חשיבות האיתור וההתערבות הטיפולית המוקדמים בקשיי הילדים שלוקים בליקויי למידה מקובלת היום על כל המומחים.

האות המובהק ביותר שמעורר חשד לליקויי למידה הוא איחור משמעותי במימוש אחת או אחדות מאבני הדרך ההתפתחותיות של גיל הילדות. קֶצֶב ההתפתחות של כישורי הילדים לא נמדד בשָׁעוֹן עֶצֶר. איחור קל בפיתוח מיומנות כלשהי הוא טבעי למדי שצריך לעורר לכל היותר תשומת לב אך לא דאגה יְתֵרָה.

האיחור ההתפתחותי יכול להיגרם מסיבות שונות ומומלץ לְאַתֵּר מוקדם ככל האפשר את סיבותיו.

תחזית המבחנים - בגיל צעיר - אינה מדויקת. העובדה שילד יעבור מבחן בהצטיינות אינה ערובה לכך שהוא ירכוש בהצלחה את המיומנויות האקדמיות, ואִילּוּ הילד שייכשל בו אינו מוּעָד בהכרח לקשיי למידה.

העובדה שמקצת הילדים משתהים מעט במימוש כושר אינה צריכה, כאמור, לעורר דאגה, אך היא ראויה לתשומת לב ולהתערבות טיפולית מזרזת. התערבות טיפולית מטרימה כזו של טיפוח כושר היא השקעה כדאית ורצויה בכל מקרה. זירוז ידידותי ושקט של תהליך ההבשלה, ללא תחושת דחיפות, עשוי למנוע מהילד כישלון עתידי. גם אם הילד לא נועד מראש לכישלון, והיה סוגר בעצמו את הפער ההתפתחותי, הטיפול מבורך כי הוא מעניק למחנכי הילד מצפון שקט ולילד תָּכְנִית העשרה מהנה.

האבחון המוקדם יאתר את הילדים שנמצאים ברמת סיכון גבוהה ויאפשר להם התערבות טיפולית "פְּרוֹפִילַקְטִית" נינוחה, באמצעות מִשְׂחָק ופעילויות הגן המהנות, לפני קַו הַזִּינּוּק האקדמי. יתכן ש"הַזְּמַן יעשה את שלו" אך אין כל מניעה לעזור לו מעט "לעשות את שלו".

האבחון המוקדם יעמוד על פערים בהתפתחות הכישורים השונים של הילד. כאשר קיימים פערים בולטים בין הכישורים השונים של ילד, הם עלולים להוות מקור לתסכול. ילד בעל עיניים חכמות וביקורתיות - תפיסה חזותית טובה - וידיים גולמניות - כשרים גרפומוטוריים דלים - עלול להזדעזע למראה ציוריו ולהפסיק לעסוק בפעילויות של עיפרון-נייר החשובות כל-כך לכתיבה העתידית שלו.
מִמְצָאֵי חֵקֶר הקריאה מעלים ש"חלון ההזדמנויות" האידאלי לטיפול בקשיי הקריאה הוא בגיל גן חובה וכיתה א'.

שלוש מסקנות הַמַּפְתֵּחַ של חקר הקריאה אומרות:

• 90% מהילדים שמתקשים בקריאה יסגרו את הפער הלימודי עד כיתה א אם יקבלו עזרה טיפולית.
• 5% מהילדים שהטיפול ניתן להם לאחר כיתה ג' יסבלו מקשיי קריאה לאורך כל תקופת הלימודים  שלהם.
• כאשר העזרה ניתנת לילד בכיתה ד', הזמן שנדרש לטיפול בכושר לקוי ארוך פי ארבעה מזה שניתן לילד בגן.

מתוך ?Is It a Reading Disorder or Developmental Lag

לליקויי למידה רקע תורשתי חזק ומשום כך, רוב ההורים של לקויי הלמידה העתידיים התנסו בעברם הבית-ספרי בכישלון לימודי. משום כך ניתן להניח שהחשש שגם ילדם יחווה גורל דומה מקבל אצלם משקל יתר.

