הזיכרון
|
|
 |
* הזיכרון מבנים ותהליכים * הזיכרון החושי * הזיכרון העובד * זיכרון ארוך טווח * מוח וזיכרון * על הזיכרון
תעלומת הזיכרון נחקרת מזה שנים רבות אולם למרות ההתקדמות המרשימה של המחקר המודרני, הזיכרון האנושי טרם הסגיר את כל סודותיו.
כדי לעקוף את המחלוקת שמתנהלת בין החוקרים וכדי להימנע מה"מבט מבעד למיקרוסקופ" של מומחי המוח, אביא כאן גרסה מופשטת על התהליכים של הזיכרון שמתרחשים במוח.
ליד תיאור תהליכי הזיכרון יעלו - בכל שלב ושלב - השיקולים הפדגוגיים, החינוכיים והטיפוליים המשתמעים מהם לגבי העבודה עם הילד לקוי הלמידה.
הסקירה תעבור דרך המוקדים של - כיצד המידע חודר למאגרי הזיכרון - אופי המידע - אופן הקידוד של המידע - כמות המידע - משך זמן שימורו - התחזוקה של מאגרי הזיכרון - שליפת המידע - תעתועי הזיכרון ואובדנו.
דגם סכמתי זה ממחיש את הסוגים השונים של הזיכרון ואת התהליכים שחלים בו. בעבר היה מקובל לחשוב שפעולת בניית הזיכרון היא לינארית, מנקודה אחת דרך מאגרי ביניים עד היעד הסופי.
המחקר המודרני המגובה על-ידי המכונות המשוכללות של הדימות המוחי, מוטט את תפיסת "המסלולים" ואת רעיון קיום מאגרי זיכרון נפרדים מזירת קליטת הגירוי ועיבודו. היום החוקרים סבורים שהזיכרונות נוצרים באותן רשתות עצביות שמשתתפות בעיבוד המידע החדש מראשיתו.
הזיכרון נאגר בשלושה מחסנים מרכזיים
1 מאגר הזיכרון התחושתי
2 מאגר זיכרון קצר הטווח - הזיכרון העובד
3 מאגר הזיכרון ארוך הטווח
לרשות כל החושים - מגע, ריח, ראייה, שמיעה, תנועה - עומדים שלושה מאגרים. המחקר מתמקד בעיקר בזיכרון החזותי והשמיעתי והמידע על אגירת הזיכרונות של שאר התחושות דל למדי.
הזיכרון בנוי על שלושה תהליכים עיקריים: קֶלֶט, אִחְסוּן וּפֶלֶט.
תהליך הקלט הוא תהליך ההחלטה על אודות הפריטים שייכנסו למערכת הזיכרון. תהליך האחסון כולל חלוקה לרמות האגירה וייצוג הגירוי במערכת העצבים המרכזית. תהליך הפלט עוסק בשליפת החומר המאוחסן לשימוש פעיל. קליטה, קידוד, אחסון ושליפה נרכשים באמצעות למידה והם מהווים את הַתָּכְנָה של המוח.
מאגר הזיכרון החושי קולט הבזקי גרייה ושומר עליהם למשך זמן קצר מאוד. הזיכרון החושי החזותי קולט בהרף עין מידע מהסביבה ושומר עליו כ- "זיכרון תמונתי", למשך שנייה אחת. הזיכרון החושי השמיעתי מסוגל לשמור במשך 3 שניות על הצליל שקלט כ"זיכרון הד".
אם הגירוי שנכנס לשדה הזיכרון החושי נלכד, הוא מועבר לתחנת השימור הבאה. אם הוא לא נלכד, הגירוי שבא אחריו מוחק אותו.
הגירויים שנכנסים למחסן זה מופיעים בצורתם הגולמית, צליל, קו, אות, ללא משמעות. הם לא נרשמים בתודעה ואם הם לא "עולים בדרגה" ומועברים לתהליך של עיבוד מידע הם נכחדים כאילו לא היו קיימים כלל.
ההפרעות שעלולות להיגרם בשלב זה של הקליטה מקורן בטיב הקולטנים של המערכות התחושתיות. ההפרעה השכיחה ביותר בשלב זה של הקליטה היא כבדות שמיעה או כבדות ראייה.
