|
על מערכות החושים
המגבלות החושיות לא כלולות ברשימת הגורמים הסיבתיים לליקויי למידה. תלמיד שנכשל ברכישת הקריאה בשל פגמים במיקוד ראייה לא יוגדר כ-"דיסלקטי", הוא סובל מקשיי למידה אך לא מ"ליקויי למידה". בנוסף למתן מידע בסיסי על מאפייני הקליטה החושית, מטרת הפרק היא גם לחדד את האבחנה המבדלת בין ליקויי למידה לבין קשיי למידה.
המערכות החושיות קולטות סוגים שונים של אנרגיה - אלקטרומגנטית של האור, מכנית של הקול, כימית של הריח - והחיישנים שלהן שונים זה מזה, אולם כל אחת מהן מתרגמת את הגירוי שהיא קולטת לשפת המוח - האות החשמלי.
הראייה והשמיעה מתנהלות בעולם הפיזיקלי - על יסוד חוקיות שהמדע שולט בה היטב ולכן שתי המערכות האלה ניתנות לדירוג, למדידה. חוש הריח ממונה על עולם הכימיקלים שהוא בעל מורכבות כבירה שלא השפה ולא המחקר המדעי מסוגלים לתאר אותו בנאמנות.
absolute threshold הסף האבסולוטי של הקליטה
אחד המדדים לתקינות החישה הוא הסף האבסולוטי של הקליטה, היינו אותה נקודה - אותה מנת אנרגיה - שבה הגירוי נקלט וחודר למאגר הזיכרון החושי.
סף חישה נמוך מדי גורם להצפה, להזרמה של הררי גירויים שמנגנוני התפיסה יתקשו לארגן לשלמות בעלת משמעות. סף שמיעה נמוך, סף ראייה נמוך, רגישות יתר של העור - זירת המערכת הטקטילית - מציפים את הילד בשפע תחושות שעלולות לאמלל, לבלבל ולעייף אותו ולהסיח את דעתו מהמטלה שבה הוא אמור להתמקד. סף חישה גבוה מדי עלול אף הוא לשבש את התנהגות הילד.
בשל החסך בגירויים "המוח המשועמם" נוטה להעביר לילד הוראות הפעלה וכך הוא ממלא את החסר במנת הגרייה לה הוא זקוק. בניסיונות הטיפול הראשונים בילדים שסובלים מתנועתיות יתר האמינו שאם יעטפו אותם בסביבה דלת גירויים הדבר ירגיע וימתן את התנהגותם התזזיתית. הסביבה המשופרת, דלת הגירויים לא זו בלבד שלא הרגיעה, היא אף הגבירה את תנועתיות-היתר.
The difference threshold
תכונה אחרת של החישה היא סף ההבדל הקל ביותר בעוצמת שני גירויים. סף זה מכתיב את מידת הרגישות של החושים לשינויים שחלים בגרייה.
Sensory Adaptation הסתגלות חושית
כדי לייעל את דרכי החישה, המוח נוקט בתכסיס המכונה הסתגלות חושית. אם הגירוי מתמשך ולא חל בו שינוי משמעותי, הקולטנים נוטשים אותו ומתעלמים ממנו. לאסטרטגיה זו חשיבות רבה בהסתגלות - בעיקר לנסיבות תחושתיות עתירות מצוקה כמו סביבה רועשת, ריח לא נעים, בגד מגרד וכד'. ההסתגלות החושית פוטרת את הקולטנים "המשועממים" מחובת הדיווח המתמשך ומשחררת אותם לקליטת גירויים חדשים.
מֵמַדֵּי הַקְּלִיטָה
מאפיין נוסף של הגירויים הוא הממד בו הם מתממשים. הגירוי החזותי מתממש בממד המרחב ונשאר מול עיני הצופה לאורך זמן. הזירה של הגירוי השמיעתי היא בממד הזמן ומיד לאחר הופעתו הוא נעלם.
בשל הבדל זה באופנות הקליטה, הגירוי השמיעתי זקוק לסיוע כדי להיקלט כראוי. העזרה באה מהכיוון של הזיכרון החושי, החוש החזותי קולט, בהרף עין מידע מהסביבה ושומר עליו כ"זיכרון תמונתי" למשך שנייה אחת. מאגר הזיכרון החושי השמיעתי נדיב יותר ומסוגל לשמור על הצליל שקלט כ-"זיכרון הד" במשך 3, 4 שניות.
הבדל נוסף בין החושים הוא טווח החַלּוּת שלהם. הראייה והשמיעה הם החושים של הרחוק, המגע, הטעם והריח קולטים את הקרוב.
חסך חושי
אחת התופעות המרתקות שמאפיינות את הקשר בין המוח לשדרים של החושים היא ההזדקקות שהמוח מגלה לאותות שבאים מהמערכות החושיות. מוח מורעב, שאינו מוזן בגירויים חושיים מתחיל, לאחר תקופת חסך של מספר שעות לייצר הדמיה של מידע חושי.
הניסויים שנערכו על חסך חושי מעלים שנבדקים ששהו במכלים מונעי חישה - בתמיסת מלח בחום הגוף שלא יוצר שום גירוי של העור, בדממה ובחושך מוחלטים - החלו, לאחר 12 שעות של היעדר קליטה חושית, להזות ולחוות תחושות דמיוניות של קולות, מראות, מגעים וריחות. המוח לא מסוגל לשאת את הדממה החושית ובלא גרייה הוא ממציא את החסר לו.
ספי חישה חריגים
ספי חישה חריגים הם ממאפייני התמונה הקלינית של ליקויי למידה. לכל מערכת סף תחושה משלה. סף נמוך מדי גורם לקליטה מוגברת שעלולה לגרום לבולטות של הגירויים שזורמים אליה. הגירויים האלה עלולים להעפיל בעוצמתם על הגירויים שמגיעים משאר הקולטנים.
כאשר קולטן של ערוץ חושי רגיש מדי, המידע המוזרם אליו משתלט על שדה הקשב. אם המערכת הַטַּקְטִילִית כובשת אחיזה מונופוליסטית, למשל, "תווית היצרן" שלא הוסרה מהחולצה של הילד עלולה להטריד אותו - במחתרת - ולהעפיל בעוצמתה על המידע המוזרם - כמו קולה של המורה - לערוץ השמיעתי שלו.
