גיבוש השליטה הצדית

*האבולוציה של הצדיות - *תהליך גיבוש הצדיות - *אבחון השליטה הצדית - *שיבושים בשליטה הצדית - *שליטה צדית וליקויי למידה - *חקר השליטה הצדית

בשל הקשר האמיץ שמתגלה בין שְׁלִיטָה צִדִּית לבין המיומנויות הלשונית, מן הראוי שננסה לסקור ביתר העמקה את המידע הקיים ביחס לנושא השליטה הצדית.

חקר גיבוש השליטה הצדית עבר טלטולים רבים ונמצא עדיין בערפל כבד במינוחיו, בדרכי ובאמצעי הבדיקה שלו. בשל חשיבות השליטה הצדית ללמידה, ננסה להסדיר ולנפות את המידע הרלוונטי לנו מסבך הטעויות והבלבול בו הוא לכוד.

לפי ההגדרה שהייתה מקובלת בעבר, "שליטה צדית פירושה שאיברים בצד אחד של הגוף עולים ביעילות תפקודם (איכות מהירות, דיוק) על האיברים בצד השני". נוהגים להבחין בשליטה של יד, עין, אוזן  ורגל. היד השלטת, למשל, מבצעת מטלה תנועתית במהירות העולה ביחס של 2/3 על היד המשנית.

ההגדרה המודרנית של השליטה הצדית לא מעמידה אותה על הבדלים באיכות התפקוד כי אם על ההתמחות התפקודית של כל צד. לפי תפיסה חדשה זו, בעשייה של שיתוף פעולה קיימת חלוקת תפקידים כשלכל צד מיומנות שונה שבשילובן מתאפשרת המשימה התפיסתית והתנועתית.

כאשר שתי הידיים מבצעות פעילות מסוימת, אחת ממונה על דיוק, איכות ומהירות והשנייה על יציבה, אחיזה, תמיכה ומנח.

מבחן "חלוקת הקלפים" מסוללת המבחנים של Zazzo, Nadine Galifret Granjon, Genese et formule de la lateralites ממחיש יפה את חשיבות חלוקת התפקידים בין שתי הידיים וה"שליטה" של כל יד בתחומי התפקוד שלה. במבחן זה, נבדק מתבקש לחלק חפיסה של 32 קלפים פעם ביד ימין ופעם ביד שמאל. זמן החלוקה נמדד והיד שחילקה מהר יותר נרשמת כיד השלטת.

פעילות תנועתית זו מותנית ביד אחת הממונה על הורדת הקלפים במהירות ובדיוק ויד שנייה שאוחזת בחפיסה,שומרת על יציבותה, מפרידה בין הקלפים ודוחפת אותם לעבר היד המורידה.

כאשר הנבדק הימני מחלק את הקלפים ביד ימיו, כל יד יודעת ומבצעת את חלקה במשימה התנועתית. כאשר הוא מתבקש לבצע את אותה פעילות ביד שמאל מתברר שיד זו לא מצטיינת במהירות ובדיוק וחשוב אף יותר, יד ימין -השלטת כביכול- לא יודעת לעזור. כישלונו של הנבדק הימני בחלוקת הקלפים ביד שמאל לא נגרם מנחיתות יד זו - המשנית כביכול - כי אם בשל העובדה ששתיהן לא מסוגלות למלא את התפקידים המוטלים עליהן במטלה התנועתית.

כדי לא לבלבל את הקוראים, אמשיך לקרוא לתופעה 'שליטה צדית', אך עלינו לזכור כי בעשייה שדורשת שיתוף פעולה בין יד ימין ליד שמאל, כל אחת מהן "שליטה" בתחומי התפקוד שלה.

בפעילות שאינה דורשת שיתוף פעולה ידית מאתרים את היד המועדפת שאינה בהכרח היד השלטת כי אם זו שתורגלה לביצוע הפעילות. ילד איטר שעבר הַיְמָנָה חינוכית יכתוב ביד ימין המיומנת לפעילות.

היד השלטת
כאשר בודקים את היד השלטת בעשייה הדורשת שיתוף פעולה מגלים שיעילות התפקוד שלה לא נובעת רק מעליונותה בכישורי הדיוק והזריזות כי אם - כאמור -מטיב העזרה שהיא מקבלת מהיד המשנית.

משניות של יד אין פירושה היעדר תפקוד או תפקוד לקוי. ליד המשנית תפקידים חשובים בסיוע ובביסוס פעילות יעילה. היד המשנית מומחית בהושטת עזרה, בהכנת הרקע התנועתי הטוב ביותר לפעילות. היד השלטת - כאמור - לא יודעת לעזור.

במבחן "חלוקת הקלפים" כאמור, בולטת ההתמחות התפקודית של הידיים. היד השלטת מיטיבה להוריד במהירות ובמדויק את הקלפים. היד המשנית דואגת לאחיזה יציבה, בזווית נכונה של החפיסה.

