| הָאֵלִים של החוכמה, הידע והלמידה |  |
 |
"החשיבה המאגית הרי היא בבחינת צל הצועד לפני גופו אך במובן מסוים אין שְׁלֵמוּתוֹ נופלת משלו והיא שְׁלֵמָה ועקבית אין היא התחלה. ראשית, ניסיון ראשון, חלקו של שָׁלֵם שטרם בא אל גישומו. חשיבה זו מהווה שיטה מעוצבת כיאות בלתי תלויה מבחינה זו בשיטה האחרת שיכונן המדע."
במקום להציג מדע ומאגיה זה לעומת זה מן הראוי להציגם כמקבילים זה לזה כשני אופני הכרה שאינם שקולים אהדדי באשר לתוצאות העיוניות והמעשיות" 'החשיבה הפראית' לוי-שטראוס
* אודין הנווד- * סרסוואתי המעניקה את הדיבור, החֲכמָה והלמידה - * פרומתיאוס, הרואה את הנולד * תות, היוצר של כל ענפי היֶדַע, האנושי והנשגב - * קואטזאלבואטי, אַל הלמידה והידע - * וואן-צ'אנג, אַל התַּרְבּוּת, הסִפְרוּת, החינוך, הלמידה וההשכלה - * סרידוון, הָאֵלׇּה הוולשית של התבונה, הידע וההשראה - * פו שי, בורא התרבות הסינית - * ניסבה, הגדולה מכולם - * ששת, אֵלַת הכתיבה, המדידות, האסטרונומיה, האסטרולוגיה, הארכיטקטורה, ההיסטוריה והמתמטיקה במיתולוגיה המצרית.
אודין הנודד
יש לו מאות שמות ואינספור תחפושות והוא משוטט בין בני האנוש ואיש לא יכול לזהות אותו. בניגוד לאלים שמעניקים ידע וחוכמה, אודין האל הבכיר במיתולוגיה הנורדית הוא מלקט כפייתי של הידע. כדי לזכות בידע אודין יעשה הכול, ירמה, יבגוד, ירצח ויגלה גם הַקְרָבָה עצמית עליונה.
הוא פנה אל 'עץ העולם' וביקש שיגלה לו את תעלומות העתיד והיקום. העץ ציווה על אודין שיְשַׁפֵּד את עצמו על ענפיו וימתין לתשובה.
לאחר תשעה ימים ולילות של המתנה, בעוד חניתו של אודין מפלחת את גופו, 'עץ העולם' העלה את שורשיו ועליהם היו רשומות 24 'רונות' האותיות של האלפבית הסקנדינבי הקדום. אודין פשט את ידיו והאותיות נִצְרְבוּ - כמו באש - עליהן.
כדי לזכות בתבונה עליונה, ב - wisdom of Ages, אודין ביקש ללגום מבאר החוכמה מימיר. הנפיל הממונה על שמירת הבאר דרש בתמורה לעקור את עינו של אודין. מאז אודין זכה בשם נוסף 'מלך האלים שתום העין'.
סיפור אַחֵר על מימיר מבליט שוב את חשיבות התבונה במיתולוגיה הנורדית.
בתום המלחמה בין אֵלַי הוניר לאֵלַי האייסיר, כדי לחזק את השלום שהושג, היריבים החליטו להחליף ביניהם בני ערובה. אֵלַי הווניר קיבלו את הוניר, אחיו של אודין ואת מימיר, הנפיל שומר באר החוכמה שהִרְבָּה לשתות ממימי הבאר וצָבַר חוכמה רבה.
אחיו של אודין היה נאה ואצילי אך לא הצטיין בתבונה רבה. בכל רעיון שהוא העלה הוא התייעץ תחילה עם מימיר ובהעדרו של זה דבריו היו תפלים וחסרי תבונה.