קולטן שלוקה בסף תחושה גבוה מדי זקוק לגרייה מוגברת כדי לקלוט את המידע.
הערוץ שקולטן אדיש - "עין עצלה" למשל - משרת, עלול לסבול מחסך גרייה ולא להתפתח כראוי.
אַגְנוֹזְיָה דִּיגִיטָלִית
דוגמה בולטת להשפעת קולטן משובש על תפקוד לימודי הוא האגנוזיה הדיגיטלית. המחקרים מעלים שמחצית הילדים הדיסגרפים סובלים גם מאגנוזיה דיגיטלית. באגנוזיה דיגיטלית, האצבעות לא מקבלות ולא מעבירות מידע אמין למקורות קולטני המידע המישושי המוחיים שלהן.
* * *
האנטומיה של העין
המידע החזותי - האור - חודר לעיניים דרך הקרנית והאישון עד העדשה. העדשה הופכת את תמונת הגירוי ומקרינה אותה על הרשתית.
המרת הפוטונים של האור לאותות חשמליים - התמסורת החושית - מתבצעת במעמקי הרשתית על-ידי שני סוגים של קולטני אור, קנה העין והחרוט. קני העין אחראים לראייה באור עמום ועל ההסתגלות לחושך. תחומי התפקוד של החרוטים הם חדות הראייה וזיהוי צבעים.
האותות החשמליים נישאים באמצעות עצב הראייה אל תחנת התמסורת ברמה ומשם אל קליפת המוח החזותית שם הם עוברים פיענוח ומקבלים את משמעותם.
ליקויי ראייה
קוצר ראייה, myopia, shortsightedness, nearsightedness
קוצר ראייה היא הפרעה שכיחה שפוגעת בכשליש מהאוכלוסייה. בקוצר ראייה - בשל עוצמה אופטית גבוהה מדי של הקרנית או העדשה או גלגל עין מוארך - קרני האור אינם מגיעים למיקוד על הרשתית אלא לְפָנֶיהָ. אנשים קצרי רואי רואים את הדברים הרחוקים מטושטשים אך לא מגלים כל קושי בראיית הדברים הקרובים אליהם.
רוחק ראייה - hypermetropia - longsightedness, hyperopia, farsightedness
רוחק הראייה נגרם אף הוא בשל ליקויים בהשתברות האור. ברוחק הראייה - בשל עוצמה אופטית נמוכה מדי או גלגל עין קטן מהרגיל - המיקוד של קרני האור נמצא מאחורי הרשתית ולכן התמונה שמתקבלת עליה - ממקורות קרובים – מטושטשת.
הפרעות אלה ניתנות לתיקון באמצעות משקפיים או עדשות מגע ולא צריכות לפגום בלמידה. כאשר לא מטפלים בהן, מלבד הראייה המטושטשת הן עלולות לגרום לכאבי ראש, לעייפות העיניים ולקשיי למידה.
כאשר רק עין אחת לוקה בהפרעת השתברות, קשה יותר לאתר אותה ואם ההפרעה חמורה וממושכת היא עלולה לגרום לעין עצלה.
עין עצלה - Amblyopia - Lazy Eye
עין עצלה היא הפרעת ראייה שפוגעת ב-4% מכלל הילדים. העין העצלה מופיעה בקרב ילדים לפני גיל שש. ההפרעה נגרמת כאשר הראייה בעין אחת נפגמת והמוח שאינו סובל את התמונה המטושטשת "מכבה", זונח אותה. אם העין העצלה לא זוכה לטיפול, ראייתה עלולה להתדרדר עד כדי עיוורון תפקודי.
ראיית העומק נרכשת בזכות ההבדלים הקלים בין שתי התמונות שהעיניים - המרוחקות זו מזו - נושאות אל האונה העורפית משכן קליפת המוח החזותית.
כאשר אין שתי תמונות - כמו במקרה של עין עצלה - או הן שונות מאוד זו מזו - כמו המקרה של פזילה, ראיית העומק חייבת להתבצע על סמך רמזים כמו גודל, צל, היסט ועוד'.
חשוב לטפל בעין העצלה מוקדם ככל האפשר לפני שהמוח זונח אותה. העין העצלה לא ניתנת לטיפול באמצעות עדשות מגע, משקפיים או ניתוח לייזר.
לפני הטיפול בעין העצלה יש כמובן להסיר את הבעיה שיצרה אותה. רק לאחר סילוק הגורם הסיבתי ניתן לגשת לטיפול "בעצלות" העין. אחד מאמצעי הטיפול הוא כיסוי העין הבריאה ברטייה כדי "לעורר" את העין העצלה ו"להכריח" את המוח להתייחס אליה. דרכי הטיפול כוללות תרגילי עיניים ומתן גירויים לעין העצלה באמצעות מכשור מיוחד שנבנה למטרה זאת.
ראייה תלת ממדית - 3D vision, binocular vision, stereopsis
תפיסת העומק מָבנׇה ומארגנת את המרחב הסובב ואת מיקומם של כל הדברים שנמצאים בו. מיפוי אמין של הסביבה מקל על התנועתיות של הילד בתוכה.
מִקּוּד הָרְאִיָּה
הקושי שעלול לחבל בתפקוד הלימודי של הילד הוא בעיה במיקוד הראייה. המיקוד נפגם כאשר שיתוף הפעולה בין שתי העיניים במבט לכיוונים שונים, או בהסתכלות לקרוב ולרחוק משתבש. קשיי מיקוד הראייה פוגעים ב-10%-5% מכלל ילדי בית הספר.
ההפרעות במיקוד הראייה מתבטאות
*בקושי להתמקד בקריאה לאורך זמן
*קושי בהתכנסות פנימה של המבט, בהסתכלות לקרוב
*פזילה בעין בשעת הסתכלות לצדדים
*פזילה סמויה שמתגלה בעקבות עייפות לאחר מאמץ
*קושי במעבר מהסתכלות לרחוק אל הסתכלות לקרוב, מהלוח למחברת, למשל
*כאבי ראש
*עייפות בשעת קריאה
*טשטוש ראייה
*כפילות ראייה
בדיקת ראייה רגילה לא מזהה את הבעיה. איתור ההפרעות במיקוד הראייה ובתפקוד הדו-עיני נעשה על-ידי אופטומטריסט המתמחה גם בבדיקה זו.
