| תיאוריות התפתחות |  |
 |
ההתפתחות הקוגניטיבית - ז'אן פיאז'ה - תיאוריית ההתקשרות - ג'ון בולבי - התיאוריה הפסיכואנליטית - ז'יגמונד פרויד - הוספיטליזם - רנה שפיץ - התפתחות מוסרית - לורנס קולברג - התפתחות מוסרית - קרול גיליגן - מדרג הצרכים - אברהם מסלו - התיאוריה של מרגרט מהלר
תורת השלבים של ז'אן פיאז'ה
פיאז'ה הגדיר את עצמו אפיסטמולוג, חוקר את המקור, האופי, ההיקף והגבולות של הידע האנושי. הוא התמקד בחקר החשיבה, התפתחותה והרקע הגנטי שלה.
* השלב הסנסו-מוטורי
ראשית ההתפתחות השכלית מרגע הלידה ועד תחילת הדיבור (שנה וחצי-שנתיים) מבוססת על שילוב בין הכשרים התחושתיים לכשרים התנועתיים. התינוק יוצר פעילות גומלין בינו לבין הסביבה, קולט בחושיו את הגירויים שמגיעים אליו ומגיב עליהם בתנועותיו.
השלב הסמנסו-מוטורי מחולק לשישה תת-שלבים שכל אחד מהם מאופיין במיומנות חדשה.
*שלב הרפלקסים - עם הגיעו לעולם התינוק כבר מצויד בסכמות רפלקסיביות פשוטות, לפיתה, מציצה, בליעה והחודש הראשון של חייו מתנהל בעזרתן. לאט ובהדרגה תגובותיו מתרחבות, הופכות רצוניות ומכוונות למטרה כלשהי.
*תגובות מעגליות ראשוניות מהלך תקופה זו (1 עד 4 חודשים) התינוק מתנסה בפעילות אקראית שגורמת לו הנאה - כמו מציצת האצבע - והוא מנסה לשחזר אותה.
*תגובות מעגליות שניוניות התינוק מתחיל להיות מודע לסביבתו, הלמידה על דרך ניסוי וטעיה הולכת ומתרחבת. בשלב הקודם היא התמקדה בגופו, בשלב הזה (4 עד 8 חודשים) היא מתרחשת באינטראקציה עם גופו והסביבה הקרובה של התינוק.
*תגובות מעגליות שלישוניות השלב (שנה עד שנה וחצי) מאופיין בסקרנות רבה ובהשתתפות פעילה של התינוק להבין את סביבתו.
*התנהגות מתואמת בשלב זה של חייו, (8 חודשים עד שנה) מתחילות להופיע אצל התינוק התנהגויות מכוונות למטרה כלשהי. תגובות הניסוי וטעיה מתחלפות ומורכבות יותר ויותר.
*ראשית החשיבה בסמלים בסופה של התקופה הסנסו-מוטורית (שנה וחצי עד שנתיים) מתחילה ראשית החשיבה בסמלים. הילד מתחיל להבין את העולם הסובב לפי ייצוגים רוחניים שנוצרו במוחו והוא שוב אינו זקוק ללמידה על דרך ההתנהגות התנועתית.
ההישגים הקוגניטיביים של השלב הסנסו-מוטורי
היווצרות ייצוגים פנימיים - אם בראשית השלב החפצים קיימים רק כאשר התינוק חש בהם, במהלך ובעיקר לקראת סוף התקופה מתחילים להתהוות ולהירשם במוחו ייצוגים פנימיים של העולם החיצוני. הייצוגים הפנימיים האלה יאפשרו את התפקוד הסמלי, מפגש עם העולם החיצוני מתוך ידיעה ולא מתוך התנסות חושית ותגובה תנועתית.
קביעות האובייקט - אחד ההישגים החשובים של שלב החקירה הראשונית הזאת הוא זיהוי תכונת "קביעות האובייקט" ההבנה שדברים קיימים גם כאשר אין רואים אותם.
עד גיל שלושה, ארבעה חודשים הפעוט עוקב בעיניו אחר חפצים ומושיט את ידיו כדי לגעת בהם אך אם מסתירים את החפץ הוא מאבד בו ענין, כאילו החפץ חדל להתקיים.
החל מגיל שמונה חודשים התינוק מתחיל לתפוס את משמעות ההסתרה ומבין, בהדרגה את העיקרון של קביעות האובייקטים. בשלב הראשון הוא יחפש את האובייקט במקום שהוא הוסתר גם אם הוא רואה שהוא מועבר למקום אחר.
לקראת גיל שנה, שנה וחצי הוא ינסה לאתר את החפץ המוסתר במקום בו הוא ראה אותו לאחרונה.
החיקוי - לפי פיאז'ה, פעילות הגומלין עם הסביבה בשלב זה מתרחשת בשיטת ניסוי וטעייה וחיקוי. החיקוי הולך ומשתכלל לקראת יכולתו של התינוק לבצע את הפעילות גם ללא נוכחות המודל לחיקוי בקרבתו.
תגלית הנוירונים של המראה מעמידה בסימן שאלה את הנחת החיקוי הנלמד והמשתכלל וקוראת לבחינה חדשה על למידת התינוק בראשית חייו.
השלב הקדם-אופרציונאלי המוקד המרכזי של שלב זה הוא לימוד השפה והוא מתחלק לשני תת-שלבים.
*השלב הקדם מושגי מסיום השלב הסנסו-מוטורי עד גיל 4. הילד רוכש מושגים בסיסיים ומעשיר את אוצר המילים שלו.
*השלב האינטואיטיבי - מגיל 4 עד גיל 7. המושגים הולכים ומתגבשים והחשיבה הופכת להגיונית יותר ויותר.
התפקוד הקוגניטיבי של הילד בשלב הקדם אופרציונאלי
כושר המיון - בשלב הקדם מושגי המיון של הילדים בנוי על חוויות ועל התנסות אישית ולא על מאפיינים מציאותיים של הפרטים שמרכיבים את הקבוצה. הילדים בגיל זה נוטים ליצור מושג - למיין לקבוצה - בעיקר על יסוד דמיון חיצוני בין הפרטים.
העגבנייה תיכלל ליד השושנה בקבוצת 'כל הדברים האדומים' והמלפפון ליד הקרפדה, בקבוצת 'כל הדברים הירוקים'. כאשר כושר המיון ישודרג, העגבנייה והמלפפון יכללו בקבוצת 'הירקות'.