בניגוד להפרעות שונות שמתגלות מיד עם הולדת התינוק, החשד לליקויי למידה מתעורר לאט, בהדרגה כאשר הילד הצעיר מגיע לשלב של מימוש מיומנויות התפתחותיות - תנועתיות, לשוניות, וכד'. ההורים הם הראשונים שמבחינים שילדם אינו עומד בקצב ההתפתחות של שאר הילדים בני גילו והם עלולים להיקלע לסבך רגשי מורכב - מאכזבה, עצב, אשמה, כעס ועד לבהלה חריפה.

יש הורים שנוקטים במנגנוני התגוננות של התעלמות והכחשה, אולם, כאשר הילד עוזב את חיק המשפחה ויוצא למסגרות של חברת השווים, גן ילדים, בית ספר יסודי, סימני השונות שלו מקבלים גושפנקה אובייקטיבית ו"עצימת העין" אינה עומדת יותר במבחן המציאות.

תסקיר שנערך מטעם מכון Roper Starch בארה"ב "עמדות הציבור ביחס ללקויות למידה" מעלה מִסְפָּר מִמְצָאִים עגומים:

• הסטיגמה השלילית של לקויות הלמידה מפחידה את ההורים עד כדי כך ש-48% מהנשאלים ענו שהדבקת תווית "לקוי למידה" מזיקה יותר לילד מההתמודדות בכוחות עצמו - ללא עזרה - עם קשייו הלימודיים.
• 44% של ההורים מודים שלמרות שהבחינו בסימני המצוקה הלימודית של ילדם הם חיכו שנה עד אשר הם הכירו בעובדה שהוא סובל מקשיי למידה משמעותיים וזקוק לעזרה של מומחה.

Roper Starch Poll: Measuring Progress in Public and Parental Understanding of Learning Disabilities, 2000

לאִבְחוּן המוקדם ולהתערבות טיפולית מוֹנַעַת לשיקום כישורי הילד יתרונות רבים וכאשר האיתור מגיע לאחר מימוש כישלון, הטיפול צריך להתמודד לא רק עם הכושר הלקוי כי גם עם תוצרי הלוואי הקשים - כמו אובדן המוטיבציה, פגיעה בביטחון ובערך העצמי ועוד- של הכישלון הלימודי.

סימני האזהרה 

הכישלון הלימודי של ילד אינטליגנטי מסגיר את ליקויי הלמידה שלו אך מטרת האיתור המוקדם היא להקדים ולמנוע את הכישלון על כל תופעות הלוואי המזיקות שלו.

תורשה
סימן האזהרה החשוב ביותר לאיתור מוקדם של לקויות הלמידה מקורו בתורשתיות הַכְּבֵדָה של ההפרעה. כאשר אחד ההורים אובחן בעבר כלקוי למידה, או לא זכה לאבחון אך תעודותיו היו גדושות בהערות "לא מְמַצֶּה את הפוטנציאל שלו" או אף גרוע מכך הואשם בעצלנות ובחוסר מוטיבציה,  סְבִירוּת הורשת לקויות הלמידה גבוהה ביותר.

הפרעות שמיעה

דלקות אוזניים - Post otitis auditory disfunction
המחקרים שֶׁבָּחַנּוּ את הַקֶּשֶׁר בין דלקת האוזן התיכונה לבין שיבושים בהתפתחות השפה, הכשרים האודיטורים והלמידה בכלל העלו שבקבוצת הילדים לקויי הלמידה שְׁכִיחוּת הַדַּלָּקוֹת הייתה כפולה מזו שבקבוצות הביקורת של ילדים ללא ליקויי למידה.

ה- POAD היא הפרעה נפוצה למדי ולמרות שנזקיה הוכחו בעליל קיימת נטייה להתעלם ממנה. הדעה המקובלת  והמוטעית היא שכאשר הדלקת נרפאה ואיכות השמיעה של הילד חזרה לקדמותה הכול בא על מקומו בשלום.

הנזקים של דלקות האוזניים נגרמים מתופעות הלוואי - הצטברות נוזלים וחסימת הערוץ השמיעתי - שלהן. מערכת העצבים המרכזית נוטה לזנוח ערוצים חושיים שאינם מופעלים. התופעה מוכרת היטב במקרה של "העין העצלה". אולם בעוד "העין העצלה" מקבלת התייחסות וטיפול, "האוזן העצלה" לא מאותרת ואינה זוכה לתשומת הלב הראויה.

