, שעובד על עקרון דיכוי יצירת כימיקלים בגוף שמגבירים את רגישות תאי העצב לכאב. מאז ראשית המאה ה-20 העדויות על תרומות נוספות של האספירין הולכות ונערמות ומאשרות את כינוייה הראשוני "תרופת הפלא של המאה העשרים".

* * *

אִבַן פַּבְלוֹב

איבן פבלוב - הפיזיולוג הרוסי - החל את פועלו כחוקר מערכת העיכול. הוא בחן את הקשר בין ריור לבין תהליך העיכול בקיבה של כלבים. כאשר הוא מצא שקיים קשר גומלין באמצעות רפלקס של מערכת העצבים האוטונומית והריור מהווה את המסר להתחלת פעולת העיכול בקיבה - הוא החליט לבדוק אם גם הוראה שמקורה בגרייה חיצונית - כמו צלצול פעמון בשעת הגשת האוכל - יכולה להפיק תגובה דומה. לאחר זמן מה הכלבים החלו לרייר למשמע הצלצול גם כאשר לא הוגש להם אוכל.

בשנת 1903 פבלוב פרסם את ממצאי ניסוייו וקרא לתופעה "רֶפְלֶקְס מותְנֶה", שבניגוד לרפלקס המולד שנובע מהתניה, הוא מתממש מלמידה. בניסויים נוספים פבלוב גם הוכיח שהרפלקס המותנה - לאחר שהגירוי מתברר כשגוי - ניתן להכחדה. כאשר עם צלצול הפעמון במשך זמן מה לא הוגש לכלבים אוכל, הריור "המותנה" נפסק. על יסוד ממצאים אלה של פבלוב, הוא ותלמידיו הראו שהרפלקס המותנה מקורו בקליפת המוח שפועל כמנהל עליון של פעולת האורגניזם האחראי על האיזון העדין של החי עם סביבתו.

תורת פבלוב היוותה אבן יסוד להבנת תהליך הלמידה וחוקרים רבים הלכו בדרכו והמשיכו בפיתוחה. פבלוב היה אדם אמיץ שהעז לצאת בביקורת גלויה נגד עוולות המשטר הסובייטי וניצל מהשתקה ורדיפה רק בזכות המוניטין הרב שרכש. הוא המשיך במחקריו עד גיל 87, עד סוף חייו.

* * *

אַלְפְרֶד בִּינֶה
בניגוד לרוב הפסיכולוגים בני דורו שהתעניינו בפתולוגיה של מחלות הנפש, אלפרד בינה פנה לחקר פעולת המוח הנורמלי, לחיפוש דרכים למדוד את כישורי החשיבה, השיפוט והריכוז.

אדם מופנם ומתבודד, בינה הגיע לפסיכולוגיה בעיקר באמצעות למידה עצמית. שְׁפַנֵּי הניסיון של בינה היו שתי בנותיו - שהיו שונות מאוד זו מזו - והוא תיעד, במשך שנים, את התפתחותן וגיבש בעזרתן את השקפת עולמו על האינטליגנציה.  

בשנת 1904 ממשלת צרפת פנתה לעמותה לחקר הפסיכולוגיה של הילד בבקשה להקים ועדה שתהיה ממונה על איתור ובניית תכנית חינוכית עבור ילדים מפגרים.

למסגרות החינוך המיוחד נפלטו ילדים רבים, לא משום שהם נזקקו לדרכי הוראה שונות, כי אם משום שהם הפריעו לעבודת המורה בכיתה הרגילה. הועדה נתבקשה ליצור כלים לזיהוי התלמידים בעלי צרכים מיוחדים. בינה, חבר פעיל בוועדה ניגש, עם עמיתו תֵּאוֹדוֹר סִימוֹן, לבנות את מבחן האינטליגנציה הראשון המבוסס על הערכת כישורים רוחניים מורכבים כגון זיכרון, קשב, דמיון והבנה.
"נדמה לנו שבאינטליגנציה יש כושר בסיסי שהעדרו או שיבושים שחלים בו הם בעלי חשיבות מכרעת לחיי יום-יום. הכושר הזה הוא כושר השיפוט, היינו שכל-ישר, מעשיות, יוזמה, היכולת להסתגל לנסיבות הקיימות. לעומת כושר זה, כל שאר היכולות הן חסרות חשיבות".

בינה דחה בתוקף את רעיון מדידת רמת המִשְׂכָּל . האינטליגנציה מורכבת ולא ניתנת - טען בינה - לכימות במספר. מבחן אינטליגנציה מסוגל לצלם רק דוגמית מההתנהגות האינטליגנטית של הפרט ויכול רק למיין אך לא למדוד.