המוגבלות החושית - כמו גם רמת משכל נמוכה, הפרעות רגשיות קשות והזנחה חינוכית - הוצאו מההגדרה של ליקויי למידה. ילדים לקויי למידה עלולים לסבול גם ממוגבלות חושית, אולם זו נחשבת לתופעה נלווית ולא רואים בה גורם סיבתי ליצירת ליקויי למידה.
* * *
הזיכרון לטווח קצר הוא ערכת זיכרון שמתפקדת הן כמחסן זמני לשימור כמות קטנה של מידע שנדרש למטלה קצרת טווח והן כיחידה ארגונית שמסדירה את המידע המתקבל על בסיס רעיון, תכונה או שימוש אפשרי ומפקידה אותו לזיכרון ארוך טווח.
ייצוג המידע באופן מסודר ושימורו היעיל הם המבדילים בין הלומד הטוב למתקשה בלמידה.
כדי שהגירוי ישודרג ויעבור מהמאגר החושי לשלב הבא של העיבוד - שולחן הזיכרון העובד - הוא צריך לעורר את תשומת הלב ולהירשם בתודעה.
מבחינים בין מספר סוגים ותכונות של קשב:
רמת הקשב - שליטה בקשב - קשב בורר - קשב מתמשך - הפניית קשב
* רמת הקשב - התכונה החשובה ביותר בשלב זה של עיצוב הזיכרון היא רמת הקשב. רמת הקשב היא רמת המוכנות לקליטת הגירוי החושי.
* ההאזנה - ההאזנה מוגדרת כמערך רוחני המופעל על-ידי האדם כאשר הוא מנסה לקלוט מידע הזורם אליו דרך מאורעות קוליים. ההאזנה היא פעולת ברירה של גירויים חשובים. מיומנות זו קשורה בו-זמנית ביכולת הנירולוגית של השמיעה ובמנגנונים הקשורים בה, במצב נפשי של מוכנות, באופי התהליך התפיסתי וביכולת להעניק משמעות לצלילים.
כמו הקשב, כך גם ההאזנה היא מושג מופשט ומשתנה. היא מושפעת מגורמים רבים: רמת ההניעה, אורך התצוגה של הגירוי השמיעתי, חשיבות הגירוי למאזין והשפעות המסיחות את רצונו להאזין.
ילד לקוי למידה מגלה לרוב קשב קצר ובלתי ממוקד. הוא לא מסוגל לערוך סינון בין דמות ורקע שמיעתיים או להתרכז בגירוי אחד מתוך שפע של גירויים. ילדים לקויי למידה מגלים נחיתות האזנה בכל אחד מהתפקודים השמיעתיים הבאים: ברירה, מיקוד והעברת המיקוד.
בעיית הברירה מתבטאת בחוסר יכולתו של הילד לבודד את הצליל המשמעותי מתוך סדרה של צלילים או מתוך סביבה רועשת. הקושי במיקוד מתבטא בחוסר יכולת לעגן את הקשב על צליל או על מילים לאורך הזמן הדרוש לקליטתם. הבעיה בהעברת המיקוד מתגלה בקשייו של הילד להעביר את הקשב אל הגירוי החדש כאשר הצליל הישן אינו דרוש לו יותר.
התפקידים של שולחן הזיכרון העובד
*לשמר למשך שניות אחדות מידע שלא זקוק לאחסון ארוך טווח כמו מספר טלפון לשימוש חד-פעמי.
*לנפות ממכלול הגירויים את המידע בעל החשיבות ולמסלל אותו לשימור במערכות הזיכרון ארוך הטווח.
תיאוריה שרואה את הזיכרון כמכלול תהליכי, מונה את התפקידים הבאים.
* לספק אחסון קצר-טווח בתחום חמשת החושים החשובים ובעיקר עיבוד המידע השמיעתי, התנועתי והחזותי.
* להקל על הקידוד של החומר המתקבל, לאחסון יעיל ולאגירה בזיכרון ארוך-טווח.
* לאפשר החזר של חומר שנלמד מהזיכרון ארוך-הטווח אל מרכז ההוצאה לפועל, במטרה להקל על התפיסה ועל פתרון בעיות תוך שימוש בניסיון הֶעָבָר.
* לאפשר בקרה אוטומטית על כושר שנלמד מכבר, בשעה שמידע נוסף המוזרם עובר עיבוד בתת-המערכות.
תת-מערכות של הזיכרון העובד
עבודותיו של בָּדלֵּי העלו ממצאים המעידים על קיום שלוש יחידות שמרכיבות את שולחן הזיכרון העובד.
