דִּיסְלֶקְצִיָּה

* דיסלקציה התפתחותית * מדוברת וכתובה * אבני היסוד של הקריאה
* סוגים של דיסלקציה * קשיי קריאה * התיאוריה של אורטון

בפאדו של אפלטון ישנה אגדה על תות האל המצרי של הכישוף וההמצאות  שהציע למלך תאמוס דורון חדש, הכתב. "המצאה חדשה זו" - מבטיח תות - "תגביר את הזיכרון ותעצים את התבונה." הסירוב הַטֶּכְנוֹפוֹבִּי לא איחר לבוא ותות ננזף, בזו הלשון, על המצאת הכתב.

 "המצאה זו שלך תביא לידי שכחה בנפשות הלומדים, משום שלא ישתמשו יותר בזיכרונם. הם יתנו את אמונם באותיות הכתב החיצוניות ולא יזכרו את עצמם. הַדָּבָר המסוים שגילית אינו כלי-עזר לזיכרון אלא להעלאת זיכרונות, אתה מעניק לתלמידיך לא את האמת, כי אם את צלמה של האמת בלבד.

הם ישמעו דברים רבים, אך לא ילמדו מאומה. הם יהיו כאילו יודעי הכול אולם למעשה לא ידעו מאומה. הם יהיו חבורה משעממת אשר תופיע כחכמה, אך לא תהיה כזאת במציאות".

למרות כל החששות, הכתב חולל מהפך מבורך בתחום החברתי והתרבותי והעלה את האנושות מדרגה אחת מעלה. תבונת כל הזמנים שנשתמרה במסורת המסופרת ניתנה לכל יודעי הקרוא. דברי החכמים הפכו לנחלת הכלל.

התגלית של השפה הכתובה הוענקה להמונים בשנת 1440 כאשר יוהנס גּוּטֶנְבֶּרְג צוֹרֵף גרמני, המיר מִתקַּן לדריכת ענבים למכבש דפוס - ושינה בכך את פני העולם.

דיסלקציה התפתחותית

הדיסלקציה היא הפרעה המתבטאת בקשיים בלימוד הקריאה, למרות הוראה נאותה, רמת משכל תקינה ורקע חברתי-תרבותי שמעודד למידה ואוריינות.

הקריאה היא אחת המיומנויות הלשוניות המורכבות ביותר שבנויה על כישורים קוגניטיביים רבים.

רכישת הקריאה מערבת קשב, הבנה, זיכרון, את מערכת עיבוד המידע הפוֹנוֹלוֹגִי, החזותי, את מכלול המערכת הלשונית - ואת היכולת להביא את כל הרכיבים האלה לידי שלמות תפקודית אחת.

ב- 1896 התפרסם מאמרו של ד"ר פ. מורגן בדבר הפרעה שהוא כינה Congenital Word Blindness

מאז ועד היום הדיסלקציה לוטה בערפל כבד של בּלִיל הגדרות, אמונות, בּוּרוּת ואיוולת. הדיסלקציה נחקרה יותר מכל הפרעה אחרת, אולם למרות עשרות אלפי המחקרים שדנים בה, מעט מאוד מהידוע היום זוכה להסכמה כללית - בלתי מסויגת - של קהיליית המומחים.

כדי לפנות את הדרך אל הדיון בתופעת הדיסלקציה יש להסיר את המכשולים - האמונות התפלות, הטעויות הָאוֹפְּטִיּוֹת, המסרים הסותרים, התיאוריות התלושות והעצלות וכד' - שחוסמים גישה ביקורתית, מדעית ובדוקה אל הסוגיה.

תעתועי ההגדרה 

 קרישלי, נוירולוג אנגלי שעסק בחקר קשיי קריאה במשך עשרות שנים, איתר תסמונת שכינה בשם

Specific Developmental Dyslexia

 בהיותו ראש הפדרציה העולמית לנירולוגיה, הארגון קבע הגדרה לתסמונת זו. "הדיסלקציה היא הפרעה המתבטאת בקשיים בלימוד הקריאה, למרות הוראה תקינה, רמת משכל נאותה ורקע חברתי-תרבותי מעודד. ההפרעה נובעת מליקויים בכשרים הכרניים בסיסיים שמקורם על-פי-רוב מבני."

ארגון הבריאות העולמי מגדיר דיסלקציה כ"ליקוי ספציפי וחמור בכישורי הקריאה שאינו מוסבר ע"י מוגבלות באינטליגנציה הכללית, בהזדמנויות הלמידה, במוטיבציה כללית או בפעילות חושית."

על אף הגדרה מפורשת זו, אנשי מדע וחינוך המשיכו לכנות את המתקשה בכתיבה, בכתיב, ואפילו בחשבון "דיסלקטי". כאשר הגדרת הדיסלקציה היא מעין "סל אשפה" שכל קושי לימודי נזרק בו, לא פלא שממצאי המחקר שלה סותרים ומסתכסכים זה עם זה.