כאשר המבחן שנועד לאיתור ילדים עם צרכים מיוחדים - כדי להתאים עבורם דרכי חינוך מתאימות - הגיע לארה"ב הוא נפל לידי חסידי האיגניה - התנועה לשיפור המין האנושי - ומטרתו קיבלה תפנית חדה ומסוכנת. המבחן תוקנן על מדגם של ילדים אמריקאים ונועד "לצמצום הָרֶפְּרוֹדוּקְצִיָּה של הפיגור, לאֵלִימִינַצִיָה של הכמות העצומה של הפשע, העוני והאי-יעילות בשוק העבודה".

מבחן האינטליגנציה הפך לכלי סלקטיבי לאיתור אותם אנשים שתורת שיפור הגזע כינתה "הסוג הפגום של המין האנושי". בשנת 1011 בינה וסימון פרסמו את המהדורה המתוקנת והמשופרת האחרונה של המבחן. היא התקבלה בהתלהבות רבה באירופה ובארה"ב. צרפת התעלמה ממנה לחלוטין.

* * *

צַ'רְלְס סְקוֹט שֶׁרִינְגְּטוֹן
צ'רלס סקוט שרינגטון, נוירופיזיולוג אנגלי הניח, במחקר שערך יותר מחצי יובל, את יסודות הנוירופיזיולוגיה המודרנית. תורתו אמרה שמערכת העצבים פועלת כמתאמת בין כל חלקי הגוף. הרפלקסים הם הביטוי הבסיסי ביותר לפעילות האינטראקטיבית הזו של מערכת העצבים המאפשר לגוף לפעול לקראת יעד מוגדר.

העובדה שגריית עצב של שריר גורמת להתכווצותו הייתה ידועה מזה שנים. כאשר שרינגטון גילה שיש עצבים שגרייתם מונעת את ההתכווצות של שריר, הדבר עורר פליאה בחוגי המדענים. העיקרון שלפיו כאשר קבוצת שרירים מופעלת, השרירים שפועלים נגדה נבלמים נקרא על שמו ”חוק שרינגטון".

במסגרת מחקריו על הרפלקסים של עמוד השדרה, שרינגטון הגיע למסקנה שהעברת המסר העצבי מהפקעות של הנוירונים התחושתיים לנוירונים של עמוד השדרה שונה, באורח מהותי משידור המסר לאורך סיבי העצב. לקשר המיוחד הזה בין תא עצב אחד לשני שרינגטון הציע את השם synapse.

 שרינגטון פרסם את ספרו בשנת The Interactive action of the Nervous System 1906 

שהפך לקלסיקה בספרות המדעית של הנוירולוגיה.

על תגליותיהם בתחום פעולת הנוירונים פרס נובל לרפואה של שנת 1932 הוענק לו ולאדגר דוגלס אדריאן.

* * *

הָאֶלֶקְטְרוֹאֶנְצֶפַלוֹגְרַמָּה

החלון הראשון אל ההתרחשויות המוחיות נפתח באמצעות האלקטרואנצפלוגרמה שמאתרת ורושמת את הפעילות החשמלית שמתנהלת במוח. בתהליך הבדיקה, אלקטרודות המחוברות לראשו של הנבדק קולטות ומעבירות את האותות החשמליים אל גלוונומטרים - מכשירים רגישים שמאתרים ומודדים זרם חשמלי חלש.

הפעילות החשמלית של המוח התגלתה כבר במאה ה-19 אך היא נמדדה לראשונה על-ידי פסיכיאטר אוסטרי הַנּס בֶּרְגֶּר בסוף שנות ה-20 של המאה שעברה. ברגר, אדם קפדני, מתבודד, תובעני ומסויג, ערך את ניסוייו בזמנו הפנוי, בסודי סודות, במעבדה שאיש לא הורשה להיכנס בה, פרט לבנו שהיה שפן הניסיונות המועדף של מחקריו.

לאחר שברגר מצא את הדרך למדוד את הפעילות החשמלית הוא איתר סוגים של גלי מוח ותיעד את נסיבות הופעתם. כאשר הנבדק ישב נינוח עם עיניים עצומות ה-א.א.ג רשם גלי אלפא קצרים, כאשר הוא פתח את עיניו, הגלים התחלפו במהירות לגלי ביתא ארוכים, אולם כאשר הנבדק ישב עם עיניים עצומות אך התרכז במחשבה על פתרון בעיה מתמטית, מוחו הפיק את גלי ביתא הארוכים. ברגר הסיק מכך שהדפוסים של גלי המוח מותנים ומשתנים לפי מצבי ריכוז וקשב שונים.

On the Electroencephalogram of Man  עבודתו של ברגר שינתה לעד את פני הנוירופיזיולוגיה אך לא זכתה להכרה של הקהילייה המדעית של ארצו.