חשיבה אגוצנטרית - בשלב הקדם מושגי החשיבה של הילד היא אגוצנטרית לפיה הוא מיחס כל תופעה אל עצמו, אל עולמו.
הנפשה - בשלב התפתחותי זה הילד מיחס חיים, כוונה, רצון ותודעה לחפצים דוממים. הנפשת הדומם עשויה, לפי פיאז'ה להימשך עד גיל 10.
חשיבה טרנסדוקטיבית - החשיבה הטרנסדוקטיבית שמאפיינת את הילדים בגיל זה היא ייחוס קשר סיבתי בין שני אירועים שבאים זה לאחר זה.
עקרון ההפיכות - בשלב התפתחותי זה עוד לא קיימת היכולת להחזיר במחשבה מצב מסוים לקדמותו. אם חל שינוי כלשהו בגירוי מסוים, הילד יתפוס אותו כחדש ולא כגירוי מוכר שעבר שינוי.
עקרון הריכוזיות - ריכוזיות היא מיקוד בממד אחד של תופעה והתעלמות מממדים אחרים שלה. הילדים בגיל זה נוטים להתמקד בתכונה הפיזית הבולטת - לא בהכרח החשובה - של התופעה.
יכולת השימור -היות ועקרון ההפיכות והריכוזיות עוד לא הופנמו, לילד אין עדיין יכולת שימור. יכולת השימור היא ההבנה שגירוי כלשהו - כמות, מספר, אורך, משקל וכד' - שמוצג בצורה שונה הוא אותו הגירוי ולא גירוי שונה, חדש.
שלב האופרציות המוחשיות
בשלב זה - המשתרע בין גיל 7 לגיל 12- חלה העצמה בולטת בכישורי החשיבה של הילדים. החשיבה הופכת הגיונית, גמישה והיא מאפשרת הבנת חוקים, הסקת מסקנות.
פיאז'ה מיחס לשלב זה את ההתפתחות המוסרית של הריאליזם המוסרי. המוסר נתפס כדבר מוחלט שלא ניתן לשנותו. העונש שייגזר על מעשה כלשהו אינו מותנה בסיבות, בכוונות ובנסיבות האירוע.
שלב האופרציות המופשטות
לקראת גיל ההתבגרות, ההתפתחות השכלית מגיעה לשיאה ונוצר מעבר מחשיבה קונקרטית (על המצוי) לחשיבה מופשטת (על הרצוי), לחשיבה רפלקטיבית ולחשיבה מדעית.
החשיבה הרפלקטיבית לפי פיאז'ה היא היכולת לבחון ולנתח את נכונות והגיוניות מחשבותינו כלומר "לחשוב על מחשבותינו".
חשיבה מדעית - בשלב זה הילדים מסוגלים לפתור בעיה באופן שיטתי ומסודר לפי תכנית בנויה מראש.
ההתפתחות המוסרית של הילדים בשלב זה היא המוסריות האוטונומית. הילדים מתחילים להפעיל שיקול דעת ולהתחשב בגזירת העונש בכוונות שעומדות מאחורי המעשה הפלילי.
מאפייני תיאוריית השלבים של פיאז'ה
-
- ההתפתחות מתרחשת בשלבים במעבר משלב לשלב חל שינוי איכותי בחשיבה של הילד.
- ההתפתחות בנויה על בשילה של מערכת העצבים ועל למידה סביבה שמאפשרת התנסות עשירה מקדמת את ההתפתחות השכלית של הילד.
- השלבים הם אוניברסליים - ואינם תלויים בהבדלי מגדר, מעמד חברתי, תרבות וכד'.
- לשלבים סדר קבוע ולא ניתן לדלג על שלב כלשהו.
- לא כולם מסוגלים להעפיל לשלב הגבוה ביותר של התפתחות החשיבה.
המחקר של העשור האחרון חולל מהפך בהבנתנו את ההתפתחות המוקדמת של הילד. אם בעבר הרך הנולד נתפס כיצור קטן שמונע על ידי מנגנונים סנסו-מוטוריים פשוטים, המחקר העכשווי מעלה עדויות לכך שכבר בראשית חייו הפעוט מצויד בכשרים קוגניטיביים מתוחכמים שמדריכים את למידתו.
השינויים שהתחוללו בלוח הזמנים ההתפתחותי של הילד נובעים ממספר סיבות. כלי המחקר השתכללו והפכו רגישים יותר לדקויות התנהגותיות של הפעוט. בזכות הטכנולוגיה המודרנית גם עולמו של הילד הצעיר הפך מעשיר, מעודד ומזרז יותר מבעבר צמיחה קוגניטיבית ולמידה.
התסוויגים הישנים של שלבי התפתחות הילד הולכים ומאבדים את תקפותם והמומחים נקראים לשדרג, לעדכן את יכולותיו הקוגניטיביות של הפעוט בן ימינו.
נקודות התורפה בתיאוריה של פיאז'ה
ההנחה ששלבי ההתפתחות של החשיבה הם אוניברסליים לא מקובלת על רוב המומחים. באשר לשלושת השלבים הראשונים אין מחלוקת, אולם השלב האחרון מותנה במערכות הוראה פורמליות שאינן זהות בכל התרבויות.
העובדה שפיאז'ה לא עמד על אפשרות של הבדלים אינדיבידואלים בהתפתחות החשיבה זכתה לביקורת אף היא.
ההנחה שהמעבר משלב לשלב מותנה בהבשלה של מערכת העצבים טרם הוכחה מבחינה מדעית.
ביקורת חריפה הוטחה בפן האמפירי של עבודת פיאז'ה. מספר הנבדקים (לפעמים שלושת ילדיו בלבד) עליהם הוא ביסס את תורתו אינו עומד בדרישות ההוכחה המדעית. השפה בה הוא פנה אל הילדים בניסוייו הרבים גבוהה מדי וזו שבה ניסח את תורתו מסורבלת ואינה ברורה דיה.
ההתעלמות מהשפעת הפן הרגשי על התפתחות החשיבה של הילדים פוגמת - לדעת תיאורטיקנים - בשלמות ובאמיתות התיאוריה של פיאז'ה.