מיומנות הקריאה נפגעת יותר מכל תפקוד לימודי אחר מהפרעות המיקוד ולפני פסק הדין של דיסלקציה מומלץ לבדוק את מיקוד הראיה של הילד.
פזילה - Strabismus
כ-4% מכלל הילדים סובלים מדרגות שונות של פזילה. כאשר השרירים החוץ-עיניים לא מסוגלים לכוונן את שתי העיניים בסימטריה תקינה, המבט אינו מאוזן וכל עין פונה לכיוון אחר. המוח מתקשה למזג ולפענח את שתי התמונות ונוטה לנטוש אחת מהן, היינו ליצור עין עצלה.
עיוורון צבעים - Color blindness
תפיסת הצבעים נעשית על-ידי שלושה חרוטים קולטני צבע. כל אחד מחיישני הצבע ממונה על אחד מצבעי היסוד - אדום, צהוב וכחול. עיוורון צבעים נגרם מפגם תורשתי באחד או אחדים מהחרוטים.
עיוורון צבעים פוגע בקרוב ל-10% של הגברים ובפחות מ-1% של הנשים. ההפרעות בזיהוי צבעים קשורות לכרומוזום ועוברות מהאימהות -הנשאיות - לבניהן ואילו האבות עיוורי-הצבעים מעבירים את "הנישאות" לבנותיהם.
עיוורון צבעים מוחלט הינו נדיר מאוד. ההפרעה השכיחה ביותר היא הדַּלְטוֹנִיזָם - קושי להבדיל בין אדום לירוק. ההפרעה לא פוגעת באורח חמור בלמידה אולם רצוי להיות מודעים לה כדי לא להביך את התלמיד עיוור הצבעים ועל-מנת לסייע לו להתמצא בעזרי-הלמידה שבנויים על צבעים.
הסימנים שמעלים חשד להפרעת ראייה
הפרעות ראייה רבות הן תורשתיות, לכן הורים שסבלו בילדותם מאחת ההפרעות צריכים לגלות ערנות מיוחדת.
*כאבי ראש ועייפות העיניים
*פזילה קבועה מסגירה את ההפרעה אך יש מצבים בהם הפזילה או "בריחת העין" מופיעה רק בשעת עייפות
*מצמוץ בעיניים. המצמוץ יכול להיות "טיק" עצבני, אולם הטיקים - שהם ביטויי מתח -נוהגים "להתלבש" על נקודות תורפה רגישות ואגב כך להסגיר הפרעות סמויות
*הילד מכסה עין אחת או מטה את ראשו בשעת הסתכלות
*רגישות חריגה של הילד לאור השמש
* * *
האנטומיה של האוזן
עצב השמיעה מעביר את האותות דרך תחנת ממסר ברמה ובגזע המוח - שם מתרחש זיהוי המיקום של מקור הגירוי הקולי - ועד לקליפת המוח האודיטורית שמפענחת אותם ומעניקה להם משמעות.
המסלול השמיעתי מתחיל באפרכסת שקולט גלי קול מהסביבה. בשל המרחק בין האוזניים הצליל לא נקלט על-ידן באותו זמן ובאותה עוצמה. ההבדלים האלה בקליטה מאפשרים למקם את מקור הצליל.
גלי הקול עוברים דרך התעלה החיצונית ופוגעים בתוף האוזן. רעידת תוף האוזן מפעילה את עצמימי השֶׁמָע שבאוזן התיכונה והופכת את גלי הקול לוויברציות מכניות. העצם הראשונה, הפטיש, חוֹבֵר לתוף האוזן ולעצם השנייה, הסדן. הסדן מחובר לעצם השלישית, הארכוף.
האנרגיה המכנית שמועברת על-ידי עצמימי השמע יוצרת תנועת מטוטלת בבסיס הארכוף ומשם היא עוברת דרך החלון הסגלגל לשבלול באוזן הפנימית. בהגיעה לאוזן הפנימית, האנרגיה מניעה את תאי השיער - קולטני התחושה שבנוזל השבלול. תנועת תאי השיער יוצרת דחפים חשמליים שמוזרמים אל עצב השמיעה.
המערכת השמיעתית
לערוץ השמיעתי חשיבות מיוחדת בתהליכי הלמידה היות שדרכו מוזרמת הישות הלשונית החשובה - השפה המדוברת. השפה המדוברת היא השלב הראשון והבסיסי במערכת הלשונית של האדם. קשיים בלמידה או עיכובים ברכישתה פוגמים לא רק בהתפתחות הלשונית אלא גם בתהליכים הכרניים נלווים, בהשתלבות החברתית בכלל.
מערכת עיבוד המידע השמיעתי כוללת ארבע רמות:
*הראשונה היא הרמה הנירולוגית, רמת החישה דרכה מתקבלים הצלילים.
*הרמה השנייה היא רמת ה"האזנה".
*ברמה השלישית מתרחשת התפיסה השמיעתית הכוללת תהליכי הבחנה, זיהוי צלילים וסיווגם.
*ברמה הרביעית ניצב הזיכרון השמיעתי המארגן את הגירויים ומאפשר את אחסונם ואת שליפתם.
ברמת החישה הגירוי עובר מהסביבה למרכז התואם במוח. דרכו של הצליל עד קליפת המוח השמיעתית רצופה תהפוכות רבות.
הצליל שמופק באוויר עובר - כאוֹת אָקוּסְטִי - לעור התוף. התוף הופך את הצליל לאוֹת מֵכָנִי שעובר דרך הנוזל התוך אוזני והופך לאוֹת הִידְרָאוּלִי שמגיע אל עצב השמיעה כאות חשמלי ומשם אל קליפת המוח כאוֹת אוֹדִיטוֹרִי.
המסלול השמיעתי ללימוד שפה עולה ביעילותו על המסלול החזותי. האוזן פעילה עוד לפני הלידה. היא קולטת גירויים ממלוא היקף המרחב הסובב: בו-זמנית, בהמשכיות, בחושך, מֵעֵבֶר לפינות ומבעד לקירות. המכשולים שחוסמים את הערוץ החזותי אינם בולמים את הקליטה השמיעתית.
תפיסת הצליל על רצף זמן נוצרת אף היא בתהליך התפתחותי. התינוק מתחיל להגיב לצלילים בגיל צעיר מאוד. בבדיקת התפיסה הקצבית של תבניות, ההבחנה בין ממדים שמיעתיים שונים והיכולת לסידור צלילים על רצף בקֶרֶב תינוקות נמצא שכבר בגיל שבעים יום הם מגיעים להבחנה ברצף, שהיא תנאי מוקדם להתפתחות השפה.