Executive control system.1 הפעילות מנוהלת על-ידי מערכת בקרה שמוציאה לפועל - בעזרת שתי תת-מערכות - את המשימות של שולחן הזיכרון העובד.
Articulatory loop .2 תת מערכת שמטפלת במידע הפונולוגי.
Visuo-spatial scratch pad.3 מעין פנקס טיוטות חזותי-מרחבי בו מעובדים הגירויים החזותיים.
מאפייני הקליטה
* מאפייני הגירוי - בולטות, חריגות. ככל שהגירוי בולט יותר - רעש חזק, ריח חריף, צבע רועש - כך גוברים סיכוייו להילכד על-ידי תשומת הלב ולעלות על שולחן הזיכרון העובד.
* מאפייני הקולט - מצב גופני (עייפות, רעב, אי-נוחות, כאב) מצב נפשי (קשב, דריכות, מוטיבציה, חרדה, התרגשות, דאגה, סף חישה נמוך או גבוה מדי)
* מאפייני הסביבה - רעש, חום, קור, אור מְסַנְוֵר או עמום.
סינון
סינון הגירויים הוא צעד חשוב בלמידה. אם לא יהיה פיקוח קפדני, פריטים תפלים רבים יפרצו את מפתן הזיכרון העובד. גודש המידע ישבש את תפקודו ויגרום לקריסת המאגר.
הכללים של שולחן העבודה
* על השולחן ניתן להעלות בין 5 ל-9 ( 7+-2) פריטים מוכרים. המספרים האלה מתאימים למטלות זכירה פשוטות - ספרות, אותיות וכד'. במטלות מורכבות, פתרון בעיות, תכנון וכד', מספר הפריטים שניתן להערים על השולחן נמוך יותר.
* צרור הפריטים צריך להישמר למשך שניות אחדות. משך הזמן הזה הוא מכריע בקביעת קצב הלמידה. כדי שהלומד יוכל לזרום עם שטף המידע עליו להגיע לתזמון מדויק בין ספיגת המידע לתהליכי עיבודו.
* מיקומו של כל פריט ברצף חייב להישמר.
כל מי שנוכח בשעת כתיבת ילדי כיתות א שמע בוודאי את הלחישות והמלמולים וראה את תנועות השפתיים או האצבעות בניסיונות השינון והשימור של האותיות ושל המילה הנכתבות. פעולת הכתיבה אטית והזיכרון קצר-הטווח זקוק לכל העזרה שהוא יכול לגייס כדי למנוע אובדן ודעיכה של תכנים.
בתום זמן השימור, המידע צריך להימחק. מחיקת המידע התפל - היינו מִסְלוּלוֹ לשכחה - לא פחות חשובה מהשימור, משום שהיא מונעת גודש והצפה של מערכות הזיכרון ארוך הטווח. אם פריט טפיל יישאר על השולחן הוא יצטרף לאשכול הפריטים החדש וישבש אותו.
השינון
Maintenance rehearsal
התחזוקה של מאגר הזיכרון העובד מתנהלת באמצעות שינון התחזוקה. זוהי חזרה מכנית על הרכיבים שנמצאים על השולחן ומשמרת אותם רק למשך התפקוד של הזיכרון קצר-הטווח.
בשינון התחזוקה - המכונה גם מכני - הילדים הוגים לעצמם בקול את האותיות בשעת כתיבה. פעילות זו מפורשת כניסיון לממש ולהחיות את החומר שיש לשמר בזיכרון קצר-הטווח.
Elaborative rehearsal
כדי להכין את המידע להעברה ולגיבוש במאגר הזיכרון ארוך הטווח נדרש שינון מעבד שמקנה משמעות ומצרף את המידע החדש לתבניות, למערכות מידע שהוטמעו בעבר.
הסוג הזה של השינון, המכונה גם מורחב או דינמי, פועל ברמה קוגניטיבית גבוהה יותר ועוסק בעיבוד הנתונים החדשים ובקישורם למידע קיים. תהליך זה דורש מתן פירוש לפריטים ושיוכם למידע קיים - כלומר מניח הבנה ועיבוד - ומטרתו כאמור שיפור השימור וההזרמה של המידע לזיכרון ארוך-טווח.
ההצפנה נעשית במספר אופנים הצפנה פוֹנוֹלוֹגִית, הצפנה חזותית והצפנה סֶמַנְטִית.