על אף הביקורת הרבה שהושמעה נגד תיאורית השלבים של פיאז'ה, קמו לה גם חסידים שהמשיכו בדרכו - עם שיפור הצד האמפירי - ויצרו את התיאוריות הניאו-פיאז'יוניות.
* * *
ג'ון בולבי - פסיכיאטר בריטי - הוא אבי תיאוריית ההתקשרות בפסיכולוגיה התפתחותית.
ההתקשרות מוגדרת כ"קשר רגשי עמוק ומתמשך בין בני אדם" ובולבי סבור שלקשר הראשוני שנוצר בין התינוק לדמות המטפלת בו השפעה מכרעת על התפתחותו לאורך כל ימי חייו.
הנחת היסוד של התיאוריה אומרת שהדמות ההורית המלווה את התינוק, זו שמספקת את צרכיו, שבונה אתו קשר רגשי, מעניקה לו תחושה בסיסית של ביטחון. תחושת המוגנות שדמות זו מעבירה לילד מהווה בסיס בטוח לצמיחה ולחקר העולם.
פסיכואנליטיקאי בהכשרתו, בולבי סטה מההסבר הפרוידיאני של הקשר הראשוני בין האם לתינוק והעמיד אותו על ההסבר האבולוציוני כמורשת אוניברסלית של הבטחת הישרדות התינוק.
בשלושת הכרכים של עבודתו*, 'התקשרות ואובדן' שיצאו לאור בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 בולבי שולל את הנחות היסוד של התיאוריה הפרוידיאנית בדבר המניע של התנהגות התינוק. 'אם אנחנו רוצים לקחת ברצינות את דארווין, אז מה שמאפשר לנו לשרוד אינו עונג אלא קשר. התינוק האנושי לא ימות בלי עונג, אבל הוא כן ימות בלי קשר.'
חוקרי תיאוריית ההתקשרות העלו שאופי הקשר הרגשי הראשוני מכתיב את מהלך התפתחותו העתידית של הילד. ילד שחווה קשר רגשי אמין ופיתח ביטחון בסיסי יהיה בעל הערכה עצמית גבוהה, עצמאי, יצליח בלימודיו, יפתח קשרים חברתיים טובים ויתנסה בדיכאון ובחרדה פחות מילד שלא זכה לביטחון בסיסי ראשוני.
האם אינה בהכרח הכתובת הבלעדית לקשר הראשוני הזה. התקשרות יכולה להיווצר עם כל דמות הורית - האב, הסבתא, המטפלת - שמעניקה לתינוק התייחסות רגישה, אמינה, נענית לצרכיו ובונה אתו מערכת יחסים של הדדיות. החוקרים מצאו שאיכות ההתקשרות חשובה יותר מהזמן המוקדש לה.
שלבי ההתקשרות**
מהלידה עד 3 חודשים התינוקות לא מראים סימנים של התקשרות מיוחדת לדמות המטפלת בהם. בכיים מביא אליהם את הדמות ההורית וההיענות החיובית שלהם לבואו מעודד את המטפל להישאר בקרבתם.
לאחר גיל 4 חודשים - התינוק מקבל את מבוקשו מכל דמות מטפלת אך מתחיל להראות סימנים של העדפה לדמות ההורית העיקרית.
לאחר גיל 7 חודשים - העדפה ברורה של דמות הורית ראשית. התינוק פונה אליה להגנה, לנחמה, לביטחון. הוא נרתע מזרים ומגלה סימני מצוקה כאשר הוא מופרד מהדמות ההורית.לאחר גיל 9 חודשים - הפעוט מפתח התקשרות עם דמויות משמעותיות רבות שבסביבתו.
* התקשרות ואבדן. כרך א - התקשרות, בייסיק בוקס, ניו יורק, 1999
התקשרות ואובדן. כרך ב - פרידה: חרדה וכעס. הספרייה הפסיכואנליטית הבינלאומית, מס. 95, הוצאה לאור הוגארת, לונדון, 1973
התקשרות ואובדן, כרך ג - אובדן: עצבות ודיכאון. הספרייה הפסיכאנליטית הבינלאומית מס. 109, הוצאה לאור הוגארת, לונדון, 1980
* * *
“ה'אני' האומלל חייב לשרת שלושה אדונים קשוחים ולעשות כמיטב יכולתו למלא אחר תביעותיהם. שלושת הרודנים הם העולם החיצוני, ה'אני העליון' וה 'סתמי”.
התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד שלטה ביד רמה במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים. פרויד הגה את תורתו מתוך הסתכלות במטופליו, מבוגרים חולי נפש.
התיאוריה ההתפתחותית של פרויד בנויה על סדרה של שלבים פסיכוסקסואלים.
פרויד סבר שהאישיות מתפתחת במהלך הילדות, באמצעות שלבים בהם הכוחות תאבי ההנאה של ה'ליבידו' מתמקדים באזור ארוגני כלשהו. מעבר מוצלח של השלבים הפסיכוסקסואלים מבטיח עתיד של בריאות נפשית. לקונפליקטים שעלולים להיווצר בשלבים אלה השפעה מחליאה - לאורך כל החיים - על אישיותו ועל התנהגותו של האדם. כל שלב התפתחותי מהווה תקופה מכריעה שבמהלכה הילד מתמודד עם משימת למידה על עצמו ועל העולם.
הכישלון בהשלמת משימת השלב עלול להתבטא בשני אופנים: בקיבעון לשלב או בנסיגה לשלב קודם.
חמשת השלבים הם:
*השלב האורלי - מהלידה עד גיל שנה.
זו התקופה התלותית ביותר של הפעוט ומגעו עם העולם החיצוני מתמקד ביניקה, באזור הארוגני של הפה. בתקופה זו התינוק מחפש הנאה ומנסה להימנע מכאב ולכן המניע המנחה את התנהגותו - לפי פרויד - הוא עקרון ההנאה והכאב.
המשימה שמוטלת על הפעוט בשלב זה הוא להיגמל מהקשר הסימביוטי עם הדמות ההורית. אם האזור הארוגני סופק דיו - לא פחות מדי ולא יותר מדי - התינוק יכול להעפיל לשלב ההתפתחותי הבא.