הגדרת ההפרעה לפי ההתאגדות הבריטית לדיסלקציה אומרת: "הדיסלקציה היא מצב נוירולוגי מורכב שמקורו מבני (קוֹנְסטִיטוּצִיוֹנַלִי). הסימפטומים שלה מתבטאים בתחומי למידה ותפקוד רבים וניתן לתאר אותה כקושי ספציפי בקריאה, באיות ובשפה כתובה.

אחד או אחדים מהתחומים הבאים יכולים להיפגע אף הם: כישורים מתמטיים, קריאת תווים (מוסיקה), תפקוד מוטורי ומיומנויות ארגון. ההפרעה מתייחסת לשליטה בשפה כתובה אולם גם השפה המדוברת יכולה להיפגע במידה מסוימת."

תעתועי המחקר
הדיסלקציה נחקרה כאמור יותר מכל הפרעה אחרת.

עד שנות ה-70 המאוחרות של המאה שעברה המחקר התנהל  בעיקר על-ידי מומחי החינוך והפסיכולוגיה. החל מתקופה זו חוקרי הנוירו-פיסיולוגיה והנוירו-קוגניציה החלו לגלות עניין בסוגיה המורכבת הזו. המכשירים החדשים של חקר המוח פתחו חלון אל המתרחש במוח "הקורא" והממצאים הולכים ונערמים, הולכים ומעבים את ערפל המידע שעוטף את סוגיית הדיסלקציה.

נקודת התורפה של המחקר היא שהחוקרים לא מקפידים לעשות הבחנה ברורה בין קשיי קריאה לליקויי קריאה, בין שפה כתובה לשפה מדוברת, בין סוגי הדיסלקציה השונים, בין הדרגות השונות של חומרת הדיסלקציה ולא טורחים לאמץ הגדרה סטנדרטית - מקובלת על כל החוקרים - של נושא מחקרם.

* * *

שפה מדוברת ושפה כתובה
חסידי הפילוסופיה הַפְּסִיכוֹלִינְגּוִויסְטִית והשיטה של 'הוראת השפה כְּמִכְלוֹל' מאמינים שהשפה הכתובה "בוקעת" מתוך הילד באותה טבעיות שבה מתממשת השפה המדוברת. כשם שסביבה אוריינית עשירה שבה הילד שומע ומשמיע יוצרת את השפה המדוברת, כך סביבה אוריינית ידידותית של גן, של כיתות היסוד - שמרעיפה על הילד את אהבת הקריאה - "תוציא לאור" את השפה הכתובה הטמונה בו.

לאמונה זו אין כל ביסוס מחקרי והעובדות בשדה החינוך מוכיחות שוב ושוב שהיא שגויה. השפה המדוברת קיימת מזה מאות אלפי שנים והיא מוטבעת עמוק במורשת הגנטית של האדם. הילד מאמץ אותה - באורח טבעי - בלמידה סופגת מהסביבה האוריינית שלו.

השפה המדוברת היא שטף צלילים שזורם בממד הזמן. השפה הכתובה היא גושים ויחידות של סמלים שמתממשים בממד המרחב אך נקלטים על דרך תרגומם לצלילים, במסלול הפונולוגי.

טעות אופטית
בשל הייצוג החזותי של השפה הכתובה נוצרת "טעות אופטית" שמיחסת אותה למידע של העין. טעות זו מהווה את אחת ההנמקות לשיטות ההוראה "המצלמות" של הקריאה. לפי מאות מחקרים, מסתבר שהשפה הכתובה, כמו זו המדוברת נרכשת בערוץ הפונולוגי, הקולי, ולא דרך המצלמה של העין.

התיאוריה של צילום המילה השלמה מתנפצת גם לנוכח המחקרים החדשים של רישום תנועות העיניים בשעת הקריאה. הקורא המיומן, מסתבר, לא מעיף מבט וקולט את המתאר, את הדגם הכללי של המילה כי אם בוחן כל אות ואות בנפרד.

הנימוק המשכנע ביותר להוראת הקריאה על דרך הצלילים אומר שקל יותר לילד לרכוש שפה הבנויה ממספר קטן של קולות מאשר לזכור אין-ספור צילומים של גושי סמלים גרפיים קטנים. בחיתוליה וכדי לרכוש אותה הילד זקוק ללימוד פורמלי ומובנה שלה.