הליקויים בקשב מהווים את המוקד הבעייתי ביותר בלמידה של הילד שסובל מליקויי למידה.
קשיים עלולים להיווצר כאשר שולחן הזיכרון העובד של הילד משובש. הוא עלול להיכשל בכמות המידע שהוא מסוגל להעלות על השולחן, במשך זמן השמירה על המידע, ביכולת לשמור על הרצף של הפריטים שנמצאים על השולחן ובניקוי השולחן לאחר שמשימת הזיכרון הקצר הושלמה.
קשיים בהבחנה בין עיקר לתפל יִפגְמוּ בהחלטה בדבר כיוון מִסלוּלוֹ של המידע - לזיכרון ארוך טווח או לשכחה.
עיקר ממצאי חקר הזיכרון קצר-הטווח
* ההפרעות בזיכרון קצר-טווח בקרב דיסלקטים חלות על חומר לשוני. פריטים בעלי אופי לא-לשוני -תמונות, כתמי צבע וכד' - מאוחסנים כראוי.
* ההפרעה אינה פוגעת בעיבוד חומר בעל משמעות כגון מילים מוכרות או משפטים.
* הפרעות הזכירה חלות רק על עיבוד גירוי שאין לו רקע סמנטי ודורש קידוד פונולוגי כדי לשמרו בזיכרון.
* ההפרעות בזיכרון קצר-טווח כוללות חומר המוצג הן במסלול החזותי והן במסלול השמיעתי.
* ההפרעות אינן קשורות בכושר הארגון הסדרתי של הפריטים.
* ההפרעה אינה נובעת משימוש לקוי בשיטות זכירה כגון שינון והקבצה.
הפרעות בזיכרון השמיעתי
ילדים שסובלים מבעיות בזיכרון קצר-טווח שמיעתי יוכלו אולי לעבד מילים בודדות או משפטים בני שתיים-שלוש מילים, אך לא יוכלו לחזור על הרכיבים השונים של משפטים ארוכים יותר. הילדים יגיבו רק לרכיבי המשפט האחרונים ויתנו תשובות המעידות על כישלונם לְאַחֵד את כל הנתונים ותשובות שהן בגדר ניחוש בלבד.
ההפרעות בכישורי רצף
ילדים שסובלים מכישורי רצף לקויים עלולים להיפגע בתפקודי למידה ובהתנהגויות יום-יום רבים. תפיסת הזמן שלהם משובשת והם מתקשים במילוי הוראות רב-שלביות, בפתרון בעיות מתמטיות בעל-פה ובלימוד סדרות כמו אותיות הא"ב, ימות השבוע, חודשי השנה וכד.
הנחיתות של הילדים המתקשים בכתיב בכישורי הרצף אושרה בעבודות מחקר רבות. גם במבחנים המדגישים את המסלול החזותי לקליטת רצפים נפלו הישגיהם של המאייתים הגרועים מאלה של הילדים עם כתיב תקין. בדיקת הכשרים של רצף חזותי-תנועתי בקרב ילדי גן מצאה שהכשרים האלה הם המנבאים הטובים ביותר להצלחת הילדים ברכישת האיות.
* * *
המעבר מהזיכרון העובד לזיכרון ארוך טווח מותנה ב-א שינון ב- מתן משמעות.
התהליך בו חומר ארעי הופך לידע קבוע נקרא "התגבשות". הֶמְשֵׁךְ הייצוב שמקנה לידע שימור עמיד ואמין מְכוּנֶה "קיבוע".
מאגר הזיכרון ארוך הטווח בנוי מחטיבות, ממערכים שנבנים סביב נושאים שונים. נהוג לחלק את התכנים של המחסן ל:
* זיכרון תהליכי - ה"איך" של כל מה שאנחנו יודעים ברמה התנועתית והתפיסתית (זיכרון פְּרוֹצֶדוּרָלִי) הזיכרון התהליכי נרכש באמצעות עשייה ותרגול (שחייה, קריאה, רכיבה על אופניים) והוא נשלף באורח אוטומטי ללא תיווך של מאמץ מחשבתי.