*השלב האנאלי - מגיל שנה עד גיל שלוש
האזור הארוגני של השלב הזה הוא פי הטבעת והמשימה שמוטלת על הפעוט היא להשיג שליטה בסוגרים. ניצני האני הראשונים של התינוק מתמודדים עם פתרון הקונפליקט בין דחפיו הוא לבין דרישות המציאות - החינוך לניקיון. העיקרון המנחה שלב זה הוא עקרון המציאות. הילד לומד להיעתר לדרישות המציאות, לדחות סיפוקים, לשלוט בצרכיו ולהיות עצמאי. התנסות חיובית באתגרים של השלב מהווה בסיס להיווצרות אדם יצרני, יצירתי וכשיר.
*השלב הפאלי - מגיל ארבע עד גיל שש.
השלב הפאלי - עם האזור הארוגני של איברי המין - הוא שלב סוער וגדוש חרדות. הילדים מתחילים להבחין בהבדלים בין המינים. פרויד מיחס לשלב זה את הופעת המשיכה המינית כלפי ההורה מהמין האחר. הבנים מתנסים בתסביך אדיפוס שמעורר חרדה ויוצר את פחד הסירוס. הבנות חוות - לדעתו של פרויד - את קנאת הפניס. לקראת גיל חמש הילדים מתחילים להזדהות עם ההורה מהמין שלהם, מחקים ומפנימים את התנהגותו. פתרון הקונפליקטים של השלב מגבש את האני ובונה את האני העליון.
*שלב החביון - מגיל שש עד גיל ההתבגרות
שלב החביון הוא שלב של רוגע שבו כל המשאבים הנפשיים מתועלים לפעילות אינטלקטואלית וחברתית.
*השלב הגניטלי - מגיל ההתבגרות עד תום החיים
הליבידו שוב מתעורר עם האזור הארוגני של אברי המין. שלושת חלקי האישיות - שהגיעו לבשלות מלאה - 'הסתמי', המונע על ידי הדחפים המיניים, 'האני העליון' שמייצג את דרישות החברה וה'אני' שתפקידו לפשר ביניהם מנווטים ומנהלים את התנהגות האדם.
נקודות התורפה בתורת פרויד
למרות מאמציו הרבים של פרויד להקנות לתורתו מעמד מדעי. תכניה, כמו למשל הליבידו, מופשטים ולא ניתנים למדידה ולחקירה. תורתו רופפת גם בשל העובדה שהיא אינה בנויה על חקר ילדים צעירים כי אם על היזכרות של מבוגרים פגועי נפש באירועי ילדותם.
The great question that has never been answered, and which I have not yet been able to answer, despite my thirty years of research into the feminine soul, is What does a woman want
אכן, כדבריו, פרויד לא הצליח לפענח את משאלות לבה של האישה. בתורתו המצ'ואיסטית בעוד הילד עסוק בפתרון תסביך אדיפוס, הילדה חווה את "קנאת הפניס", ומכיוון שהקונפליקט הזה לעולם לא ניתן לפתרון מלא, היא תישאר במידה מסוימת 'מקובעת' לתמיד לשלב הפאלי.
קרן הורני הפסיכואנליטיקאית פרשה מהזרם האורתודוקסי של הפסיכואנליזה בשל התפיסה הפאלוצנטרית המצ'ואיסטית והצגת האישה כנחותה שכל ימיה כמהה להיות גבר.
* * *
תרומתו העיקרית של רנה שפיץ, פסיכואנליטיקאי אמריקאי ממוצא הונגרי, לפסיכולוגיה ההתפתחותית הייתה באיתור ה'אשפזת', בחשיפת הגורל הנורא של הילדים שלא זכו, בבואם לעולם, להתייחסות אנושית חמה.
בשנת 1945 יצא לאור מאמרו 'הוספיטליזם' - אשפזת - Hospitalism - An Inquiry Into the Genesis of Psychiatric Conditions in Early Childhood פרי תצפיות שיטתיות בילדים שגדלו בבית חולים.
כל הילדים האלה, ללא קשר קבוע עם דמות הורית גילו סימנים של פיגור התפתחותי, דיכאון, פגיעות גבוהה למחלות. בגיל שלושה חודשים התינוקות החלו לדעוך הסתמנה התדרדרות בהתפתחות התנועתית שלהם, הם הפכו שקטים, חסרי תנועה, אדישים. רובם נפטרו, לא ממחלות, מבדידות. המעטים ששרדו סבלו מפיגור התפתחותי - בלתי הפיך - חמור ביותר.
בשנת 1952 שפיץ יצר סרט שבו מתועדת הדעיכה הגופנית והנפשית של הילדים הנטושים. הסרט זעזע קשה את קהיליית המומחים ואת הציבור הרחב והביא לשיפור משמעותי בטיפול בילדים במוסדות, בבתי יתומים ובבתי חולים.
נאמן לתורת פרויד, שפיץ קיבל את התיאוריה ההתפתחותית הפסיכוסקסואלית אך הוסיף לה שלושה 'מארגנים' משלו. בניגוד לתורת פרויד שנבנתה על אנשים פגועי נפש מבוגרים בעלת הצביון הביולוגי-מדעי, המארגנים של שפיץ נבעו מתצפיות בתינוקות והדגישו את הצד האנושי, את ההתפתחות הנפשית שלהם.
החיוך
המארגן הראשון, שמופיע לקראת גיל חודשיים, הוא החיוך שהפעוט מעניק להוריו. החיוך הוא עדות שהתינוק מתחיל להפריד בין עולמו הוא לבין העולם החיצוני ופוגש, בהנאה, את הדמות ההורית, הנציגה של העולם שמחוצה לו.
חרדת זרים
המארגן השני, חרדת הזרים, מופיע לקראת גיל שמונה חודשים. התינוק פיתח קשר ראשוני, אמין, עם הדמות ההורית שמעניקה לו תחושת ביטחון וחש חוסר אונים וחרדה בהיעדרה, בנוכחות דמויות זרות.
אמירת לא
המארגן השלישי, הסירוב במילה, בתנועה, במנח הגוף, מצופה לקראת גיל שנה וחצי. הילד גיבש גרעין ראשוני של זהות ששואפת לעצמאות ולשליטה.