כאשר אלי הוניר גילו את טיפשותו של הוניר, הם חשו מרומים וזעמו מאוד. באחיו של אודין הם לא העזו לגעת אך את ראשו של מימיר הם כרתו והשליכו בחזרה לאלי האייסיר. אוניד לקח את ראשו של מימיר, עטף אותו בצמחי מרפא כדי לשמרו ולמנוע את מותו. הוא נשא אתו את 'הראש המדבר' של מימיר והתייעץ אתו בכל בעיה שהטרידה אותו.
מכל האלים אודין היה האחד ששאף להגן - בכל מחיר - על הידע. כדי לצבור חוכמה וכוח הוא דיבר עם כל החכמים, נביאים, הוזים, מלכים וחיפש דרכים רבות לגייס מידע. אחת מהן הייתה באמצעות שני עורבים 'מַחשָׁבוֹת' ו-'זיכרון' אשר מקיפים את העולם יום יום ומדווחים לו על המתרחש.
אודין ואחיו בראו את היקום של תשעה עולמות. יום אחד, בעוד האחים מהלכים לאורך חוף הים, הם מצאו שני גזעי אילנות מהם הם גילפו גֶּבֶר ואישה. אודין הפיח בהם רוח ונשמה, אחיו העניקו להם היגיון ותנועה, נסכו בהם את כוח הדיבור, הראייה והשמיעה. ומשניים אלה נולד גזע האדם כולו.
לאודין פנים רבות והפכפכות. המיתולוגיה הנורדית הקדומה מעידן הויקינגים מיחסת לו 'שירה והשראה' אך גם 'טירוף וזעם'.
אנו חייבים את מתנת השֵׁכָר לאַל אודין. האגדה מספרת שהגמדים רקחו את מֵי הדבש הקסום, הענקים הסתירו אותם אבל אודין מצא ונתן אותם לילדי אנוש. אלה ששתו ממנו הפכו חכמים מאוד וידעו להביע את תבונתם במילים יפות כל כך שכל מי ששמע אהב וזכר אותן.
בבלדה לענק ואתרותניר 'חזק בחידות' מסופר על קְרָב מוחות טראגי שאודין ניהל כדי לזכות בידיעת אירועי העתיד.
אודין, בעילום שם ומחופש כ'מחפש עצות' מגיע להיכלו של ואתרותניר, 'החזק בעצות' שנחשב לחכם ביותר בקרב הענקים והשניים מחליטים לנהל ביניהם תחרות חידות. זה שלא יֵדַע לענות על שאלת יריבו, ראשו ייכרת.
אודין מציג לענק שורת שאלות בעיקר בדבר ראגנארוק, הקְרָב של אחרית הימים בין האלים בהנהגת אודין לבין הענקים בראשות לוקי התכסיסן הערמומי. השאלה שהטרידה יותר מכל את אודין היא זו שלפני האחרונה: מה יהיה גורלו של אודין בקְרָב ראגנארוק?
לאחר קְרָב אכזרי וממושך, הזאב העצום, פנריר יכריע ויבלע את אודין. עוֹנֶה הענק החכם. שאלתו האחרונה של אודין ממלכדת את הענק: מה לחש האל אודין באוזני בנו בדרכו של זה למותו. הענק 'החזק בעצות' הבין שיריבו המחופש הוא האל אודין ונאלץ להודות בכישלונו לענות על שאלתו.
באיסלנד ובדנמרק דת האייסיר, האוֹדִינִיזם, עדיין קיימת ואף קיבלה תאוצה במאה ה-20.
Onsdag יום רביעי בשבוע הדני, השבדי והנורבגי הוא היום של אודין.
מתוך "שירת הצפון" מבחר האגדה האיסלנדית תרגום, עריכה ומבואות אריה סתיו
* * *
אֶל סרסווטי, התגלמות הידע, נושאים עיניהם כל תאבי ההשכלה, אוהבי הסֵפֶר - התלמידים, המורים, המלומדים ואנשי המדע.
ארבע זרועותיה מסמלות את מהות האישיות הלומדת - בינה, אינטלקט, דריכות ואגו.