היא מתנדבת גם לפעולות סיוע כמו הפרדת הקלפים ודחיפתם לקראת ההורדה. כשהיד השלטת צריכה לבצע את הפעילויות "המשניות" האלה היא אינה מגלה כישורי עזרה ושיתוף פעולה. אחיזת החפיסה שלה נוקשה והיא לא טורחת לסייע בייעול ובקידום עבודת היד השנייה.

ילדים שמתקשים בתפקוד החזותי מרבים להפעיל את היד המשנית לייעול הפעילות הגרפומוטורית. בשעת העתקה למשל היד המשנית שלהם מצביעה, שומרת ועוקבת אחר המילים שהיד השלטת מעתיקה.

ילדים שלוקים באסטרטגיות של תפקוד תנועתי אינם מנצלים כראוי את תרומות הגיבוי של היד המשנית. בפעילויות עיפרון-נייר, במקום ייצוב הנייר ואיזון שיווי המשקל והמערך התנועתי, היד המשנית בטלה ובמקרים הפחות גרועים אינה מפריעה ליד השלטת.

העין השלטת

העין השלטת, לפי הגדרתנו בעבודה זו, היא העין המנהלת את המיומנויות הלשוניות. לטיב הראייה אין קשר עם שליטה עינית והעין השלטת אינה, כפי שסוברים בטעות, זו המיטיבה לראות.

היות שאיש אינו מודע לעין השלטת שלו, החוקרים אינם יכולים להסתפק בתחקור הנבדק ונדרשים לבדוק את התופעה במבחנים המיועדים לכך. היות שתפקוד החזותי לא עובר הימנה חינוכית, מִמְצָאֵי אבחון הצדיות העינית מצביעים, ברוב המקרים ובעיקר בקרב ילדים צעירים, על השליטה הצדית המקורית של הנבדקים.

הרגל השלטת
כל הסוללות לבדיקת גיבוש השליטה הצדית מכילות מבחנים לבדיקת הרגל השלטת (בעיטה בכדור, קפיצות על רגל אחת וכד'). היות שההימנה החינוכית לא חלה על הרגל, השליטה הרגלית - כמו העינית - משקפת בדרך כלל את הצדיות המקורית של הילד.

רוב הנבדקים - פרט לשחקני כדורגל - אינם יודעים איזו רגל היא השלטת שלהם. אחת הדרכים העקיפות לברור השליטה הרגלית היא לשאול את הנבדק אם בשיעור התעמלות בקפיצה לגובה הוא עומד בתור הארוך של הימניים או בתור הקצר של האיטרים. "עד לפני שנה עמדתי בתור הארוך, השנה עברתי לתור הקצר ושיפרתי את הגובה בחצי מטר" ענה לי נער מוימן שרק בשעת האבחון התברר לו שהוא איטר.

האוזן השלטת
כאשר אנו מדברים על אוזן שלטת כוונתנו לאוזן הממונה על רוב התפקודים הלשוניים. טיב ואיכות השמיעה אינם קשורים בשליטה אוזנית. איתור האוזן השלטת בתהליכי השפה נעשה בבדיקת השמיעה הדיכוטית. במהלך בדיקה זו משמיעים לשתי האזנים בו-זמנית רשימת מילים שונות. כאשר הנבדק חוזר על המילים ששמע הוא מיטיב לשחזר - מבחינה כמותית ואיכותית - את המילים שהושמעו לאוזן "הלשונית" שלו.

* * *

האבולוציה של הצדיות

עד לפני שנים אחדות שלטה הסברה ששליטה צדית היא תכונה ייחודית למין האנושי. מחקרים שנערכו בקרב בעלי חיים בסוף המאה שעברה העלו שהסברה מוטעית והמדענים התפשרו על הסבר חדש לפיו השליטה הצדית אומנם אינה בלעדית לאדם, אך מכל המינים הוא בעל השליטה הצדית הקולקטיבית הרחבה ביותר. המחקרים העדכניים ממוטטים גם את ההסבר הזה.

אסימטריה מוחית וחלוקת תפקידים מובהקת בתפקוד עיני נמצאו כבר בקרב הדגים הראשונים שחיו באוקיינוסים הקדומים. מגמת ההתמחות הצדית בעולם החי נקבעה לפי פעולת הגומלין בין טורפים לנטרפים והקשרים ההישרדותיים של הפרט עם בני מינו, כאשר צד אחד של איברי גופו נערך להתנהגות הלוחמנית, המתגוננת והצד השני נטל על עצמו את התפקידים של שיתוף פעולה עם בני מינו.

מבחינים בין שני סוגים של שליטה צדית:

שליטה צדית פרטית ושליטה צדית קולקטיבית

individual-level lateralization population-level lateralization

השליטה הצדית הפרטית התפתחה בזכות יעילותה - חלוקת התפקידים בין שני חצאי המוח חוסכת את הצורך בחיווט של שתי רשתות עצביות זהות, מונעת סכסוך והתנגשות בין המערכות ומאפשרת שיתוף פעולה בין האיברים משני צדי הגוף.