כאשר הערוץ השמיעתי מוּשְׁבָּת, ובמיוחד בתקופות מכריעות להתפתחות הלשונית, הַדָּבָר יכול לפגום בהתפתחות התקינה של מיומנויות ההאזנה, הַקֶּשֶׁב ושאר הכשרים השמיעתיים הבסיסיים.

לפי מחקר שפורסם  ב-Clinical Pediatrics ל-90% מכלל הילדים ההיפראקטיביים יש היסטוריה של שלוש דלקות אוזניים.

הנזקים חֲמוּרִים בעיקר כאשר הַדַּלָּקוֹת מופיעות בתקופה של רכישת השפה, כאשר הערוץ השמיעתי נדרש למלוא תפקודו. הפרעות ארטיקולציה - הגייה - שמופיעות בדיבורו של הילד בתקופה זו רומזות אף הן על בעייתיות בתפקוד הערוץ השמיעתי. המסקנה שמתבקשת מנתונים אלה היא שאין להסתפק בבדיקה של חַדּוּת השמיעה של ילד שהחלים מדלקות אוזניים ויש לאבחן גם את רמת ההתפתחות של הערוץ השמיעתי שלו.

הצטברות נוזלים באוזן שנגרמת בְּשֶׁל הדלקות לא תמיד מְלוָּּוה בכאב או בסימנים בולטים שמסגירים את הבעיה הבריאותית ולכן היא עלולה להתחמק מאיתור ולְחַבֵּל - במחתרת ובאין מפריע - בתפקודו של הילד.

בגלל בּוֹלְטוּת ההפרעה, קשיי הילד שסובל מפגיעה בינונית עד חֲמוּרָה במערכת הַשֶּׁמַע מאותרים בקלות. לא כך במקרים של ליקויים קלים, שלא הילד ולא מחנכיו מודעים להם. ליקויים אלה לא מונעים למידה, אך הם עלולים לשבש ולהאט אותה.

ביטויים התנהגותיים שמעוררים חשד לליקויי שמיעה קלים:

* הצטננויות תכופות מְלוּּוֹת בכאבי אוזניים
* הילד מחסיר בְּדִבּוּרוֹ צלילים, מחליף ביניהם או מְעַוֵּות אותם
* דיבורו של הילד חזק או חלש מדי
* הילד מבקש לעתים קרובות לחזור על מה שנאמר לו
* הילד מסובב את ראשו כאשר הוא מקשיב
* הילד בּוֹחֵן את השפתיים של הַדּוֹבֵר בשעת הקשבה
* הילד מרבה בשגיאות ארטיקולציה או כתיב פונוגרפיות ב=פ, ק=ג, ד=ת

הפרעות ראייה
הפרעות ראייה רבות הן תורשתיות, לכן הורים שסבלו בילדותם מאחת ההפרעות צריכים לגלות ערנות מיוחדת לקשיים בתפקוד החזותי של ילדם.

Amblyopia - Lazy Eye עין עצלה 

העין העצלה היא הפרעת ראייה שפוגעת ב-4% מכלל הילדים. היא מופיעה לפני גיל שש.

ההפרעה נגרמת כאשר הראייה בעין אחת נפגמת והמוח שאינו סובל את התמונה המטושטשת "מכבה", זונח אותה. אם האמבליופיה לא זוכה לטיפול, ראיית העין העצלה עלולה להתדרדר עד כדי עיוורון תפקודי.

חשוב לטפל בעין העצלה מוקדם ככל האפשר לפני שהמוח זונח אותה. העין העצלה לא ניתנת לטיפול באמצעות עדשות מגע, משקפיים או ניתוח לייזר. לפני הטיפול בעין העצלה יש כמובן להסיר את הבעיה שיצרה אותה. רק לאחר סילוק הגורם הסיבתי ניתן לגשת לטיפול "בעצלות" העין. אחד מאמצעי הטיפול הוא כיסוי העין הבריאה ברטייה כדי "לעורר" את העין העצלה ו"להכריח" את המוח להתייחס אליה. דרכי הטיפול כוללות תרגילי עיניים ומתן גירויים לעין העצלה באמצעות מכשור מיוחד שנבנה למטרה זאת.

