| הופעת הַכְּתָב בקרב העמים |  |
 |
* כתב היתדות * כתובות בהיסטון * כתב החרטומים * הכתב ההיארטי
* הכתב הסיני * כתב המאיה * האלפבית
את ההיסטוריה היה צריך לגלות קודם שאפשר היה לחקור אותה. מסרים מן העבר הגיעו תחילה דרך אומנויות הזיכרון, אחרי כן בכתב ולבסוף פרצו בעוז מן הספרים.
בפאדו של אפלטון ישנה אגדה על תות האל המצרי של הכישוף וההמצאות - שהציע למלך תאמוס דורון חדש, הכתב.
"המצאה חדשה זו" - מבטיח תות – "תגביר את הזיכרון ותעצים את התבונה." הסירוב הטכנופובי לא איחר לבוא ותות ננזף, בזו הלשון, על המצאת הכתב.
"המצאה זו שלך תביא לידי שכחה בנפשות הלומדים, משום שלא ישתמשו יותר בזיכרונם. הם יתנו את אמונם באותיות הכתב החיצוניות ולא יזכרו את עצמם. הדבר המסוים שגילית אינו כלי-עזר לזיכרון אלא להעלאת זיכרונות, אתה מעניק לתלמידיך לא את האמת, כי אם את צלמה של האמת בלבד. הם ישמעו דברים רבים, אך לא ילמדו מאומה. הם יהיו כאילו יודעי הכול אולם למעשה לא ידעו מאומה. הם יהיו חבורה משעממת אשר תופיע כחכמה, אך לא תהיה כזאת במציאות".
למרות כל החששות, הכתב חולל מהפך מבורך בתחום החברתי והתרבותי והעלה את האנושות מדרגה אחת מעלה. תבונת כל הזמנים שנשתמרה במסורת המסופרת ניתנה לכל יודעי הקרוא. דברי החכמים הפכו לנחלת הכלל.
התגלית של השפה הכתובה הוענקה להמונים בשנת 1440 כאשר יוֹהָנֶס גּוּטֶנְבֶּרְג צורף גרמני, המיר מִתְקַן
לדריכת ענבים למכבש דפוס - ושינה בכך את פני העולם.
המצאת הכתב מסמנת את שחר מהפכת המידע. הכתב הופיע במקומות שונים בעולם הקדום והוא נוצר משום שהתפתחות החברה העתיקה הגיעה לשלב שבו הורגש הצורך באמצעי שיתעד וישמר את המידע.
עמי הקדם החלו לעסוק בחקלאות, במסחר, בבנייה של מערכות השקיה, במסעות בים וביבשה, בהקמה של ערים ונדרשו ליצור אמצעים - טכנולוגיות לניהול מידע כמו רשימות מצאי, לוחות שנה, מפות, תעודות, רישום מנהלי ומיסוי.
לאחר שהכתב תיעד את שגרת יומו של האזרח הקדום הוא פנה לתיאור עולמו, אמונותיו ותרבותו.
* * *
הכתב הקדום ביותר - כתב היתדות - נוצר בשׁוּמַר בסביבות 3500 לפנה"ס ופוענח לראשונה במאה ה-19.
סימני הכתב סותתו באבן או הוטבעו בלוחות טיט, חמר רך שעברו ייבוש בשמש. הסימנים הראשונים היו אידיאו-גרפיים, ייצגו מילים או רעיונות שלמים אליהם התווספו, עם השנים, סימנים שמייצגים הברות וסמלים דקדוקיים.
הַשּׁוּמׇרִים- Sumerians ב-2900-1800 לפנה"ס חי בעמק פורה במסופוטמיה עם מסתורי, דובר שפה שאינה דומה לשום שפה ידועה, שהחל לבנות ערי-מדינה גדולות וליצור את הכתב הראשון, כתב היתדות.
השומרים עשו חישובים בשיטה העשרונית, מיפו את גרמי השמיים וחילקו את המעגל ל-160 מעלות.
ערי-מדינה אלה נלחמו זו בזו ובכל העמים השכנים. הם התעמתו עם האכדים שגברו עליהם וסיפחו אותם לממלכת אכד.
הניצחון נשא אופי טריטוריאלי בלבד משום שהאכדים נטשו את תרבותם ואימצו את הדת, את מבנה שלטון המלוכה, את הכתב, את החוקה ואת הספרות של השומרים.
בסביבות 1800 לפנה"ס השומרים נעלמו ממפת ההיסטוריה אך תרבותם חלחלה ונשמרה בְּקֶרֶב העמים השמיים שחיו באזור.
* * *
כתב היתדות הקדום פוענח בזכות תגלית Behistun inscription הכתובות שנמצאו על תבליט מסותתת באבן על צלע "הר האלים" ליד העיירה בהיסטון בפרס.