Spitz, R.A. (1945). Hospitalism—An Inquiry Into the Genesis of Psychiatric Conditions in Early Childhood. Psychoanalytic Study of the Child, 1, 53-74
Spitz, R.A. (1946). Hospitalism; A follow-up report on investigation described in volume I, 1945. The Psychoanalytic Study of the Child, 2, 113-117
* * *
תיאוריית שלבי ההתפתחות המוסרית של לורנס קולברג
ברמה הבסיסית של ההתפתחות המוסריות, הילד חושב רק על עצמו ואינו מסוגל - עדיין - לראות את נקודת מבטו של הזולת. עם העלייה בכשרים הקוגניטיביים שלו הוא מרחיב את יכולת ההתייחסות ולומד להתחשב, בו זמנית, הן בעצמו והן בזולתו. בשלב ההתפתחותי הבא הוא מזהה את הקבוצה כמערכת חברתית שהקודים ההתנהגותיים שלה שומרים עליה ומבטיחים את קיומה. ברמת המוסריות הגבוהה, האדם מסוגל להתחשב במערכות מורכבות כמו מדינה, לאום, והחברה האנושית.
הרמה הקדם קונבנציונלית
בשלב ראשוני זה השיקולים המוסריים של הילד -בעל החשיבה הקונקרטית- מתייחסים אל עצמו בלבד. מוסריות הילד היא 'חיצונית' ותלויה ביחס של הסביבה. התנהגות שדינה עונש היא שלילית - לא כדאית והתנהגות מתוגמלת היא חיובית – כדאית.
*שלב ראשון החוקים והכללים נתפסים כמוחלטים ויש לציית להם כדי להימנע מעונש.
*שלב שני בשלב זה של ההתפתחות המוסרית הילדים שוקלים לפי נקודות מבט אינדיבידואליות. ההתנהגות טובה אם היא מתגמלת, אם היא משרתת את צרכי הפרט.
הרמה הקונבנציונלית
הרמה הזאת מאפיינת את גיל ההתבגרות וראשית הבגרות. מוסריות קונבנציונלית מניחה קבלה של המוסכמות החברתיות וציות להן מבלי להתחשב במחירן.
*שלב שלישי בשלב זה הישות החברתית של האדם מקבלת דגש מיוחד ולכן השיקולים המוסריים שלו יאופיינו בקונפורמיות תואמות את הציפיות החברתיות המשתמעות ממעמדו בקבוצה. בשלב זה האדם מעפיל מנאמנות לקבוצה לרמה גבוהה יותר של ציות לסדר החברתי.
*שלב רביעי הציות לחוקים ולכללים של הרוב קובעים את המוסריות של הנתונים בשלב זה.
הרמה הפוסט-קונבנציונלית ברמה זו האדם העפיל למוסר אוטונומי לפיו השיקולים המוסריים נקבעים על-ידו. ברמה זו קיימת בחינה ביקורתית של דרישות החברה והבנה שהן אינן מוחלטות אלא תוצר האדם שבאות לשרת את רווחתו ואת הסדר החברתי.
*שלב חמישי האדם יזדהה עם דרישות החברה כל עוד הן תואמות את העקרונו המוסריים המקובלים עליו.
*שלב שישי השלב הגבוה ביותר בסולם ההתפתחות המוסרית ומעטים מגיעים אליו. בשלב זה קיימת בחירה אישית של עקרונות אוניברסליים. האדם פועל על פי צו מוסרי עליון ולא על פי - ואף בניגוד - לחוקים וכללים של החברה.
* * *
קרול גיליגן, פסיכולוגית אמריקאית החלה את דרכה המקצועית לצדו של לורנס קולברג אבי תיאוריית ההתפתחות המוסרית. בשלב מסוים של פועלה היא התקוממה נגד דעותיו ופנתה עורף לתורתו.
את דברי הביקורת שלה נגד המונופול הגברי על תיאוריות ההתפתחות היא הביעה בספרה a Different Voice: Psychological Theory and Women's Development1
בתיאוריות ההתפתחות שנוסחו כולן על ידי גברים קיימת הטיית מגדר נגד נשים. בתיאוריה של קולברג המבוססת על מחקר של בנים ממעמד הביניים, הנשים מגיעות רק לשלב השלישי, מתוך שישה השלבים של ההתפתחות המוסרית, היינו הן - מעצם טבען - פחות מוסריות מהגברים.
בתיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד האישה סובלת, כל ימי חייה, מקנאת הפניס, ולכן היא חשה עצמה נחותה לעומת הגברים.
גיליגן יסדה זרם פמיניסטי אשר - בניגוד לזרם שדגל בשוויון בין המינים - טען לשונות פסיכולוגית בין הנשים לגברים. המוסריות הגברית בנויה על חוקים וצדק וזו של הנשים נוטה להתחשב בדאגה לזולת ובטיפוח מערכות הקשרים החברתיות.
"שני הקולות השונים", לפי ההתפתחות המוסרית של קרול גיליגן הם:
אוריינטצית הצדק הקול הגברי - מדגישה נאמנות לחוקים, לצדק, שמירה על זכויות אינדיבידואליות ואוטונומיה.
אוריינטציה של הדאגה לזולת הקול הנשי - מבוססת על רגישות וקשר לאחרים מתוך תחושת אחריות למין האנושי ולא לעקרונות מופשטים.
לפי גיליגן קיימות שתי תפיסות עולם. באחת העולם הוא תחרותי וזקוק לכללים ולעקרונות כדי להתמודד עם העימותים שנוצרים בו, בשנייה העולם הוא רשת של אנשים ואירועים המשולבים זה בזה ויש צורך בשיתוף פעולה כדי לטפל בעימותים שמתעוררים בו.
לאוריינטציה של הדאגה לזולת שלוש רמות עם שלבי מעבר ביניהן:
*רמה ראשונה - אוריינטציה של אינטרס אישי
ברמה זו הדגש חל על הצרכים ההישרדותיים של האישה. השיקולים יוכרעו לטובת פתרונות מוסריים שבאים לשרת את צרכי הפרט.
המעבר הראשון - מאנוכיות לאחריות
האישה מתחילה להיות מודעת להבדל בין צרכיה-היא לבין אחריותה לזולת. בשיקוליה המוסריים היא מתחילה להעדיף את ההתחשבות בזולת לעומת ההתחשבות בעצמה.
*רמה שנייה - "טוב" משמעו אחריות כלפי אחרים
השיקולים המוסריים נקבעים לפי האחריות לטובת הזולת.
המעבר השני - מקונפורמיות לשיפוט פנימי מחודש
ההתחשבות בצרכים של העצמי לא נתפסת יותר כאנוכיות והשיקולים המוסריים מתאזנים בין צרכי הפרט לבין האחריות לטובת הזולת.