כאשר האדם הקדמון התחיל ליצור כלים בשתי ידיו הפעילות הבי-מנואלית דרשה שיתוף פעולה בין שתי המבצעות. תפקוד יעיל מותנה בחלוקת תפקידים ברורה ומוסכמת. יד אחת ממונה על דיוק, מהירות וכוח והשנייה על יציבה, איזון והחזקה. שתי ידיים שמקבלות הוראות זהות מהמוח, שאין להן התמחות תפקודית לא יכולות לבנות, ליצור ולממש עשייה.

שתי ידיים שוות תפקוד מתחרות ביניהן, מפריעות זו לזו ומכשילות אחת את השנייה. היתרון הבולט של השליטה הצדית האינדיבידואלית הוא בהיותה בלתי צפויה במערכת המאבקים בזירת טורף-טרף, בהתנהגויות של תקיפה והתגוננות.

שליטה צדית קולקטיבית, היינו זהות בהעדפה הצדית של אוכלוסייה שלמה של מין כלשהו - כמו ימניות בקרב בני האדם - נוצרה כנראה בשל לחצים חברתיים לשיתוף פעולה. המגרעת האקולוגית של אחידות זו בהתנהגות של כל הפרטים בקבוצה הגדולה טמונה בשקיפות ובידיעה מראש של תגובתם הלוחמנית והמתגוננת. השליטה הצדית הקולקטיבית נשמרה בקרב אוכלוסיות רבות בעולם החי ולכן יש להניח שאובדן גורם ההפתעה היה בעל חשיבות אבולוציונית פחותה מהיתרונות שהעניקה האחדות עם הקבוצה.

היווצרות שליטה צדית ידית בקרב בני האדם

שליטה צדית ידנית בקרב בני האדם הייתה קיימת כבר בתקופת האבן הקדומה, לפני למעלה מעשרת אלפים שנה. היחס בין הרוב הימני והמיעוט השמאלי היה קיים אף הוא ונשמר, לאורך כל השנים, עד היום.

ההעדפה האבולוציונית של צד ימין אצל רוב בני האדם זוכה להסברים מופלאים רבים. עד אשר תוצע תאוריה אמינה ומוכחת, נסתפק בהשערת "תורת הלחימה הקדומה" לפיה האדם הקדמון חשף לסכנות - בתנוחות הצייד והלחימה - את הצד הימני של גופו וגונן בכך על צדו השמאלי -על משכן הלב.

ההסבר הביולוגי אומר שהבחירה הוכתבה על-ידי המבנה האנטומי של האדם. הימצאות הלב בצדו השמאלי של הגוף והצורך להגן עליו יעד ליד ימין את פעילויות התקיפה וליד שמאל את פעולות ההתגוננות. מנח זה יצר בתהליך אטי וממושך של התמחות יד ימין בכישורי דיוק וזריזות והשאיר ליד שמאל תפקידים של פעילויות מגננה.

היווצרות העדפת הימניות תיאוריה מודרנית יותר מעלה השערה שהידות הימנית נוצרה בעקבות איחוד שפת הגוף, הג'סטיקולציה והמחוות, עם השפה המדוברת באותה המיספרה מוחית.

* * *

גיבוש השליטה הצדית

גיבוש השליטה הצדית מתממש בתהליך הבשלה שמועד ביטוייו הראשונים ותקרת השלמתו טרם נקבעו בוודאות שתשביע את רצון כל החוקרים. קצב תהליך התגבשות השליטה הצדית אינו אחיד. ילדים שמקדימים בהבשלת השליטה הידנית ישיגו פעילויות תנועתיות שדורשות תיאום ומיומנות לפני אלה המאחרים בייצוב השליטה הידנית.

שכיחות השליטה הצדית הימנית היא הגבוהה ביותר והיא הולכת ומתחזקת עם העלייה בגיל על חשבון השליטה הצדית השמאלית והדו-צדיות.

האחידות בשליטה הצדית עולה אף היא עם הגיל. בגיל שבע רק 41% מכלל הילדים מגלים שליטה צדית אחידה ימנית+שמאלית של עין ויד. בגיל ארבע-עשרה ל-65% מכלל הילדים שליטה צדית אחידה. יש המצביעים - כנראה בשל בדיקה בסוללת מבחנים שונה - על אחוז גבוה יותר של אחידות.

מחקר מעקב ממושך מדווח על ידות ימנית ברורה בקרב 76% ושליטה צדית אחידה (עין, רגל, יד) בקרב 67% מכלל גילאי שש וחצי.  באוכלוסיית המבוגרים נמצאו 70% עד 85% בעלי שליטה ידנית ימנית, 7% שליטה ידנית שמאלית ו- 10%- 20% בעלי שליטה צדית מעורבת.

צדיות טבעית לעומת צדיות פתולוגית
שליטה צדית ימנית (או שמאלית) יכולה להיות תוצר של התפתחות תקינה או - בשכיחות נמוכה מאוד - פרי תהליך פתולוגי. שליטה צדית פתולוגית נוצרת בעקבות פגיעה בהמיספרה מוחית שהייתה מיועדת לשליטה. הפגיעה במקרים אלה עלולה לגרום להעברת השליטה - בלית ברירה - להמיספרה הבריאה במקורה. המדענים שדוגלים בהשקפה כי הימניות היא תכונה גנטית קבועה של האדם, רואים באיטרות סטייה מהנורמה וממקדים את עבודותיהם במקורות הפתולוגיים של היווצרותה.