ההר ניצב על הדרך שחיברה בין בירות בבל ומדיה וסוחרים ועוברי אורח רבים ראו את התבליט והעלו ניחושים על פירושו. היו שחשבו שהפסלים מתארים את ישו ושליחיו ואחרים סברו שהוא מייצג את עשרת השבטים של ישראל.
הניסיון הראשון לחקור את הכתובות נעשה על-ידי הדיפלומט האנגלי הנרי קרסוויק רולינסון בין השנים 1839-1835הוא הצליח להעתיק את רוב הכתובות. לאחר עבודת פיענוח של שמונה שנים הוא החל לפרסם את תרגום כתב היתדות.
Persian Cuneiform Inscription at Behistun,' Deciphered and Translated Journal of the Royal Asiatic Society.
הכתובות מתארות את כיבושיו של דָּרְיָוֶשׁ הגדול מלך פרס והן מופיעות בשלוש שפות: בכתב הפרסי, בכתב הבבלי ובכתב העילמי.
המערכת המלאה של כתב היתדות מכילה מעל 600 סימנים, מחציתם שימשו הן כהברות והן כלוגוגרמות והאחרים לוגוגרמות בלבד.
התגלית - פיענוח ותרגום כתב הידות - עוררה התלהבות גדולה וייסדה ענף מדעי חדש - האשורולוגיה.
במלחמת העולם השנייה התבליט ניזוק קשה כאשר חיילים משועממים הפכו אותו מטרה לשעשועי קליעה.
* * *
המצרית העתיקה היא אחת השפות הקדומות ביותר בעולם. היא הייתה בשימוש משנת 3000 לפנה"ס עד המאה ה-11 לספירה.
את ההירוגליפים אפשר לכתוב מכל כִּוּוּן. הכיוון שבו יש לקרוא את "שפת הציורים" נקבע לפי כיוון הַפְּנִיָּה של האנשים ושל בעלי החיים שמופיעים בתמונות על הלוח.
ההירוגליפים הם סימנים שמייצגים צליל (מכונים פונוגרמות) או מילים שלמות (מכונים אידיאוגרמות). כמו הכתב שלנו, כתב החרטומים בנוי רק מעיצורים.
כתב מעוטר זה החזיק מעמד במשך 3500 שנים. עם עליית הנצרות חל איסור על כתיבה בהירוגליפים ה"פגנים" והכתב הקופטי - בעל 24 אותיות האלפבית - הפך לאמצעי הכתיבה הרשמי במצריים.
במאה ה-11 השפה הערבית התפשטה ותפסה את מקום השפה והכתב הקופטי.
ההירוגליפים - שפת האלים - המסוגננים הראשונים שרתו את הכוהנים לכתיבת תפילות, טקסטים מאגיים והוראות לעבודת האלילים. על ובתוך הקברים נמצאו כתובות הירוגליפיות שמדריכות את שוכני הקברים אל העולם הבא.
כתב החרטומים שימש גם לכתיבת כרזות וצווי המלך, לתיעוד אירועים היסטוריים ולחישובים כמו עומק נהר הנילוס או מועדי השנה.
ההירוגליפיקה המסוגננת הלמה את קישוט כלי החרס וקירות המקדשים אך היא דרשה מומחיות וזמן רב ולא התאימה לניהול עסקאות או אדמיניסטרציה ולכן התפתח ה- Hieratic script - מהדורה קורסיבית, פשוטה יותר של כתב החרטומים.
מאוחר יותר כתב החרטומים "ירד אל העם" בדגם הפשוט של כתב Demotic - עממי - כתב קורסיבי קל ומהיר לעיצוב.
* * *
משלחת ארכיאולוגים חשפה לאחרונה בסין שברי חרס רבים מהתקופה הניאוליטית 4800 לפנה"ס ועליהם סימנים שמהווים - אולי - כתב עתיק מאוד. אם אכן מדובר בכתב, סיכויי הפיענוח - בשל האיכות הירודה של הממצאים – אפסיים.
הכתב הקדום ביותר שזוהה בסין מקורו בתקופת שושלת שאנג ב-1046-1600 לפנה"ס. כתב זה מופיע על "עצמות האורקל", ונכתב על שריון של צבים ועל עצמות של שור. עצמות האורקל שימשו לטקס מאגי
שבמהלכו האורקל נשאל שאלה, העצמות חוממו ותשובת האורקל ניתנת על הדרך בה העצמות נסדקו.
הרעיון שהסימנים שמופיעים על עצמות האורקל הם כתב עתיק עלה בדעתו של מלומד סיני ב-1899 לאחר שהוא קיבל בבית המרקחת תרופת "עצמות הדרקון" ביניהן שברים של עצמות אורקל לשיכוך מיחושיו. עצמות אורקל רבות נמצאו בחפירות בחורבות הבירה הקדומה של שושלת שאנג.