*רמה שלישית - התמקדות בדינמיקה בין טובת העצמי לטובת הזולת
בשיקוליה המוסריים האישה יודעת גם לעמוד על זכויותיה וגם לגלות רגישות ואחריות לצרכי הזולת.
קרול גיליגן מרבה לבקר ולהרצות בישראל ובנה הצעיר שרת כרופא בחטיבת גולני.
עם צאת "בקול שונה", - מספרת גיליגן - קולברג כתב מאמר מחמיא על הספר אך כאשר הספר תפס תאוצה ואיים על התיאוריה שלו הוא נסוג בטעון "זה מאוד נחמד שנשים עושות מחקרים על נשים, אבל זה לא אומר שצריך לשנות את הפסיכולוגיה"
ק' גיליגן, בקול שונה, בתרגום נ' בן חיים, תל-אביב תשנ"ו. 1
* * *
התיאוריה הפסיכו-חברתית של אריקסון
אריק אריקסון פיתח תיאוריה בת שמונה שלבים המתארת לאורך מהלך החיים - מהלידה עד השיבה - את התפתחות האדם.
בכל שלב ושלב האדם ניצב בפני קונפליקט בין צרכיו-הוא לבין דרישות החברה. התמודדות מוצלחת עם הקונפליקט, מציאת 'שביל הזהב' מבטיחה גיבוש זהות והסתגלות טובה ואילו כניעה לדחפים האישיים או לדרישות החברה, הכישלון לפתור את הקונפליקט, תביא לקשיי הסתגלות.
כל שלב מאופיין במטלת חיים ייחודית שהתמודדות אתה תקדם תחושה של שליטה והעצמה של ה'אני'. פתרון מוצלח של הקונפליקט בכל שלב מעניק לאדם הישיג התפתחותי שאריקסון מכנה - מעלה.
*הינקות - אמון לעומת חשדנות - מהלידה עד גיל שנה.
בשלב זה התינוק תלוי לחלוטין בדמות ההורית ופתרון הקונפליקט מותנה באופי הקשר הראשוני שמתהווה בינו לבין דמות זו. אם הדמות ההורית נענית במהימנות ובאהבה לצרכי התינוק היא תעניק לו תחושת אמון בסיסית בסביבתו. אם צרכיו של התינוק לא ימולאו, הוא לא יכול לסמוך על סביבתו ויפתח תחושת חשדנות. הצלחה בפתרון הקונפליקט של השלב הזה תעניק לתינוק את הישיג התקווה.
*הילדות המוקדמת - אוטונומיה לעומת ספק ובושה - מגיל שנה עד גיל 3.
התינוק לומד לשלוט בצרכיו ומתחיל להתנסות בעצמאות ראשונית. אם ההורים יעודדו ויכבדו את ניסיונותיו לעצמאות בד בבד עם דרישות חינוכיות איתנות, הם יאפשרו לו להשיג את מטרת השלב, אוטונומיה. אם ההורים ימנעו מהילד התמודדות עם משימה שהוא מסוגל לה או יעודדו אותו להצליח במשימות שמעל כוחותיו הם יעוררו בו תחושות ספק ובושה. הצלחה בפתרון הקונפליקט של השלב הזה תעניק לילד את המעלה של כוח הרצון.
*המשחק - יוזמה לעומת אשמה - גיל 3 עד 6.
אריקסון מאמץ מהתיאוריה של פרויד את הקונפליקט האדיפלי שמאפיין את השלב הזה. בתקופת הגן הילדים מתנסים בשליטה בסובב באמצעות מערכת היחסים החברתית שהם מפתחים. הילדים שעוברים בהצלחה את השלב הזה יחושו מסוגלות לגלות יוזמה, להנהיג ולהוביל. כישלון פירושו תחושת אשמה, ספקות והיעדר יוזמה.
*שלב החביון - יצרנות, חריצות לעומת רגשי נחיתות - גיל 6 עד 12.
שלב זה מאופיין בפריחה חברתית. הילדים שזוכים לעידוד הוריהם ומוריהם מפתחים תחושה של כשירות ואמונה ביכולותיהם. הילדים שאינם מקבלים עידוד עלולים לפתח רגשי נחיתות שילוו אותם לאורך השנים.
*גיל ההתבגרות - זהות לעומת טשטוש זהות ובלבול תפקידים - גיל 12 עד 18.
בגיל ההתבגרות הנערים בוחנים את עצמאותם ומתחילים לבנות את זהותם. הנערים שזוכים בתמיכה ובעידוד ועוברים בהצלחה את השלב הזה יפתחו זהות יציבה, בוטחת, עצמאית והרגשה של שליטה בעולמם. הישגי האמינות של השלב יאפשרו לנערים לאמץ ולמלא כראוי את דרישות וציפיות החברה.
אלה שנכשלים במשימות השלב הזה יישארו חסרי ביטחון, מבולבלים עם זהות רופפת וחלשה.
*הבגרות המוקדמת - אינטימיות לעומת בדידות - גיל 18 עד 35.
אריקסון מיחס לשלב הזה את יצירת מערכת הקשרים האישיים. הצעירים שהגיעו לשלב הזה עם זהות מעוצבת ובוטחת ישכילו לפתח מערכת יחסים אינטימית ואמינה. אלה שכשלו במשימות השלבים הקודמים עלולים להיקלע לבדידות ולמצוקה רגשית.
*הבגרות - פוריות לעומת קיפאון - גיל 35 עד 50.
שלב הקמת המשפחה והקריירה המקצועית. ליווי הילדים הגדלים, יצירת האחדות עם בן\בת הזוג, הגאווה המקצועית- ההצלחה בשלב זה מעניקה תחושה של תרומה ומעורבות פעילה בקהילה. מחיר הכישלון הוא הרגשה של תלישות, בדידות.
*הבגרות המאוחרת - אחדות האני, שלמות לעומת ייאוש - גיל 50.
המבוגרים שעברו בהצלחה את השלבים הקודמים יכולים להסתכל לאחור בתחושת סיפוק, ללא מחשבות טורדניות על החמצות ועל כישלונות. אלה שלא צלחו בשלבי החיים הקודמים עלולים להתנסות בהרגשה של בזבוז ובייאוש.