* זיכרון הצהרתי-ה"מה" של הידוע לנו (זיכרון דֶּקְלָרָטִיבִי). החטיבה ההצהרתית מחולקת לידע עובדתי (זיכרון סֶמַנְטִי) ולזיכרון אישי (זיכרון אֶפִּיזוֹדִי)
הזיכרון האפיזודי מכסה את האוטוביוגרפיה של האדם. הוא קשור בְּמָקוֹם ובזמן (מה, איפה, מתי) של התהוות החוויה. הזיכרון הסמנטי של הידע העובדתי משוחרר מהמקום ומהזמן שבו המידע נרכש.
שני סוגי הזיכרונות בנויים כנראה על ערוצים נירולוגיים נפרדים משום שפגיעות מוחיות מסוימות גורמות לאובדן האחד מבלי לפגוע בשלמות השני.
רמז השליפה - רמז השליפה הוא גירוי - צליל, ריח, מראה, מגע, מילה - שמעלה את התכנים מהזיכרון ארוך הטווח. הגירוי ששולף את המידע המאוחסן יעיל יותר אם הוא נכלל בשעתו בחוויה או בידע שהוטמע במאגר הזיכרון ארוך הטווח.
תכונה שנייה שמחזקת את רמז השליפה היא הייחודיות, הבולטות שלו. אם בשעת אחסון המידע, אחד מרכיביו היה חריג, לעומת האחרים, הוא ישמש רמז שליפה. מבחינים בין שני סוגים של שליפה:
ההיזכרות recall - בה האדם מעלה בכוחות עצמו תכנים מהזיכרון.
הזיהוי recognition - בתהליך זה רמז השליפה ניתן והזיכרון עולה לאחר זיהויו. זוהי דרך קלה יותר להעלאה של תכנים מהזיכרון.
הַשִּׁכְחָה
השכחה יכולה להיגרם בשל סיבות רבות:
*הצפנה לא-יעילה ineffective initial encoding התכנים שנדונים לשכחה מהירה הם אלה שעיבודם ואחסונם לא היו מעמיקים דיים.
*דעיכה decay זיכרונות יכולים לדעוך משום שהם לא עוברים ריענון והיזכרות.
*התערבות interference תכנים יכולים להשתבש או להימחק מהזיכרון בשל התערבות מפריעה של תכנים מתחרים.
*retroactive interference המידע החדש מתחרה ומפריע למידע ישן.
*proactive interference המידע שהוטמע בעבר משבש את אגירת התכנים החדשים.
*כישלון שליפה retrieval failure התכנים אוחסנו אך הגישה אליהם לא נבנתה כראוי.
*שכחה הניעתית motivated forgetting שכחה זו נגרמת בשל הדחקה של תכנים שלא מעוניינים בהעלאתם.
*שכחה פתולוגית השכחה עלולה להיגרם בשל נטילת סמים, טראומה נפשית, ניוון, פגיעה או מחלה של מערכת העצבים.
* * *
הזיכרון מורכב מפיסות פסיפס מחווטות ברשתות מערכת העצבים. הרישום נערך ונפרש על אזורים שונים של המוח. ככל שהחיווט חזק יותר כך מתחזק הזיכרון. המיפוי נמצא עדיין בראשיתו אך נכנס לתאוצה בעזרת מכשורי האיתור החדשניים כמו ה -PET positron emission tomography וה-functional magnetic resonance imaging fMRI
שיטות סריקה אלה רושמות את הגברת הירי של תאי העצב - ואת התעצמות זרימת הדם - בשעת תפקוד מוחי ומאתרות את האזורים המעורבים בפעילותו.
העדויות הראשונות מצביעות על השתתפות ערה של אזור ההִיפּוֹקַמְפּוּס בזיכרונות של אירועי יום-יום ומעורבות האָמִיגְדָּלָה - גרעין השקד - בזכירה של רגשות.
לאזור קִדְמַת הָאֻנָּה המצחית מייחסים תפקיד חשוב בתהליכים ובאחסון של הזיכרון האפיזודי. "הגרעין המזונב" ממלא תפקיד חשוב בזיכרון של הרגלים שנרכשו. הזיכרון לְפָּנִים אותר באזור הצדע התחתון של קליפת המוח.
עזרי זכירה
משך האגירה בזיכרון שונה מחוש לחוש. במחקרים שנערכו לאחרונה נמצא שחוש הריח משמר את המידע שלו לתקופה הארוכה ביותר. בעוד הזיכרון החזותי יכול להימחק לאחר ימים ואף שעות, זיכרון הריח נשמר בשלמותו לאורך שנה.