לאחר שהתינוק מגיע בהצלחה לתפיסת רצף הסִדְרָה, מתפתחת אצלו היכולת לזהות צליל על רקע רעשי הסביבה ולאחר מכן היכולת להעניק שֵׁם ייצוגי לצליל.
המחקרים על ההבדלים בין המינים בתפקודי המוח מעלים עליונות של הבנות לאפנות של הקליטה השמיעתית. כבר סמוך ללידה הבנות מגלות רגישות רבה יותר לצלילים, לקולה של האם, למשל. הן מרבות לפנות לעבר מקור הצליל ומגלות רתיעה חזקה - יותר מהבנים - מרעשים חזקים.
עליונות השמיעה של הנשים מתמידה לאורך כל הגילים והירידה בכושר זה מופיעה אצלן מאוחר יותר מאשר אצל הגברים. הילדות מתחילות לדבר מוקדם יותר ואוצר המילים שלהן גדול מִשֶׁל הבנים. בד בבד עם העדיפות השמיעתית, הבנות מצטיינות גם בהבשלה מוקדמת יותר של התנועתיות העדינה. הדבר מקנה להן יתרון בביצוע הדיבור, בהגייה, בהטעמה, בשטף הדיבור ובשליטה הלשונית.
מספרן של הבנות בקבוצות המצוקה הלשונית - דיסלקציה, דיסגרפיה, גמגום - נמוך מזה של הבנים ואף יכולת השיקום שלהן מהפרעות לשוניות גבוהה מזו של הבנים.
ילד לקוי למידה מגלה לרוב קשב קצר ובלתי ממוקד. הוא אינו מסוגל לערוך סינון בין דמות ורקע שמיעתיים או להתרכז בגירוי אחד מתוך שפע של גירויים.
ילדים לקויי למידה מגלים נחיתות האזנה בכל אחד מן התפקודים השמיעתיים הבאים: ברירה, מיקוד והעברת המיקוד. בעיית הברירה מתבטאת בחוסר יכולתו של הילד לבודד את הצליל המשמעותי מתוך סדרה של צלילים או מתוך סביבה רועשת.
הקושי במיקוד מתבטא בחוסר יכולת לעגן את הקשב על צליל או על מילים לאורך הזמן הדרוש לקליטתם. הבעיה בהעברת המיקוד מתגלה בקשייו של הילד להעביר את הקשב אל הגירוי החדש כאשר הצליל הישן אינו דרוש לו יותר.
התפיסה השמיעתית מסוגלת לקלוט ולתת משמעות לגירוי רק על רצף של זמן. ממד הזמן הוא המייחד את מערכת השמע והופך את התפיסה השמיעתית לחוויה המשכית ודינמית. הבנת משפט אפשרית רק על-ידי קשור בין תחילתו לסופו ומתן משמעות לרצף צלילים אפשרי רק על בסיס כוליותה של הסדרה.
בשל מאפיין ייחודי זה של התפיסה השמיעתית היא תלויה בכושר נוסף - ביכולת לארגן סדרות. החוקרים משערים שהתפיסה הסדרתית אינה מתבצעת על-ידי תפיסת כל פריט נִפְרָד שלה אלא על בסיס 'איכויות' מסוימות של הסדרה כולה. סדרת צלילים נתפסת כמאורע תפיסתי אחיד ושלמות הצורה משמעותית מעבר לחלקיה.
לתכונה זו של הקליטה השמיעתית השלכות חשובות על דרך ההוראה של מיומנויות השפה. ממד הזמן, המבדיל בין התפיסה החזותית לשמיעתית, משפיע גם על אופן העיבוד של הגירוי השמיעתי. את הנתונים החזותיים האדם קולט ומעבד מהסביבה. היות שהגירוי השמיעתי - מעצם טיבו - נעלם, הנתונים השמיעתיים חייבים להיקלט בזיכרון קצר-טווח ולעבור את העיבוד ממנו.
ליקויי שמיעה
חֵקֶר הָאוֹדְיוֹלוֹגְיָה התפתח בעשורים האחרונים בקצב מואץ. המוּדָעוּת לחשיבות הנושא גברה והאיתור, האבחון, הייעוץ וההדרכה ניתנים במסגרת שרותי הבריאות הממוסדים. הטכנולוגיה המודרנית קידמה אף היא, באורח מרשים, את השיקום של הליקויים במערכת השמע.
בדיקת שמיעה
חדות השמיעה נמדדת באודיומטר ומדורגת על-פי דֶּצִיבֶּלִים היינו עוצמת הצליל:
-
- אובדן שמיעה עד 15 דציבל אין פגיעה משמעותית במיומנויות הלשוניות
- אובדן שמיעה עד 30 דציבל קושי לקלוט לחש
- אובדן שמיעה עד 45 דציבל קושי לקלוט דיבור רגיל
- אובדן שמיעה עד 60 דציבל קושי לקלוט דיבור חזק
- אובדן שמיעה עד 80 דציבל קליטה של קול מוגבר בלבד
- אובדן שמיעה מעל 80 דציבל היעדר קליטה שמיעתית
סוגים של אובדן השמיעה
אובדן השמיעה היא הפרעה שכיחה מאוד בקרב האוכלוסייה.
אובדן שמיעה הובלתי Conductive
ההפרעה מתקיימת כאשר גלי הקול לא מסוגלים לגרות את תאי החישה באוזן הפנימית. כאשר גל הקול - הסימן המכני - לא מומר בשבלול האוזן לגל נוזלי - הסימן ההִידְרָאוּלִי - שרשרת הפקודות נשברת והמסר הקולי לא מגיע ליעדו. הגורמים הסיבתיים יכולים להיות חסימה של המעבר על-ידי גוש שעווה, הֵצֵּרוּת תעלת השמע החיצונית, חירור עור התוף, אי-רציפות של עצמימי-השמע, טָרֶשֶׁת האוזן ודלקת האוזן התיכונה. במקרים הקשים יותר ההפרעה ניתנת לריפוי בטיפול רפואי בהתערבות כירורגית.