* * *

אבחון השליטה הצדית

שלושה ילדים - המצהירים שהם ימניים - נבדקים במבחן מהירות תפקוד וכל אחד מהם מבצע את המטלה בידו הימנית ב-20 שניות. ממצאי האבחון יאשרו את ימניותם ויציינו אחידות בתפקודם התנועתי. כאשר הילדים יתבקשו לבצע את אותה מטלה ביד השמאלית שלהם תמונת השליטה שלהם תשתנה.

הראשון משיג תוצאה של 20 ימין 49 שמאל, השני 20 ימין 20 שמאל והשלישי 20 ימין 13 שמאל. הנבדק הראשון הוא אכן ימני ומצטיין בשליטה צדית חזקה (העולה על היחס התקני של 3/2), הנבדק השני סובל מדו-צדיות והשלישי הוא איטר. בבדיקה השוואתית מסתבר אם כן שלא כל השלושה הם ימניים ורמתם התנועתית אינה שווה.

בדיקת השליטה הצדית היא מלאכת מחשבת שיש לבצע בזהירות ובקפדנות רבה. ממצאי האבחון של הצדיות מושפעים במידה רבה מהכלים, מהסביבה הפיזית ומהשיטות של הבדיקה עצמה. ככל שהפעילות שהנבדקים מתבקשים לבצע שגרתית יותר כך עולה מספר הימניים - האיטרים שעברו הימנה ייטיבו לתפקד במטלות אלה בימינם. ככל שהפעילות הבוחנת את השליטה הצדית נדירה יותר כך יעלה -באותה אוכלוסייה של נבדקים - מספר האיטרים והדו-צדיים.

ה"מוימנים" לא תרגלו את הפעילות משום כך היא חושפת את השליטה המקורית, השמאלית, שלהם או מצביעה על העובדה שהם הובאו לשוויוניות במיומנות הידיים. כלומר, אם נערוך אבחון של היד השלטת לקבוצת נבדקים באמצעות שני כלים, האחד שגרתי - מטלה גרפומוטורית כמו עיצוב קוים - והשני בלתי שגרתי - חלוקת קלפים - אומדן הימניים, האיטרים והדו-צדיים יהיה שונה באותה קבוצה עצמה.

לא רק שכיחות הפעילות המאבחנת משפיעה על ממצאי הבדיקה כי אם גם מבנה המבחן עצמו. אחד המומחים הגדולים לליקויי למידה בתחום הכשרים הלשוניים בנה כלי לאבחון כשרים תפיסתיים ותיאום חזותי-תנועתי. איש זה נִמְנָה עם הסניגורים הבולטים ופעל רבות לטיהור שמם של האיטרים. בבואו לבחון את הכלי שבנה הוא מצא, בעגמת נפש, שהאיטרים נוטים להיכשל בביצוע מבחנו.

החידה נפתרה לאחר שהוא צילם, בתמונת ראי, את המבחן שהוא בנה. בייצוג החדש של היפוך המבחן המקורי, לא נמצא הבדל בין תפקודם של הנבדקים האיטרים והימנים. רוב המבחנים נבנים על-ידי מחברים ימניים שאינם לוקחים בחשבון נתון זה ועלולים להפלות לרעה את הנבדק האיטר.

המטלות שבודקות את הצדיות הן תנועתיות, לכן יש לשקול את כל האפשרויות שעלולות לפגום בתפקודו התנועתי של הילד במהלך האבחון.

חוק "המאמץ הפחות" מנוצל למטרות בדיקות אחדות, אך הוא גם עלול, אם לא מודעים לו, לשבש את אמינות הממצאים. אחד המבחנים המקובלים לאיתור העין השלטת הוא מבחן הקלאידוסקופ. בבדיקה זו מתבקש הילד להסתכל בקלאידוסקופ והעין השלטת נקבעת לפי זו שהוא מעדיף בביצוע מטלה זו.

הקלאידוסקופ מונח על השולחן והילד מרים אותו בידו השלטת - או המיומנת - ומביא אותו (על בסיס עיקרון "הַמַּאֲמָץ הַפָּחוּת") אל העין שנמצאת בצדה של היד הזו ולא בהכרח אל העין השלטת. אם שליטת העין חזקה ומגובשת, היא תגבר על החסכונות התנועתיים שחוק המאמץ הפחות מציע. אולם אם הילד טרם גיבש שליטה עינית, העין תִּבַּחֵר לפי היד האוחזת בכלי הבדיקה.

כדי להימנע מהטעיה כזו וכדי לנטרל את ההשפעה של השליטה הידנית על איתור העין השלטת, יש להורות לנבדק לאחוז בקלאידוסקופ פעם ביד אחת ופעם ביד השנייה. אם, למרות החלפת הידיים הילד מסתכל תמיד באותה עין, סביר להניח שהיא השלטת. אם הוא מחליף את העין לפי היד האוחזת בכלי האבחון, השליטה העינית שלו מוטלת בספק.