ילדים צעירים לא יודעים להיעזר בתכסיסי זכירה. החל מגיל 7 לערך הילדים מתחילים להשתמש בשינון, באיגוד, בחלוקה לקבוצות והתכסיסנות הולכת ומשתכללת עם העלייה בגיל.
איגוד הנתונים לזכירה. אחת הדרכים לשיפור זיכרון קצר-הטווח היא באיחוד פריטים - באמצעות הכללה ומציאת מכנה משותף - לגוש עצמאי שדורש מאמץ פחות מזכירה של כל הפריטים המרכיבים אותו. אדם שזוכר שבעה גושי פריטים שולט - כמובן - במידע רב יותר מאדם שזוכר שבעה פריטים בלבד.
אוטומטיזציה
אמצעי יעיל לפינוי ולשחרור מהיר של משטח הזיכרון העובד הוא יצירת אוטומטיזציה של תכני התפקוד ודרכי פעולתו. האוטומטיזציה היא התנהגות מסתגלת, חסכנית וחשובה. טיפוחה -באמצעות תרגול ואימון - חיונית בכל המפלסים התחתונים של מיומנויות הלמידה ומאפשרת הפעלה בו-זמנית של הערוצים.
האוטומטיזציה של פעולות הקריאה, הכתיבה, הכתיב והחשבון מאפשרת לתהליך הזיכרון העובד לתפקד ברמות הלמידה העילאיות: הבנה, חשיבה, הסקה, אנליזה, סינתזה וכד'.
אם ילד צריך להשקיע מחשבה בדרך עיצוב צורת האות או בבחירת האותיות שיוצרות את המילה, הזיכרון העובד שלו משועבד לרמות המכניות של הפעילות ולא נותר בו מקום לתכנים הנאורים של הלמידה.
השינון יכול להגדיל בין 100% ל-1.000% את כמות הפריטים שניתן לשמר במאגר הזיכרון העובד.
* * *
מנֶּמוֹזִין, בתם של גַּאיָה וְאוּרָנוּס הייתה אלת הזיכרון במיתולוגיה היוונית. היא נחשבה לאחת האלות רבות העוצמה שהופקדה על זיכרון החוקים והכוחות של היקום, של מעגל החיים ושל הדרך שבה יש לחיות בעולם. לאחר נצחונו של זֵאוּס על הטיטנים וביסוס מעמדו כראש האולימפוס, הוא החליט להנציח את זכר כיבושיו ותהילתו ומְחֻפָּשׂ כרועה הוא הלך אל מנמוזין. הוא נשאר אצלה תשעה לילות. לאחר חדשים מספר, מנמוזין ילדה שבע בנות יפהפיות - את שבע המוזות המיתולוגיות.
"כאשר הגנים שלנו לא יכלו יותר לאחסן את כל המידע שהיה דרוש להישרדותנו, המצאנו, לאט לאט את המוח. אך הגיע הזמן - אולי לפני עשרת אלפים שנה - שגם המוח לא היה יכול להכיל את כל המידע הדרוש לנו. וכך למדנו לאגור כמויות כבירות של מידע מחוץ לגופנו. אנחנו הזן היחיד בתבל - ככל הידוע לנו - שהמציא זיכרון משותף שאינו מאוחסן בגנים או במוח שלנו. המחסן של הזיכרון הזה נקרא : הספרייה." קרל סייגן
לפני יצירת אמצעי התיעוד של המידע, הכתב, היומן, הספר, המאגרים הכבירים של המחשב - לזיכרון היה תפקיד מכריע בעולמו של האדם ובתרבות האנושית.
כבר ביוון העתיקה העצמת הזיכרון הייתה משאלת לבם של המלומדים. משורר לירי שחי ביוון במאה החמישית לפנה"ס סימוניד אוף צטוס יצר את "אמנות הזיכרון" טכניקה ארכיטקטונית להטבעת הזיכרון. "אמנות הזיכרון" משלה במשך מאות שנים ובין חסידיה נמנו גדולי ההוגים של תקופתם.
בכיר נואמי רומא - מרקוס טוליוס צִצֶּרוֹ- כלל את הזיכרון בין חמשת העקרונות של הרטוריקה invention disposition memoria, elocution, pronuntiaton.
אריסטו יישם את השיטה לתמיכה בתהליך הלמידה ולדיון בסוגיות תפיסתיות. גיורדו ברונו, מומחה לאמנות הזיכרון כתב ספרים על שיטות להעצמת הזכירה.