אובדן שמיעה חושי-עצבי - sensorineural hearing loss
הפרעה זו נגרמת בשל פגם בתפקוד של סיבי עצב השמיעה או של עצבי החישה בשבלול האוזן. פגיעה זו חמורה מהקודמת והיא עלולה לגרום לאובדן שמיעה, היינו לחירשות.
איתור ליקויי שמיעה קלים
בגלל בולטות ההפרעה, קשיי הילד שסובל מפגיעה בינונית עד חמורה במערכת השמע מאותרים בקלות. לא כך במקרים של ליקויים קלים שלא הילד ולא מחנכיו מודעים להם. ליקויים אלה לא מונעים למידה, אך הם עלולים לשבש ולהאט אותה
ביטויים התנהגותיים שמעוררים חשד לליקויי שמיעה קלים.
*הצטננויות תכופות מלוות בכאבי אוזניים
*הילד מחסיר בדבורו צלילים או מעוות אותם או מחליף ביניהם
*דיבורו של הילד חזק או חלש מדי
*הילד מבקש לעתים קרובות לחזור על מה שנאמר לו
*הילד מסובב את ראשו כאשר הוא מקשיב
*הילד בוחן את השפתיים של הדובר בשעת הקשבה
*הילד מרבה בשגיאות כתיב פונוגרפיות ב=פ, ק=ג, ד=ת
דלקות אוזניים
דלקות אוזניים קשות המלוות בהצטברות נוזלים באוזן התיכונה עלולות לפגום - בעקיפין - בתקינות התפקוד של הערוץ השמיעתי. במהלך תקופת הדַּלֶּקֶת, הערוץ השמיעתי סובל מחסך גרייה ומשום כך הוא אינו מתפתח כראוי. לאחר ההחלמה, חדות שמיעתו של הילד אומנם חוזרת אולם הנזקים של תקופת "ההשבתה" של הערוץ השמיעתי עלולים להישאר.
סוגיית "האוזן העצלה" טרם נחקרה לעומק אך מחקרים רבים מצביעים על קשר אמיץ בין דלקות אוזניים לבין קשיי למידה.
לפי מחקר שפורסם במאי 1997 ב-Clinical Pediatrics ל-90% מכלל הילדים ההִיפֶּרְאַקְטִיבִיִּים יש היסטוריה של שלוש ויותר דלקות אוזניים. הנזקים חמורים בעיקר כאשר הדלקות מופיעות בתקופה של רכישת השפה כאשר הערוץ השמיעתי נדרש למלוא תפקודו.
הפרעות אַרְטִיקוּלַצְיָה - הגייה - שמופיעות בדיבורו של הילד בתקופה זו רומזות אף הן על בעייתיות בתפקוד הערוץ השמיעתי. המסקנה שמתבקשת מנתונים אלה היא שאין להסתפק בבדיקה של חדות השמיעה של ילד שהחלים מדלקות אוזניים ויש לאבחן גם את רמת ההתפתחות של הערוץ השמיעתי שלו.
* * *
מערכת חוש הריח
אחת הסיבות לחסר בחקר מערכת ההרחה נובעת מהמורכבות העצומה שלה. בעוד מערכת הראייה פועלת על חוקים פיזיקליים פשוטים ומֻוכָּרִים לאנשי המדע, זירת מערכת ההרחה היא עולם הכימיקלים המורכב שטרם הסגיר את כל סודותיו. ראיית כל הצבעים, למשל, נעשית באמצעות שלושה קולטנים, אחד לכל צבע יסוד, הקליטה של 10.000 ריחות שהאדם מסוגל לחוש מתבצעת על ידי שילוב ושזירת מידע של 1.000 קולטנים.
בשנים האחרונות חלה פריצת דרך בחקר מערכת ההרחה ופרס נובל בפיזיולוגיה וברפואה בשנת 2004 הוענק לזוג חוקרים על זיהוי קולטני הריח והארגון של המערכת האולפׇקטרית.
מערכת חוש הריח היא הראשונה בין המערכות החושיות שפוענחה באמצעות טכניקות מולקולריות חדשניות. החוקרים זיהו 1000 גנים - 3% מכלל הגנים האנושיים - של קולטנים אולפָקטורִיִים. פרט למערכת החיסונית, זוהי הכמות הגדולה ביותר של גנים שמוקדשת לעיצוב מערכת כלשהי בגוף האדם.
מערכת ההרחה היא הקדומה ביותר בין חמש מערכות החישה ובקֶרֶב בעלי החיים היא נותרה בעלת חשיבות תקשורתית וקיומית ממדרגה ראשונה. בני-האדם זנחו את אופן החישה הזה ומערכת חוש הריח היא הכי פחות מובנת או מתועדת באוצר המילים ובמחקר.
הפיזיולוגיה של ההרחה
כאשר מולקולות הריח נשאפות לחלל האף, הן נמסות ברירית שמכסה את האֶפִיתַל האוֹלְפַקטוֹרִי, מִשְׁטָח קטן של קרום רירי בתקרת חלל האף.
התמסורת החושית מתחילה בריסניות הזעירות שנשלחות מהדֶּנְדְּרִיטִים של תאי העצב של ההרחה. בהמשך הריסניות, אשכולות האֶקְסוֹנִים של תאי העצב עולים לקראת המפגש הסִינַפְטִי עם תאי העצב בפקעת ההרחה.
בניגוד לחושים האחרים, המידע של חוש הריח לא עובר דרך תחנות מִמְסָר או גזע המוח כי אם נשלח ישירות למרכזים המוחיים שמפענחים את האותות ומתרגמים אותם לתחושות הריח.
* * *
חוש הטעם
כמו חוש הריח, גם חוש הטעם - בשל חשיבותו להישרדות - התפתח בשלב מוקדם מאוד של האבולוציה של החי. הסמיכות בין שתי מערכות החושים - והקִרְבָה בין הפה לאף - יצרה מנגנון הגנה - עם חוש הריח כ"אזהרה אחרונה" - נגד אכילת רעלים או מזון מקולקל.
גירויי הטעם - כמו אלה של הריח - הם כימיים. פקעיות הטעם - בין 2000 ל- 5000 - ממוקמות על הלשון, בצד הפנימי של הלְחַיַּיִם, על החך העליון והגרון. בכל קולטן טעם מתרחשת המרה של האות הכימי לגירוי חשמלי שמוזרם לאורך סיב העצב דרך גזע המוח אל המוח. יש ארבעה סוגים של קולטני טעם, כל אחד מהם מתמחה באחד מהטעמים הבסיסיים: מליחות, מתיקות, חמיצות ומרירות.