לאחר שנים רבות, מדענים אנגלים וצרפתים זיהו את חשיבות מחקריו של ברגר והוא הוזמן להציג אותם ב-1937 בכנס שנערך בפריס על הפעילות החשמלית של מערכת העצבים. ההערכה הרבה שבה הוא זכה ריגשה מאוד את ברגר שהודה - בדמעות - "בגרמניה אני לא מפורסם כל כך". בשל יחסו העוין למשטר החדש של גרמניה הנאצית, ברגר אולץ לצאת לגמלאות ונמנעה ממנו כל אפשרות להמשיך במחקריו. הוא שקע בדיכאון עמוק ושם קץ לחייו.

* * *

מִבְחָן וֶקְסְלֶר
הוא המבחן הפופולרי ביותר להערכת מנת המשכל -Wechsler Intelligence Scale for Children של ילדים.

דוד וכסלר, ממשפחה יהודית ברומניה, היגר לארה"ב ולאחר סיום לימודיו עבד, במהלך מלחמת העולם הראשונה בצבא ארה"ב בפיתוח מבחני אינטליגנציה לצורך גיוס החיילים. במסגרת זו הוא בנה מבחן עבור מבוגרים והמשיך בעיבוד סדרת מבחנים עבור ילדים בגילאי גן עד הכניסה לבית הספר.

בהגדרת ליקויי למידה קיים תנאי שהילדים שלוקים בהם הם בעלי מנת משכל בינונית ומעלה.

ה- WISC אינו מיועד לאבחון ליקויי למידה אך הוא כלול בסוללת האבחונים על מנת לאשר או לשלול  את תקינות הרמה השכלית של הילד. אם המבחן מעלה שהרמה השכלית של הנבדק נמוכה, הרבה מתחת לרמה הממוצעת, הילד סובל מקשיי למידה ולא מ"ליקויי למידה". 

בנוסף להערכת רמת המשכל, למבחן תרומות רבות באיתור פערים, תחומי ההצטיינות ונקודות השפל בתפקודו האינטלקטואלי של הילד. וכסלר מגדיר אינטליגנציה כיכולת כוללת של הפרט לפעול בתכליתיות, לחשוב באופן הגיוני וליצור קשר יעיל עם הסביבה.

* * *

מִבְחָן וׇאדָּא

מבחן ואדא הוא בדיקה שמטרתה לאתר את ההמיספרה המוחית הממונה על התפקודים הלשוניים. בשנות החמישים של המאה העשרים שלטה הסברה שההמיספרה הלשונית אצל כל האנשים היא ההמיספרה השמאלית.

ג'ון ואדא, נוירופסיכולוג קנדי הבחין שאנשים מסוימים, למרות שסבלו מפגיעה במחצית המוחית השמאלית, לא איבדו את יכולת הבנת וביצוע הדיבור. הוא שם לו מטרה לפתח אמצעי שיאתר ביתר דיוק את ההמיספרה הלשונית כדי שכאשר נדרשת התערבות כירורגית אפשר יהיה למנוע פגיעה בתפקוד הלשוני החשוב כל כך של החולה.

במהלך בדיקה זו מחדירים חומר מרדים - סודיום אמיתל - בעורק שמוביל דם למחצית אחת של המוח. כאשר חצי מוח של הנבדק הער מורדם, בוחנים את כישורי הזיכרון והשפה שהוא מפיק במחצית הערה. לאחר שהשפעת ההרדמה פגה, חוזרים על הפעולה במחצית השנייה של המוח. בדרך זו ניתן לזהות את ההתמחות המוחית ולאתר את מיקום המרכזים הלשוניים והזיכרון של הנבדק. בשנים האחרונות הבדיקה מותרת רק במסגרת הכרעות כירורגיות חשובות ומתבצעת בלית ברירה, כאשר השיטות הלא-פולשניות לא מתאפשרות.

* * *

הַהִיפּוֹקַמְפּוּס וְהַזִּכָּרוֹן 

בשנת Henry M.1953 איש צעיר בן 27 נכנס לבית חולים כדי לעבור ניתוח מוח למיתון ההתקפים האפילפטיים מהם הוא סבל מאז היותו ילד. הניתוח - שבמהלכו הוסרו חלקים ממוחו של הצעיר - עצר עבורו את הזמן והוא נשאר כלוא בשנת 1953.

הנרי זכר כל מה שקרה לפני שנה זו אך ממנה והלאה הוא לא הצליח לשמר ליותר ממספר דקות שום זיכרון חדש. הוא זיהה את בני משפחתו ואת ידידיו אך רופאיו נאלצו להציג את עצמם כל בוקר מחדש. על אף העובדה שמאות חזרות על שינון מידע חדש לא הצליחו לקבע אותו בזיכרון ארוך הטווח של הנרי, הוא לא גילה קושי ברכישה - ובשימור - של מיומנויות תנועתיות חדשות.