לפי המסורת הסינית הכתב הומצא על-ידי Ts'ang Chieh שַׂר בחצרו של Huang Ti השליט הצהוב האגדי. הרעיון ליצירת הכתב עלה בדעתו של Ts'ang Chieh למראה עקבות שציפורים השאירו באדמה. הכתבים הראשונים נשאו אופי דתי ונוצרו על-מנת להקים קשר בין ממלכת העל של האלים והאבות הקדמונים לבין המציאות של בני התמותה.
לקראת המאה החמישית לפנה"ס הסינים החלו לכתוב על מקלות במבוק. עם השינוי בחומרי הכתיבה חל שינוי גם בתכנים של הכתובות ועל רצועות הבמבוק נמצאו כתבים של גדולי הפילוסופים הקדומים של סין.
הכתב של הימים ההם מכונה הסינית הקלסית wenyan "classical Chinese" והוא שרד עד סוף המאה ה-19. עד המאה השנייה לפנה"ס לכל מדינה ממדינות סין הרבות הייתה שיטת כתיבה משלה. ב-221 לפנה"ס השליט הראשון של Qin איחד את הממלכה והנהיג כתב סטנדרטי אחיד לכל המדינות.
הכתב הסיני מורכב מאותיות hanzi לכל אות יש משמעות ומייצגת גם הברה. בעבר האותיות היו ציור פיגורטיבי של אנשים, בעלי חיים או חפצים שונים, אך עם חלוף השנים הן עברו סִגְנוּן ואיבדו את דמיונן לדמות המקורית. המילון הסיני המקיף ביותר מכיל עשרות אלפי סימנים אך כדי לקרוא עיתון די בידע של 3000 אותיות ולספרות יפה סינית מספיקים 6000 סימנים.
במסגרת מאבקה באנלפביתיות, בשנות השישים של המאה העשרים ממשלת ה-People's Republic of China הנהיגה כתב פשוט ומהיר יותר והסימנים שבעבר נזקקו ל-28 תנועות עיצוב מבוצעות היום ב-10 תנועות. לפי דו"ח Unesco משנת 1995 81% מקרב אוכלוסיית המבוגרים בסין הם אנלפבתים.
הסימנים הסינים - עם שינויים קלים - משמשים את הכתיבה גם ביפן ובקוריאה.
* * *
כתב Maya
תרבות המאיה שלטה ופרחה ברחבי מרכז אמריקה באלף הראשון לספירה ולאחר מכן היא נעלמה והותירה אחריה אתרים ואוצרות מעוררי השתאות וסימני שאלה רבים.
אחד השרידים של התרבות המסתורית הזו, שהדביק ב"קדחת מאיה" מדענים רבים, הוא מערכת של ציורים הירוגליפים - כתב המאיה.
הסגנון הקליגרפי והמורכבות הציורית של כתב המאיה שונים באורח מהותי מכל מערכות הכתב האחרות. כתב המאיה מכיל קרוב ל-800 סימנים הירוגליפים שנמצאו על מצבות אבן, משקופי עץ וכלי כדרות.
השימוש בכתב החל במאה השנייה ונמשך עד סוף המאה ה-16 ואז, במהלך הכיבוש הספרדי, יֶדַע הכתב אבד, נעלם.
ביולי 1562 בכיכר הגדולה של San Miguel de Mani Yucatan הבישוף הפרנציסקני Diego de Landa Calderon ערך - ברוח האינקוויזיציה - "אוטו דה פה".
הבישוף - שנשלח להמיר לנצרות את "הפראים" של אמריקה המרכזית - השליך ללהבות 5000 יצירות של תרבות המאיה.
"יצירות שנכתבו בידי האבות כדי שצאצאיהם לא יחיו בחשכה, שמספרים על זמנים עברו, על תקופת
האבות, על חלומותיהם, על מלחמותיהם ונבואותיהם, על לוחות השנה, על מועדי ליקוי החמה, על תנועת הכוכבים, על הפלנטה ונוס ועל התפילה שיש לשאת ל-Chaac- אֵל הגשם, כדי להבטיח יבול עשיר של תירס וגרעיני קקאו.
שמונה מאות שנים של ספרות ותרבות נכחדו ואיתם כל ההיסטוריה של עם שנולד לפני ישו, שבשמו הכומר הפרנציסקני, הבישוף של Yucatan פעל.
מתוך הלילה של המאיה J-P MAR
לפני שהוא השמיד את כתבי המאיה, הכומר הפרנציסקני טרח להעתיק ולתעד חלק מהשפה ומהכתב ורשימותיו שפורסמו - והביאו לו תהילה - שימשו בסיס ראשוני לחקר התרבות העתיקה הזאת.