אריק אריקסון נולד בגרמניה להורים דניים. אביו עזב את המשפחה עוד לפני הולדת בנו. אמו, היהודייה גידלה אותו לבד עד אשר נישאה לרופא יהודי. את העובדה שהוא מאומץ אריק גילה רק בהיותו בגיל ההתבגרות.
בבית הספר אריק חווה דחייה מכל הילדים. בשל המראה הנורדי - גבוה, בלונדיני, עיניים כחולות - הוא היה נושא ללעגם של הילדים היהודים ובשל היותו יהודי הוא נדחה על-ידי שאר הילדים.
חוויות קשות אלה עומדות כנראה ביסוד העניין שאריקסון גילה בסוגיית גיבוש הזהות העצמית. הוא עבר לארה"ב, החליף את שמו מהומברגר לאריקסון והחל ללמד בבית הספר לרפואה של הרווארד.
* * *
“אם אתה מתכוון להיות משהו שפחוּת ממה שאתה מסוגל להיות, סביר להניח שתהיה אומלל כל ימי חייך.”
בשנות השישים של המאה העשרים קם 'הכוח השלישי' הגישה ההומניסטית בפסיכולוגיה. הפסיכולוגיה ההומניסטית מאמינה שבכל אדם טמון פוטנציאל לגדילה והוא בעל יכולת לבחור ולסלול את מהלך חייו.
הזרם ההומניסטי קרא תיגר על הגישה הפסיכולוגית השלטת - הפסיכואנליזה – וטענה שהאדם מונע על ידי הצורך בהגשמה עצמית, על ידי השאיפה ליצור קשרים אנושיים חיוביים ולא על ידי כוחות יצריים, בלתי מודעים, שנוגדים את דרישות החברה.
הגישה ההומניסטית שוללת את כימות ההתנהגות והחשיבה של האדם שעומד ביסוד הגישה הפסיכולוגית הקוגניטיבית.
מייסדי הפסיכולוגיה ההומניסטית, קרל רוג'רס, ויקטור פרנקל, אריך פרום ואברהם מאסלו מציבים במרכז התיאוריה את ההכרה בייחודיות של כל אדם, נאמנותו להווייתו הפנימית וההעזה שלו לחוות את המציאות הפנימית ולעמוד מול דרישות סמכות חיצונית, מוסכמות חברתיות והיסחפות החברה המודרנית אחר פיתויי הטכנולוגיה.
המסגרת הטיפולית של הפסיכולוגיה ההומניסטית היא מקום של הקשבה, של מפגש אנושי ללא ביקורת ושיפוט שבו המטופל מארגן מחדש את ראיית עצמו, תפיסת הזולת והחיים עצמם.
מדרג הצרכים:
*הצרכים הפיזיולוגיים
הצרכים למזון, לאוויר, לחום, לשינה, הכרחיים להישרדות והם התנאים הבסיסיים לקיום.
*הצרכים לביטחון ולמוגנות
הצרכים לביטחון שואפים לתחושת המוגנות, ליציבות ולעקביות בעולם מורכב וכאוטי. את הציר הנייח הזה מספקת, בראשית החיים, המשפחה.
*הצרכים לשייכות
השלב הבא במדרג הצרכים בא לענות על הצורך האנושי להיות מקובל, נאהב ושייך ליחידה חברתית משמעותית.
*הצרכים להערכה עצמית
מאסלו מבחין בין שתי רמות של הערכה עצמית. האחת מקורה בהערכה שהילד מקבל מהסובבים אותו. היא בנויה מהצרכים למעמד, כבוד, תשומת לב, מוניטין, שליטה. הרמה השנייה, הנעלה יותר, נבנית מהתמודדות עם אתגרים, מעשייה מתגמלת ומהישג. היא כוללת ביטחון עצמי, תחושת מסוגלות, עצמאות. בעוד ההערכה העצמית שתלויה באחרים רופפת למדי, זו שנוצרת מעשייה פעילה עמידה וכאשר היא נרכשת דבר לא יכול לערער אותה.
*הצרכים למימוש עצמי
ברמה הגבוהה ביותר של הפירמידה נמצאים הצרכים למימוש היכולות והכישורים הייחודיים לאדם. מאסלו חילק את הצרכים האלה לשלוש קבוצות :צרכים קוגניטיביים, השאיפה להכיר, לדעת, להעמיק וללמוד. צרכים אסתטיים התפעלות מיופי, מההרמוניה של הטבע והצרכים למימוש הייחודיות.
לפי התיאוריה של מדרג הצרכים, כדי להעפיל לשלב גבוה יותר, הצרכים של השלב הקודם צריכים להתממש. צרכיו הפיזיולוגיים וצרכיו למוגנות של ילד לקוי למידה מובטחים לו על-ידי המשפחה. הסדקים הראשונים בהתפתחותו התקינה עלולים להיווצר בשלב הצרכים לשייכות, למקובלות. המשפחה עדיין ניצבת לצדו ומעניקה לו ציר נייח, חשיבות, שייכות ואהבה אולם, על סף החברות, בבואו להתקבל כחבר מן המניין בחברת השווים, ילד לקוי למידה עלול להיכשל ברכישת המיומנויות החברתיות החיוניות להשתלבות.
* * *
מרגרט מהלר, פסיכולוגית אמריקאית ממוצא הונגרי, הגדירה את עצמה כחסידה של התורה הפסיכואנליטית אך יצרה תיאוריה שמתארת מזווית ראייה אחרת את התהליכים הראשונים של התפתחות האדם.
*שלבי ההיפרדות והייחוד - ספרציה אינדיבידואציה
בבואו לעולם ועד גיל חודש הפעוט מכונס בעצמו ואינו יוצר קשר עם הסביבה. שלב זה מהווה מעבר ידידותי ומוגן מהשהייה ברחם לעולם החיצוני.
*סימביוזה עם האם
החל מגיל חודש ועד גיל חמישה חודשים, התינוק מבחין בנוכחות אמו וחי בהתמזגות מלאה אתה. ההתנסות בחוויה הסימביוטית חשובה ביותר לעתידו של הילד. היא מהוות תשתית בריאה לתהליכים ההתפתחותיים הבאים אך מעניקה גם בסיס לחיי הרגש העתידיים של האדם שיהיה מסוגל לקבל עזרה ולהיות מטופל ותלוי, לחוות התמזגות והיפרדות מאחרים. הסימביוזה היא תופעה הדדית שבה לא רק התינוק כי אם גם האם מסוגלת להסיר את גבולות זהותה ולהתמזג עם זו של ילדה.