ההתקפים האפילפטיים של הנרי נפסקו והסיוט שחיכה לו בשארית חייו חולל מהפכה בהבנת הזיכרון האנושי והפך אותו למטופל הנחקר ביותר בתולדות הנוירולוגיה. היות ובניתוח הסירו חלק גדול מההיפוקמפוס של הנרי, החוקרים הצליחו להבין לראשונה את התפקיד המכריע של אזור מוחי זה בעיצוב הזיכרון.
זיכרון קצר-טווח שונה באורח ביולוגי מזיכרון ארוך טווח משום שהוא אינו זקוק להיפוקמפוס כדי להירשם במוח. זיכרון ארוך טווח נאגר במוח בזכות התיווך של ההיפוקמפוס. לאחר שהזיכרון אוחסן ונקבע, מסתיים תפקיד ההיפוקמפוס. התחזוקה והשליפה של הזיכרון ארוך הטווח, מסתבר, אינן זקוקות להיפוקמפוס.

* * *

מרכזי התגמול והעונג
מרכז התגמול אותר לראשונה ב-1954 ע"י הביולוג גֵּ'יְמְס אוֹלְדְּס. המרכז מצוי במוחם של כל היונקים והוא מהווה מנגנון הישרדות חשוב שמרגיע כאב, ממתן חרדה וגורם לתחושת הנאה בשעת סיפוק הצרכים הבסיסיים של הגוף.

מרכזי העונג החשובים ביותר נמצאים באזור ההִיפּוֹתָלָמוֹס וּבְמַעֲרֶכֶת הַלִּימבִית. המערכת הלימבית קשורה בקשר הדוק עם קליפת המוח הקדָם חֲזִיתִית ויש חוקרים שטוענים שהקשר הזה מעיד על אפשרות של הפקת תגמול מְעַנֵּג מפתרון בעיות.

מרכזי ההנאה מגורים על-ידי שליחים עצביים (נוירוטרנסמיטרים) כמו הדּוֹפָּמִין, מתווך עצבי המעורב בתהליכי למידה, תנועה ועוררות, האַנְדוֹרְפִין, שליח עצבי משכך כאבים, הסֶרוֹטוֹנִין שמעורב בזיכרון ובלמידה ונוכחותו במערכת העצבים מרגיעה, מווסתת תגובות רגשיות ומפיגה דיכאון.

* * *

הֲדוֹפָּמִין

ארוויד קַרְלְסוֹן הוא פרופסור במחלקה לרוקחות של אוניברסיטת גותנבות בשוודיה שפרסם קרוב ל-300 מאמרים שעיקרם עוסקים בפעילות המוליך העצבי - דופמין - במוח. הוא פיתח שיטה למדידת כמות הדופמין בתאי המוח.
עבודתו של קרלסון הבהירה את מנגנון הפעולה של תרופות נוגדות דיכאון ותרמה רבות לפיתוח משפחת ה-SSRI  ובתוכה "גלולת האופטימיות" הפרוזאק המפורסם.

קרלסון זכה בשנת 1979 בפרס וולף ובשנת 2000 בפרס נובל לרפואה.

* * *

הַמֶּלָטוֹנִין

בגודל של גרגיר אורז, חבויה במעמקי המוח, בלוטת האִצְטְרֻבָּל המסתורית הטרידה במשך מאות שנים את הסקרנות האנושית. עמי הקדם כינו אותה "העין השלישית" הרוחנית, זו הרואה פנימה, וייחסו לה כוחות מיסטיים. הבודהיסטים מקשרים אותה ל-chakra, למסלול השישי שעובר בגוף ומספק אנרגיה גופנית ורוחנית. ביוון העתיקה ראו בבלוטת האצטרובל את הגשר אל ממלכת המחשבות.
התיאור הראשון של בלוטת האצטרובל בא מגאלן במאה השנייה לספירה שראה בה שסתום המווסת את זרם המחשבות משני צדי המוח.

חוקרים רבים סברו שבלוטת האצטרובל היא שריד יתום חסר שימוש של תפקוד עתיק שננטש במהלך האבולוציה. בקרב העופות ובעלי חיים אחרים בלוטת האצטרובל היא אכן מעין עין שלישית משום שהיא מעורבת כנראה בכושר הניווט וההתמצאות בשעת נדידה.

רמז ראשון לתפקידה האנדוקריני של בלוטת האצטרובל הועלה בסוף המאה ה-19 על-ידי אוטו הָאוּבְנֶר רופא ילדים גרמני שמצא עדויות לכך שפגיעה בבלוטה עלולה הן להאיץ והן להאט את ההבשלה המינית של מתבגרים. במשך חמישים השנים הבאות חוקרי המוח סברו שהבלוטה מעורבת, בדרך שעדיין לא מובנת, בפיקוח על ההתבגרות המינית.

פריצת הדרך אירעה בשנת 1958 כאשר צוות חוקרים מאוניברסיטת ייל בראשות הדרמטולוג אהרון ב. לֶרְנֶר מצא שבלוטת האצטרובל מפרישה הורמון רב עוצמה - melatonin -שעיקר תפקידו הוא ויסות מעגלי ערנות-שינה.