משתנים תנועתיים נוספים עלולים להתערב ולשבש את אמינות הבדיקה. ילד שמתקשה לשבור את קו האמצע עלול לגלות הפרעות בביצוע מטלות הבדיקה ולהציג תמונה מסולפת של פרופיל השליטה הצדית שלו. בדיקת העין השלטת צריכה תמיד להיעשות כאשר שתי העיניים פקוחות. עצימת עין היא פעילות תנועתית מורכבת וקיים חשש שילד המיטיב לעצום את העין השלטת יבחר להסתכל בעין המשנית שלו.

נתונים שמקורם בסביבה הפיזית של חדר האבחון יכולים אף הם להשפיע על תוצאות הבדיקה. במבחן הקלאידוסקופ, למשל, הנבדקים צריכים לעמוד מול מקור אור. אם הם יעמדו מול קיר כשחלון מואר לשמאלם, הם יעדיפו להסתכל בעין שמאל המבטיחה תמונת קלאידוסקופ מרהיבה ולא בעין ימין - השלטת, אולי - שרואה תמונה מטושטשת וחשוכה.

הריאיון אינו הכלי הנכון לבדיקת שליטה צדית. אין לשאול את הנבדק באיזו יד הוא מבצע פעילויות שגרתיות - כתיבה, אכילה וכד' - אלא יש לבדוק את הנושא באמצעות כלים אבחוניים שנועדו למטרה זו. לא די להיווכח שהנבדק אכן מתפקד כפי שהוא הצהיר. אנו לא מטילים ספק בכנות דבריו, אולם העובדה שהוא מרבה לפעול ביד מסוימת לא אומרת שזו אכן היד השלטת שלו.

דרישה זו נשמעת צורמת ומגוחכת בפשטותה, אולם כאשר אנו סוקרים את הספרות המקצועית אנו נדהמים לגלות כי במקורות מכובדים ביותר, הקביעה של הצד השליט נעשית על בסיס תחקור הנבדק או תצפית בפעילותו. שיטת "עשה זאת בעצמך" באמצעות שאלון לזיהוי היד השלטת מוצעת על-ידי קורן הנחשב לאחד המומחים הבולטים בחקר השליטה הצדית.

קורן מודע היטיב לתהליכי ההימנה ולאיטרות חבויה, כלומר הוא יודע כי ניתן להתרגל לפעילות - נחותה, דלה - ביד המשנית, אך הדבר אינו מונע ממנו לבסס את קביעת השליטה הצדית על שאלון התנהגותי.

* * *

שיבושים בגיבוש הצדיות

מבחינים בשלושה דגמים עיקריים של שליטה צדית: שליטה צדית -ימנית או שמאלית- אחידה, תקינה, היעדר עדיפות צדית ושליטה צדית מוצלבת.

*שליטה צדית אחידה - תקינה
מימוש השליטה הצדית מתרחש, כאמור, בתהליך הבשלה מתמשך. בעוד ילדים מסוימים משתהים בגיבוש ההעדפה הצדית, אחרים מגלים כבר בגיל צעיר מאוד ביטויים מובהקים של צדיות הומוגנית, ימנית או שמאלית תקינה.

בבדיקת השליטה הידית, בגיל שבע ל-82% מהילדים עדיפות (שמאלית או ימנית) מובהקת ו-18% טרם מממשים את צדם השליט. בגיל ארבע-עשרה 91% הם בעלי שליטה ידית מובהקת ורק 9%  סובלים מהיעדר העדפה צדית.

בבדיקת השליטה העינית, בגיל שבע ל-86% מהילדים עדיפות (שמאלית או ימנית) מובהקת ו-14% טרם גיבשו העדפה. בגיל ארבע-עשרה 95% מהילדים הם בעלי שליטה עינית מובהקת ורק 5% סובלים מהיעדר העדפה צדית.

השליטה העינית מתממשת בגיל צעיר יותר וגבוהה יותר בכל הגילים מהשליטה הידנית. אחת ההשערות שניתן להעלות להסבר תופעה זו היא שגיבוש השליטה הידית המקורית של הילד עלולה להיפגם בשל התערבות סביבתית ועידוד העדפת היד המשנית. בשליטה העינית אין התערבות מפריעה ומסיטה כזו לכן גיבושה נטול מכשולים.

*היעדר עדיפות צדית ידית - האמבידקסטריה

האמבידקסטריה - דו-צדיות הידיים - היא מפגע תנועתי קשה למדי. המיתוסים המופלאים והערגה לאדם המושלם, בעל ימניות כפולה, התנפצו לנוכח עובדות המציאות כאשר האיברים בשני צדי הגוף שווים ברמתם, אין חלוקת תפקידים ברורה ביניהם, אין תיאום, אין שיתוף פעולה ולכן אין גם עשייה.

הדרך המשכנעת ביותר להמחשת נחיתות הידיים שוות השליטה היא בבדיקת רמת המיומנות התנועתית שלהן.

במבחן "חלוקת קלפים" לא נמצא הבדל בין מהירות הביצוע של ימניים ושל איטרים.