לכל טעם תפקיד קיומי משלו. המתוק דואג לחיפוש אחר מקורות אנרגיה, המלוח שומר על מאזן הנוזלים והאֶלֶקְטְרוֹלִיטִים בגוף, המרירות מזהירה מִפְּנֵי רעלים ותחושת החמיצות מאתרת מזון מקולקל.
קולטני הטעם - כמו אלה של הריח ובניגוד לשאר החושים - נמצאים במׇחְזוֹר מתמיד של התחדשות. תוחלת החיים של קולטן טעם - בשל השחיקה הָרַבָּה שהוא נחשף לה - הוא כ-10 ימים.
תחושת ה"ארומה", שנתפסת על-ידינו בטעות כטעם, מורכבת בעיקרה - 75% - מהריח. הכמיהה של נשים בחודשי ההיריון הראשונים לאוכל חריף מוסברת כניסיון שלהן להשיב את עוצמת חוש הטעם.
תחושת הטעם עלולה להשתבש כאשר אחד מעצבי הטעם נפגע בשל שינויים הורמונליים חריפים, או כתופעת לוואי של תרופות מסוימות. היעדר מוחלט של חוש הטעם נדיר מאוד. מקורו בפגם גנטי או בפגיעה ביכולת מערכת העצבים להעביר או של קליפת המוח לזהות את אותות הטעם.
* * *
האנטומיה של חוש המגע
מערכת חוש המגע היא המערכת הנרחבת ביותר בגוף . החיישנים - קולטני המידע - שלה פְּרוּשִׂים על פני העור וקולטים מגע, לחץ, מרקם, טמפרטורה וכאב. הגירויים עוברים דרך מערכת העצבים ההיקפית והמסלולים החישתיים לגזע המוח ומשם לקליפת המוח החישתית.
המערכת המישושית מבשילה מוקדם מאוד ומגיבה לגירוי בגיל שמונה שבועות להיריון. מערכת זו חשובה מאוד לארגון הנירולוגי הכללי ולאיזון בפעילות מערכת העצבים המרכזית.
מַעֲטֶה העור מהווה מחסום הגנה מפני חדירה של כימיקלים רעילים, פלישה של מיקרו-אורגניזמים ומפני אובדן של נוזלים חיוניים של הגוף.
העור מהווה גורם חיוני בוויסות החום, תּוֹרֵם למאזן הסידן והפיגמנטים של המִיאֶלִין המפוזרים בו מגוננים על הגוף מפני נזקי הקרינה העל-סגולה.
המערכת המישושית מורכבת משתי תת-מערכות: א - תת-מערכת הגנתית, ראשונית ומולדת אשר פועלת בתגובה אוטומטית לכאב או לסכנה על מנת ליצור תגובות הימנעות מהם. ב - תת-מערכת הבחנתית, לקליטת גירויים מתונים ומגוונים יותר.
התת-מערכת ההגנתית ממשיכה לפעול במשך כל החיים אבל שליטתה פוחתת וכך היא מאפשרת הפעלה של התת-מערכת ההבחנתית. בעוד תפקיד המערכת ההגנתית הוא הישרדות, המערכת ההבחנתית משמשת בסיס ללמידה.
דרך המערכת ההבחנתית הילד לומד את הצורות והחומרים ואת ההבדלים ביניהם ובאמצעותה הוא מזהה במדויק את המיקום ואת האיכות של התחושה. בעזרת תת-מערכת זו הילד לומד את גופו ואת סביבתו. האיזון בין שתי תת-המערכות הכרחי לפיתוח תכנון תנועה.
מערכת הגנתית חזקה מדי בולמת התנסות חושית מעודנת יותר וגורמת לחסך הן במידע התנועתי והן במידע החושי.
קיימת הבחנה נוספת בין תפיסה מישושית פעילה לבין תפיסה מישושית סבילה. התפיסה המישושית הפעילה כרוכה בתפעול פעיל של חישת איברי הגוף במפגשם עם החפצים. בתפיסה המישושית הסבילה זורם המידע העובדתי - בעיקר דרך העור - ומתויק ללא הדים הכרניים משמעותיים. המידע המתקבל על תכונות הסביבה באמצעות תפקוד מישושי חוקרני הוא בעל ערך רב לאין-ערוך למטרות הלמידה מנתונים שהתקבלו בדרך החישה הסבילה.
למערכת המישושית מיחסים חשיבות מכרעת בתחומי למידה רבים, החל מתהליך גיבוש הייחודיות שבו העור משמש כ"גבול" שעוזר לילד להפריד בין העצמי והלא-עצמי ועד לפעילויות אקדמיות מעשיות כגון הכתיבה.
לרכיב המישושי בכתיבה חשיבות ממדרגה ראשונה. העיפרון נוגע בנקודות מסוימות באצבעות ויוצר גירויים שתפקידם להעביר פקודה תנועתית מדויקת לשרירי האצבעות האוחזות בעיפרון. אם המידע מעורפל או מוטעה, גם ההוראות התנועתיות משובשות ואלה יביאו לתוצאות מהוססות ולכתיבה ב"כפפה".
היעדר מודעות לאצבעות - אַגְנוֹזְיָה דִּיגִיטָלִית - אחראית להפרעות קשות, מאל-כתיבה ועד לשיבושים חמורים בביצוע הכתיבה.
תרומות המגע
במונחים של מדעי הטבע - גרייה של מערכת החישה - במונחים "הומניסטים" יותר - חיבוק, גיפוף, ליטוף של התינוק הם מסרים הכרחיים לצמיחה הגופנית והנפשית הבריאה שלו. למגע סגולות רבות: הוא מרגיע, מפחית את ההורמונים של הדריכות, משכך חרדה ומתח, נוסך ביטחון, מתחים את גופו של התינוק וכך מסייע לו להשתחרר מהסימביוזה עם האם ולבנות את הגרעין של גבולות זהותו העתידית.
ותרומות פרוזאיות יותר: תינוקות שהתנסו בעיסוי הקדימו בהתפתחות התנועתית, בכו פחות, ישנו טוב יותר וסבלו פחות מכאבי בטן מאשר תינוקות שלא זכו לטיפול דומה.