*ההבחנה
בשלב זה חלה "הבקיעה" של התינוק לעולם. שעות הערנות שלו רבות יותר והוא משיג ניידות ומסוגל להתרחק, פיזית, מהאם. הוא מתחיל לגלות ענין בסובבים ומתקשר אתם באמצעות ובתיווך האם. הוא עושה היכרות עם האם כדמות נפרדת ממנו.
שלב זה מתאפיין בתופעת "חרדת הזרים" שמעידה על כך שהפעוט מסוגל להבחין בהבדל בין אמו לבין דמויות זרות. חרדה זו מתמתנת בזכות ה"אמון הבסיסי", כוח נפשי שהתינוק רכש בשלבים קודמים של התפתחותו.
תפקיד ההורה בשלב זה הוא להתאים את עצמו לצרכי התינוק. לספק לו סביבה תומכת, להוות עבורו מקום מפלט, להקנות לו תחושת מוגנות ולעודד אותו לצאת לפגוש וללמוד את העולם.
*האימון Practicing
מגיל תשעה חודשים ועד שנה וחצי הפעוט הולך ומעצים את עצמאותו. הוא לומד לתקשר עם סביבתו בכוחות עצמו. תפקיד ההורה בשלב זה הוא ללוות את השתחררות הפעוט מחיק המשפחה בביטחון ולהיות נוכח ונגיש כאשר הוא חוזר אליו וזקוק ל"תדלוק" כוחות הנפש במסע בניית עצמאותו. מהלר מתארת את תפקיד ההורה כ"בסיס ביתי" שבו הפעוט מוצא את הכוח לצאת אל העולם המסקרן והמפחיד כאחד.
עם ראשית שלב האימון מתחילה "הלידה הפסיכולוגית" של התינוק. ההישגים התנועתיים והרגשיים של הפעוט מעוררים בו גאווה והתפעמות והוא מתחיל לפתח - כדברי מהלר - "רומן עם העולם". הפעוט מתמלא תחושת מסוגלות ושליטה ותופס את עצמו "כל-יכול". בתהליך התקין, האם מסוגלת "לשחרר" את הילד ומלווה את צעדיו העצמאיים בהנאה ובגאווה.
*התקרבות מחדש Rapprochement
בסביבות גיל שנה וחצי התינוק גיבש לעצמו ישות נפרדת מהאם לאחר התנסויות ההתרחקות ממנה, בשלב זה הוא חש צורך לחזור ולהתקרב אליה. המפגש המחודש עם ההורה בנוי על יסודות שונים ממצב האחדות הסימביוטית הקודמת.
שלב זה מאופיין בקונפליקטים וברגשות אמביוולנטים קשים. מוקדי ההתלבטות העיקריים הם:
להיות ילד קטן בעולם גדול
תחושת האומניפוטנטיות שאפיינה את השלב הקודם מתחילה לדעוך. הפעוט נוכח שהוא אינו 'כל-יכול' ושהעולם גדול ומאיים יותר מכפי שהוא תיאר לעצמו והוא זקוק לגיבוי של ההורה כדי לגדול ולהשתלב בו.
כאב על אובדן הקרבה המלאה עם האם
תהליך ההיפרדות מכיל בתוכו את אובדן הקשר הראשוני, האחדות עם האם, והגעגועים אל התקופה הסימביוטית מעוררים גם חרדה וגם כאב.
חרדת הפרידה
ההתבגרות וההתרחקות מהאם מעוררות חרדה וחשש מפני נטישה של אובייקט האהבה.
התנהגות הפעוט בגיל זה מבולבלת ומביכה. הוא נקרע בין הרצון להישאר ליד האם ובין כוחות הצמיחה שדוחפים אותו להתרחקות ממנה.
Optimal distance פתרון משבר ההתקרבות מחדש יבוא ביצירת מרחק אופטימלי מההורה. מרחק זה הוא טווח הקרבה הרגשית המתהווה בינו לבין דמות האם שתלווה אותו כל ימי חייו ותאפשר לו לבנות מערכות יחסים, הדדיות ותפקוד תקין.
קביעות האובייקט
בשלב האחרון של עיצוב ההיפרדות, דמות האם הוטבעה בתוך הילד והיא קיימת עבורו גם בהיעדרה.
מהלר בנתה את תיאוריית ההתפתחות שלה על בסיס עבודתה עם ילדים שסבלו מהפרעות אישיות קשות ובשל כך היא שמה דגש מיוחד על התנהגות ההורה בשלבי ההתפתחות השונים של התינוק.
טיב תהליכי ההיפרדות ויצירת הייחודיות, היציאה מההתמזגות המלאה עם האם וגיבוש הזהות האישית מותנה במהות הקשר שנוצר בין התינוק לאמו. האם שמסוגלת ללוות בתחושת ביטחון שיודעת לעודד את המסע המורכב והמפחיד של ילדה לקראת עצמאותו מעניקה לו גיבוי לבניית זהות מתמודדת ובריאה.
היא רואה את תפקיד ההורה בליווי מסע התינוק בהתאם לאישיותו ולצרכיו. ההורה צריך להימצא לצדו של הפעוט במצב של זמינות שקטה, מתמדת, ולהעניק לו דחיפה עדינה - בוטחת ביכולותיו - לקראת הגדילה. תהליך גיבוש הזהות והייחודיות רצוף, מעצם טבעו, בטלטולים ובנסיגות. יש לקבל את התינוק שחוזר לצורך 'תדלוק' הכוחות בנועם ובהבנה ולעודד את ההתרחקות המחודשת מתוך ביטחון ביכולותיו.
אם התינוק משתהה - יתר על המידה - בחיק האהבה של ההורה או מרחיק לכת - מעל כוחותיו - אל העולם שבחוץ, ההורה צריך לבדוק את עצמו אם הוא מתקשה לקלוט, או לשחרר, כראוי את ילדו. הפרעות בתהליך הבסיסי של ההיפרדות והייחוד יערערו את יצירת תחושת הזהות האישית העתידית של הילד.
Mahler, M.S., F. Pine, and A. Bergman. (1975) The Psychological Birth of the Human Infant. NY: Basic B
* * *
--למידה וליקויי למידה------לעמוד הראשי---------ד"ר אילנה מודלינגר---