פזילה
כ-4% מכלל הילדים סובלים מִדַּרְגוֹת שונות של פזילה. כאשר השרירים החוץ-עיניים לא מסוגלים לכוונן את שתי העיניים בסימטריה תקינה, המבט אינו מְאוּזָּן וכל עין פונה לכיוון אחר. המוח מתקשה לְמַזֵּג ולפענח את שתי התמונות ונוטה לִנְטוֹשׁ אחת מהן, היינו ליצור עין עצלה.

פזילה קבועה מסגירה את ההפרעה אך יש מצבים בהם הפזילה או "בריחת העין" מופיעה רק בשעת עייפות.

מיקוד ראייה
הקושי שעלול לחבל בתפקוד הלימודי של הילד הוא בעיה במיקוד הראייה. המיקוד נפגם כאשר שיתוף הפעולה בין שתי העיניים במבט לכיוונים שונים, או בהסתכלות לקרוב ולרחוק משתבש. קשיי מיקוד הראייה פוגעים ב-10%-5% מכלל ילדי בית הספר.

ההפרעות במיקוד הראייה עלולות להתבטא ב:

* קושי להתמקד בקריאה לאורך זמן, עייפות בשעת קריאה
* קושי בהתכנסות פנימה של המבט, בהסתכלות לקרוב
* פזילה בעין בשעת הסתכלות לצדדים
* פזילה סמויה שמתגלה בעקבות עייפות לְאַחַר מאמץ
* קושי במעבר מהסתכלות לרחוק אל הסתכלות לקרוב, מהלוח למַחְבֶּרֶת, למשל
* כאבי ראש
* טשטוש או כפילות ראייה
* מצמוץ בעיניים. המצמוץ יכול להיות "טיק" עצבני, אולם הטיקים - שהם ביטויי מתח - נוהגים "להתלבש" על נקודות תורפה רגישות ואגב כך להסגיר הפרעות סמויות
* הילד מְכַסֶּה עין אחת או מַטֶּה את ראשו בשעת הסתכלות
* רגישות חריגה של הילד לאור השמש

בדיקת ראייה רגילה לא מזהה את הבעיה. איתור ההפרעות במיקוד הראייה ובתפקוד הדו-עיני נעשה על-ידי אופטומטריסט המתמחה בבדיקה זו.

מיומנות הקריאה נפגעת יותר מכל תפקוד לימודי אחר מהפרעות המיקוד ולפני פסק הדין של דיסלקציה מומלץ לבדוק את מיקוד הראיה של הילד.

התפתחות תנועתית- תנועתיות עדינה - תכנון תנועות

התפתחות התנועתיות העדינה מיוצגת על ידי פעילויות יום-יום פשוטות כגון כִּפְתּוּר, קשירת שרוכים וכד'. אם ההורים מדווחים על הפרעות בולטות או איחור רב בשליטה במיומנויות אלה, הנושא חייב לעבור בדיקה מדוקדקת באמצעות מבחנים לתנועתיות עדינה.

כאשר עֲבָרוֹ של הילד מאופיין בתנועתיות מגושמת - נפילות, פציעות, היתקלויות - הַדָּגֵשׁ באבחון צריך לעבור לכישורים הפרקסיים - תכנון תנועות – שלו.

הקשיים בהתפתחות הגרפומוטורית של הילד לא מתגלים בכישלון בתפקוד כי אם בהיעדר בולט של העיסוק בהנאות העיפרון -נייר של גיל הילדות.

שיבושים בלפיתת העיפרון מעוררים חשד שהכותב עבר הַיְמָנָה והֵחֵל לכתוב ביד שלא הייתה בְּשֵׁלָה לפעילות. בנוסף להיותה אות שמעיד על הפרעות בגיבוש השליטה הֲצִדִּית, הלפיתה העילגת הופכת לגורם סיבתי שמשבש את הפעילות ואת התוצר של הכתיבה.

הלפיתות המעוותות של העיפרון - אחיזות "החֶנֶק" ו"איגרופים" למיניהם - מסרבלות את הכתיבה, מעייפות את היד ומפיקות כתב איטי, מאומץ ובלתי-קריא.

הפרעות דיבור

איחור קל ברכישת הדיבור - שאינו מְלוֶּּוה בהפרעות תקשורת או התנהגות נוספות - לא צריך לעורר דאגה רבה. המחקרים מראים שרוב הילדים שמאחרים לדבר, משלימים את החסר, סוגרים על הפער עד גיל חמש, שש.