 פגים שקיבלו רבע שעה של "טיפול מלטף" שלוש פעמים ביום, עלו במשקל ב-50% יותר, היו עירנים ומגיבים יותר ושוחררו מהפגייה שישה ימים לפני התינוקות האחרים. גם שנה לאחר הטיפול הם גילו עדיפות בצמיחה וביכולות הגופניות והרוחניות על ילדי קבוצת הביקורת.
רגישות יתר למגע - tactile defensiveness
הפרעת רגישות היתר למגע תוארה לראשונה בשנות השישים של המאה ה-20 על-ידי המרפאה בעיסוק האמריקאית א.י. אַיֶרס. רגישות או תגובת יתר למגע מתגלה בשכיחות גבוהה בקרב ילדים שסובלים מלקויי למידה, מהפרעות קשב, מאוטיזם ומהפרעות התפתחות רבות אחרות שמקורן בדִּיסְפוּנקצִיָה מוחית.
הסיבות להפרעה טרם נמצאו אולם כל הסימנים מצביעים על כך שהן טמונות באותו איזון שהיה צריך להיווצר בין שתי התת-מערכות הטקטיליות - ההגנתית וההבחנתית. בהתפתחות התקינה, התת-מערכת ההגנתית פועלת כמנגנון אזעקה נוכח גירויים שיש בהם סכנת חיים ואילו התת-מערכת ההבחנתית מתייחסת לשאר הגירויים ומיידעת את המוח על המאפיינים הפיסיים של הסביבה.
הילדים שסובלים מרגישות-יתר למגע מגיבים בהגנתיות - בתגובת האזעקה של "לחימה או בריחה" גם על גירויים פשוטים שאין בהם כל סכנה לקיום. הילדים האלה נתונים בדריכות מתמדת ומוחם - במקום להיפתח למפגש נינוח עם הסביבה - נמצא בכוננות עליונה לקראת האיום הקָרֵב.
רגישות היתר למגע לא מונעת למידה אך היא עלולה לפגום בה באורח חמור. הילד שגופו מְשַׁדֵּר לו איום, שֶׁכָּל מגע מורה לו - תברח או תלחם - נתון במצב מתמיד של הימנעות, רתיעה, התגוננות. מצב זה מכלה את כל משאבי הקשב, הריכוז שלו ומותיר אותו כעוס, עוין ומותש.
ההפרעה פוגעת לא רק בלמידה כי אם גם בהתפתחות החברתית והרגשית של הילד ועלולה לחבל במערכת הקשרים בין הילד לאמו. התינוק שסובל מרגישות-יתר למגע נירתע לא רק מההלבשה, מהרחיצה, כי אם גם מביטויי החיבה - הליטוף, הנשיקה, החיבוק הרך - שאמו מרעיפה עליו. האֵם שאינה מודעת למצוקת ילדה עלולה לפרש את התחמקותו כדחייה וכסירוב המגע האוהב.
חיי החברה הם עתירי מגע והילד שסובל מרגישות-יתר מעדיף להימנע ממעורבות פעילה בהם. התנהגותו החריגה, תגובותיו הכעוסות על אירועים תמימים עלולות לעורר את חמתם של בני גילו ולגרום לנידויו ולבידודו. הנזקים הרגשיים של ההפרעה קשים אף הם. הדריכות המתמדת, התחושה המתמשכת של אי-נוחות הגוף, תגובות הבהלה מתסכלות ופוגמות בדימוי העצמי ובביטחונו של הילד.
אבחון וטיפול
אבחון ההפרעה והטיפול בה הם מלאכת המרפאים בעיסוק. ככל שהילד צעיר יותר כך סיכויי ההצלחה של הטיפול טובים יותר. הדרכת ההורים של הילד שסובל מרגישות-יתר למגע יכולה להביא להקלה גדולה באורח חייו ובמצוקתו.
הביטויים ההתנהגותיים שמעוררים חשד לקיום רגישות-יתר למגע
*הילד נרתע מסוג מסוים של בגדים - בדים סינתטיים, צמר או כל מרקם מחוספס ותווית היצרן שלא הוסרה יכולה - מבלי להיות מודע לכך - לאמלל את יומו.
*שונא ללכת יחף - בעיקר על חול או על דשא.
* ולשחק במשחקים של צבעי מגע, בוץ וחול.
*כאשר עומדים לגעת בו, הילד נרתע ומתחמק. כאשר הנגיעה לא צפויה, הילד מגיב בתגובת בהלה. טפיחה ידידותית ומעודדת על שכמו של הילד הזה היא עונש עבורו.
*הילד נמנע מהתקהלויות חברתיות - גדושי מגע - ומעדיף לשהות בפינות מבודדות.
* * *
מערכת שיווי המשקל
אחד התנאים הראשונים לקיום על פני כדור הארץ היה בנייה של מנגנון הסתגלותי לכוח המשיכה שהוא מפעיל. לכן מערכת שיווי המשקל היא ממערכות החישה הראשונות שהתפתחה בקרב החי.
מערכת שיווי המשקל מבשילה אצל העובר בחודש השישי של ההיריון. מערכת זו פועלת בעזרת גירוי המופק על-ידי כוח הכובד ועל-ידי כל שינוי בכיוון או במהירות של תנועת הראש.
הגירוי מועבר מהקולטנים, הקשתות, התעלות העגולות למחצה ונאדון ושקיק שיווי המשקל - החבויים באוזן הפנימית - לגזע המוח ולרמות גבוהות יותר, שם הוא משתלב עם מידע חושי - מישושי, פרוֹפרֶיוֹסֶפטִיבִי, חזותי ושמיעתי ועובר פיענוח ועיבוד.
למערכת הוֶסְטִיבוּלָרִית תפקידים רבים. המערכת מספקת מידע על מיקום הגוף ביחס לכוח הכובד. היא מבהירה האם הגוף נייח או נמצא בתנועה, ואם כן, באיזה כיוון ובאיזו מהירות הוא נע.
היציבה היא הישג תפקודי המאפשר לאדם לפעול באמצעות שריריו נגד כוח המשיכה. זו פעילות מתמדת ומתמשכת של שמירה על מנח הגוף ביחס למרכז הכובד שלו. האיזון נוצר על-ידי חלוקה שווה של משקל הגוף בין שני צדדיו של הציר המאונך שעובר בקו האמצע של הגוף.