תפוקת המלטונין גבוהה בלילה ונמוכה באור היום. עם השנים היא הולכת ומתמתנת. לילדים מתחת לגיל שבע מינון גבוה של מלטונין - לכן תינוקות מרבים בשינה - והחל מגיל ההתבגרות היא הולכת ופוחתת - מכאן קשיי השינה של אנשים מבוגרים.

בלוטת האצטרובל מופעלת על-ידי אור ומווסתת את הביוריתמוס של הגוף, היא נמצאת בקשר הדוק עם ההִיפּוֹתָלָמוֹס המנהל את הצמא, הרעב, התשוקה המינית ואת השעון הביולוגי של האדם.
המעורבות של המלטונין בהבשלה המינית של מתבגרים היא עקיפה. ההורמונים של ההתפתחות המינית הופכים פעילים רק לאחר שרמת המלוטונין של המתבגר יורדת.

מחקר אינטנסיבי של בלוטת האצטרובל והמלטונין נמצא בעיצומו ומבטיח לענות על שאלות לא פתורות בתחום השינה, שיבושים בשעון הביולוגי והפרעות נוירולוגיות אחרות.

* * *

דימות מוחי - פיצוח הקוד העצבי
דימות מוחי - היא המחשה - באמצעים אקוסטיים, אלקטרוניים, תרמיים ואחרים של תהליכים. שמתרחשים במוח על גבי מרקע או צג מחשב. הפעילות המוחית מתבצעת באמצעות דחפים חשמליים שעוברים בין תאי העצב ובשינויים בזרימת הדם ובפעילות המטבולית, קצב השימוש במשאבי האנרגיה בשעת פעילות מוחית.

Computerized Axial Tomography

שיטת סריקה שפותחה בשנות ה-70 של המאה ה-20. השיטה בנויה על חיבור צילומי קרני x רבים לכדי תמונה תלת ממדית אחת.
הנבדק נמצא במכונה שחגה סביבו ומצלמת צילומי קרני x. המכונה מחוברת למחשב שמאגד את הצילומים לתמונה תלת ממדית. סריקה ב -CAT יכולה לאתר פגיעה מוחית ולמקם אזורי פעילות בשעת תפקוד מוחי.

סורק ה-CT  המסחרי הראשון נבנה בידי גודפריי ניובולד האוננספילד מהנדס חשמל בריטי ובמקביל, ללא קשר בין השניים, בידי הפיזיקאי האמריקאי אלן מקלוד קורמאק. הם חלקו ביניהם את פרס נובל לרפואה של שנת 1979.

Magnetic Resonance Imaging
דרך אחרת לחשיפת ההתרחשויות המוחיות היא דימות תְּהוּדָה מַגְנֵטִית. בשיטה זו עוטפים את המוח בשדה מגנטי חזק ומשתמשים בתדר רדיו כדי ליצור תמונה. גלים אלה נבלעים בגרעינים של יסודות מסוימים במוח ופעילות זו יוצרת תמונה שמוקרנת על צג.

זרימת הדם מגלה רגישות רבה לקרני הרדיו והיות שזרימה מוגברת פרושה פעילות מוחית, ההשוואה בין שני צילומים - האחד בשעת פעילות והשני כאשר המוח לא עוסק בתפקוד - מראה את האזורים שמשתתפים בביצוע מטלה מוחית. בדיקה זו מכונה fMRI, היינו MRI פונקציונלי. בדיקה זו הוכיחה את חשיבות אזור ורניקה בהבנת שפה ואזור ברוקה בהפקת שפה.

התהודה המגנטית שימשה במשך עשורים לבדיקת המבנה הכימי של חומרים. הרעיון להשתמש בטכניקה זו לאיתור הפעילות שמתרחשת במוח עלה בדעתו של פּוֹל קְרִיסְטִיָּאן לְאוֹטֶרְבּוֹר כימאי אמריקאי וזיכה אותו בפרס נובל של שנת 2003.

הַטּוֹמוֹגְרַפִיָה שֶׁל פְּלִיטַת פּוֹזִיטְרוֹנִים
שיטה נוספת למיפוי המוח היא הטומוגרפיה של פליטת פוזיטרונים. באיתור זה, כמות מזערית של חומר רדיואקטיבי מוזרקת למערכת הדם. תאי העצב הפעילים נוטים " לבלוע" כמות גדולה יותר של החומר מאשר תאים שאינם משתתפים בתפקוד המוחי. החומר הרדיואקטיבי פולט פוזיטרונים -חלקיקים בעלי מטען חשמלי חיובי. חלקיקים אלה פוגשים אלקטרונים - שהם בעלי מטען חשמלי שלילי - והמפגש יוצר את האיון בין שני החלקיקים. האיון מפיק קרני גמא, שנרשמים על גלאים ומסגירים את מקום האירוע במוח, היינו מאתרים את האזור בו מתרחשת הפעילות המוחית.