הזרועות הקדמיות מייצגות את פועלה של האלה במציאות החומרית והאחוריות את נוכחותה במציאות הרוחנית.
כדי לברוא את העולם ואת בני האדם, ברהמה, האל ההינדי פילג את עצמו לשניים, חצי אישה חצי גבר. לאישה הוא קרא סרסווטי. - המעניקה לבני אנוש את הדיבור, החוכמה והלמידה.
"האלה סרסווטי, יפה כמו הירח בגווני היסמין, שהזוהר הלבן, הטהור שלה הוא כמו טיפות טל צוננות, עטורה במחלצות לבנות זוהרות, שזרועותיה היפות אוחזות בוואנה יושבת על כס הלוטוס הלבן, מוקפת בהערצת האלים - הגני עלי. הסירי את רפיוני, את תשישותי ואת בורותי."
האלה סרסווטי היא התגלמות הידע ומעוצבת כולה מסמלים שמפארים את הידע הזה.
הלוטוס הוא סמל המציאות העליונה והצבע הלבן - טוהר וידע. המחרוזת משמעה ריכוז, התבוננות פנימית והתעמקות שמובילות לאחדות עם האל.
הצד הימני של האלה מייצג את תכונות החשיבה והאינטלקט, צִדָּהּ השמאלי - הרגשי - את סגולות הלב.
המחרוזת על ידה הימנית של האלה מסמלת שידע אמתי שנרכש מתוך אהבה ומסירות ממיס את האגו הנוקשה ומוביל להשתחררות מכבלי העולם החומרי.
הספר בידה השמאלית של האלה פירושו שרכישת הידע שתביא לשגשוג האנושות חייבת להיעשות מתוך אהבה, טוב לב ונעימות.
כְּלִי הנגינה בידיה הקדמיות - בִּינָה ואינטלקט - של האֵלָה מוֹרֶה על שאיפה להגיע להרמוניה מלאה עם העולם. הרמוניה זו תאפשר לאדם להשתמש בידע שרכש לרווחת האנושות.
הברבור הלבן מסמל את היכולת להבחין בין נכון לשגוי, בין טוב לרע. כדי שהידע ישרת את טובת האנושיות, האדם חייב לרכוש ולהפעיל אותו מתוך הבחנה בין הרצוי והבלתי רצוי. ידע שנשלט על ידי האגו בלבד יכול להרוס את העולם.
הטווס - שלפי פרשנים האֵלָה מתעלמת ממנו - הוא סמל של התנהגות בלתי צפויה, הפכפכה. המסר של הסמל הזה הוא שכדי לרכוש ידע אמתי הלומד חייב לגבור על פחד, חוסר החלטיות והפכפכות.
* * *
האלים - כך מספרת המיתולוגיה היוונית - השתעממו... ולכן הם הטילו על שני טיטנים Prometheus ו - Epimetheus למלא את הארץ במִינֵי חיות ואנשים. לצייד את היצורים החיים בסגולות קיום.
פרומתיאוס - "מחשבה תחילה" - ואפימתיאוס - "מחשבה שנייה" היו אחים. אפימתיאוס התחנן בפני אחיו החכם להעניק לו את זכות חלוקת התכונות. פרומתיאוס, למרבה הצער, נעתר לבקשת אחיו הכסיל וזה ניגש לחלוקת סגולות הקיום.
אפימתיאוס, שלא הייתה לו ראיית הנולד העניק את כל המתנות הטובות לבעלי החיים. הוא נתן להם פרווה כדי לגונן עליהם מפגעי הטבע, טפרים לצַיִד ולמאבק באויביהם, חושים מחודדים לאיתור סכנה ולמציאת מזון. לאחדים הוא העניק יכולת תעופה, לאחדים מהירות תנועה ולאחדים הסוואה מושלמת.
את האנשים הוא השאיר לסוף משום שהוא רצה להפוך אותם ליצורים המוצלחים ביותר. רק כאשר הוא זימן אותם אליו גילה אפימתיאוס - כִּשְׁמוֹ - נעדר תכנון מראש - שכל התכונות אזלו והאנשים נותרו ערומים וחסרי הגנות.