Rene Zazzo, Nadine Galifret-Granjon - Genese et formule de la lateralites

בשתי הקבוצות העדיפות התפקודית של היד השלטת לעומת היד המשנית עומדת על יחס של 3/2 לאורך כל הגילים. שתי הידיים עוברות תהליך של הבשלה תנועתית ומהירות תפקודן עולה ומוכפלת בין גיל שש לגיל ארבע-עשרה. הילדים שלא גיבשו העדפה ידית מגיעים בשתי הידיים לרמת התפקוד התנועתי הדל של היד המשנית - של הימניים ושל האיטרים.

גם הידיים של הדו-צדי עוברות תהליך של התפתחות ומכפילות את מהירות עבודתן אולם הן נשארות, בכל הגילים, בנחיתות התנועתית של היד המשנית.

הילדים הדו-צדיים פועלים בפיגור של שנתיים עד שלוש שנים אחר הרמה התנועתית של בני גילם, הימניים והאיטרים.

 הדו-צדיות יוצרת תסכול ואכזבה מכל משימה ידנית. ילדים הסובלים ממפגע זה נוטים להזניח פעילויות ולהתחמק מהן. בשל היעדר הפעלה, התפקוד הידני הכושל מלכתחילה עלול אף להתנוון.

*שליטה צדית מעורבת – מוצלבת
בדגם זה של שליטה צדית, התפקוד של הילד מנוהל על-ידי היד הימנית והעין השמאלית או במקרים נדירים מאוד, העין הימנית והיד השמאלית.

לקשר עין-יד תפקיד חשוב בפעילות הגרפו-מוטורית משום כך בדיקת התיאום ביניהן חיונית הן להבנת קשיי הילדים והן לתכנון ההתערבות הטיפולית בנידון.

* * *

שליטה צדית וליקויי למידה

בבואי לכתוב את ספרי על "ההבעה הכתובה, כתיבה וכתיב" ואיתור לקויות הלמידה שעלולות לפגום בה עיינתי בעשרות רבות של מחקרים שדנו בסוגיה. הרושם הקשה שהמחקרים האלה הותירו בי הוא שנכון לעכשיו, הם עדיין לא נותנים תשובה החלטית לשאלות הרבות והחשובות על הקשר האפשרי בין שליטה צדית ללקויות למידה.

המחקרים מאיינים זה את זה ומול כל מחקר מחייב יש מחקר ששולל. החוקרים טרם גיבשו הגדרות, שיטות ואמצעי מחקר אחידים, מקובלים על כולם. ממצאי המחקרים הם בליל של הררי מידע מסוכסכים ומבלבלים.

כדי להעניק לספרי בסיס יציב ואמין פניתי למאות האבחונים שאני ערכתי לילדים שנמצאו לוקים בדיסגרפיה ובדיסאורתוגרפיה קשות.

היות וההתמחות המקצועית שלי עוסקת בהבעה הכתובה, כתיבה וכתיב, כהפרעות "טהורות", לכל ילדי המחקר שלי שליטה טובה עד מעולה בקריאה. הילדים הופנו לאבחון ביוזמת בתי הספר בו הם למדו. בעוד קשיי הכתיבה של תלמידים בעלי תפקוד לימודי נמוך או בינוני לא מעוררים תשומת לב מיוחדת, כתיבה עילגת ושגיאות כתיב קשות של תלמידים שמצטיינים בהישגים האקדמיים מדליקות נורה אדומה בקרב מוריהם. כנראה בשל סיבה זאת רוב הילדים שהופנו לאבחון היו בעלי רמת משכל גבוהה ומעולה.

כל הנבדקים עמדו בדרישות ההגדרה של ליקויי הלמידה -רמת משכל תקינה ומעלה, סביבה משפחתית מעודדת ומטפחת למידה והיעדר הפרעות חושיות או רגשיות קשות.

כדי לא לייגע את הקוראים בנתונים סטטיסטיים משמימים אציג את השורה התחתונה של מחקרי. קבוצת המחקר כוללת 130 בנים ו-70 בנות.

מספרן הנמוך של הבנות, לעומת הבנים, תואם את דיווחי כל המחקרים בדבר קשיים לשוניים. בקבוצת הגיל הגבוה, מתאזן היחס המספרי, אולם הפער מבחינת חומרת הקשיים ממשיך להתקיים.

החלוקה לפי סוגי הקשיים

טבלה זו מצביעה על תופעה מעניינת. בעוד בתחום קשיי הכתיבה וקשיי כתיבה וכתיב אחוז הבנות כמחצית מזה של הבנים, בליקויי הכתיב הן עולות - כמעט פי-שלושה - על הבנים.

תופעה זו ניתן להסביר בממצאי המחקרים שהעלו כי ההבעה הכתובה של הבנות עשירה יותר מזו של הבנים, הן מעיזות לקחת סיכון גבוה יותר והחשש משגיאת כתיב לא מרתיע אותן מהשימוש באוצר מילים עשיר וצבעוני. כדי להימנע משגיאות כתיב, הבנים שסובלים מדיסאורתוגרפיה מעדיפים כתיבה דלה ולקונית.