כאשר מרכז הכובד נעתק מעבר למשטח העמידה, איבר אחר של הגוף נאלץ לנוע בכיוון ההפוך על מנת להשיבו למקומו. אילו המנגנון השרירי האחראי ל"תיקון" זה של היציבה לא היה קיים , כל תנועה - כמו לחיצת ידו של חבר - הייתה גורמת לאובדן שיווי המשקל ולהשתטחות.
מערכת שיווי המשקל עומדת בקשר הדוק עם מערכת תחושת הגוף ומסייעת בניהול ובעיצוב המאזן הזה. בשילוב נתוני מערכת שיווי המשקל ומערכת חישת הגוף המוח בונה את המידע על יחסים במרחב ועל יחסי מרחק וגודל.
כאשר הראש והגוף נמצאים בתנועה, המערכת הווסטיבולרית מפקחת - בעזרת הרפלקס הוסטיבולרי- אוקולרי - על תנועות העיניים כדי שהתמונות שנראות תשארנה יציבות וממוקדות.
למערכת שיווי המשקל ולמערכת המישושית השפעה ממריצה ומרגיעה על האדם. אופי הגירויים שנקלטים על-ידן מכתיב את טיב ההשפעה. תנועה אטית וקצובה משרה רוגע ואילו לתנועה מהירה השפעה ממריצה.
המערכת החזותית משתלבת אף היא עם מערכת שיווי המשקל וכ-20% מתאי העצב של הראייה משרתים את האיזון והיציבה של הגוף. כאשר קיימת פגיעה במערכת שיווי המשקל, המידע החזותי על מיקום הגוף ותנועתו במרחב יכול למלא -במידה מסוימת- את החסר.
תופעה זו נצפית בהתנהגות התנועתית של ילדים שסובלים מדיספרקסיה שמרבים להסתכל על גופם ועל התנועה שהם עומדים לבצע.
המערכת השמיעתית והוסטיבולרית שותפות לאותה סביבה אנטומית באוזן התיכונה והעצבים שלהן אף מתאחדים בתעלה האודיטורית, לכן הפרעה באחת מהן עלולה להשפיע ישירות על השנייה וליצור תסמין שמערב את שתי המערכות.
למערכת שיווי המשקל חשיבות רבה גם מבחינה רגשית שכן היא מעניקה לילד את הביטחון לנוע לעומת כוח הכובד. קשר אמין עם הקרקע ותחושת הביטחון בתנועה עליה מזמנים לילד בסיס טוב לפיתוח קשר ואמון ראשוני עם סביבתו החומרית והאנושית.
שילדר רואה במערכת שיווי המשקל "מנגנון תיאום של כל התפקודים החושיים". לדעתו, למערכת זו יש תפקיד מאחד הפועל נגד הבידוד של התפקודים השונים בגוף.
* * *
סִינֶסְתֶזִיָה
במחצית השנייה של המאה ה-19 גילה פְרַנְסִיס גָּאלְטוֹן, אחיינו של צ'רלס דארווין, תופעה מוזרה שנצפתה בקרב אנשים בריאים לחלוטין. התופעה התבטאה בכך שכאשר אנשים אלה שומעים צליל כלשהו הם גם רואים צבע, או כאשר הם מסתכלים על סְפָרוֹת מודפסות בשחור, אחדות מהן הם רואים בצבעים שונים. שילוב החושים בקליטת גירוי יכול להופיע בווריאציות שונות בהשתתפות של כל אחד מהחושים.
התופעה כונתה סינסתזיה "לחוש ביחד" ביוונית עתיקה. הסינסתזיה היא תסמונת שכיחה למדי ואחד מכל 23 אנשים לוקה באחת או ביותר מצורותיה. אנשי המדע לא התייחסו ברצינות לתופעה. רבים סברו שמדובר בהתחזות, השערה אחרת אמרה שמקורה בזיכרונות ילדות בהם שתי - או יותר - מאופנות הקליטה החושית נצמדו באורח מקרי ונשמרו מחוברים לאורך השנים. היום מבחינים בין שלושה סוגים של סינתנזיה.
* סינתזיה התפתחותית שהיא תופעה מולדת שעוברת בתורשה במשפחה.
* סינסתזיה שנגרמת כתוצאה מנטילת סמים.
* סינסתזיה שמופיעה בעקבות פגיעה מוחית.
האנשים שמתנסים בסינסתזיה קלה מתארים את החוויה כנעימה אולם כאשר היא מתגלמת בצורה חריפה היא עלולה להוות מטרד קוגניטיבי קשה.
אחת הדוגמאות הקיצוניות והעגומות ביותר להצפת יתר סינסתזית היא פרשת סלומון שרשבסקיי.
"האיש שלא שכח דבר" הולידה את אחד הסיפורים ההזויים על המהתלות האכזריות של המוח האנושי.
שרשבסקי זכר הכול, רשימות ארוכות של מספרים, גם לאחר עשרות שנים, גם הלוך וגם חזור, פואמות בשפות זרות, נוסחאות מורכבות... זכרונו הפנומנלי לא ידע גבולות ולא ידע דעיכה.
סוד הזיכרון האין-סופי של שרשבסקי היה טמון בעיוות מוחי חריף שבו כל גירוי שחדר לקשב של האיש נקלט בו-זמנית על ידי כל החושים שלו. לכל גירוי שהגיע לסף הקליטה שלו היה צבע, תמונה, צליל, תחושה, טעם וריח.
לאחר טלטולים מקצועיים רבים, האיש עלה על הבמה והפגין את כשרונו הנדיר במופעים של מנֶמוֹנִיסְט. זכרונו הפנומנלי לא זיכה אותו ביתרון אינטלקטואלי. הוא היה בעל מנת משכל ממוצעת. עם השנים, המטען הכביר של הזיכרונות שלא ניתנו למחיקה והקליטה הרב-חושית החלו להתעלל במנמוניסט.
בשל קליטת היתר הוא הפך מבולבל וכבד תגובה, החריפות שבה מוחו הבחין בכל שינוי הפך את האנשים שהוא הכיר מזה שנים לשונים, לזרים. הוא הפסיק לקרוא משום שכל מילה שהוא קרא העלתה בו את חמש האסוציאציות החושיות שמנעו ממנו את הבנת משמעות.
* * *
--למידה וליקויי למידה---------לעמוד הראשי-----------ד"ר אילנה מודלינגר-----
|