נבוך ומבולבל, אפימתיאוס הזעיק לעזרה את אחיו החכם, "מחשבה תחילה" כדי לצייד את האנשים בסגולות קיום.
פרומתיאס הגה רעיון פרוע שיחרוץ את גורלו וידון אותו לעינויי נצח. הוא התגנב לבתי המקדש של אתנה, אלת החכמה והפייסטוס, אל האש, אומנויות הפחחות וה - Tekhne וגנב מהם את ידע האש ואת חכמת האומנויות.
בזכות תבונת ה-"טכנה" המולדת בהם האנשים יצרו שפה, המציאו לבוש, מקום מגורים, ביות בעלי החיים וחקלאות. חכמת האומנויות העניקה לאנשים עדיפות שגברה על כל סגולות הקיום שהוענקו לבעלי החיים.
זאוס, בכיר האלים לא נשאר חייב. כדי להעניש את האנשים הוא יצר את פנדורה ושלח אותה אליהם עם
קופסה שהכילה את כל הייסורים והרוע. פרומתיאוס נקשר לצוק ועיט ענק מבתר, כל יום מחדש, את הכבד שלו.
לאחר שנים רבות, הֶרְקוּלֶס בא ושחרר את הטיטן הקשיש מסבלו. והשלושה, הטיטן, העיט והקשת הונצחו בקבוצת הכוכבים Saggita Kneeler ,Aquila.
* * *
תות הוא האֵל העסוק ביותר במיתולוגיה היוונית והמצרית.
היוונים ראו בו את ממציא האסטרונומיה, האסטרולוגיה, תורת המספרים, מתמטיקה, גיאומטריה, רפואה, בוטניקה, תיאולוגיה, האלפבית, קריאה, כתיבה ואומנות הנאום. הוא היה עבורם היוצר של כל ענפי הידע האנושי והנשגב.
המצרים תארו אותו כבורא של כל תחומי הדעת במדע, בדת, בפילוסופיה ובתורות הנסתר.
במקורו, תות היה אל הירח. בְּשֶׁל חשיבות הירח למצרים, למדידת הזמן בלילה, לארגון אירועים דתיים ואזרחיים חשובים, תות החל לצבור כוח ומעמד. הוא הפך לאל החוכמה, אל הנסתר, האל של ארגון האירועים והזמן.
אנחנו חייבים לתות - על פי המיתולוגיה המצרית - את השנה בת 365 הימים. בימי קדם השנה הייתה בת 360 ימים.
נות, אֵלַת השמיים בפנתיאון המצרי התחתנה בניגוד לרצונו של רע - אל השמש - וזה הטיל עליה קללה שהיא תהיה עקרה בכל ימות השנה. תות פנה אל הירח והציע לו תחרות שאם הירח יפסיד בה הוא יעניק חמישה ימים נוספים מאורו. ההימור הצליח ובחמישה הימים הנוספים שלא נכללו בקללת רע, נות, הפורייה, נתנה חיים לאוזיריס, איזיס, הורוס, סת ונפתי.
תות הצליח לפענח את המסתורין של השמיים. הוא רשם את הסודות בספרים קדושים שהסתיר במדבריות הארץ בתקווה שהם יימצאו - בדורות הבאים - על ידי אנשים נבחרים שמשתוקקים לדעת את הכול.
זה שיקרא את ספרו של תות תבונתו תלך ותגבר. הוא יֵדַע את שפת החיות, יִרְאֶה את הרוח וישמע את השמש, יְגַלֶּה את סודות האֵלִים ואת שירת הכוכבים. תות הופקד על גישור בין הניצים, בין הטוב לרע והוא שקד על קיום איזון בין השניים שאף אחד מביניהם לא יגבר על יריבו. תות יצר את החישובים לבריאת השמיים, הכוכבים, הארץ וכל אשר בהם.