שליטה צדית

% 60  מכלל ילדי המחקר סובלים משיבושים בגיבוש השליטה הצדית.

הספרות המקצועית מדווחת על שיבושים בגיבוש השליטה הצדית בקרב - 5%-15% (האחוזים תלויים בכלי האבחון) באוכלוסייה הרגילה. העובדה שיותר ממחצית ילדי המחקר שסובלים משיבושים בהבעה הכתובה מגלים קשיים - 22% אף קשיים חמורים - בייצוב השליטה הצדית, מאשרת את השערת הקשר הקיים בין גיבוש השליטה הצדית לבין הכשרים של ההבעה הלשונית הכתובה - כתיבה וכתיב.

הרמה התנועתית - של הידיים בפעילות בי-מנואלית נמדדה אף היא. היות והמחקר מתמקד בפעולת הכתיבה הסתפקנו בבדיקת הרמה התנועתית של היד.

התפלגות הנבדקים לפי רמה מוטורית

מספר הילדים עם רמה תנועתית נמוכה ובעיקר נמוכה מאוד - שנקבעה לפי פער של ארבע ויותר שנים בתפקוד - גבוה ביותר. בשל חשיבותה הרבה של התנועתיות במעשה הכתיבה, ממצאים אלה הם בעלי חשיבות רבה להבנת הקשר בין ליקויי למידה לרמה התנועתית של הילד. הרמה התנועתית הממוצעת   של הבנות מעט טובה יותר מזו של הבנים.

קשר הדדי קיים גם בין גיבוש השליטה הצדית לבין הרמה המוטורית.

היעדר שליטה צדית מהווה מפגע תפקודי חמור למדי, עם השלכות גם על התחום התנועתי.
הכתיבה והכתיב מתבצעות בפעילות גומלין בין עין ליד וכאשר אין שליטה צדית אחידה ואין תיאום מלא ביניהן מותר וסביר להניח ששיתוף הפעולה יהיה מסורבל, מורכב ועלולים להיגרם שיבושים בתוצר הסופי שלו.

פעולת הכתיבה עלולה להשתבש בקרב ילדים שסובלים מהפרעות בגיבוש השליטה הצדית גם בשל עובדה גשמית פשוטה והיא שרבים מהם כותבים למעשה ביד המשנית שלהם.

ההימנה המופעלת על הידיים - שלילית כשלעצמה - לא תמיד עולה יפה. ילדים רבים, גם לאחר שנים רבות של "העדפת" יד ימין בפעילויות השגרתיות, אינם מצליחים להביא אותה לעליונות תפקודית.

הילדים הדו-צדיים מתפקדים בשתי הידיים ברמה תנועתית הנמוכה בשנתיים עד שלוש מממוצע בני גילם, כלומר מבצעים כתיבה ביד בעלת פיגור תנועתי ניכר. שליטה צדית מוצלבת אינה גורמת בכל המקרים להפרעות בהבעה הכתובה.

גם בקרב הכותבים והמאייתים הטובים אפשר למצוא ילדים בודדים עם שיבושים בגיבוש השליטה הצדית. היעדר שליטה צדית היא הפרעה חמורה יותר ובכוחה לפגוע באופן משמעותי בתפקודי ההבעה הלשונית הכתובה.

לעומת אי-הודאות וחילוקי דעות השוררים בקרב התאורטיקנים בדבר חשיבותה והשפעתה של השליטה הצדית על מיומנויות ההבעה הלשונית הכתובה, מהשדה עולות עדויות חזקות ומשכנעות בדבר קשר אמיץ ביניהן.

נעלה לצורך המחשה אחדות מהן: בדיקת השליטה הצדית מהווה את אחד הצעדים הראשונים בתהליך האבחון של קשיי הכתיבה בכל מרכזי האבחון החשובים באירופה ובארה"ב. אנשי מקצוע בעלי ניסיון של עשרות שנים באבחון ובטיפול בקשיי קריאה וכתיבה ממליצים - ומפעילים בעצמם - מבחנים לאיתור היד והעין השליטות ולבדיקת המודעות הצדית של הילד.

התופעה של שליטה צדית מעורבת נתפסת על-ידי קלינאים רבים כגורם סיכון פוטנציאלי להפרעות בקריאה ובכתיבה, היקף ביטויי ההפרעות בגיבוש שליטה צדית בקרב ילדים עם ליקויי שפה גבוה מאוד. בקבוצה של 500 ילדים דיסלקטים שנבדקו במכון ללמידה ראסקוב בקליפורניה נמצאו 44.2% הלוקים בגיבוש השליטה הצדית.

לפי דיווח על ממצאי השיטה הטיפולית האודיו-ורבלית של בלר, שיבושים בגיבוש השליטה הצדית נמצאו בקרב 42% של הדיסלקטים ו-52% של הילדים שטופלו בשל אחור בהתפתחות הלשונית. 81% מכלל התלמידים הם ימניים, 6% איטרים ו-13% סובלים מהיעדר צד שליט.