העניין בתרבות מאיה התעורר במאה ה-19 עם פרסום חשיפת חורבות "הערים האבודות", אתרי מאיה המופלאים במעמקי יערות הגשם במרכז אמריקה.
פיענוח חידת כתב תרבות המאיה נמצא מורכב ורב מהמורות. שיטת הספירה, המפותחת מאוד בהשוואה לשיטות שהיו קיימות אז בקרב העמים, האסטרונומיה ולוח השנה של המאיה פוענחו בקלות יחסית, אך הכתב סירב בעקשנות להסגיר את כל סודותיו.
פריצת הדרך המשמעותית חלה בשנות השבעים של המאה שעברה כאשר התברר אופיו המעורב, פונטי ולוגוגרפי, של הכתב. מאז ועד היום יש התקדמות מואצת והחוקרים מקווים להשלים את מלאכת גילוי סודות הכתב המופלא בשנים הקרובות.
* * *
הופעת כתב האלפבית חוללה מהפכה בתקשורת הכתובה. מאות אלפי הסימנים המורכבים, רבי המשמעות שרק מתי מִסְפַּר יָדְעוּ לבצע הוחלפו בעשרות בודדות של סימנים, חד-משמעיים, רהוטים שיכלו לייצג כל מילה בכל שפה.
הכתיבה הפכה נגישה לכל. לפי השערת החוקרים, האלפבית הראשון נוצר על-ידי עם שֶׁמִּי שֶׁחַי לאורך החוף המזרחי של הים התיכון בין השנים 1500-1700 לפנה"ס.
ה"אלפבית השמי" לא שרד, אך הוא נחשב לאב הקדום של רוב האלפביתים שקיימים היום בקרב עמי אירופה, המזרח הקרוב וצפון אפריקה.
כתב האלפבית הָעַתִּיק ביותר שהתגלה הוא האלפבית הפניקי שנמצא בעיר ביבלוס בלבנון. העיר ביבלוס - סֵפֶר ביוונית - עיר פניקית עתיקה ששוכנת צפונית לביירות, הייתה מייבאת פפירוס ממצריים ומייצאת אותו מערבה. פניקיה ניצבה על פרשת דרכים מסחרית בין מזרח למערב ונזקקה לאמצעי פשוט לתיעוד ולשימור מידע.
החפירות הארכיולוגיות העלו עדויות על הופעת האלפבית הפניקי - שהכיל 22 אותיות - בסביבות שנת 1200 לפנה"ס. לפני 3000 שנים הכתב הפניקי התפשט מזרחה לעמים השמיים ומערבה ליוון.
כמו הכתב הפניקי גם הכתב העברי נכתב מימין לשמאל. כיוון כתיבה זה מכונה "טבעי" משום שטבעי יותר ליד ימין - על בסיס חוק המאמץ הפחות - לרשום תחילה בצד ימין ולנוע לכיוון שמאל.
הסבר מניח יותר את הדעת אומר שמקור הכיוון נובע מסוגי הכתיבה הקדומים בהם מעשה הכתיבה - כמו גלילת הגוויל - בוצע בשיתוף פעולה בין שתי הידיים. היוונים כיבדו תחילה את הכיוון הטבעי, לאחר מכן הם כתבו הלוך וחזור בשיטת ה- boustrophedon ובשנת 500 לפנה"ס הם עברו לכיוון ה"רציונלי", משמאל לימין, היות ש"הוא משאיר באור את המילים והמשפטים במהלך רישומם ואינו מכריח את היד לעבור על הדיו הרטוב".
האלפבית העתיק מורכב מעיצורים בלבד. כדי להבטיח קריאה מדויקת של כתבי הקודש ועל מנת להימנע מכפל משמעות של מילים, היוונים הוסיפו תנועות ולאלפבית העברי, הערבי והארמי התווסף הניקוד.
המילה אלפבית מקורה בשמות שתי האותיות הראשונות של הכתב היווני - אלפא וביתא. היום האלפבית - על 50 סוגיו השונים - הוא הכתב המקובל ביותר בעולם.
תיאורטיקנים אחדים של התקשורת סבורים שהכתב האלפביתי השפיע השפעה מכרעת על החשיבה ועל ההתפתחות של החברה המערבית משום שהוא החדיר בה ניתוח, מיון ורמה חדשה של הפשטה, כשרים אלה יצרו סביבה שהובילה למונותיאיזם, לחוק, למדע מופשט, ללוגיקה דדוקטיבית, להיסטוריה אובייקטיבית ולאינדיבידואליזם.
* * *
-----למידה וליקויי למידה--------לעמוד הראשי----------ד"ר אילנה מודלינגר-------------