Thoth, the Atlantean, give of my wisdom
give of my knowledge, give of my power
Freely I give to the children of men
Give that they, too, might have wisdom
to shine through the world from the veil of the night
Wisdom is power and power is wisdom
one with each other, perfecting the whole
לפי האגדה המסופרת על סחנה, בנו של רַעמְסֶס, הסֵפֶר של תות היה מלכודת מוות.
* * *
Quetzalcoatl the Feathered Serpent
קֶצַלְקוֹּאַטְל היה האל האצטקי, הפטרון של הידע והלמידה בתרבויות מסו-אמריקניות קדומות.
המיתולוגיה האצטקית מספרת שכאשר בריאת העולם הסתיימה, האלים ובני האנוש חיו בשלום ובשלווה.
כולם היו מאושרים מלבד האל קֶצַלְקוֹּאַטְל שהתקומם נגד הדרך בה האֵלִים שִׁעְבְּדוּ את בני האדם. הוא החליט לאמץ לעצמו זהות אנושית, להתערות בקרב בני האדם ולחלוק עמם את כל הידע שברשות האלים.
הוא הגיע לעיר טולן בשעה שבני המקום עמדו להעלות קורבן לאחד האלים. מזועזע מאכזריות הטקס הוא התערב ודרש להפסיקו. השמאן שניהל את הטקס זעם על ההפרעה והשמיים האפירו מעננים שבישרו כי סופה עזה עומדת לפרוץ.
קֶצַלְקוֹּאַטְל הרים את ידיו לשמיים והרוח החלה לנשוב ולגרש את העננים. מרגע זה בני האדם התחילו לסגוד לו. הוא סירב למעמד הרם של אל והציע להם לחיות בענווה וללמוד עם נפש טהורה.
הוא יצר עבורם את לוח השנה, את הספרים, נתן להם את התירס, לימד אותם לעבד את האדמה, לביית בעלי-חיים. הוא לימד אותם את אומנות הצורפות וגילה להם את רזי האסטרונומיה. הוא אסר על מלחמות, על העלאת קורבנות אדם, על רצח, גניבה, על פוליגמיה. טולן הפכה לעיר גדולה, משגשגת ומפוארת.
אחיו של קֶצַלְקוֹּאַטְל קינא בהצלחתו ורקם תכנית זדונית להפלתו. מחופש כאיש קשיש הוא בא אליו והביא לו דורון, משקה משכר מורעל. קֶצַלְקוֹּאַטְל שתה בהנאה רבה את המשקה, נכנס לערפול חושים ונתקף בתאווה חושנית שגרמה לו להפר את החוקים המוסריים של העיר.
למחרת, כאשר הוא התפכח והבין את חטאו, הוא פסק שהוא אינו ראוי להיות שליט העיר, הפליג בים ונטש את עירו. לפני עזיבתו, הוא נשבע לחזור כדי לנקום בבגידתו של אחיו.
בשנה בה קֶצַלְקוֹּאַטְל היה אמור לחזור, ועל אותו חוף בים, החלו להופיע הכובשים הספרדים הראשונים ובראשם עוטה שריון זהב בוהק הקונקיסטאדור הרנן קורטז.
השליט האצטקי האחרון האמין בטעות שבואו של הכובש קוטרז הוא התגלמות הנבואה על שובו המובטח של האל קֶצַלְקוֹּאַטְל.
מיד לאחר כיבוש מקסיקו, הספרדים שלחו מיסיונרים פרנציסקנים כדי להמיר את 'הילידים' לדת הנוצרית. אחד הסיפורים
הדרמטיים של 'הכיבוש הרוחני' הוא האוטו דה פי שהבישוף הפרנציסקני דיאגו דה לנדה ערך להשמדת תרבות המאיה.
* * *
סין העתיקה העריכה השכלה ותרבות ובראה, עבור הלומדים, המלמדים, עבור אוהבי הספר, עבור תאבי הידע, אַל רחום, נגיש לכולם, לעשירים ולעניים, לאנשי המעמד הגבוה ולפשוטי העם.