שיטת הסריקה פותחה באוניברסיטת פנסילבניה ושוכללה על-ידי צוות חוקרים בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון.

* * *

קוֹלְטָנֵי הָאוֹפְּיָאטִים

הדרך של המחקר הרפואי אל גילוי מערכת שיכוך הכאב ורכיביה הייתה עקלקלה. לאחר שהתברר שהזרקת מורפין ממתנת את תחושת הכאב, החוקרים החלו לחפש את הקולטנים של הסם שמחברים אותו אל מערכת העצבים. את קולטני האופיאטים היה קשה מאוד למצוא משום שהם מהווים חלק מזערי ביותר של רקמת תא העצב. החוקרים השתמשו באופיאט סינתטי רדיואקטיבי ובעזרתו הצליחו לאתר - בשנת 1973 - את הקולטנים, חלבונים שנמצאים על פני תאי העצב.

לאחר גילוי קולטני האופיאטים עלתה שאלה מוזרה למדי: האבולוציה של האדם לא הכינה אותו לצריכת סמים מצמח הפרג, מה אם כן עושים הקולטנים האלה במערכת העצבים?. התשובה ניתנה כעבור שנתיים, עם גילוי הכימיקלים דמויי האופיאואידים - המכונים אֶנְדּוֹרְפִינִים - המופקים במוח עצמו. האנדורפינים הם כימיקלים טבעיים של המוח שמשככים כאב וגורמים להרגשה טובה.

* * *

התמחות ההמיספרות
אחת התגליות המרתקות ביותר של חקר המוח היא ששתי מחציותיו, שנראות לכאורה זהות מבחינה אנטומית - אחת כבבואת הראי של השנייה - מתמחות בתחומי ודרכי תפקוד שונים זו מזו.

בראש החלוצים  של חקר ההתמחות של ההמיספרות עומד הנוירולוג האמריקאי - רוֹגֶ'ר ווֹלְקוֹט ספֶרִי

ספרי החל את עבודתו בשנות החמישים של המאה העשרים על חקר חולים שעברו חצייה מוחית. הניתוק בין שתי ההמיספרות המוחיות בוצע על חולים שסבלו מאפילפסיה קשה ומטרתו הייתה מניעת התפשטות המחלה ומיתון תכיפות ועצמת ההתקפים. האנשים חצויי המוח תפקדו, למראית עין, כאילו דבר לא השתנה. ספרי בנה מערכת מבחנים מתוחכמת שבעזרתה הוא הצליח לזהות את השינויים הדקים שחלו בחולים ולבודד את התפקיד הייחודי שכל המיספרה מוחית - מופרדת משכנתה - ממלאת.

ספרי מצא שכל המיספרה פיתחה דרכי למידה וזכירה משלה. לכל אחת עולם אחר של התנסות תפיסתית, חווייתית ורגשית. להמיספרה השמאלית חשיבה מופשטת, היא עוסקת בקשרים הסמליים, בניתוח הגיוני של נתונים ובמֵמַד הזמן. היא יודעת לדבר, לכתוב ולחשב. מבין השתיים היא האסרטיבית, המוציאה לפועל והמנהיגה של מערכת העצבים.

ההמיספרה הימנית 'אילמת' ולכן קשה יותר לעמוד על טיבה. ספרי גילה שבתחומי תפקוד רבים לא זו בלבד שהיא אינה נחותה, היא אף עולה על המחצית השלטת. היא מצטיינת בחשיבה מעשית, במודעות מרחבית ובהבנה של הֶקְּשֵׁרִים מורכבים. הממצאים של ספרי על התמתחות ההמיספרות זיכו אותו, בשנת 1979 בפרס וולף ובשנת 1981 בפרס נובל לרפואה.

* * *

אָלֶכְּסַנְדֶּר לוּרְיָא

אלכסנדר לוריא הנוירופסיכולוג הרוסי ייסד, בראשות לֵב וִיגוֹטְסְקִי וְנִיקוֹלָיֶבִיץ לֵאוֹנָב זרם חדש -מרקסיסטי - המכונה היום הפסיכולוגיה התרבותית - היסטורית.

הגישה החדשה מדגישה את תפקידו המתווך של התרבות - והשפה בפרט - בפיתוח התפקודים הרוחניים הנאורים הן בתולדות האנושות והן בתולדות הפרט.

בניסיון להגיע אל ראשית התהליך ולחשוף את שורשי הפעילות התרבותית של עיצוב הסמלים לוריא פנה אל חקר הכתיבה של ילדים צעירים שעדיין לא למדו לכתוב. כוונת החוקר הייתה לערוך ניתוח פסיכולוגי של התפתחות הכתיבה ממקורותיה וללוות את מעברו של הילד מצורות ההתנהגות הפרימיטיביות - מהפרהיסטוריה של הכתיבה - עד לצורות המורכבות של התרבות הנאורה.