כאשר ההומניסטים של תקופת הרנסנס חידשו את העניין בכתבים של חכמי יוון העתיקה, הם החדירו את השיטות להעצמת הזיכרון במערכת החינוכית שהקימו. השינון הוכנס כשיטת לימוד בבתי הספר ו"לוחות להגברת הזיכרון" נבנו והיו מהטקסטים הראשונים שזכו להדפסה לאחר המצאתו של גוטנברג.
הלהיטות אחר העצמת הזיכרון נמשכה לאורך כל הדורות. בימינו אנו קמות, חדשות לבקרים, שיטות שמוכרות את המתכונת, את תרופת הפלא נגד הדעיכה של מאגרי הזיכרון במוח.
שינויים דרמטיים שחלו בחברה המערבית, מהפכת המידע שמתחוללת ופולשת לכל מקום, לתרבותו, לעירו, למשרתו, לביתו ולמוחו של האדם מעמתים אותו עם אתגרים חדשים של התגוננות מפני מתקפת המידע שמאיימת על צלילותו ועל שפיותו.
בעבר, למידע הייתה תכלית פשוטה - לפתור בעיה. אך מה שהתחיל כזרם מבורך של שחרור הידע הפך ברבות השנים למבול אימתני של כאוס. בימים אלה מאות אלפי ספרים חדשים יוצאים לאור מדי שנה בשנה, עשרות אלפי כתבי-עת, ירחונים, שבועונים ויומונים מונפקים מדי חודש, מדי שבוע, מדי יום. עשרות מיליארדים של הודעות דואר זבל מוזרם לתאי הדואר האלקטרוני מדי שנה.
במהדורת יום חול אחד של ה"הניו יורק טיימס" יש יותר מידע ממה שאדם ממוצען באנגליה של המאה ה-17 נחשף לו במשך כל ימי חייו , כותב שאול וורמן בספרו "חרדת מידע".
"חרדת המידע נובעת מהתהום שהולכת ונפערת בין מה שאנחנו יודעים לבין מה שנדמה לנו שאנחנו חייבים לדעת".
דוד שנק, סופר ועיתונאי, איגד סידרת כתבות על סכנות הצפת המידע לספר בשם "ערפיח המידע". שנק מתאר בספר חברה מוכת מידע שאזרחיה סובלים מראייה פגומה, גב כואב והפרעות קשב על רקע תרבותי. גודש המידע גורם - לדעתו - לקיטוע חברתי, לקריסת הדמוקרטיה, לשקיעה של החינוך ולטיפוח הדמגוגים. שנק מעלה בספר שורת הצעות מעשיות למאבק בערפיח המידע. העצה הטובה ביותר שלו אומרת:"Be your own filter"
פסיכולוג בריטי – דוד לואיס - מכנה את התופעה החדשה בשם "תסמונת עייפות המידע". הוא ממליץ לחזור אל מקורות המידע המסורתיים, הספר, האנציקלופדיה, כי "כאשר אתה צמא, מוטב שתלך אל המעיין ולא למפלי הניאגרה".
בצדו של הפתרון הטכנופובי שממליץ על ריסוק מכונות המידע, קיימות גם דרכי פתרון רחומות וידידותיות יותר. המחקר העכשווי נרתם לפתרון המצוקה ופונה לכיוון של שיפור ספקי המידע - שבמקום לשטח בפנינו הררי מידע מסחררים, יעזרו לנו באיתור של אותו "העיקר" שאנחנו מעוניינים בו.
פתרון שני יבוא מהכיוון של מתן לגיטימציה לשכחה. הידענות היא תכונה מרשימה אך ערכה נמדד במחיר שהיא גובה. אם אדם ישקיע את רוב המשאבים הרוחניים שלו ב"ליזכור" שפע של פרטים, על חשבון ההבנה של התמונה השלמה, הידענות שלו היא מטרד ולא נכס. אמצעי המידע החדשים נבנו כך שהם מסוגלים ליזכור - טוב יותר מהמשתמשים בהם - את כל המידע שהם מספקים.
מהפכת המחשוב נוצרה כדי להרחיב את היכולות האינטלקטואליות של האדם. לכן בעוד אנו נהנים מהתובנה המופלאה של מכלול הדברים, את זכירת-היתר של הפרטים נוכל להפקיד, במצפון שקט, בידי המכונות.