ון -צ'אנג הוא אַל הספרות, התרבות, החינוך, הלמידה וההשכלה בפילוסופיה התאיסטית.
לא משוחד, ישר, מעולם לא גזר עונש כבד על אדם, עוזר לנזקקים, מגלה חמלה לאלה שחשים בדידות, סולח לשגיאות של אנשים ומשרה שלום ותחושת נועם בכל מקום שהוא נמצא.
הוא נותן השראה ליוצרים והאגדה מספרת שעוצמת הזריחה של קבוצת כוכבים ליד הדובה הגדולה גוברת כאשר יצירה גדולה נכתבת.
המיתולוגיה הסינית מספרת על מלומד בשם צ'ונג קואיי בעל מוח מבריק שפניו היו מעוותות. האיש עבר את המבחנים שנערכו בעירו וניגש לטקס סיום הלימודים לקבל מידי השליט את שושנת הזהב, הפרס עבור ההצלחה במבחנים.
בראות השליט את פניו המעוותות, המכוערות של האיש הוא נחרד והפיל את שושנת הזהב שנשברה לרסיסים. בייאושו המַר, צ'ונג גואיי הטביע את עצמו. רוחו עלתה לשמיים והפכה ל'בורר גורל כל הלומדים' לאל בשם ון-צ'אנג.
ביום השלישי של הירח השני של לוח השנה הסיני נחגג יום ההולדת של ון-צ'אנג. כל הלומדים והמלמדים, כל אנשי התַּרְבּוּת, עניים ועשירים נוהרים למקדשים של ון-צ'אנג, מביאים לו מִנְחָה ושרים לו שירי תהילה.
* * *
סרידוון האלה הוולשית של התבונה, הידע וההשראה
סרידוון חיה על אי בלב אגם טגיד בוולס עם שני ילדיה, קרויידי ואפגדו. בתה, קרויידי, הייתה ילדה יפהפייה ובנה, אפגדו, היה הילד המכוער ביותר על פני האדמה.
יותר מכל, סרידוון אהבה את בנה וכדי לפצות אותו על כיעורו היא החליטה לרקוח עבורו משקה קסום שיעניק לו את כל הידע, התבונה ויכולת הנבואה שיהפכו אותו לאדם המבריק ביותר בעולם.
סרידוון רקחה את השיקוי הקסום במשך שנה ויום. באחד הימים היא יצאה כמנהגה ליער ללקט צמחים ואת קדירת המרקחה הרותחת היא השאירה תחת השגחתו של נער, גוויון.
בעוד גוויון יושב ליד הקדרה שלוש טיפות לוהטות מהשיקוי הקסום ניתזו על אצבעו. כדי למתן את הכאב העז, גוויון הכניס את אצבעו לפיו. הכישוף החל לפעול - הוא שמע כל דבר שנאמר בעולם, יָדָע את כל סודות היקום, יָדָע את העָבַר, את ההווה ואת העתיד.
גוויון, החכם מכל אדם הבין שאֵלַת התבונה לא תסלח לו על שגזל מבְּנָהּ האהוב את השיקוי המאגי. כאשר סרידוון גילתה את אשר אירע, היא יצאה במסע נקמה ותחרות מוחות נוראה החלה בין השניים.
כאשר, חמוש בכוחותיו החדשים, גוויון הִתְחַפֵּשׂ לארנבת, האלה רדפה אותו מחופשת לכלב ציד, כאשר הוא הִתְחַפֵּשׂ לדג, היא הייתה בעקבותיו כלוטרה, וכאשר הוא הָפַךְ עצמו לציפור היא הפכה לנץ.
המרדף נמשך ונמשך עד אשר גוויון הָפַךְ את עצמו לגרגיר חיטה. אלת התבונה הבינה את טעותו של הנער, הפכה לתרנגולת ובלעה את גרעין החיטה.