תהליכי רכישת השפה הדבורה והכתובה ושכלולן מתמשכים מן הגיל הרך, דרך גן הילדים ועד בית הספר היסודי ומעבר לזאת, מפני שהשפה והנורמות שלה משתנות דרך קבע ובדומה לכך ההקשרים שהשפה מופעלת בהם. הלשון הכתובה אינה נרכשת מאליה, באופן נסיבתי, אלא מצריכה לימוד מפורש ומכוון בבית הספר.

* * *

אבני היסוד של הקריאה

השפה הכתובה היא תגלית, אמצעי טכנולוגי להעשרת התקשורת. כדי לרכוש אותה, הילד לא אמור להמציא אותה בכוחות עצמו - אלא - כשם שהוא עושה עם כל כלי טכנולוגי אחר, עליו ללמוד להשתמש בה.

בשפות שבנויות על העיקרון האלפביתי, הילד צריך ללמוד שצלילים ניתנים לייצוג בדגם גרפי של אות ושל אותיות שמרכיבות את המילה. למידה זו בנויה על מודעות פונולוגית, על הכרת האותיות והפרוש הצלילי שלהן ועל המזוג בין שתי המיומנויות האלה.

הקריאה, כאמור, היא אחת המיומנויות הלשוניות המורכבות ביותר שבנויה על כישורים  קוגניטיביים רבים. רכישתה מערבת קשב, הבנה, זיכרון, את מערכת עיבוד המידע הפונולוגי, החזותי, את מכלול המערכת הלשונית - ואת היכולת להביא את כל הרכיבים האלה לידי שלמות תפקודית אחת.

פעולת הקריאה מותנית בראש ובראשונה - ועל כך יש הסכמה רחבה בקרב המומחים - בכשרים הפונולוגיים של הלומד. המידע החזותי-גרפי חייב לעבור הסבה לזרם של צלילים, לדיבור. הקורא צריך להכיר את האותיות ואת החלופה הקולית שלהן ולדעת לנוע - במהירות, ברהיטות ובשטף - בין שני אופני השפה האלה.

תנאי חשוב ליעילות הקריאה הוא שתהליכי הפיענוח וההמרה יהפכו לאוטומטיים. האוטומטיזציה של המיומנויות הבסיסיות האלה סוללת את הדרך לכשרים הקוגניטיביים הנאורים לקליטת המשמעות של המילים והמשפטים - להבנת הנקרא לגורמים רבים אחרים כמו זיכרון קצר וארוך טווח - חזותי ושמיעתי, כושר ריכוז, מוטיבציה, תרומה חשובה לטיב הקריאה. אוצר לשוני עשיר משפר את תהליך הקריאה משום שקל יותר לקרוא מילים מוכרות מאשר לפענח מילים חדשות.

* * *

סוגים של דיסלקציה
הדיסלקציה אינה תמונה קלינית הומוגנית. אחת החלוקות המקובלות עושה הבחנה בין הקורא והמאיית

* דיסלקציה חזותית dyseidethic
* דיסלקציה שמיעתית - dysphonetic
* דיסלקציה מעורבת - alexic dyseidethic- dysphonetic
* וקבוצה רביעית, נדירה מאוד המכונה דיסלקציה קינסתטית - kinesthetic dyslexia

התסמונת של ליקויי הקריאה שונה בכל קבוצה.

חלוקה אחרת יוצרת שתי תת-קבוצות:

 * surface dyslexia מקורה בהפרעה בעיבוד מידע חזותי ופוגמת בעיקר בקריאת מילים מורכבות חריגות.

* developmental phonological dyslexia נגרמת משיבושים בעיבוד המידע הפונולוגי  ומתבטאת בקשיים בפיענוח מילות תפל.

* * *

קשיי קריאה ודיסלקציה
לפני כל דיון בסוגיית הדיסלקציה יש לעשות הבחנה ברורה בין קשיי קריאה לבין דיסלקציה.

הדיסלקציה -כלקות למידה ספציפית - כפופה לתנאי היסוד של הגדרת לקויות הלמידה: היא מופיעה בקרב תלמידים בעלי רמת משכל תקינה, שאינם לוקים בקליטה חושית, שזכו בחינוך אורייני ולא סובלים מהפרעות נפשיות חריפות. חוקרים רבים מתארים אותה כ"הפתעה" היינו כתופעה שאין לה הצדקה, שלא מתיישבת עם הנתונים והיכולות הפוטנציאליות של הילד.

קשיי קריאה יכולים להופיע בקרב ילדים שסובלים מרמת משכל נמוכה, ממוגבלות חושית, מחסך והזנחה אוריינית ומהפרעות נפשיות חריפות.

ילדים רבים נכשלים בקריאה משום שמעולם לא לימדו אותם לקרוא. ילדים אלה אינם דיסלקטים, הם קורבנות של הזנחה חינוכית, או של תיאוריות שמצפות מהם "להמציא, יש מאין" את העיקרון האלפביתי.