ראשית הוא השמיע לילדים קטנים - שטרם למדו כתיבה, משפטים והציע להם - "כדי לזכור את המשפטים"- לכתוב אותם. במהלך ניסוייו לוריא בחן את תגובות הילדים ותיעד את התהליכים הפסיכו-גרפיים שהם עברו. מִחֶקֶר כתיבת הילד לוריא מעלה שורה של רעיונות להבנת כתיבתו הבשלה, המאוחרת יותר של האדם.

לוריא כתב שני ספרים - בסגנון שהוא מכנה "המדע הרומנטי"- שפתחו אשנב אל עולמם של אנשים שמוחם בוגד ומתעתע בהם. אחד הספרים מתאר 30 שנים מעולמו של החייל שמוחו התרסק בקרבות מלחמת העולם השנייה - המוח המושמד. פרקים מיומנו של החייל, עם הערות משלו,  לוריא איגד לספר: The History of a Brain Wound The Man with a Shattered World וספר שני על חייו הטרגיים של האדם שלא היה מסוגל לשכוח.
The Mind of a Mnemonist. A Little Book about a Vast Memory. A. R. Luria 1968

בשל היותו יהודי, לוריא נאלץ להסתתר מזרקורי האנטישמיות ובמקום העיסוק בפסיכואנליזה, תורת פרויד שמשכה אותו אך נחשבה ל"מדע יהודי" הוא פנה לחקר המוח וערך את ניסוייו בצנעה רחוק מהכוונת של המשטר הסטליניסטי. ממצאי עבודתו שהודלפו ופורסמו בארה"ב בשנת 1932 ראו אור ברוסיה רק בשנת 2002. אחת העבודות המרכזיות של חייו המקצועיים The Making of the Mind בדבר הארגון המוחי של כשרים פסיכולוגיים נאורים פורסם ב-1979 שנתיים לאחר מותו.

* * *

הפרוזאק
"גלולת האופטימיות" ה- Fluoxetine הידועה בשמה המסחרי "פרוזאק" יצאה לשוק בשנת 1987. התרופה פותחה בחברה Eli Lilly and Company אחד מתאגידי התרופות הגדולים בעולם.

התרופה שייכת למשפחת ה-SSRI תרופות נוגדות דיכאון שפועלת על עיכוב ניצול מחדש של הסרוטונין.

התרופה ניתנת לטיפול בבּוֹלֶמִיָה נֶרְבוֹזָה, הפרעות כפייתיות אובססיביות ודיכאון קשה. תרומה חשובה ומבורכת נוספת של הפרוזאק היא העובדה שהיא "הוציאה מהארון" ונתנה לגיטימציה לטיפול תרופתי בתחושת הדיכאון ה"אסורה והסודית" שעשרות מיליונים של אנשים סובלים ממנה.

בחברה הישראלית שחרטה על דגלה את "כוח הרצון" כערך עליון וגידלה את בניה על "קח את עצמך בידיים", הישברות נפשית נחשבה אות לחולשה ולכישלון. חיילים מוכי הלם קרב, אנשים שאיבדו את טעם החיים או את שפיותם היוו כתם שיש להסתיר או להתכחש לו. בשנים האחרונות מסתמן מהפך בסגידה לחוסן הנפשי ועזרה רפואית ניתנת - סוף סוף כמובנת מאליה - גם לפגועי הלם וחרדה.

* * *

הכרזה נשיאותית על העשור של המוח
הנשיא בּוּשׁ מכריז על העשור הבא, המאה העשרים, כעשור של המוח.

Now, Therefore, I, George Bush, President of the United States of America, do hereby proclaim the decade beginning January 1, 1990, as the

Decade of the Brain. I call upon all public officials and the people of the United States to observe that decade with appropriate programs ceremonies, and activities

* * *

אוֹלִיבֶר סַאקְס

אוליבר סאקס הוא ללא ספק הנוירולוג המוכר ביותר בציבור הרחב. מאזור הדמדומים, מהמחוזות שבין מציאות לבדיה, סאקס מביא לקהל הרחב את סיפורם האישי המבעית, המצמרר, של אנשי השוליים הלכודים בעולמות מסויטים, של אנשים שהמוח שלהם מתעתע בהם באכזריות גרוטסקית.

סאקס מנוסה בבדידות ובמצוקה. בן של רופאים, מסורים לעבודתם ומנוכרים לילדיהם, בהיותו בן שש הוא פונה מלונדון המופגזת לפנימייה מפלצתית בה הוא חווה ארבע שנים של התעללות, מכות, קור, ורעב.

בתום לימודיו, מצויד במענק מחקר בנוירופתולוגיה הוא יצא לחפש אתגרים בניו-יורק. "זה היה הניסיון האחרון שלי להיות איש מדע אמתי. זה היה אסון, הכול השתבש, איבדתי דוגמיות, שברתי מכונות. לבסוף הם אמרו לי 'סאקס אתה מסוכן, צא מכאן, לך תחפש לך חולים, הם פחות חשובים" הוא יצא אל החולים, הקשיב להם וסיפר לכל את סיפוריהם.