תשעה חודשים לאחר מכן אֵלַת התבונה ילדה תינוק, את גוויון הפעוט. למרות השנאה הגדולה ורגשי הנקם, סרידוון לא יכלה להרוג את התינוק. היא הכינה נרתיק מעור, שָׂמָה בו את הילוד ושילחה אותו לתוך הים. התינוק היָשֵׁן נמצא על ידי זוג חשוך ילדים שמָשׁוּ אותו מהים, קראו לו טליאסין וגידלו אותו באהבה גדולה.
כבר בהיותו ילד הוא גילה כישרון מופלא לשירה וכשבגר טליאסין, הוא הפך לגדול המשוררים של הוולשים.
* * *
פו שי, בורא התַּרְבּוּת הסינית
בימי קדם - מספרת האגדה - העם הסיני חי באנרכיה פרימיטיבית, משועבד לכל איתני ולכל יצורי הטבע.
האנשים היו מגושמים, איטיים, בעלי עור דק, בשר רך, שיער דליל וחסרי הגנות. הם נרתעו ונבהלו מכל דבר.
רעבים, הם טרפו את מזונם ושבעים הם השליכו את השיירים. המסגרת המשפחתית לא הייתה קיימת ואיש לא ידע מי הוא אביו.
רחמי האלים של הפנתיאון הסיני נכמרו ופו שי נשלח לתרבת את היצורים העלובים, חסרי החוק ומיומנויות הקיום.
פו שי רכש תובנה על העולם הסובב. למד, חקר וידע את כל הסוגיות הקשורות לטבע - להרים, לנהרות, לצמחים ולחיות.
פו שי לימד את נתיניו ליצר אש, לבשל את מזונם, לדוג עם רשתות, לצוד עם כלי נשק ולגדל עדרים. הוא לימד אותם לקחת רק את הנחוץ להם, לא לבזבז מזון ולא להרוג ללא סיבה. הוא יסד את מוסד הנשואים ואת המסגרת המשפחתית.
הסינים הקדומים תִּקְשְׁרוּ ותיעדו מידע באמצעות סבך קשרים ולא פעם הם שגו בפיענוחם. כדי להקל על התקשורת שלהם פו שי המציא עבורם שיטת כתיבה של חריטת סמלים על עצמות ועל שריון צבים.
האנשים המצוידים בידע מעשי רב היו מרוצים ומוכנים לאייש את הארץ. אך פו שי ידע שאין די בדיג, בצייד ובגידול בקר והאנשים זקוקים גם להדרכה רוחנית, נאורה יותר והמציא עבורם את הדיאגרמות התאואיסטיות שמייצגות את עקרונות היסוד עליהם מושתתת המציאות.
שמונה הדיאגרמות ניתנות להרכבה בצורות רבות. דגמים אחדים מראים לאנשים שהם מוגנים, אחרים שהם נתונים בסכנה, דגמים אחדים מורים להם לנוע ואחרים להישאר במקום, אחדים מדריכים אותם לתקוף ואחרים לסגת. באמצעות פיענוח צורת הדיאגרמות האנשים ידעו לנתב את התנהגותם ואת החלטותיהם.
אך מלאכתו של פו שי טרם הושלמה. הוא חשש שאם יעזוב את נתיניו הם יהפכו ליהירים ולאנוכיים. הוא רצה שהם יישארו צנועים ויזכרו את אומללות עברם. ואז הוא נתן למספרי הסיפורים - אלה שיודעים להחיות את העבר - את מתנתו האחרונה, את מתנת המוסיקה.
צלילי הלאוטה ידעו להשמיע את רחש הרוח בין צמרות העצים, את המים הזורמים בין הסלעים, את שעטות הסוסים לקְרָב. צלילי הלאוטה עוררו מחשבות ורגשות רדומים, מילאו את האנשים בתחושות של שימחה ונועם, הרגיעו תחושות כְּאֵב וזעם וניחמו רגשות של צער.