הדרך הבשלה והמיוחלת להתמודדות עם הגאות היא הפיכת פרטי המידע הרבים למכלול של ידע.
אחד האתגרים המרתקים של העידן הטכנולוגי הוא לימוד דרכי חשיבה חדשות ומשופרות. חקר המוח והפסיכולוגיה הקוֹגְנִיטִיבִית עשו קפיצת מדרגה בשנים האחרונות - בזכות אותן מכונות שמאיימות על שלוותו ועל עמידותו של המוח האנושי - והם יוכלו להורות לנו כיצד לשכלל את מנגנוני הבקרה, כיצד לחזק את המערכת החיסונית וכיצד להיערך מול "מצוקת השפע" של עידן המידע.
במקום העצמת הזיכרון, אזרחי העידן הטכנולוגי ניצבים בפני אתגר חדש - לברור מהשפע המאיים של המידע את המשמעותי, את החשוב ועל כל שאר "זבל המידע" להקיש באומץ על מקש ה- delete.
* * *
קללת הזיכרון
ברוסיה של ראשית המאה ה-20 עורך עיתון הבחין שאחד מהכתבים שלו לא נזקק לרישום הפרטים לצורך כתבותיו. כאשר הוא נזף בו על רשלנותו, הכתב, ביישן ומגושם, התוודה שהוא עצמו מופתע מהעובדה שאחרים נאלצים לרשום, על-מנת לא לשכוח את פרטי כתבותיהם. הוא זכר הכול.
עורך העיתון הפנה את הכתב, סלומון שרשבסקי אל לוריא. המפגש בין "האיש שלא שכח דבר" לבין לוריא והקשר שנרקם בין השניים במשך 30 השנים הבאות הוליד את אחד הסיפורים ההזויים על המהתלות האכזריות של המוח האנושי.
שרשבסקי זכר הכול, רשימות ארוכות של מספרים, גם לאחר עשרות שנים, גם הלוך וגם חזור, פואמות בשפות זרות, נוסחאות מורכבות... זכרונו הפנומנלי לא ידע גבולות ולא ידע דעיכה.
סוד הזיכרון האין-סופי של שרשבסקי היה טמון בעיוות מוחי חריף של synaesthesia שבו כל גירוי שחדר לקשב של האיש נקלט בו-זמנית על ידי כל החושים שלו. לכל גירוי שהגיע לסף הקליטה שלו היה צבע, תמונה, צליל, תחושה וריח.
עם השנים, המטען הכביר של הזיכרונות שלא ניתנו למחיקה והקליטה הרב-חושית החלו להתעלל במנמוניסט. בשל קליטת היתר הוא הפך מבולבל וכבד תגובה, החריפות שבה מוחו הבחין בכל שינוי הפך את האנשים שהוא הכיר מזה שנים לשונים, לזרים. הוא הפסיק לקרוא משום שכל מילה שהוא קרא העלתה בו את חמש האסוציאציות החושיות שמנעו ממנו את הבנת משמעותה.
היות וכל גירוי - במסגרת הקליטה הסינסתזית - בא עם תמונה משלו,
שרשבסקי העצים את זכרונו בטכניקה של method of loci בניית ההיזכרות על אלבום תמונות מנטליות.
לאחר טלטולים מקצועיים רבים, האיש עלה על הבמה והפגין את כשרונו הנדיר במופעים של מנמוניסט. זכרונו הפנומנלי לא זיכה אותו ביתרון אינטלקטואלי. הוא היה בעל מנת משכל ממוצעת. נואש מהנטל הכבד, הוא ניסה להתנער מזיכרונותיו.
הוא רשם את כל הזכור לו על גיליונות נייר ושרף אותם בתקווה פתטית שאם הם ייהפכו לאפר, הם ייעלמו ממוחו העייף, הגדוש. המנמוניסט המותש חיפש - לשווא - עד סוף ימי חייו המוטרפים את מעיין השכחה האגדית שהייתה מביאה לו את השלווה והשפיות המיוחלת. סיפורו של 'האיש שלא ידע לשכוח' הונצח ברומן המדעי של הנירולוג אלכסנדר לוריא.
The Mind of a Mnemonist A little Book about a Vast Memory
* * *
--למידה וליקויי למידה-----------לעמוד הראשי-------------ד"ר אילנה מודלינגר-