בשנות השלושים של המאה העשרים מגיפה נוראה Encephalitis Lethargica  שטפה את העולם. איש לא ידע מה גרם לה וכיצד לטפל בה. המחלה תקפה את המוח, הפכה את קורבנותיה לפסלים חיים, מוכי אלם ומשותקים. המגיפה הרגה מיליון בני-אדם והשאירה מיליונים בבתי חולים לחולי נפש - קפואים בגופם חסר התנועה, חסר החיים.

סאקס הגיע ל"בית אברהם" בברונקס ובו חולי השינה, אנשים זקנים שנשכחו, ננטשו מזה עשרות שנים על-ידי קרוביהם.

“בשוטטי שם ביום הראשון, בראותי במסדרונות את האנשים הקפואים, המשותקים האלה עלתה בי מחשבה "These are my people”. סליחה, זה נשמע כדברי משה, זה יצא לי לא נכון "ואני אשאר אתם עד שהמוות יפריד בינינו. וכך עשיתי. רובם היו מבוגרים ממני, כפליים מגילי, ולמרות זאת הפכתי עבורם, אני חושב, למעין דמות הורית".

ואז הופיע ה-L-dopa  התרופה הניסיונית החדשה שעשתה נפלאות בטיפול בחולי פרקינסון. סאקס נתן את התרופה לחוליו ותוך ימים אחדים האנשים המשותקים כמעט חצי יובל התעוררו, יצאו ממיטותיהם, מכיסאות הגלגלים, מקיפאונם משנתם וחזרו לחייהם.

המחזה של האנשים שהופשרו - צוחקים, שרים, רוקדים - המתוארים בספרו של סקס "התעוררות" ובסרט שנוצר בעקבות הספר - מזעזע ומרגש עד דמעות. ההתעוררות לא האריכה ימים. לתרופת הפלא היו תופעות לוואי. האנשים שזה עתה התעוררו לחיים נתקפו בעוויתות נוראות ובתגובות פסיכוטיות קשות.

בשנות השישים של המאה ה-20 המוח נתפס כמנגנון הבנוי מרכיבים המתמחים בתפקודים שונים. תפקיד הנוירולוגים היה למפות את האזורים והתהליכים שהפעילו את המכלול ולהצביע על החלק שיש לתקן כאשר המערכת קרסה. מאידך, חקר "נפש האדם" היה מוטל על הפסיכולוגים והפילוסופים וריפויה על הפסיכותרפיסטים.

בשנים אלה הפסיכוזות, ההפרעות הדו-קוטביות וגם העוויתות נחשבות לבעיות נפשיות טהורות. חקר הכימיה של המוח היה עדיין בחיתוליו וכאשר המתעוררים של 'בית אברהם' בברונקס החלו לגלות התנהגות פסיכוטית, סאקס ייחס זאת למקורות נפשיים ולא העלה על דעתו שהיא עלולה להיות תוצא לוואי של אותה תרופה שהוציאה את האנשים משיתוקם.

הספר שהביא לסאקס מוניטין עולמי הוא "האיש שחשב שאשתו היא כובע", קובץ של 20 סיפורי חיים של אנשים לכודים ללא מוצא בעולמות הזויים, אנשים שאבדו את זיכרונם, את זהותם, את הקשר שלהם עם סביבתם. סאקס לא מבקש לאבחן אותם והם חשוכי מרפא. הוא מנסה לתאר את המאמצים הנואשים של האנשים לשמור על אנושיותם, על הערך העצמי שלהם, על שבבים של זהות בעולם שמוחם עיוות בגרוטסקיות אכזרית.

סאקס מתאר את עצמו כ"singleton" הוא חי לבד ומקדיש את כל זמנו לכתיבה ולמטופליו ."כל מה שאני כותב" - אומר סאקס - "נמצא על צומת הדרכים בין גוף ראשון לגוף שלישי, בין אוטוביוגרפיה לביוגרפיה"

* * *

איתור קולטני הריח
התרבות שלנו מיחסת חשיבות זניחה כל כך לחוש הריח - כותבת דִּיָאן אָקֶרְמָן בספרה Natural  History of the Senses - שהיא אפילו לא פיתחה אוצר מילים לתיאורו. 

המשוררים מציינים שבעוד שלכל גוון צבע שם משלו, כמעט בלתי אפשרי להסביר ריח של דבר למישהו שטרם התנסה בו.

פרס נובל לרפואה של שנת 2004 הוענק לצוות חוקרים בראשות לינדה אקסל וריצ'ר בק על איתור קולטני הריח והסבר הארגון של מערכת חוש הריח.

* * *

--למידה וליקויי למידה--------לעמוד הראשי---------ד"ר אילנה מודלינגר---