איכות החיים של העם הסיני השתפרה. האנשים הפשוטים הפכו בהדרגה לבעלי יכולת, נורמות, ערכים וחוקים. פו שי השלים את שליחותו, נפרד מנתיניו בתקווה שהם ידעו לחלוק את החוכמה והידע שהוא העניק להם ויחיו חיים תרבותיים, ערכיים ושלווים.
* * *
קטע מהימנון לניסבה "הגדולה מכולם".
The Lady in the place which she approaches there is writing Nisaba. the place which you do not
establish The humanity is not established cities are not built
The palace is not constructed the king is not elevated
לאָחַר בריאת העולם, האל אנקי החל לארגן את העולם. הוא העניק תפקידים למבחר האלות והאלים בפנתיאון השומרי. ניסבה מונתה לאֵלַת הידע, הכתיבה ולמזכירתו. במסגרת תפקידה כפטרון של הלבלרים והיועצת של האלים היא ניהלה את כל התכתובת, המסמכים, תיעוד אירועים.
אנקי בנה עבור ניסבה בית-ספר להוראת הכתיבה והלבלרות ומינה אותה אֵלַת הלמידה.
ניסבה הייתה המורה והפטרון של הלבלרים והרשימות שלהם על לוחות הטיט הסתיימו בברכה לכבוד האלה Nisaba be praised. על לוחות מתמטיות בבליות, פתרון הנוסחה לא הושלם עד אשר הופיעה הכתובת 'Praise Nisaba'.
החברה השומרית העתיקה הצטיינה בהפרחת השממה, היא הייתה קשורה לאדמה, לחקלאות, לטבע. בשל החשיבות שהיא ייחסה לפוריות, ללידה, הפנתיאון המיתולוגי שלה הכילה אַלּוֹת רבות. החברה הבבלית התנערה מהגישה המטריארכלית והעניקה את תפקודי ניסבה לאל נבו.
* * *
התגלמות החוכמה, ששת הייתה אֵלַת הכתיבה, המדידות, האסטרונומיה, האסטרולוגיה, הארכיטקטורה, ההיסטוריה והמתמטיקה במיתולוגיה המצרית.
ששת מתוארת כבת לוויתו בת זוגו /בתו - כמהדורה נשית - של האל תות. המצרים האמינו שהיא המציאה את הכתיבה והאל תות לימד את בני התמותה לכתוב.
ששת הייתה האחראית על הספרייה הגדולה של כל המגילות ודִּבְרֵי הכישוף שתות בנה. תפקיד זה הפך אותה לפטרונית של הספריות ושל כל הדברים הכתובים.
ששת הייתה ממונה על אחד התפקידים החשובים ביותר במצרים הקדומה.
מדי שנה עלה הנילוס על גדותיו והציף את הדלתה. ההצפות הביאו איתן אדמת סחף עשירה שכיסתה את השדות והפכה את הדלתה לאדמה החקלאית העשירה ביותר בעולם העתיק.
אולם ההצפות הרסו את תוואי השטח ומחקו את הסימנים בעזרתם החקלאים סימנו את גבולות השדות המעובדים שלהם.
זכויות הרכוש היו מקודשות במצרים העתיקה ופגיעה באדמת השכן הייתה עבירה חמורה שדינה מוות. או בלשון 'ספר המתים' המצרי, ליבו של העבריין יימסר למאכל לחיה נוראה 'טורפת הנשמות'.
הפרעונים מינו מודדים 'מותחי חבלים' שידעו להעריך את נזקי השיטפון ולקבוע מחדש את גבולות השדות המעובדים.
ל'מותחי החבלים' היה מעמד מיוחד בחברה המצרית העתיקה, הם חישבו את יסודות המקדשים והמבנים החשובים ונחשבים על ידי ההיסטוריונים ליוצרי הגיאומטריה. ששת הייתה הפטרונית של 'מותחי החברלים' ששלטה בידע הסודי והמקודש של מלאכתם.
* * *
--למידה וליקויי למידה-------לעמוד הראשי-----------ד"ר אילנה מודלינגר--