גורמים סיבתיים לדיסלקציה
המחקר הקדחתני של הדיסלקציה נמצא בעיצומו. הסוגיה נבדקת מהזווית הנוירו-אנטומית, הנוירו- פיסיולוגית, המיקרוביולוגית, הנוירו-קוגניטיבית, האופטלמולוגית, הגנטית - ועוד- כשכל דיסציפלינה בונה את עבודתה על נוֹמֶנְקְלָטוּרָה, על שיטות ועל כלי מחקר משלה. אציג כאן, בקווים כלליים, תיאוריות אחדות שמנסות להסביר את הדיסלקציה.

* * *

התיאוריה של אוֹרְטוֹן
בראשית המחקר המדעי המודרני של המוח, ב-1925 הופיעה התיאוריה של סמואל אוֹרְטוֹן נוירולוג אמריקאי להסבר הכשל ברכישת מיומנויות השפה.

תורת אורטון מייחסת את השיבושים ברכישת השפה להפרעות בגיבוש השליטה הַצִּדִּית. שליטה צדית פירושה שהֶמִּיסְפֵרָה מוחית אחת מיטיבה לתפעל את האיברים - עין, יד, אוזן, רגל שהיא אחראית עליהם.

האיברים המועדפים מהירים, מדויקים ומיומנים יותר מהאיברים שמנוהלים על-ידי ההמיספרה המשנית. כדי לתפקד כראוי - כדי לפתח כישורים לשוניים תקינים - תהליכי הרכישה, האחסון, הזכירה והביצוע חייבים להתבצע על-ידי המיספרה מוחית אחת. אצל רוב האנשים - הימניים - ההמיספרה השמאלית השלטת ממונה גם על כל הכישורים הלשוניים שלהם.

כאשר גיבוש השליטה הצדית נכשל, שתי ההמיספרות מעורבות במידה שווה - מצב שמכונה אמבי- לטרליות, דו-צדיות - ברכישה ובהפקה של השפה. מכיוון שאין שלטת ואין משנית, במקום חלוקת תפקידים נוצר סכסוך בין השתיים שמתבטא בהפרעות לשוניות כמו גמגום, שִׂיּכוּל אותיות בשפה מדוברת וכתובה, כתב ראי והפרעות לשוניות אחרות. תורת אורטון זכתה בשעתה לפופולריות רבה אך עם חלוף השנים קרנה ירדה והיא נעלמה מהכותרות. בשנים האחרונות היא חוזרת לשדה המחקר והחינוך ותופסת שוב את המקום הבכיר שהיא ראויה לו.

phonological-deficit hypothesis
רוב התיאוריות מייחסות את הדיסלקציה להפרעות בתהליך התפיסה השמיעתית, בתפקוד המערכת הפונולוגית של המוח.

מערכת עיבוד המידע הפונולוגי של המוח
כאשר המוח מתחיל לעבד את הצלילים שמגיעים אליו הוא בונה מפה טונוטופית שעליה הוא ממקם את המידע. מפה טונוטופית נבנית בשבלול באוזן הפנימית ובקליפת המוח השמיעתית ותפקידה לקלוט ולהעביר את מידע הצלילים.

התנסות מוקדמת בעיבוד מידע קולי מחדדת את הכשרים הפונולוגיים ומחווטת את המוח לתפקודו העתידי במיומנויות האורייניות. המוח זקוק לגרייה סביבתית כדי לעצב כראוי את התכונות האנטומיות, הפיסיולוגיות והתפקודיות שלו.

מהירות הפעולה - עיבוד המידע - של המערכת הפונולוגית תקבע את רמת ההצלחה ברכישה ובהפעלה של המיומנויות האורייניות. מהירות זו נקבעת על-ידי טיב החיווט של המסלולים העצביים, של הצמתים ושל תחנות המידע השמיעתי וקצב הירי של הדחף העצבי שמעביר את השדר הקולי.

חוקרים רבים רואים בקשיי מהירות עיבוד המידע הפונולוגי את הגורם המרכזי  לדיסלקציה. הזמן שנדרש למוח כדי לזהות שהוא שומע שני צלילים ולא צליל אחד, ממושך הרבה יותר בקרב ילדים שמתקשים ברכישת המיומנויות של השפה.

המחקר הגנטי
ההשערה שלדיסלקציה רקע תורשתי חזק מקובלת על רוב המומחים. עם פיצוח הקוד הגנטי החל מחקר ענף שמטרתו לאתר את הגנים שמעורבים בגרימת ליקויי הקריאה. הממצאים הולכים ונערמים. פיסות המידע הקטנות מתחילות לבנות את הפסיפס הגנטי המורכב של המוח הקורא.

* * *

--למידה וליקויי למידה-------לעמוד הראשי----------ד"ר אילנה מודלינגר--