"אם לילדים האלה אין העדפה צדית, כיצד יידעו איפה ההתחלה, איפה הסוף? כיצד יארגנו ויכניסו לרצף את הפעילויות? ילדים אלה מגלים בעיות במיומנויות הידניות בראשית הלמידה וקשיים ברצף בשלבים מאוחרים יותר, דבר המשנה את דפוסי הלמידה וההתנסות שלהם."

המחקר בדבר הקשר בין אחיזת העיפרון לבין היד השלטת העלה שקיימת חפיפה בין הבשלת היד השלטת לבין התפתחות אחיזת החצובה הדינמית. לפי המלצת החוקרים, יש לבדוק את השליטה הצדית של הילדים עם אחיזה לקויה של העיפרון ואם מתברר שהילד טרם הגיע לשליטה מגובשת, מוטב למקד את הטיפול ביצירת יד מועדפת ולא בניסיונות תיקון תנועת האחיזה.

* * *

חקר השליטה הצדית

אם נבדוק את השליטה הצדית של העין, היד והאוזן באמצעות שני מבחנים לכל איבר, על בסיס שלושה מדדים: ימניות, שמאליות ושוויון תפקודי, נקבל עשרות דגמי שליטה שונים. אם נוסיף גם את בדיקת הרגל השלטת או את דרגות השליטה הצדית, מספר דגמי השליטה הצדית ירקיע לגבהים גרוטסקיים. אין פלא שתנאי בדיקה ועיבוד סטטיסטי כאלה יאתרו מעט אנשים בעלי שליטה צדית הומוגנית טהורה.

בדיקה מדוקדקת כזו עומדת ביסוד הטענה שיותר ממחצית האוכלוסייה אינה מגיעה לגיבוש אחיד של שליטה צדית. טענה זו מנוצלת לשלילת האחריות של שיבושים בגיבוש שליטה צדית על התפקוד הלימודי. התשובה היחידה שניתן להעלות לטעון אבסורדי זה היא שאילו האבחון של הכישורים הקוגניטיביים והאסוציאטיביים היה מושתת על מדידה והערכה דומות, ילדים בודדים בלבד היו משיגים בו את רמת התפקוד התקינה.

טעות שכיחה אחרת - צורמת מאד - בחקר ליקויי הלמידה והקשר שלהם עם גיבוש השליטה הצדית נובעת מהעובדה שהחוקרים מחפשים מתאם סטטיסטי בין תופעות שאין - ולא צריך להיות - כל קשר ביניהם. אילו חוקר - סלחו לי על המשל הבוטה - הבוחן את הקשר בין שליטה צדית לכתיבה משווה בין כישורי הכתיבה לשליטה הצדית של הרגל, הדבר היה מעורר את פליאתם של כל אנשי השדה והאקדמיה.

חקר הדיסלקציה (ליקויי הקריאה) עסק במשך שנים בחיפוש הקשר הסטטיסטי בין שליטה צדית ידית, (או שליטה צדית עין-יד) לבין כישורי הקריאה. במשך כל התקופה הזאת איש לא טרח לשאול האם יש ליד תפקיד כלשהו בפעילות הקריאה. היות שבפעילות הקריאה אין תפקוד ידני, רוב המחקרים לא השכילו למצוא מתאם סטטיסטי משמעותי ביניהם.

אילו נמצא מתאם כזה, הדבר היה צריך לעורר תמיהה ודאגה. ולמרות זאת, ממצאים אבסורדים אלה מובלטים שוב ושוב בספרות המקצועית כדי להוכיח כי לא קיים כל קשר סיבתי בין גיבוש שליטה ידנית לבין קריאה או - תוך הכללה מוטעית - בין שליטה צדית לבין תהליכי הלמידה. ומה באשר לאותם מחקרים שמצאו מתאם מובהק בין שליטה צדית לבין קריאה?

בעוד לפעילות ידנית אין כל חלק בקריאה, היא מהווה בסיס חשוב במיומנות הכתיבה. למקצת הילדים הסובלים מקשיי קריאה יש גם קשיי כתיבה. המחקרים שמצאו מתאם סטטיסטי בין שליטה צדית ידית לבין קריאה - לפחות בקרב חלק מהנבדקים - עלו כנראה, בעקיפין ובטעות, על קשר זה.

הטעויות לא פוסחות גם על המחקר של צדיות האוזן. לרסן הרבה לחקור את האסימטריה המוחית בתפקוד שמיעתי ומתרעם על השגיאות המתודולוגיות הקשות הקיימות בחקר הצדיות.

הוא מעמיד שלושה תנאים מתודולוגיים לבדיקת השמיעה הדיכוטית

* האינדיבידואליות של הנבדק חייבת להישמר, כלומר חישוב האסימטריה האודיטורית צריכה להתבסס על מדד הצדיות האישית ולא על ממוצעי הקבוצה של כל האוזניים השמאליות או כל האוזניים הימניות של הנבדקים.

* יש לעשות הבחנה בין כיוון האסימטריה ודרגתה.

* המדדים של צדיות חיובית (ימנית) שלילית (שמאלית) חייבים להיות נפרדים. מיזוג הממצאים מאיין את התוצאות.

* * *

--למידה וליקויי למידה-------לעמוד הראשי--------ד"ר אילנה מודלינגר ---