מחקרי מעקב אָחַר התפתחות של המאחרים לְדַבֵּר מצאו רבים מהם ביישנים, מכונסים ומתקשים בתפקוד החברתי. כמו בסוגיות מחקריות רבות, גם בנושא זה קשה לדעת מה גרם למה, ילדים אִינטְרוֹברטִים למשל, מעדיפים לִשְׁהוֹת בעולם הפנימי שלהם ואין להם את אותו הדחף לתקשורת כמו לילדים בעלי אופי אֶקְסְטְרוֹבֶרְטִי שנהנים להימצא בהמולה החברתית.

Developmental articulation disorders הפרעות הגייה התפתחותיות 
שכיחות מאוד - עד 10% מכלל הילדים מתחת לגיל שמונה סובלים מהן. הפרעות אלה קלות לטיפול ורוב הילדים משתחררים מהן בכוחות עצמם או בעזרת קלינאית תקשורת.

גמגום ראשוני וגמגום שניוני
מקובל להבחין בין שני שלבים של גמגום - ראשוני ושניוני. הגמגום הראשוני הוא תופעה טבעית, שכיחה מאוד שמכתימה את ההבעה של ראשית הדיבור. הילד מְסַפֵּר על אירוע מלהיב ומרגש, מילים רבות רוצות לפרוץ ואֶמְצָעֵי ההבעה, הקואורדינציה התנועתית, טרם הגיעו להבשלה המתאימה. השפתיים, הלשון, השיניים, הנשימה מסתכסכים זה עם זה ומכשילים את ההבעה הרהוטה של המילים. אם מתעלמים מהגמגום הראשוני, עם שכלול התיאום התנועתי בין רשויות הביצוע, הוא יעבור מעצמו, ללא כל צורך בהתערבות טיפולית.

כדי למנוע זנחה של הבעיה נקבעו  מַדָּדִים אחדים שקיומם צריך להדליק נוּרָה אדומה והַפְנָיָיה של הילד המגמגם לאבחון. כאשר יש היסטוריה משפחתית כבדה של גמגום - הגמגום של הילד נמשך מעל תקופה של שישה חודשים - הילד המגמגם מגלה הפרעות לשוניות נוספות - כאשר הילד המגמגם או משפחתו מגלים דאגה מוגזמת או חרדה יתרה לנוכח ההפרעה.

בעבר היה מקובל לחשוב שהגמגום השניוני נוצר כאשר הילד הופך מודע לקשיי הדיבור שלו ומאמץ מערכת מסורבלת של התנהגויות - תנועות סטריאוטיפיות, אותיות ומילים מאגיות, טיקים, ספסמות וכד' - שמטרתה למתן את המֶתַח שכישלון ההבעה יוצר. המחקר המודרני לא תומך בהסבר זה.

רוב הילדים, והוריהם, הופכים מודעים להופעת ההפרעה מיד וההתערבות המתקנת של ההורים אינה מנציחה את הפרעת השטף. לפי ההסבר העכשווי, הגמגום השניוני שׁוֹנֶה, כבר בתחילתו במאפייניו כגון חומרת החזרתיות, הארכת הצלילים, מחסומי השתיקה, מֶתַח תנועתי רב ונשימה בלתי סדירה.

גיבוש שליטה צִדִּית
כאשר הילד מְגַלֶּה העדפה מובהקת לשימוש באותה יד -ימנית או שמאלית- בפעילויות יום יום, הדבר מבשר על התפתחות תנועתית תקינה. סימני האזהרה מתעוררים כאשר הוא נוטה להחליף בין הידיים בביצוע פעילות כלשהי. אם עד גיל ארבע-חמש הילד טרם גיבש שליטה ידנית ברורה, מומלץ מאוד לאבחן את סיבות האיחור ולטפל בבעיה על יסוד ממצאי הבדיקה.

אם מתברר שהילד סובל מדו-צִדִּיּוֹת, מהיעדר צד שליט, יש לעבוד אתו -לפי המלצת המאבחן- על זירוז הגיבוש של שליטה ימנית. אם סיבת האיחור בגיבוש נובעת מהיימנה סמויה או גלויה של ילד איטר, מומלץ להחזירו - אם הדבר עוד אפשרי - לשליטה הצִדִּיּת המקורית - השמאלית שלו.

* * *